לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
לקוטים · סימן ה
בעירובין דף לו) ובכמה מקומות בש"ס הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני ומיחל ושותה מיד דפירוש רש"י דמיחל הוא לשון מתלל על המעות והתוס' הקשו עליו ופירשו בשם רב האי גאון ור"ת דהוא לשון מוהל בהה"א פירוש מזוג כמו סבאך מהול במים ומעולם נתקשה לי דבשלמא לרש"י בא המשנה בתיבת מיחל לפרש הדין דהאיך יעשה דבמקום שיכול לתקן מיד צריך לתקן ולא להניח על הדין דברירה אבל לפירושם מאי אתא המשנה לאשמועינן וכי אתא לאשמועינן האיך ישתה זה את יינו החזק או הרפה דהאיך מתוק לתכו כן יעשה אתתמהה. לכן נראה דאתא לאשמועינן בזה דמותר לי' למזוג היין כפי רצונו ומנהגו ולא אמרינן שכיון שיש להכהן וללוי חלק בהן יהיה נקראים עי"ז שותפין ושותף הא אסור לעשות שום דבר בעולם הן דבר גדול והן דבר קטן בלא דעתו ורשותו של השותף השני כמבואר בחו"מ אבל בכאן דמיירי שאין לזה כלים להפריש חלקם התירו לו למזוג כרצונו דבלא זה אי אפשר לי' לשתות כיון שאין לו כלים וא"כ נפל פיתא בבירא התקנה של המשנה דאומר שני לוגין וכו':