לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
לקוטים · סימן י
במגילה (דף טו ע"א) אמרינן ותתחלחל המלכה מאי ותתחלחל אמר רב שפירסה נדה ורבי ירמיה אמר שהוצרכה לנקביה המאמר הזה אומר דרשוני דמאי אתא הגמ' להשמיענו בזה במה שהוצרכה לנקביה או שפירסה נדה ונראה שהגמרא מציין לנו בזה הפירוש ועצם הפשוט של תיבת ותתחלחל והוא דבגמרא דנדה אמרינן (בדף עא ע"א) ובסוטה (דף כ' ע"ב) דיש נפ"מ בענין ווסתות דדם נדה במאי דאמרינן במתניתין (בדף לט ע"א) שחרדה מסלקת את הדמים בין ביעוחתא ובין פחדא דבפחדא מצמיח צמית (ומסלקת את הדמים מחמת דאגת יראה שמא יבא דבר זה) ביעתותא מרפיא (הבהלות פתאום שאדם רואה או שומע נבהל מרפיא) ואמרינן בנדה (דף נז ע"ב) באשה דארגישה במקור שיצאה ממנה דבר מה אין זה הוכחה שהיא טמאה נדה דאימר הרגשת מי רגלים הואי וכן אמרינן בריש נדה דשמאי סובר דאשה מרגשת בעצמה והלל סובר כסבורה הרגשת מי רגלים היא (עיי"ש בסוגיות הנ"ל ובטוש"ע סי' קפ"ג וקפ"ח וק"צ ביו"ד מזה):
לכן הגמרא דמגילה הנ"ל רצו לציין מאי הוא הפירוש הפשוט דותתחלחל המלכה ומה הי' לה בעת הזאת אם הי' התילחל הנ"ל ענין דביעתותא ר"ל בהלוח פתאום או הי' ענין פחדא ר"ל דאגת יראה וקאמר הגמרא מאי ותתחלחל ר"ל באיזה ענין היתה החילחל בהמלכה אסתר וקאמר דפליגי בזה רב ורבי ירמי' דרב אמר שמהתילחל הזה פירסה נדה ור"ל א"כ היתה החילחל ענין דביעתותא והוא בהלוח פתאומית ומחמת זה פירסה נדה דביעתותא מרפיא ורב ירמי' סובר דהענין החילחל להמלכה אסתר היתה ענין פחדא מחמת דאגת יראה ומה זה שתתחלחל המלכה דאדרבא פחדא מצמית צמית להכי אמר מלמד שהצריכה לנקביה ר"ל כמו דאמרינן כאן בנדה הגם דארגישה אבל דהוא הי' הרגשת מי רגלים וכנ"ל: