לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן רמג
עוד להרה"ג הנ"ל.
נפשו היפה בשאלתו במי שנהג להחמיר שלא לאכול מבשר שנכשר ע"י מו"מ הסירכות וכמ"ש בשלה"ק במצוה לבניו להחמיר בזה וכמ"ש בפוסקים אחרונים שהביא מעכ"ת ולעת כזאת אשר היוקר העלה שער מחיר העופות וגם כמעט אינו במציאות והצורבא מדרבנן עי"כ אינו בבריאות מחסרון אכילת בשר האם צריך התרה על מנהגו כמ"ש ביו"ד סי' רי"ד כידוע ומעכ"ת הביא דברי דגו"מ במ"ש ע"ד הש"ך שהקשה מדברי הרמ"א או"ח סי' תקס"ח במי שנהג להתענות עשי"ת ואירע בבית מילה יכולין לאכול וא"צ התרה ומחלק בין סעודת מצוה ובין חלוש בבריאות, והדג"מ יצא לחלק בסברא מחודשת דדוקא שם שדעתו לחזור למנהגו ורק כעת בא לאכול עת סעודת מצוה אז א"צ התרה אבל המחבר איירי מי שרוצה לבטל לגמרי מנהגו בזה משום שאינו בריא ע"כ צריך התרה, ובזה מיישב דברי מג"א סי' תקפ"א שמתיר ג"כ במקצת חולי באלו תעניתים בלא התרה ומ"ש ממה דקיימ"ל סי' רי"ד הנ"ל וה"ה כמ"ם, והביא מעכ"ת דברי קול ארי' סי' ס"ז שהביא בשם ידות נדרים שסמך ע"ד דג"מ בעת הר"ר ר"ל להתיר בלא התרה והביא ג"כ דברי מחנה אפרים הל' נדרים דבהתרת מנהגים ע"י חרטה אינה חרטה גמורה דהא אינו מתחרט על העבר והא צריך חרטה דמעיקרא ע"כ יותר טוב בלא חרטה, והנה אם כי אינו כדאי לומר דבר ע"ד סברא נשגבה מרבינו הנוב"י מ"מ דברי מג"א סי' תקפ"א אינם מורין כן לענ"ד דהא סיים שם לבד מי שנהג להתענות יותר ממ"ש הצבור ולדברי הדג"מ מה מקום לחלק ביניהם כיון שדעתו לחזור למנהגו לדבריו הכלל שא"צ התרה במקצת חולי וכהנ"ל אבל לדברי מג"א מתפרשי' דאם מנהגו משום מנהג הצבור י"ל שפיר דנדר ע"ד המנהג מהצבור ובזה לא לא נהגו גם מנהגו עד"כ וע"כ הביא ראי' מסי' תרפ"ו לענין תענית אסתר דג"כ נוהגין שלא להתענות במקצת חולי והתענית מנהג הצבור והא בסי' תקס"ח ס"ק י"א פי' המג"א להדי' כן דברי הג"מיי שם דאם מתענה מה שהצבור מתענים יכול לאכול בסעודת מצוה עיי"ש דדייק וגמיר דאדעתא דציבורא נהג וא"כ דברי המג"א אינם סותרין דברי המחבר בסי' רי"ד דהמחבר איירי במי שנהג מעצמו להתענות תעניות לפני ר"ה ולא הי' במקומות המחבר מנהג צבור בכך וכמ"ש בסי' תקפ"א נוהגין להתענות ער"ה ותו לא מידי ובסי' רי"ד דייק וכתב תעניות אבל המג"א קאי ע"ד הרמ"א שהביא מנהג מקומות אשכנזים שנוהגין להתענות עשי"ת כנלענ"ד.
והנה לענין התרת מנהג שלא לאכול בשר ממו"מ הסירכות נשאל עד"ז בת' שו"מ מהד"ק ח"ב סי' ק' ושם הי' עובדא בא' שהי' רגיל לקבל פני רבו בימים טובים וכ"פ הי' צריך לעמוד אצל זח"ב והי' קשה עלי' לשאול ע"ד בשר אם הם מכשרות בלא סרכות דעתו שיפתח בפתח חרטה ע"ד כי בשבת ויו"ט יהי' בלא אכילת בשר ויבטל עונג שבת ושמחת יו"ט אם הי' יודע לא הי' נדר ויתירו לי וממילא מותר בכל זמן דנדר שהותר מקצתו הותר כולו ועיי' בס' דרכ"ת סי' ט"ל אות תל"ט שמביא' להלכה, ע"כ לענ"ד יש לעשות בנ"ז ג"כ ואז אין לפקפק ג"כ מדברי מ"א ה' נדרים שהביא בת' קול ארי' דהא כל חילי' דמ"א מדברי הר"ן ע' נדרים ד' כ"ב בעובדא דר"ס דמשו"ה לא רצה להתיר נדרו אלא ע"י פתח חרטה דחרטה גרידא צריך להתחרט מעיקרא ויפסיד תעניתי' בדבר מצוה וא"כ מוכח דע"י פתח אין מנהגו לדבר מצוה בטל, וא"כ בנ"ז ע"י פתח הנ"ל שכתב בשו"מ שפיר דמי, ועיי' ברמ"א סי' רכ"ח שנוהגין לעשות מהחרטה פתח ועיין שם בש"ך.
ב) וע"ד מ"ש לענין קידושי אשה בעת נדתה אם צריך לקדשה שנית וכתב שראה בתשובות גדולי אחרונים זה אומר בכה וז"א בכה ואני לא ראיתי באחרונים שתח"י דבר מענין קידושי' שנית ות' מהרי"א הלוי אין בידי רק ראיתי מ"ש באה"ע סי' מ"ד סעי' ו' דקדושי נדה קידושין גמורים ואי"ר לעשות כן והוא מדברי הרמב"ם ובח"מ בשם המ"מ כיון דאי"ר לחופה ולא לביאה ועוד דילמא יגע בבשרה ובס' ע"ד סי' כ"א אות ד' האריך קצת וכתב שאין מדקדקין משום זה דלאו אשתו היא עוד, וראיתי בת' פמ"א שנוהגין לעשות סעודת מה כשתטהר, ושם נו"נ אם לברך ברכת נשואין לאחר ז' ימי משתה וב"מ סי' ס"א מביאו אבל לענין לקדשה פעם שנית לא שמעתי וכמדומה לי בימי חרפי הי' עובדא כזו בנשואי של בני עליי' ועשו כן ואין בידי דבר ברור, והנה לענין המנהג פשיטא דנוהגין כמ"ש הרמ"א ססי' ס"א שאין מדקדקין בחופת נדה ורק מודיעי' לחתן מהנ"ל ומדברי הח"מ וב"ש שכ"כ ג"כ בסי' ס"ד דבזה יוצאים ידי שיטת הרמב"ם, ובת' ח"צ סי' קכ"ד חולק בזה דההודעה לא מועיל לדעת הרמב"ם וכ"כ בבית מאיר עכ"פ מדברי ת' פמ"א משמע שהמנהג רק לענין לעשות סעודה מה והיינו במקום חיפה, ואני מנהגי תמיד לחקור ולדרוש עד"ז ואם אינה טהורה אני מזהיר שושבינים להודיע להחתן ואם השושביני' אינ' בר הכי אני בעצמי לוחש לחתן כל הנ"ל כמובן, ומ"ש כת"ה מסי' צ"א וסי' א' לענ"ד אינו דומה דשם יש חששא דאסור' שנעשה מיד דילמא אינו יודע ה"ש ודילמא כהדבק ונתערב איסורא והכא הא לא נעשה איסורא דזה גופא עושין ע"מ לתקן בשניי' להיות כראוי ועוד מפני הפסד הסעודה והכנה שכבר נעשה לבד מזה אין אתי ועיי' במ' יבמות ד' מ"ט ומ' קידושין ד' ס"ח, והנני לסיים בכל חתמי ברכות, ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.