לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
לקוטים · סימן ו
בסוף פרק מקום שנהגו בישכר איש כפר ברקאי גרסינן אמרי מלכא ומלכתא הוי יתבי מלכא אמר גדיא יאה ומלכתא אמרה אימרא יאי אמרו מאן מוכת כהן גדול דקא מסיק קרבנות אמר אי גדיא יאי יסק לתמידא וכו' להבין זה בקצת רמז יש לומר בזה דהנה ידוע בספרי המקובלים דמלכות הוא בחינת דין דדינא דמלכותא דינא וכמאמר חז"ל מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וכו' וכמאמר הכתוב עלה אלקים בתרועה (שהוא בחינות יצחק בחינות גבורה כידוע) דהא דאלהים הוא דין הוא על דרך שאמרו חז"ל בכל מקום אין ריבוי אתר ריבוי אלא למעט כי אל הוא בחינת חסד כמאמר הכתוב חסד אל כל היום כידוע (הגם שיש אל על דרך הכתוב ואת אלי הארץ וכו' היינו שאינו כל כך חסד שבחסד רק שהוא בבחינת גבורה שבחסד והוי"ה הוא בתינת חסד שבחסד. ולדעתי זה תוכניות כוונת המדרש שאמרו כל מקום שנא' והי' הוא לשון שמתה וכל מקום שנאמר ויהי הוא לשון צער שתיבת והי' עולה כמנין הוי"ה שהוא חסד שבחסד ותיבת ויהי עולה כמנין א"ל שהוא תערובות חסד עם גבורה) וידוע שמים הוא לבן הוא בחינות חסד ורתמים רבים ומניין לספינה שאינו מקבל טומאה שנאמר וכו' ואם כן כשנדבקים שני בחינת תסד הי' צריך להתהוות המזיגה עי"ז חסד שבתסד א"כ כשנזווגים חיבת. אל. עם תיבת. הים. הי' צריך להיות עי"ז רתמים רבים ושלא להשגיח אז על הצירוף של גבורה שבחסד המתנוצץ בתיבת. אל. מכל מקום התיבה בשלמותה. אלהים. הוא דין. והוא מטעם שריבוי אחר ריבוי למעט בא ונעשה מרחמים דין:
וזהו כוונת אומרם מלכא אמר ושכינתיה הוא בחינת מלכתא שהיא תמיד עומדת בצרתן של ישראל ולצדד כל דבר ודבר לכף זכות שלהם כמאמר הקינות אשה מנוולת מצא וכו' ושהיא בחינת חסד ורחמים גדולים וזהו מלכא ומלכתא הוי יתבי דר"ל דהוי יתבי להתיישב בדבר אחד באם אירע ח"ו שנפל כלל ישראל במדריגה התחתונה באיזה עבירה מן העבירות האיך לעשות בהם מלכא אמר גדיא יאי ר"ל ע"ד גודא אילנא ור"ל כי מדת הדין אומר כי נפש החוטאת היא תמות ולקצוץ אותם מאילנא דחיי. ומלכתא אמרה אימרא יאה ר"ל על דרך אמירה והגדה ור"ל כי מדת הרחמים והחסד אומרת שיעשו חשובה ויכפר ועיקר התשובה הוא באמרי פיו להתוודות ולחנן לה' אלהינו כי אפי' הביא כל אלי נביות בעולם אין עולה לי' לכפר בלא ווידוי. ואמרי מאן מוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות ור"ל כי הכה"ג הוא מקור החסד והרחמים שהוא לבדו משמש בבגדי לבן שהוא בחינת רחמים כי הלבן מורה על החסד ביום שהוא חסד גמור ביוה"כ שאין בכח השטן להסטין בו כלל וכלל והוא יודע שהעיקר הוא התשובה דקא מסיק קרבנות ומ"מ אין בכח הקרבנות כלום והעיקר הוא רק התשובה כמ"ש בפ"א מה' תשובה עיי"ש. לכן כששאלו להכה"ג השיב ע"ז ואמר אי גדיא יאי ר"ל אם הי' העיקר בזה כי נפש החוטאת ימות ח"ו יסק לתמידא ר"ל הוי ח"ו כליה בעולם כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא והוי חס ושלום יסק מן העולם ויתמו חטאים כתיב ולא חוטאים כברכות (ד' י ע"א) ויסק לתמידא ר"ל תמיד תמיד יהי' בלי הפסק ח"ו כי מי הוא באמת שיאמר שזך הוא מן עונות וחטאים שבעולם לכן בודאי הוא כדעת המלכתא שיעשו תשובה ויכפר עד שבסוף הסכים ג"כ מידת הדין למידת הרחמים בזה כמו שנאמר אם חפץ אחפוץ במות המת נאום ה' (רחמים) אלהים (דין) כי אם בשובו מדרכיו וחי':