לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
לקוטים · סימן לג
בפרשת ויצא. ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי נראה לפרש הנ"ל. שקשה הלשון עתה הפעם שהוא לכאורה מובן אחד. וגם למה אמרה כן בעת הולדת לוי. וגם מה הוא הלשון ילוה אישי. ואפשר לומר בזה דהנה הראב"ד כתב בספר בעלי הנפש שלו בשער הקדושה והובא דבריו בטור או"ת סימן ר"מ ובאה"ע סי' כ"ה וז"ל. כתב הראב"ד צריך לברור איזה מחשבה נכונה שתהיה לאדם בשעת תשמיש. ודרשתי וחקרתי ומצאתי תוכן המעשה הזה על ד' כוונות ג' מהם עיקר קיבל השכר והד' קרובה לקיבול השכר ושכרה מועטת מן הג' הראשונה לשם פו"ר והיא הנכונה שבכולם לקיים בו מצות עשה. הב' לתיקון הולד כמו שאמרו חז"ל וכו' וגם זו הכוונה נמשכת בכוונת פו"ר. והג' אם ילדה אשתו והיא מניקתו והיא משתוקקת אליו והוא מכיר בה שהיא משתדלתו ומרצה אותו ומקשטות עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה. וכן בצאתו לדרך שהיא משתוקקת אליו וגם באלו יש קיבל שכר והיא מצות עונה האמורה בתורה. הד' שהוא מכוון בעצמו לגדור בה מן העבירה כדי שלא יתאוה לעבירה כי רואה יצרו גובר ומתאוה אל הדבר ההוא וגם בזה יש שכר אבל לא כהראשונים וכו' עיי"ש:
לכן כשראה לאה שכבר נולד לה ג' בנים ונטלה היא חלקה בבנים כמו שמובא בב"ר שי"ב שבטים יוצאים מיעקב וכו' כמו שמובא בפרש"י. אמרה בזה דמכאן ולהבא אי אפשר עוד להיות ביעקב אבינו בעלה הד' הכוונות הנ"ל דהב' הכוונת הראשונות לשם פו"ר ולשם תיקון הוולד א"א להיות עוד שכבר קיבלה חלקה בפו"ר והכוונה הד' לגדור א"ע אי אפשר להיות ביעקב אבינו ע"ה כמו שמובא בב"ר על פסוק כותי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו. ולא היה צריך לגדור את עצמו בזה. רק הכוונה הג' הנ"ל נשאר אצלו היינו מחמת מצות עונה לכן אמרה עתה ר"ל מהעת הזאת ולהלאה שילדתי לו שלשה בנים. אם הפעם ילוה אישי ר"ל אם יארע שילוה אישי באיזה פעם מפעמים. אלי. ר"ל לא נשאר בכוונת הענין של הד' כוונות הנ"ל רק הכוונה הג' שחשבה הראב"ד. והוא אם היא משתוקקת ומשתדלתו וכו' וזה אלי ור"ל לא יהיה הכוונה רק אלי מחמתי והוא רק לקיים מצות עונה: