אור ברסלב
ליקוטי הלכות - חושן משפט א ליקוטי הלכות חשן משפט א › גביות חוב מהיתומים ב

ליקוטי הלכות - חושן משפט א

ליקוטי הלכות חשן משפט א · גביות חוב מהיתומים ב

גביות חוב מהיתומים א

אות א

מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע,ח מדינא דגמרא:

ע"פ המובא בשם רבינו ז"ל בשיחותויו הקדושים בשיחות הר"נ שיש עבירה שגורמת שצריכין להיות תמיד בעל חוב. והתקון לשוב בתשובה על עבירה זו בכללית. והזמן לזה הוא כשהאדם הוא במוחין דגדלות כי בעל חוב הוא בבחי' עבד. כ"ש עבד לוה לאיש מלוה. ועבד הוא בחי' מוחין דקטנות בחי' שינה. כשארז"ל נעשרה קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים וכו'. וע"כ התשובה לתקן העבירה שעל ידה נעשין בע"ח. הוא בעת שהוא במוחין דגדלות ע"ש:

וע"כ עיקר השיעבוד של החוב חל דייקא על קרקעות ביותר. כי השיעבוד של חוב הוא בחי' עבדות בחי' עבד לוה וכוד'. ועיקר העבדות הוא חל ביותר על קרקע דייקא. שהוא נכנס ביותר בגדר העבדות. כי העבדות הוא מחטא אדה"ר שמשם יצא חם מזוהמת הנחש. שנתקלל ארור כנען עבד עבדים וכו'. וזהו בעצמו ג"כ בחי' העבדות של הבע"ח בחי' עבד לוה וכו'. כי עיקר ההלוואה שצריך אחד ללוות מחבירו. הוא מחטא אדה"ר. שעי"ז נתקלל בעצבון תאכלנה. וע"כ צריכה הפרנסה בהכרח שילוה אחד מחבירו. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' כ"ג) שהלוואות וחובות הם בחי' בעצבון תאכלנה שהיא הקללה הבאה מחמת חטא אדה"ר. שעי"ז נמשך בחי' עבדות בחי' עבד עבדים כנ"ל. ומזה בא בחי' עבד לוה וכו'. שהיא ג"כ מהקללה של חטא אדה"ר בחי' בעצבון תאכלנה כנ"ל. וזה בעצמו מה שכתב רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שההלוואות וחובות באים מאיזה עבירה. ואעפ"י שלא חטא אדה"ר בחי' בעצבון תאכלנה כנ"ל. וזה בעצמו מה שכתב רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שההלוואות וחובות באים מאיזה עבירה. ואעפ"י שלא ביאר רבינו ז"ל את העבירה בפרטיות אעפ"כ שלא ביאר רבינו ז"ל את העבירה בפרטיות אעפ"כ כל העבירות כולם כלולים בחטא אדה"ר. כי משם באים כל העבירות נמצא שענין חובות שהוא עונש לאיזה עבירה. הכל הוא בשביל חטא אדה"ר שנתקלל בעצבון תאכלנה. שע"כ צריכם להיות בע"ח. בחי' עבד לוה. שהוא בחי' עבדות הנ"ל שבא מזוהמת הנחש כנ"ל. וע"כ עיקר השיעבוד שהוא בחי' עבדות חל על קרקעות ביותר. כי קרקע נכנס ביותר בבחי' עבדות. כי עיקר הקללה של חטא אדה"ר שמשם בא בחי' עבדות בחי' ארור כנען היא נאחזת ביותר בקרקע שנתקללה ג"כ מחטא אדה"ר. כ"ש (בראשית ג) ארורה האדמה בעבורך. וע"כ הקרקע נכנסת יותר בגדר העבדות שהוא בחי' ארור כנען כנ"ל. וע"כ עיקר השיעבוד של הבע"ח הוא על קרקעות ביותר. ואפילו כשמוכרם לאחר חל עליהם השיעבוד לעולם משא"כ במטלטלי. כי עיקר השיעבוד בחי' עבדות נאחז בקרקע ביותר כנ"ל. כי מטלטלי הם חשובים בחי' טוב לגבי קרקע בבחי' משארז"ל מטלטלי כל מילי מיטיב הוא. כי אין נאחז בהם זוהמת הנחש כ"כ שהוא בחי' עבדות ושיעבוד. כמו שנאחז בקרקע בבחי' ונחש עפר לחמו וכנ"ל. וע"כ לאחר מיתה עיקר השיעבוד הוא רק על קרקעות. אבל מטלטלי דיתמי אינם משועבדים ע"פ הדין כי עיקר שהיעבוד הוא רק על קרקעות שהם בבחי' עבדות כנ"ל. כי לאחר הסתלקות האדם נשאר האדם רק בבחי' עפר כ"ש כי עפר אתה וכו'. וע"כ אז עיקר השיעבוד שיש עליו הוא רק על קרקעות כי קרקע ועפר הוא בבחי' מיתה והסתלקות. כי שם אחיזת זוהמת הנחש ביותר. שהוא סטרא דמותא כנ"ל. ובשביל זה גם בחיים השיעבוד חל יותר על קרקקע כי הבע"ח הוא בבחי' עבד בחי' שינה כנ"ל ושינה אחד מששים במיתה כשארז"ל וע"כ חל השיעבוד על קרקע יותר. כי הקרקע הוא בחי' עבד בחי' מיתה כנ"ל. וע"כ כשנסתלק האדם ממש אזי נשאר השיעבוד רק על קרקע כנ"ל אבל מטלטלי הם בבחי' חיות כנגד קרקע. ואין עליהם שיעבוד אז:

וזה בחי' הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. כי השבועה הוא בחי' חיות כי השבועה הוא בחי' כריתות ברית וע"כ השבועה הוא בבחי' צדיק חי עלמין וכמובא בספר שערי אורה. וע"כ כשיש הכחשה בין שני אנשים שזהו בחי' סטרא דמותא שהוא בחי' שקר כידוע אזי התיקון לזה שבועה. שהוא בחי' חיים כנ"ל. ועי"ז נתברר האמת ונתבטל השקר שהיא סטרא דמותא. ומי שפוגם גם בשבועה ח"ו. אזי נחשב כאלו מחריב כל העולם כולו כשרז"ל (שבועות ל"ט). כי עיקר חיות וקיום העולם הוא ע"י בחי' שבועה בבחי' אשר נשבעתי מעבור עוד מי נח על הארץ וכו' כי לא הי' קיום להעולם אחר המבול עד שנשבע השי"ת כביכול. ועי"ז נתקיים העולם. נמצא ששבועה הוא בחי' קיום העולם. בחי' צדיק חי עלמין כנ"ל. וע"כ בשעה שאמר הש"י לא תשא נזדעזע העולם (כשרז"ל שבועות ד' ל"ט ע"א) כי עיקר קיום העולם. הוא ע"י בחי' שבועה כנ"ל. נמצא ששבועה הוא בחי' קיום העולם בחי' חיות כנ"ל. וע"כ הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה כי מאחר שנסתלק הבע"ח ושליט סטרא דמותא ע"כ אינו יכול המלוה להוציא חובו. להעלותו מבחי' סטרא דמותא כ"א ע"י שבועה. שהיא בחי' חיים שעי"ז דייקא יכול לגבות חובו משם כנ"ל. וע"כ החמירו בשבועה זו ביותר. ואמר בשבועה זו דייקא. אין אדם מוריש שבועה לבניו כמבואר בפוסקים. כי דייקא שבועה זו אינו יכול להוריש לבניו. מאחר שמת לוה בחיי מלוה. ושלט סטרא דמותא ממש. וא,א להוציא הממון כ"א בשבועה שהיא בחי' חיות, ע"כ כשהוא נסתלק אח"כ ג"כ ונסתלק חיותו. בוודאי אינו יכול להוריש ממון כזה לבניו מה שהוא בעצמו היה מוכרח להמשיך חיות ע"י השובעה. ועכשיו נסתלק חיותו וע"כ אין יכול להוריש ממון כזה לבניו משא,כ בשאר שבועו. שאע"פ שבאים ג"כ להכניע בחי' סטרא דמותא שהיא בחי' הכחשה ושקר כנ"ל. אעפ"כ מאחר שלא שלט סטרא דמותא ממש ע"כ לא החמירו בשבועות אחרות כ"כ. כמו בשבועה של הבא ליפרע מנכסי יתומים כנ"ל. כי עיקר השבועה היא בחי' חיות כנ"ל. וע"כ ארז"ל כל הנשבע כאלו נשבע בחיי המלך, בחיי המלך דייקא כי השבועה הוא בחי' התקשרות להשי"ת אשר בשמו נשבעין. והוא ית' הוא חי החיים. וע"כ עפ"י הרוב נקראת השבועה במקרא חי ה'. כ"ש ולא יאמרו עוד חי ה' אשר הוציא אתכם מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא וכו' במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

ליקוטי הלכות - חושן משפט א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה