אור ברסלב
ליקוטי הלכות - חושן משפט א ליקוטי הלכות חשן משפט א › גביית חוב מהלקוחות והלכות אפותקי ב

ליקוטי הלכות - חושן משפט א

ליקוטי הלכות חשן משפט א · גביית חוב מהלקוחות והלכות אפותקי ב

גביית חוב מהלקוחות והלכות אפותקי א

אות א

איסור הנאה מפקיע מדיי שיעבוד כמו קדושת הגוף וכו' ע"ש בש"ע:

ע"פ מ"ש רביענו הקדוש ז"ל במאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים (בסי' ד) ע"ש היטב. מענין העלאת המלכות לשרשה בבחי' זרקא דאזדריקת לאתר דאיתנטלית מתמן. כי המלכות הוא בחי' רצון בחי' תמונת אותיות המלבושים בכל הישות. וכל הרצונות מקבלין מרצון א"ס שאין בו שום שינוי וכו' וזה בחי' התפשטות הגשמיות. בבחי' והחיות רצוא ושוב דייקא. כי הש"י רוצה בעבודתינו כ"ש ואבית תהלה מגושי עפר וכו'. וכשחוזר מהביטול. אזי הרשימו מאיר לדעת כי ה' הוא האלקים. שזה בחי' ידיעה שלימה וכו'. וכ"ז ע"י שמעלין המלכות לשרשה ע"י ווידוי דברים לפני ת"ח. וע"י תיקון כל המדות רעות הבאים מד' יסודות וכו'. ע,ש כ"ז היטב. ובסוף סיום הפסוק שזה בחי' מבית עבדים שה םבד' יסודות שהם כולם תחת גלגל הירח שמכונה בשם עבד כ"ש בזוה"ק הנה ישכיל עבדי דא סיהרא. ע"ש בזוהר בפ' וישב:

אות ב

והנה ידוע לכל מבין שהלוה הוא בבחי' מיעוט הירח שמשם בא העניות שעי"ז צריך א' ללות מחבירו. כמובא בזוהר הנ"ל שבפגימותא דסיהרא מסכנותא וכו'. וע"כ עבד לוה לאיש מלוה (משלי כב) זה בחי' סיהרא הנ"ל שנקראת עבד כנ"ל ועיקר הדבר מחמת פגם הד' יסודות ע"י פגם מדות ותאוות רעות הבאים מהם שהם בחי' עץ הדעת טו"ר שמשם עיקר פגימת הלבנה. שעי"ז בא עניות בחי' בעצבון תאכלנה (בראשית ג) דהיינו חסרון הפרנסה שעי"ז צריכין ליפול לבחי' עבד בחי' עבד לוה לאיש מלוה כנ"ל כי עיקר העבדות מה שנקראת הלבנה שהיא בחי' מלכות בשם עבד כנ"ל העיקר הוא רק מחמת פגימותה ומיעווה שאינה יכולה לעלות וליכלל בשורשה בבחי' זרקע דא יזדריקת וכו' כי אזי כשהלבנה בחי' מלכות עולה לשרשה אזי נתבטל בחי' עבדות לגמרי כי עיקר העבדות הוא בבחי' ישו"ת שהיא בחי' עש"י וכשמגביר האדם ח"ו את החומר על הצורה ע"י מעשיו הרעים ע,י פגם המדות והתראוות של הד' יסודות המכונים בשם עבדים כי הם בחי' עשיה וישות. בחי' עבדות כנ"ל אזי הוא ח"ו בחי' פגימת הלבנה שהיא בחי' מלכות במיעוטה מחמת שאינה יכולה לעלות לשרשה ולקבל משם שפע ורב טוב ע"י שהתגבר החומר וישו"ת על הרצונות המלובשין בהם שהם בחי' מכלות כנ"ל ואזי כביכול גם הלבנה נקראת בשם עבד כנ"ל ע"י שהתגבר עליה בחי' עבדות שהוא בחי' ישו"ת כנ"ל ואזי מפגימת הלבנה בא עניות. שעי"ז צריכין ללוות א' מחבירו וע,כ נקרא הלוה עבד כנ"ל. ובאמת זה האיש שבא לידי מדה זו שמוכרח מחמת דוחקו ללוות מחבירו כשחבירו גומל עמו חסד ומלוה לו הוא עושה בזה מצוה גדולה מאד מאד כשרז"ל (סוכה ד' מ"ט ע"ב) גדולה ג"ח יותר מן הצדקה וכו' כי המלוה לחבירו גמילות חסד הוא עושה בזה תיקון גדול מאד. ועושה טובה גדולה לחבירו בגשמיות וברוחניות כי זה הצריך ללוות הוא בבחי' מיעוט הירח כנ"ו והעוזר לו ומלוה לו הוא משלים וממלא אותו מפגימותו בבחי' מילוי הירח. ועי"ז בעצמו יכול להיות שיעזור לחבירו שיוכל להנצל מהעניות לגמרי ע"י שמלא חסורונ שזה בחי' מלוי פגימת הלבנה שעי"ז אינם יכולים החיצונים לינק ממנו כ"כ ואינם יונקים השפע שלו ועי"ז יכול לצאת מעניות לעשירות. כי המלוה לחבירו הוא מתקן בזה בחי' פגימת הלבנה שעי"ז נתבטל העניות וע"כ נעשה מזה תיקון גדול מאוד כשמלוה לחבירו גמילות חסד כי הוא ממלא פגימת הירח שזה עיקר עבודתינו כידוע וע"כ הזהירה התורה על זה כמה פעמים, אבל גם הלוה צריך ליזהר מאד לקיים מצוות פריעת בע"ח לשלם לחבירו ובזה הוא מעלה את מהלכות לשרשה כביכול בבחי' זרקא דאזדריקת לאתר דאיתנטילת מתמן. כי המלוה לחבירו בזה מעורר כיבכול השפע להשפיע לבחי' מלכות שתתמלא מחסרונה כיד שתוכל להגבר ולברר מה שצריכה לברר כדי שתוכל לעלות ואח"כ כשהלוה חוזר ומשלם מה שלוה מחבירו בה מקיים מצוות פריעת בע"ח וע"י מצוה זו כביכול חוזר ועולה המלכות לשרשה. כי המלוה הוא בבחי' הרצון בחי' נדיב לב ועי"ז מעורר הרצון העליון להשפיע למלכות שהיא בעניות וכשחוזר ומשלם מה שלוה נמצא שחוזר ומעלה את הממון שהוא בחי' עשירות שנשתלשל מבחי' מלכות הוא חוזר אותו לשרשו ועי"ז גם למעלה חוזר בחי' המלכות לשרה לרצון העליון. וכשחוזר ועלה המכלות לשרה אזי היא עולה עם כל הבירורים שביררה בעת שהיתה למטה בבחי' עניות ועיקר הבירורים נעשו ע"י הסיוע שיסייע וע"י הגמילות חסד שגמל אחד עם חברו שעי"ז ממלאין פגימתה קצת ועי"ז יש לה כח לברר וזה עיקר מצוות ההלוואה. כי זה הלוה שנפל לעניות עד שצריך ללוות וכל זההוא מחמת שאין בו כח לברר הניצוצות השייכים לשרשו נשמתו והם נאחזים בהם ועי"ז בא עניות וע"כ הוא צריך מי שיחזיק בידו כ"ש וכי ימוך אחיך והחזקת בו אל תקח מאתו נשך וכו' כי ע"י שמחזיקין בידו בהלוואת חן עי"ז משלימין אותו קצת ועי"ז יש בו כח לברר ועי"ז יוכל להנצל מן העניות כנ"ל

אות ג

ונחזור לנעין הנ"ל ענין קדושת הגוף שמפקיע מדיי שיעבוד וכן איסור הנאה כנ"ל כי כל נכסי הלוה משועבדים למלוה. כי באו בבחי' עבדות כי כל הדברים הם מד' יסודות וכל הנכסים של אדם שהם העשירות שלו הם בחי' מלכות ומאחר שהוצרך ללוות שהוא בחי' מיעוט הירח בחי' עבד כנ"ל וע"כ כל נכסיטו הם בבחי' עבדות וע"כ קדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד כי קדושת הגוף הוא בחי' ביטול הישו"ת והגוף כי נכלל הדבר בקדושה עליונה כי כ להדברים שבעולם צריכים להכלל בשורשם בבחי' אין. וכשמקדיש הדבר קדושת הגוף אזי נכלל מיש לאין כי נקרא עליו שם קודש וקודש הוא בחי' חכמה כמובא והחכמה מאין תמצא כ"ש רבינו שם במאמר הנ"ל. וע"כ מפקיע מידי שיעבוד כי נתבטל העבדות לגמרי כי עיקר העבדות בבחי' גוף וישו"ת ע"י שמגביר ח"ו החומר על הצורה אבל ע"י קדושת הגוף שנכלל הגוף בקדושה ועולה מיש לאין בחי' קודש כנ"ל אזי נתבטל העבדות לגמרי כנ"ל והבן:

אות ד

וזה בחי' איסור הנאה משפיקע ג"כ מידי שיעבוד כמו קדושת הגוף כי עיקר השיעבוד שנכסי הלוה משועבדים למלוה זה בחי' בירורים שבשביל זה עיקר ההלוואה. כי הלוה צריך לברר מה שצריך לברר עד שיתקן בחי' מיעוט הירח ועי"ז יצא מעניות וישלם לחבירו. וע"כ כל נכסיו משועבדים לחבירו כי כולם משועבדים לחזור ולעלות לשרשם בעת שיוגמר זמן בירורם שזה בחי' שיעבוד נכסי הלוה להמלוה עד שישלם לו שהוא בחי' העלאת הבירורים לשרשם כנ"ל (כי הכלל כי באתערותא דלתתא איתער לעילא) וע"כ איסור הנאה מפקיע מידי שיעבוד וכנ"ל כי זה ידוע כי אין בנו כח לברר כ"א במה שהתירה התורה אבל הדברים ש אסרה התורה לנו אין בנו כח לבררם ולהעלותם לשרשם ובפרט איסורי הנאה שאין לנו בהם שום תפיסת יד ואפילו בהנאה אסורים לנו. מחמת שאין בנו כח לבררם כלל ולא זו אף זו כי גם התורה מסרה בידינו שאנו יכולים לאסור על עצמינו כל דבר שנרצה ואפילו בהנאה כי הבירור הוא בבחירת האדםוכל העולם ומלואה נתן ה' לבני אדם והכל בבחירת האדם לבררם ולהעלותם או להיפך ח"ו. וע"כ כשאדם רוצה לאסור על עצמו איזה דבר אפילו בהנאה היכולת בידו. כי הדבר ברשונות לסלק ידו ורשותו מאיזה דבר שיהיה עליו כמו איסור ואזי אינו מבררו וע"כ כשאוסר הדבר בהנאה ממילא נפקע השיעבוד כי עיקר שיעבוד הנכסים הוא בשביל לשלם לבע"ח שזהו בחי' החזרת המלכות לשרשה כנ"ל שזהו בחי' החזרת המלכות לשרשה כנ"ל שזהו בח'י בירורים שעולים כל הבירורים למעלה וע"כ כשאוסר בהנאה אין בו ביררו. וע"כ מפקיע מידי שיעבוד כמו קדושת הגוף שמפקיע מידי שיעבוד מחמת שכבר עלה למעלה לבחי' קודש בחי' אין ע"י ההקדש ואין חל עליו שום שיעבוד כמו כן להיפך איסור הנאה מפקיע ידי שיעבוד כי אין בו בירור. מאחר שאסור בהנאה והכח ביד הלוה להקדיש או לאסור בהנאה ולהפקיע השיעבוד אע"פ שכל נכסיו שמועבדים להמלוה. בפרט בשעשאו אפותיקו. אעפ"כ יש כח ביד הלוה על זה עיקר הבירור של כל הדברים תלוי בבחירת האדם, בבחירתו דייקא כידוע. ועיקר הבירור הוא בבחי' לוה כי שם עיקר הבירור בבחי' מיעוט הירח שהוא בחי' עניות והלוואה וע"כ שם עיקר הבחירה וע"כ נתנו הבחירה להלוה להקדיש או לאסור אע"פ שעושה שלא כדין אעפ"כ הבחירה בידו על זה מאחר ששם עיקר הבירור ועיקר ההלוואה היתה כדי לעזרו כד ישיוכל לברר כנ"ל ועיקר הבירור תלוי בבחירה דייקא וע"כ הבחירה ביד הלוה על זה כנ"ל והבן הדברים היטב:

וזה בחי' השבת העבוט כמה פעמים כ"ש השב תשיב כמה פעמים. אמר הקב"ה והרי נפשך עולה בכל לילה ואיני מעכבה על כמה עוונות אף אתה השיב תשיב כי באמת השבת העבוט הוא השבת הנפש ממש. כי הממון הוא הנפש כמובא בדברי רבינו כ"פ ורציך לקבל את המשכון ולהחזיר אפילו כ"פ. כי כשהלוה משלם לחבירו הורא מחזרי הממון שהוא הנפש לשורשה ובזה מעלה המלכות לשורשה כנ"ל אבל כשהלוה הוא עני עדיין ואין לו במה לשלם ואין לו רק כסותה לבדה ליתן למשכון נמצא כשנותן לו המשכון כאלו נותן נפשו ממש כי הנפש שרשה בעשירות כ"ש רבינו ז"ל (סי' ס"ט) וזה בחי' הסתלקות הנפש אבל הש"י רוצה בעבודתינו וכו' וע"כ אפילו כשזוכין לבחי' ביטול צריך שיהיה הביטול בבחי' והחיות רצוא ושוב. כמבואר במאמר הנ"ל היטב ע"ש כי צריך שלא ישאר שם בעת הביטול עד עת שיבא הש"י ליטול פקדונו כי הוא ית' רוצה בעבודתינו כי אעפ"כ בהכרח לחזור אל הישו"ת והגוף כדי לברר עוד בירורים כי כל הימים אשר הצדיק חי הוא מברר בירורים, כמו כן ממש הוא בחי' השבת העבוט כמה פעמים זה בחי' והחיות רצוא ושוב כי כשאח"כ מחזרי לו המשכון להעני הלוה אזי מחזיר לו חיותו ונפשו ונשלם מחסרונו קצת ויש כח לנפשו לברר ויכול להיות שיוכל לצאת מהעניות לגמרי עי"ז וכן צריך להתנהג עמו כ,פ אולי יוכל להחזיק בידו לסומכו מנפילתו להעלותו מהעניות. ע"י שממלא פגימותו בכל פעם. ובזה אפשר לתרץ קושיית רז"ל א"כ למה מקבל את המשכון מאחר שצריך להחזירו בכל פעם. אך באמת ע"י שמקבל את המשכון מהלוה עי"ז חוזר ועולה הדבר לשורשו כנ"ל וע"כ יכול להגיע טובה להלוה כשאח"כ מחזיר לו את המשכון כי נתחדש נפשו ששרשה בממון ע"י שעלתה לשרשה וחזרה בבחי' (איכה ג) חדשים לבקרים רכה אמונתך כי החזרת המשכון הוא ממש החזרת הנפש כנ"ל כמו שאז"ל שאמר הקב"ה והלא אני מחזיר לך את הנפש וכו' וע"כ ע"י שמקבל המשכון ומחזירו מזה נעשה בחי' התחדשו"ת הנפש וע"כ יש כח יותר בידו לברר ויוכל לצאת מהעניות כי זהו ג"כ בחי' והחיות רצוא ושוב הנ"ל כי בשביל זה צריך לעלות בכל פעם לשרשו ברצוא ושוב כדי לחדש נפשו ונשמתו כדי שיהיה לו כח יותר בעבודת ה' לברר ולהעלות ניצוצות יותר ויותר ע"י שמחדש נשמתו בכל פעם ע"י הביטול ברצוא ושוב. והבן הדברים היטב היטב וע"ש במאמר אנכי הנ"ל כל הדברים על מתכונתן היטב (זה הסיום נכתב בקיצור קצת והבן הדברים היטב):

ענין אפותיקי לבע"ח שאינו חל כ"א על קרקעות ולא על מטלטלין כמבואר בש"ע:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - חושן משפט א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה