ליקוטי הלכות חשן משפט א · גביית חוב מהלקוחות והלכות אפותקי א
אות א
אפילו אפותקי מפורש שאמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזה עאינו חל כ"א אקרקע. וכן עבד יש לו קול ודינו כקרקע אבל במטלטלין אפילו עשאם אפותקי אינו מועיל ואין הבע"ח טורפם מלהוקח. כי מטלטלין אין להם קול. ועיין בש"ע הדנים אלו. כי עיקר השיעבוד על קרקעות:
ע"פ מ"ש לעיל בהלכות הקודמים. שעיקר שורש העשירות הוא קרקעות וע"כ הם סמוכים ביותר להנפש כנ"ל. וכבר מבואר שעיקר השיעבוד הוא על גוף הלוה בעצמו ומחמת שיעבוד עצמו עי"ז נשתעבדין כל הנכסים כנ"ל. וע"כ הב"ח טורף מן הקרקעות אפילו מיד הלוקח. כי אין המכירה מפקיע מידי השיעבוד שיש להמלוה על הלוה מנכסיו כי מחמת שהקרקעות נשרשים בנפשו ביותר כנ"ל. ע"כ א"א למכרם לגמרי לחלוטין. ותמיד נשאר פנימיות שרשם. דהיינו פנימיות שורש הנפש אצל המוכר. וזה שמצינו שבזמן שהיובל נוהג. שלא הי' אפשר למכור קרקע לצמיתות. כ"ש והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ. והיה ביד המוכר לגאלה אחר המכירה כפי הדין המפורש בתורה. ואפילו אם לא היה גאלה. היתה חוזרת אליו ביובל. אבל לחלוטין ולצמיתות א"א למוכרה כלל. וכ"ז מחמת שעיקר שרשי הנפשו"ת שם. וע"כ הם נשרשים עם האדם ביותר. וע"כ תמיד נשאר פנימיות שרשם אצל המוכר השדה שהיא שלו מנחלת אבותיו. כי היא עיקר הנחלה. כי שם שרשי הנפשו"ת כנ"ל. וע"כ א"א למורה לעולם. ומאחר שנשאר פנימיות שורשה אצלו ע"כ בידו לגואלה. כי עדיין לא יצאה לגמרי מידו ורשותו כנ"ל וע"כ ביובל שאז חוזרים כל הדברים למקורם ושרשם ע"כ השדות חוזרות לבעלים אז. כי פנימיות מקורם ושרשם נשאר אצל המוכר כנ"ל וע"כ מאחר שהקרקעות נשאר שרשם תמיד אצל המוכר. וא"א למכרם לגמרי להוציאם לגמרי עם פנימיות שרשם ע"כ לעולם חל עליהם שעיבוד הבע"ח אפילו אחר המכירה. כי שיעבוד הבע"ח על גוף הלוה עצמו והנכסים ממילא משועבדין כנ"ל. ומאחר שבבחי' הלוה בעצו עדיין יש אצלו בחי' פנימיות שורש נכסי הקרקעות. ע"כ בוודאי ממילא משועבדין להמלוה הקרקעות אף אחר המכירה. כי עדיין נשאר שרשם אצל הלוה. ועקיר שיעבודו על הלוה. והנכסים משועבדים ממילא כנ"ל. אבל המטלטלין שהם בבחי' פירות. ואינם סמוכים ונשרשים עמו כ"כ וכנ"ל. וע"כ המטלטלין נמכרין מכירה חלוטה לעולם. כי תיכף יוצאין מרשו"ת לרשות. מחמת שאינם נשרשין עמו כ"כ כנ"ל. וע"כ המכירה מפקיע מדיי שיעבוד. כי אחר המכירה תיכף יוצאין לגמרי מרשו"ת המוכר. וע"כ אין עליהם שום שיעבוד המלוה כי עיקר שיעבודו על הלוה בעצמו. אבל הנכסים בוודאי יש ביד הלוה למוכרם ולנותנם ולעשו"ת בהם כרצונו. רק בעת שבא המלוה לגבות החוב. כשאין הלוה פורעו גובה מנכסיו שהם משעובדין לו אגב הלוה בעצמו כנ"ל ומאחר שקדם ומוכרם. והמכירה של המטלטלין הוא מכירה גמורה ויוצאין מיד ורשותו לגרמי כנ"ל. ע"כ נפקע שיעבוד המלוה מהם ואין לו עליהם שום שיעבוד. ואפילו אם עשאם אפותיקי. עכ"ז האפותיקי הוא רק שיעבוד ואינה מכירה גמורה אפילו אפותיקי מפורש. כי יכול לסלקו במעות. עיין בש"ע. וע"כ המריה הוא גדולה ביותר. ומפקיע השיעבוד כי המריה של המטלטלין היא מכירה גמורה כנ"ל. וזה בחי' הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד. והקדש דמים אין מפקיע השיעבוד כי אם קדושת הגוף. כי כשמקדישין קדושת הגוף. עי"ז יוצא הדבר לגמרי מרשותו מאחר שנתקדש הגוף נאסר עליו לגמרי. כי קדושת הגוף היינו בחי' קרבן שמקדישו לקרבן ובהקרבן יוצא כח פנימיות שורש נפש הבהמה שהיא אצל האדם. וזהו עיקר בחי' הקרבן שמקריב גם נפשו עם הקרבן. וכמובא שזהו עיקר בחי' הקרבן שיעלה גם נפשו עמו וזהו כנ"ל. כי הקרבן הוא ממונו של אדם ששם שורש נפשו. וכשמעלה ומקריב הקרבן נמצא שעולה ונקרב גם נפשו עמו בבחי' מן הבהמה מן הבקר וכו' תקריבו את קרבנכם. קרבנכם דייקא כמובא. שגם נפשו עולה עמו כנ"ל. וזה בחי' הסמיכה. כ"ש וסמך את ידו עליו. ידו דייקא כי שם פנימיות כל הנפשו"ת והרוחות בבחי' בידך אפקיד רוחי בחי' אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש כ"ש רבינו נ"י סי' נ"ד ח"א. היינו שבחי' הרוח הוא בהידים כ"ש רבינו נ,י כ"פ. והרוח היא פנימיות שרשי הנפשו"ת כידוע. וזהו בחי' הסמיכה שהוא בידים דייקא דהיינו שסומך ידיו על הקרבן ואזי מסמיך על הקרבן גם בחי' פנימיות הנפש שהיא בידים ששם בחי' הרוח כנ"ל. ואזי מעלה ומקריב גם פנימיות נפש הקרבן שהיה אצלו. ועי"ז גם נפשו עולה עם הקרבן כנ"ל:
נמצא שהקרבן שהוא קדושת הגוף. אזי הוא מקדיש ומוציא מידו גם פנימיות שורש הנפש כנ"ל. וע"כ מפקיע מדי שיעבוד מאחר שלא נשאר אצל הלוה שום שורש ושייכות כלל כנ"ל. וזהו בחי' שיחרור שמפקיע ג"כ מדיי שיעבוד כי עבדים הוקשו לקרקעות. וע"כ גם עליהם חל שיעבוד האפותקי ואם מכרם מוציא מיד הלוקח כ"ש בש"ע. כי עבד דומה לאשה. כי חייב במצוות שהאשה חייבת בהן. וע"כ דומה לקרקעות בבחי' אשה קרקע עולם כ"ש רבינו במ"א רמז זה וע"כ א"א להוציא העבד כ"א ע"י גט שיחרור כמו האשה ע"י גט כריתות. כי הגט שיחרור הוא בבחי' גט כריתות. כ"ש במשנה בכמה דרכים שוה הגט לשיחרור. היינו מחמת שהעבד הוא בחי' קרקע ונשרש בנפשו ביותר. ע"כ א"א להוציאו כ"א ע"י גט שיחרור דהיינו ע"י כתב שעל ידו יוצא פנימיות הנפש. וכ"ש לעיל בה' הלוואה בחי' גט שהוא בכתב דייקא ע"ש. וע"כ השיחרור מוציא ג"כ מידי שיעבוד מאחר שע"י השיחרור מוציא גם פנימיות הנפש. שעי"ז נפקע השיעבוד כנ"ל. וכן חמץ ושאר איסורי הנאה מוציא ג"כ מדיי שיעבוד כ"ש בש"ע. מאחר שמוציאו לגמרי מרשותו ולא נשאר לו בהם הנאה של כלום. ע"כ מפקיע השיעבוד ג"כ. וכנ"ל:
וזה בחי' מה שארז"ל בענין זה שהטעם הוא שהקרקעות וכן העבד יש לו קול וע,כ מועיל שיעבוד האפותקי אבל מטלטלין אין להם קול כי הקול הוא בחי' הרוח כידוע שהוא בחי' פנימטת שורש הפש כנ"ל. וע"כ הקרקעות שהם עיקר שורש הנפש. וכן העבד שהוא דומהלאשה שהיאעיקר בחינות הנפש. בחי' העשירות. וע"כ יש להם קול כי הקול סמוך להדיבור תמיד שזה בחי' רוח ונפש. ומאחר שהם עיקר שורש הנפש. ע"כ הקול שהיא בחי' הרוח שהיא בחי' פנימיות שורש הנפש סמוך אליהם. כי הקול הוא פנימיות שרשם כנ"ל. וע"כ יש להם קול אבל מטלטלין שהם ענפי השורש. ואינם סמוכים להקול כ"כ ע"כ אין להם קול. וע"כ אין השיעבוד חל עליהם כנ"ל:
וע"כ ביובל ע"י קול שופר חוזרים השדות וכן שאר הד ברים לשרשם כ"א ביובל שהוא בחי' שורש כל הנפשות. וזה נתגלה ע"י הקול שהוא בחי' פנימות שרשי הנפשו"ת כנ"ל. ע"כ אז חוזרים כולם לשרשם ע"י הקול שופר כנ"ל:
פירוש אפותקיי אפו תהא קאי. כי הממון הוא בחי' רגל שהוא בחי' עמידה. כשרז"ל (פסחים קי"ט) ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. וזה אפו תהא קאי מכאן יהי' ממונך שהוא בחי' רגליו כנ"ל:
גביית חוב מקרקעות והלכות אפותיקי