לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
לקוטים · סימן יא
בסוף מסכת תענית וכן הוא במס' ב"ב (דף קכא ע"ב) גרסינן הכי מט"ו באב ואילך וכו' מכאן ואילך המוסיף יוסיף ודלא מוסיף יאסף (ובב"ב הגירסא יסוף) מאי יאסף אמר רב יוסף תקבריה אמיה (כלומר ימות בלא עתו. רש"י) והקשה התוס' וכי הוי מסופק הגמרא מאי יאסף דהוא ענין מיתה לכן גורס יסיף בלא אל"ף ובאמת הקושיא חזקה וגם קשה מאי הלשון תקבריה אמיה דהוה לי' למימר ימות בלא זמנו או לשון אחר:
ונראה דגירסת הגמרא יאסף בא' הוא גירסא נכונה רק דהכי פירושה של הגמרא דהנה אמרו חז"ל אם לא בריתי חוקת שמים וארץ לא שמתי דאם ח"ו יבטלו העולם רגע כמימרא מחור' אזי אין לעולם קיום כלל ולא איברא לילה אלא לגירסא והנה באיזה זמן נקרא אדם על שם אמיה נראה דהונח שם זה רק על קטן כמאמר חז"ל בסוכה (ד' כח ע"ב) היכי דמי קטן שא"צ לאימיה כל שניער משנתו ואינו קורא אימיה וכו' וכן הוא בעירובין (ד' פב ע"א) וידוע דשם יאסף לענין מיתה לא הונח רק על מיתת הצדיקים כמ"ש בתורה ביעאע"ה ויאסף על עמיו וכן בכמה צדיקים:
ובזה הכי פירושה של הגמרא הנ"ל דקאמר דלא מוסיף יאסף וקשיא ליה להגמרא דלמה אמר בלשון אסיפה דמונח הלשון רק על שם הצדיקים הלא כיון דלא מוסיף בתורה ומחויב מיתה אי אפשר לומר עליו בלשון הצדיקים לכן אמר יאסף הול"ל חייב מיתה וכדומה לכן מתרץ הגמרא אי הוה הכוונה דחייב מיתה מעכשיו אזי בודאי שייך לומר עליו רק שם מיתה ולא שם אסיפה אבל באמת הכוונה דכיון דאינו לומד ומוסיף בתורה ובשבילו עוד העולם לא קיום בזכותו וא"כ ראוי לקוברן בהיות שמונח עליו שם אמו ר"ל בקטנותו א"כ יפה אמרו עליו שם אסיפה דראוי לקוברו בקטנותו. וימות זכאי ועל ימות חייב וד"ל: