לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
לקוטים · סימן יח
בב"ק (ד' לט ע"ב) גרסינן ת"ר שור חש"ו שנגת. ר' יעקב משלם חצי נזק ופריך הגמרא ע"ז ר' יעקב מאי עבידתא אלא אימא ר' יעקב אומר משלם וכו' וצריך להבין דלמה דוקא בזה הדין שכחו בתחילה התיבת שאומר עד שהוצרכו לתקן דבר זה:
ונראה לומר בזה דמסיק הסוגיא שם לקמן דר' יעקב סובר כרבנן דמתניתין שם דאמרי מעמידין אפיטרופוס לתם לגבות מגופו ואמרינן לעיל דהיכא דמשלם מעלייה. ר' יוחנן סובר דהכוונה מעליית יתומים דאי אמרת מעליית אפטרופוס ממנעי ולא עבדי ור' יוסי בר' חנינא סובר מעליית אפוטרופוס וחוזרין ונפרעין מן היתומים רק דזה אין חושש דילמא מימנע וזה חושש דילמא מימנע בענין אפוטרופוס. אבל היכא דב"ד אפוטרופוס של יתומים בזה לא חיישינן דילמא מימנע ולא עביד כמבואר בחו"מ. לכן אמר כאן בלשון דמשתמע לתרי אפי. שור של חש"ו שנגח ר' יעקב משלם. ר"ל לפי מה שפוסק דמעמידין אפוטרופוס ובית דין אפוטרופוס של יתומים. לכן ר' יעקב שהוא אב"ד משלם ופריך ר' יעקב משלם. ר' יעקב מאי עבידתיה שאפי' שהיכא שהב"ד אפוטרופוס של יתומים משלם הוא רק לאותו שעה אבל אח"כ חוזרים ונפרעים מן היתומים לכן אמר אלא אימא ר' יעקב אומר משלם. לכן מעיקרא ר' יעקב משלם ואח"כ אומר להיתומים ומשלמים עיי"ש בסוגי' ותבין זה: