ליקוטי הלכות חשן משפט א · גביית חוב מהלקוחות והלכות אפותקי ג
אות א
ע"פ המאמר אחוי לן מנא דלא שויא לחבלה וכו' ע"ש כל המאמר בליקוטי הראשון (סי' כה). והכלל כי כל אדם צריך לשבר את המדמה שהוא תאוות הבהמיטות ולעלות אל השכל. וכשזוכה לשכל צריך להוציא מתיקות שכלו מכח אל הפועל. ואח"כ צריך להשתדל לזכות לשכל הנקנה. כי יש שכל בכח ושכל הפועל ושכל הנקנה. דהיינו מה שאדם יודע הרבה דברים בידיעה אחת וכו'. ועיקר קיומו של אדם לאחר יתתו אינו אלא שכל הנקנה. וזה השארותיו לאחר מיתה וכו'. ודע שבכל עולם ועולם ובכל מדריגה ודמריגה יש שם דמיונות אלו וכו. וכשאדם נעתק ממדריגה למדריגה אז צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות כדי להגיע אל הקדושה וכו' ע"ש. ואי אפשר להכניע הקליפות והדמיונות וכו' שבכל מדריגה אלא ע"י התגלות גדולת הבורא ית' וכו'. שנתגלה ע"י צדקה שנותנין לעני הגון שעי"ז נתגלין הגוונין עילאין שיש בכסף וזהב וכו'. כי מקום הגוונין אינן אלא אצל איש הישראלי כי מקום הגוונין אינן אלא אצל איש הישראלי בבחי' ישראל אשר בך אתפאר. וע"י צדקה שנותן מממונו כל ממונו ונתגלין הגוונין ומאירין. נמצא הכלל שע"י ממון דקדושה. דהיינו ממון ישראלי היינו כשזוכין לתקן ולקדש ממונו ע"י צדקה שנותנין לעניים הגונים, ע"י ממון זה נתגלין הגוונין עילאין שהם גדולת הבורא. ועי"ז זוכין לשבר הקליפות והדמיונות שבכל מדריגה ומדריגה. וזוכין לצאת בכל פעם מן המדמה ולעלות אל השכל וכו' כנ"ל:
אות ב
וזה בחי' טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכו'. (אבות פ"ב). כי התורה הוא השכל דקדושה כי עיקר החכמה והשכל הוא התורה הקדושה הנקראת ראשית חכמה (תהלים קיא) ראשית דעת (משלי א') אבל א"א לזכות לתורה שהוא השכל דקדושה כ"א כשמשברין תחילה המדמה והקליפה הקודמת לפירי בכל דרגא ודרגא כנ"ל. וזה א"א כ"א על ידי הגוונין המאירין בכסף וזה ב וכו' כנ"ל. וזהו בחי' דרך ארץ שהוא מו"מ. כי עיקר המו"מ דקדושה צריך שיהי' בכוונה זו שיכוון שיזכה ע"י מו"מ זה להרויח ממון כדי שיוכל לעשו"ת ממנו צדקה. ולהחזיק ידי ת"ח ועניים הגונים כדי שיתגלה גדולת הבורא ע"י ממונו ע"י הגוונין שיאירו בהם כנ"ל. כדח שיזכה עי"ז לעלות מדרגא לדרגא כנ"ל. כי כ"א מישראל א"א לו להיות עומד על מדריגה אחת ובהכרח צריך שיעלה בכל פעם ממדריגה למדריגה. ובכל פעם שרוצה לעלות ממדריגה למדריגה אזי מתגברין בכל פעם הקליפות והדמיונות שבכל מדריגה כנ"ל וצריך להכניע אותם ע"י הארת הגוונין זשבממון דקדושה. ע"כ צריך לעסוק גם בדרך ארץ דהיינו מו"מ כדי שיזכה להאיר הגוונין שיש בכסף וזהב כדי שיזכה עי"ז לשבר הקליפה הקודמת לפירי ואז ידכה לתורה. שהוא השכל דקדושה כנ"ל. וזהו תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. כי התורה הוא השכל דקדושה שהוא היפך המדמה שהם תאוות הבהמיות שמשם כל העוונות ר"ל אבל צריכין לזה דרך ארץ שהוא מו"מ שעי"ז מגלין הגוונין שיש בכסף וזהב שעיקר הכנעת המדמה שהוא בחי' עון הוא עי"ז כנ"ל. וזהו שיגיעת שניהם משכחת עון כנ"ל:
אות ג
וזה בחי' קבלת התורה אחר יציאת מצרים כי יציאת מצרים הוא בחי' שבירת המדמה שהוא בחי' מצרים ופרעה. שהם בחי' כח המדמה שהוא כח בטל שזהו בחי' פרעה כ"ש למה תפריעו את העם וכו' כפי' רבינו ז,ל במ"א (סי' סד) וע"כ כשיצאו ממצרים זכו לרכוש גדול והש,י הזהיר על זה את משה מאד. כ"ש דבר נא באזני העם וישאלו וכו' כלי כסף וכלי זהב ושמלות וכו' כי הכסף וזהב והעשירות הגדול שבא ליד ישראל בשעת יציא תמצרים, עי"ז היה עיקר הגאולה שהיא שבירת המדמה שזה עיקר הגואלה לשבר המדמה שהואבחי' גלות פרעה ומצרים ולזכות אל השכל שהוא בחי' קבלת התורה שבשביל זה יצאו ממצרים כ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. נמצא שיציאת מצרים הוא בחי' שבירת המדמה, ולזכות אל השכל שהוא קבלת התורה כנ"ל. ע"כ הזהירם הש"י שישאלו כלי כסף וכלי זהב וכו' כדי שיבא הממון אל הקדושה כדי להאיר הגוונין עלאין שיש בכסף וזהב. המאירין אצל איש הישראלי דייקא שעי"ז עיקר שבירת המדמה שהוא בחי' יציאת מצרים כנ"ל. ואז זכו אח"כ אל קבלת התורה שהיא השכל דקדושה. והשכל יש בו שלש בחי' שהם שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה כנ"ל. וזהו בחי' שתורה משולשת בכל הבחינות כשרז"ל (שבת פח) בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאה על יד תליתאה וכו' כי התורה כלולה מג' בחי' הנ"ל שהם בחי' שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה שהם בח'י חכמה בינה ודעת. כי חכמה הוא בחי' שכל בכח כידוע. כי חכמה היא בחי' כח השכל לבד קודם שמתחיל להבתונן דבר בשכלו. וע"כ נקרא חכמה שהוא בחי' כ"ח מה. היינו שכל בכח שנקרא מ"ה כי עדיין אין בו שום תפיסה. ובינה הוא שכל בפועל. דהיינו מה שמתבונן בחכמתו ומוציא מתיקון שכלו מכח אל הפועל. ומבין דברמתוך דבר. אבל אע"פ שכבר התחיל לעיין ולהתבונן בשכלו ולהבין דבר מתוך דבר אל לא השיג תכלית מבוקשו מה שראה לפועל בשכלו. ואח"כ כשזוכה ומשיג תכלית מבוקשומה שראה לפעול בשכלו. ואח"כ כשזוכה ומשיג תכלית מבוקשו זה בחי' שכל הנקנה שזהו בחי' דעת. כי דעת הוא השכל הנולד ע"י החכמה והבינה. דהיינו מה שהשיג וידע דב ר על מכונו ע"י תבונות שכלו. וזה בחי' אוריין תליתאה שהם מקרא משנה תלמוד. כי מקרא הוא בחי' שכל בכח. כי שם במקרא אין רואין תבונות השכל. רק שם השכל בכח. וצריכין להוציא השכל מכח אל הפועל וזה בחי' משנה ששם מפורשין כל ההלכות היוצאין מן המקרא. אבל עדיין אין יודעין משם גמר ההלכה. עד שזוכין לתלמוד ששם מפלפלין עד שמקרבין שמעתתא אליבא דהלכתא. עד שזוכין לידע גמר הפסק דין איך להתנהג ולקיים מצות התורה שזהו בחי' שכל הנקנה. שזהו עיקר הקיום וההשארה של האדם לאחר מיתתו. דהיינו כשזוכה להתבונן בשכלו עד שיזכה לידע ולהשיג דבר על מכונו. דהיינו שידע עצה טובה איך להתנהג בעבודת ה'. כי אל המדרש עיקר אלה המעשה. דהיינו מה שזוכין ע"י תבונת שכלו להבין והלשיג איזה עובדא טובה איך לעשו"ת ולהתנהג בעבודת ה' שזהו עיקר קיום השכל. וזהו עיקר ההשארה של האדם לאחר מיתתו כשזוכה שנשאר ממנו עצמות טובות ודרכים ישירים עלבודת ה' וכנ"ל:
אות ד
וזה בחי' לעולם ישלש אדם מעותיו שליש בידו שליש בפרקמטיא שליש בקרקע (כשרז"ל ב"מ מ"ב) כי ע"י ממון דקדושה של איש הישראלי זוכין לשבר המדמה ולעלות אל השכל שכלול מג' בחינות שה םשכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה כנ"ל. וע"כ צריך לשלש מעותיו כנגד שלש בחינות שיש בשכל כנ"ל שזוכין ע,י הממון דקדושה כנ"ל. כי שליש בידו דהיינו מה שיש בידו מעות בעין זה כנגד השכל בכח. כי הממו ןבעצמו אין בו שום פועלה עדיין כי א"א לאכול את הממון ולא להתכסות בו רק הוא בחי' כח. כי הכסף יענה את הכל שכל דבר יענה את הכל שכל דבר יכולין לקנות ע"י הממון וזה כנגד בחי' שכל בכח. ושליש במטלטלין זהו בחי' שכל בפועל כי שם כבר יצא מכח אל הפועל. כי במטלטלין יש בהם פעולות צרכי האדם שיכולין לעשו"ת בהם. ושליש בקרקע זה בחי' שכל הנקנה שהוא עיקר קיום והשארה של האדם לאחר מיתתו שזהו בחי' קרקעות שנקראים נכסים שיש להם אחריות על שם שהם מתקיימים אחריו של אדם. שזהו בחי' שכל הנקנה שהוא עיקר השארתו של אדם לאחר מיתתו. כמו הקרקעות שהם עיקר הנחלה וההשארה של האדם. וכ לאיש ישראל צריך להשתדל שיזכה שיהיה כל ממונו ממון דקדושה, באופן שיזכה ע"י קדושת ממונו להכניע המדמה ולעלות אל השכל שכלול משלש בחי' כנ"ל. ע"כ הזיהרו רז"ל שישלש אדם את מעותיו שליש בידו וכו'. כנגד שלש בחי' שיש בשכל כי הוא צריך שיהי' ממונו בקדושה כ"כ ולהרבות בצדקה עד שיהיה ממונו בבחי' השכל ממש. שהוא משושל בג' בחינות הנ"ל כי ע"י ממונו שבקדושה זוכה לשלש בחי' של השכל כנ"ל:
אות ה
וע"כ עיקר סמיכה של הבעל חוב הוא על קרקעות. ואין האפותקי חל כ"א על קרקעות אע"פ שעיקר הפרעון של הבע"ח הוא במעות דייקא. כמבואר בפוסקים. אבל עיקר סמיכתו של הבע"ח הואעל קרקעות שעליהם עיקר השיעבוד והסמיכה. כי כל ההלוואות והחובות הם נמשכים ע"י התגברות המדמה ח"ו שהוא כח הבהמיות שמשם נמשכין החובות וההלוואות שהם בחי' עבדים בחי' עבד לוה לאיש מלוה, ועבדות הוא בחי' בהמיות שהוא כח המדמה כשרז"ל שעבדים הם עם הדומה לחמור. כ"ש שבו לכם פה עם החמור וכו'. וע"כ עיקר פרעון החוב ע"י כסף דייקא כי לבטל ולסלק החוב הוא דייקא ע"י ממון. שהוא בחי' גוונין עילאין שעי"ז מכניעין המדמה שמשם כל החובו כנ"ל. אבל אעפ"כ עיקר סמיכה של הבע"ח הוא על קרקעות שהם בחי' שכל הנקנה. כי כל זמן שאין זוכין לשכל הנקנה דקדושה א"א לסמוך על השכל כי עדיין יכולין הקליפות ח"ו להתאחז בו ולקלקל השכל הזה. וע"כ הכספים שהם בבחי' שכל בכח צריכין שמירה יתירה כ"ש וצרת הכסף בידך כשרז"ל. כי עיקר הקיום והשמירה מן הקליפות והדמינות הוא כשזוכין לשכל הנקנה דהיינו לזכות להשיג איזה עובדה על ידי השכל שזהו עיקר השכל כי לא המדרש עיקר אל המעשה. כ"ש (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה' שעיקר החכמה לזכות על ידה ליראת ה' כ"ש אז תבין יראת ה' (משלי ב) שעיקר ההתבוננות הוא לזכות ליראת ה' שהוא בחי' שכל הנקנה שהוא בחי' מעשים טובים כ"ש ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם כשרז"ל כי עיקר הטוב והמתיקול של השכל הוא כשבא לידי מעשה. כי עיקר הלימוד דקדושה הוא ללמוד וללמד לשמור ולעשו"ת ולקיים וכשרז"ל (שבת ל"א) והיה אמונת עתיך חוסן וכו' שהם ששה סדריט משנה. ואעפ"כ אי איכא יראת ה' היא אוצרו אין ואי לא לאל כי עיקר האוצר והשמירה והקיום וההשארה של השכל הוא היראה שהוא בחי' קיום התורה במעשה כי הכל תלוי ביראה. כ"ש מה ה' אלקיך שואל מעמחך כי א םליראה כוו' לשמור את מצות ה' וכו' כי יראה הואבחי' שכל הנקנה שהוא בחי' יעקב שנקרא יראה כשרז"ל כי שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה שהם בחי' חכמה בינה ודעת כנ"ל הם בחי' תלת אבהן שהם אברהם יצחק ויעקב כנודע. וכל זמן שלא בא השכל לידי מעשה שהוא בחי' שכל הנקנה עדיין בו אחיזה לחיצונים ח"ו. וצריכין שמירה גדולה מהם וע"כ אברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו. כי הם בבחי' שכל בכח ושכל בפועל ששם עדיין יש להם אחיזה אבל יעקב הוא בחי' שכל הנקנה בחי' דעת בחי' יראה שהוא עיקר קיומן וכללותן של האבות כ"ש באברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק כשרז"ל כי עיקר ההשארה והקיום של האבות שהם בחי' השכל הואבחי' יעקב שהוא בחי' יראה שהיא בח'י כלליות התורה שנקראת ע"ש יעקב. כ"ש (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב:
וע"כ קרקעות שהם בבחי' שכל הנקנה הם נכסים שיש להם אחריות שעליהם עיקר הסמיכה של הבע"ח שיסולק מחובו ועליהם חל האפותקי שהוא אפה תהא קאי. כי עיקר הקיום הוא על בחי' שכל הנקנה שהוא בחי' קרקעות כנ"ל:
אות ו
ע"כ אחר מעשה העגל נצטוו על מלאכת המשכן. כי הדבר תמוה מאד איך באו ישראל ידי עון זה אחר קבלת התורה שזכו אז למדריגה גבוה ועליונהמאדמאד. להשגת נובאה פנים בפנים וכו' ואיך יבואו אח"כ לידי חטא כזה. אך הוא ע"פ הנ"ל כי בכל פעם שצריכין לעלות מדרגא לדרגא מתגבר מחדש המדמה שהם הקליפות וכו' ולפעמים כשאין האדם זוכה להתגבר לשבר מחדש כל הקליפות והדמיונות וכו' יוכל לפול מאד ח"ו בעת שצריך לעלות למדריגה הב'. וע"כ ארז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך וכו' ומזה נמשך שישראל באו לידי מכשול זה בסוף הארבעים יום שהיו צריכין לעלות למדריגה גבוה יותר ויותר ולא השתדלו לשבר מחדש את הכח המדמה עד שנכשלו. ואז כשנתרצה הש"י למשה צוהו על מלאכת המכן דהיינו שגילה הש"י למשה העצה איך לזכות לשבר הקליפות והדמיונות שבכל מדריגה ומדריגה שהוא ע"י מלאכת המשכן. שהוא בחי' צדקה נדבת לב שעי"ז מאירין הגוונין עילאין שיש בכסף וזה ב וכו'. שזהו עיקר בחי' מלאכת המשכן. ששם היו מאירין כל הגוונין הקדושים. שזהו בחי' י"ג דברים שנאמרו במלאכת המשכן שהם זה ב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן וכו' שהם כלליות כל הגוונין הקדושים שכלם היו מאיריטן ע"י מלאכת המשכן ע"י המדקה ונדבת לב של כל אחד מישראל ועי"ז זוכין לשבר הקליפות שבכל דרגא ודרגא וע"כ הי' המשכן הולך עמהם במדבר ממקום למקום. כי בכל פעם היו צריכין לטהר מקום חדש מקליפות כפי המדריגה שהיו צריכים לעלות בכל פעם. שזהו בחי' מסעי בני ישרא לבמדבר ארבעים שנה כי באלו המסעות של ישראל כלולים כל העליות של כל ישראל בכל הדורות מדרגא לדרגא שבכל עליה ועלי' שבכל דרגאצריכין לגלות הגוונין שעי"ז מטהרין את המקום והמדריגה מן הקליפות וכו' שהו בחי' הקמת המשכן שהיו מקימין אותו בכל פעם בכל מסע ומסע כדי להאיר הגוונין עילאין שהיו מאירין במשכן שעי"ז מטהרין כל המדריגות שזהו בחי' מסעי בני ישראל כנ"ל:
וע"כ כל המו"מ שעושין בקדושה הוא בבחי' מלאכת המשכן כ"ש רז"ל (בלק"ת סי'
אות ד
כי כשעושין מו"מ בקדושה אזי מאירין הגוונין בהממון של המו"מ שזהו בחי' מלאכת המשכן ששם היו מאירין הגוונין שעי"ז מכניעין ומשברין המניעות והדמיונות שבכל מדריגה ומדריגה וכו' כנ"ל. שזהו בחי' טוב תורה עם דרך ארץ וכו' כנ"ל:
שייך לעיל. וע"כ נסמכה קבלת התורה לפרשת משפטים מלפני' ומלאחריה כמובא במדרש פ' יתרו כי ע"י המשפט שעושין בין אדם לחבירו שלא יגזול ולא יעשוק אחד את חבירו. עי"ז נתתקן הממון אוזי הממון בקדושה. ומאירין בו הגוונין שאינם מאירין כ,א בממון ישראל שהןוא ממון כשר ע"פ דת ומשפט. שאףין בו גזל ועושק ועלה. וע"כ המשפט הוא בחי' צדקה. כ"ש (תהלים צט) משפט וצדקה ביעקב וכו'.כי משפט וצדקה הם בחי' אחת. שעל ידם נתתקן הממון דקדושה ומאירין בו הגוונין שעי"ז זוכין לשבר המדמה ולעלות אל השכל שהוא בחי' קבלת התורה כנ"ל וע"כ נסמך קבלת התורה לפרשת ואתה תחזה וכו' ושפטו אתהעם וכו' ולפ' משפטים כנ"ל:
הלכה ד בה' גביית חוב מהיתומים ה"ד ע"פ אנכי מעין מה שכתבתי בהל' ב' הנ"ל: