אור ברסלב
לדובר מישרים לקוטים › סימן כה

לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר

לקוטים · סימן כה

סימן כד

באו"ח ה' פסח. שמעתי מאיש אחד שאמר ששמע מגאון אחד דזמנינו שאסר לסיפוק בחג הפסח ממימי הנהר שנפל לתוכה קודם חג הפסח גלוסקא אחת. ובחג הפסח הלכו בני העיר לשאוב מים מהנהר הנ"ל ואסר להם המים על כל חג הפסח. והרעשו עליו בני העיר ע"ז הדין וכן הלומדי תורה. וכששמעתי ההוראה הנ"ל. לא יכלתי לעמוד על עומק הדין ומקורה מאיזה מקום הדין הנ"ל נובע. ועכשיו בדרך לימודי מצאתי ראיה ברורה לדין הנ"ל וגמרא ערוכה היא במסכת מכות (ד' ר ע"א) ובתוספתא דמקואות פ"ה ובהרמב"ם ה' מקואות פ"ו ה"י הובא זה להלכה וז"ל שם חבית מלאה מים שנפלה לים אפי' לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה. אי אפשר לשלשה לוגין שלא יהא במקום אחד, ופירש"י ז"ל ע"ז דחיישינן בים הגדול למשקה הנופלין בו שהם עומדים במקומה עכ"ל ובגמרא קאמר ע"ז ודווקא לים הגדול דקווי וקיימא. אבל נהרא בעלמא לא. ומסוגיא זו ראיה ברורה לדין זה דהיכא שנפל מידי במים שאינם נמשכים וזוחלים אלא עומדים במקומם חיישינן לאותו מקום שעדיין מונח שם. ואם כן גבי גלוסקא הנ"ל וחמץ בפסח אוסרת במשהו בודאי חיישינן דמחמת לחלוחית המים נימוק הגלוסקא הנ"ל לפרורים דקים ועומדים שם במקומם במקום שנפל שם והולך לשאוב מים במקום הנ"ל חיישינן שמא ישאוב עם איזה פרורים מגלוסקא הנ"ל ויבשל עם המים הנ"ל:

ואפשר שמזה הסוגיא עצמו הוציא הגאון הנ"ל דין שלו. רק שהשומע שמע וטעה. שהגאון הנ"ל לא אמר דין שלו רק דוקא באותו מקום שנפל הגלוסקא שם אסור המים ורק בנהר שיש לו סוף וקווי וקיימא. והשומע סבר שאסר הגאון הנ"ל כל המים מכל הנהר. וגם לא הבדיל בין מים למים בין נהר דקווי וקיימא לנהרות הנמשכים. ובודאי ע"ז האופן לא עלה בדעת הגאון הנ"ל לאוסרם. כן נלפע"ד לתרץ דברי הגאון הנ"ל שת"ח שאמר דבר הלכה אין מזחיחין אותו ואדרבא שצריכים לעמוד דבריו שלא יהא נראים תמוהים וסתורים מהלכה:

תוכן העניינים

לדובר מישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה