לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
לקוטים · סימן יט
גרסינן בב"ב כל שאינו מנית בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה. נראה בכוונת המאמר שאין הכוונה שאינו מניח בן ר"ל שאין לו בנים הא מה הוי ליה לעשות אם ה' לא נתן לו בנים ובהדי כבשיה דרחמנא למה לי אלא הכוונה דהוי ליה בנין ומחו ע"ז חרה אף ה' בו. דכיון דמאי שמתו ליה בניו הוא מחמת עבירות שעשה כמו שאמרו חז"ל בעון וכו' ובעוניו וכו' בנים מתים ואין הקב"ה עבד דיניה בלא דינא. לכן אמר כל שאינו מניח בן ליורשו. כל שאינו מניח אחריו הבנים ליורשו רק שמתו בחייו מחמת עבירות שלו לכן הוא כועס ומלא עליו עברה: