אור ברסלב
לבושי מרדכי (שוע) חלק ד ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי

לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי

הקדמת המוציא לאור

סימן א

בעהי"ת יום ג' פ' שלח תרפ"ב לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגאון המפורסים צ"ת בנש"ק כש"ת מו"ה משה סופר נ"י דומ"ץ בק"ק ערלוי יצ"ו.

ראיתי מכתבו מלא תורה בבקיאות נפלא כדרכו בקודש מלא על כל גדותיו מי יבא אחריו להעיר איזה הערה ולא באתי רק במ"ש לידידינו הרב הגאון הצדיק מו"ה חיים צבי נ"י דומ"ץ ק"ק פה במ"ש במומר ליוה"כ אם תפסו חולי דקיימ"ל בסי' תרי"ח דמאכילין לו עפ"י עצמו דלב יודע וכו' אם נאמן דצריך לו אפי' נגד הרופאים והביא עד"ז דברי פרמ"ג או"ח סי' שכ"ח דפשיטא לי' דמומר לחלל שבתות אין מחללין שבת בעבורו וכ"כ מרן ק"ז חת"ס בח"מ סי' קע"ז מדנפשי' והביאו בשו"ת מחנה חיים ומהרמשי"ק ובת' הנ"ל תולה הדבר בדברי התבו"ש סי' ב' דהביא ראי' דמומר לתיאבון מעלין ולא מורידין כנראה ממסקנת הש"ס מ' ע"ז דף כ"ו ע"ב ובתבו"ש שהקש' לנפשי' מרועי' בהמה דקה דלא מעלין ולא מורידין אם כי דלתיאבון וכמ"ש התוס' שם דבדידהו קמיירי דבשל אחרים אין אדם חוטא ולא לו ותי' כיון דדשו בי' וכהתירא דמי' להו גרעי מלתיאבון, ותמוה בעיני מפני מה לא הביא דברי התוס' במקומן שם שהקשו כעין קו' זו ותי' דה"ט כיון דאינם פסולים רק מדרבנן עשו חכמים חיזוק לדבריהם כדי שיחזרו בתשובה משא"כ גזלנים ומומרים כלומר דאין תקוה שיחזרו בתשובה, ולפי"ד במומר ליוה"כ אם אינו חשוד לשאר דברי תורה ורק תאוות אכילה תפסה לי' אפשר דחמיר יותר כדי שיחזור בתשובה:

ואגב ראיתי להעיר בדברי מרן ק"ז חת"ס במ"ש בח"ו סי' פ"ג מנא הא מילתא דמחלל יוה"כ הוה כמחלל שבתות דבשבת יש טעם לדבר כמ"ש רש"י ז"ל בעירובין וכן פירשו שאר מפורשים דבזה כופר במעשה בראשית וחידוש העולם משא"כ יוה"כ ובאה"ע סי' קכ"ג מדמה לענין עדות וסופר יוה"כ כמו שבת, וחידוש בעיני שלא רמז ע"ד תבו"ש בסי' ב' הנ"ל שעמד אהך הלכה באה"ע ובפרמ"ג בפתיחה כוללת לה' שבת כמ"כ עמד בזה ודעתו כיון שחמור מאוד בעיני עולם והוא עובר חשוד מדבר חמור לקל, ועיי' בת' מהרי"א יו"ד סי' ל"א שהביא דברי התבו"ש ופנ"י ח"ד בחי' פני ארי' ואחרון הכביד דברי פרמ"ג הנ"ל ועיי' בדרכי תשובה סי' ב' דהביא בשם כמה אחרונים דהה"ד מחלל מועדות הוה כמחלל שבתות וכמ"ש בת"כ וברש"י ז"ל פ' אמור כידוע, ואפשר בטעמי' דמועדות כולם תולה הקרא ביציאת מצרים והמחללם ככופר בנסים ונפלאות שנעשה משמים לנו ולבנינו וזה ככופר במעשה בראשית כמ"ש בהגר"א בהגדה דשתי בריאות הי' בריאת העולם בכללו הוה בריאה כללית ויציאת מצרים בריאה פרטית למען ישראל כמובן:

ועוד יש להעיר לפימ"ש בש"ך סי' קנ"א דבגוי לא שייך מסייע ידי ע"ע וכן במומר ושם בדגו"מ מיקל יותר דכל במזיד הוה כמומר ולא הוה כמסייע וידוע כי המג"א סי' שמ"ז סק"ד חולק עלי' והביא דברי תוס' מ' קידושין דף נ"ו דאסור להושיט למומרים דבר אסור ועוד מסייע לי' מדברי תוס' בסוגי' דגת בעוטה דאפי' בנכרי שייך משום מסייע ידי ע"ע במה שנאסר להם עיי' בת' מהרי"א ובחו"י סי' קפ"ה, וא"כ בנ"ז תלי' במחלוקת הנ"ל לענין להושיט לו מאכלים עכ"פ חזינן מדברי פרמ"ג ומדברי ק"ז מרן חת"ס דל"ל טעמי' דמר לומר דעושה תשובה מחמת חליו ועכ"ח צ"ל כמ"ש גם הדר"ג נ"י, וי"ל לפימ"ד בתוס' שם מ' ע"ז ד' כ"ו הנ"ל דמומרים שלנו להכעיס הן דשבקי התירא ואכלי איסורא, וה"נ מי שהוא מומר לאכול ביוה"כ וכי משמר עצמו שלא לאכול יותר מדי ישוב דעתו ודאי אוכל כל שבעו כדרכו והוה כמו שביק התירא, ועוד במ' ע"ז דף י"ז אמרינן גבי עובדא דראב"ד כיון דאביק מיבק הוה כמין ולא מעלין ואדרבה מורידין, וה"נ אפשר מקרי אביק מיבק כיון שאין שום מורא עליו ע"י תאות אכילה במה שרגיל שעי"כ כמעט ככפירה עליו וצריך בדיקה באופן מה אם אינו כנ"ל ולפי ראות עיני המורה וד"ל:

ב) וראיתי מ"ש בשם מהרי"ל דיסקין דעיבוד עורות של אחרים לשמה לא יועיל וכהד"ג עושה לו סמוכין, והנה במס' נדרים ד' ל"ה ע"ב אמרינן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה שנא' זאת תורת וגו' לרבות שאדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים והא אין להם דעת וא"כ הה"ד לאחרים שהם בני דעת, והא בנים קטנים צריכין ללמוד מקודם תורה שבכתב כולו כמ"ש בה' ת"ת סי' רמ"ה וצריכים לס"ת והא במס' כתובות דף ק"ג דאמר רבי כמה גדולים מעשה ר"ח שהי' צודה צביים ותקני' לתינוקות מגילות מגילות לקרות וא"כ לפימ"ש בט"ז בה' ס"ת דבס"ת פסול אפי' ביחידית אסור לקרות בו דגזרינן אטו ציבור וגם קיימ"ל במ' מגילה ד' כ"ג מעיקר הדין קטן עולה למנין ז' וא"כ הוה דומי' דמחוסרי כפרה לענין ס"ת, והא דפסול לכתיבת ס"ת הוא מגזה"כ וקשרתם וכתבתם מי שאינו בקשירה כמו אשב וקטן ושם בתוס' דללולב וציצית אשה כשרה דאין הטעם משום דאינו מחיוב בדבר רק לענין סת"מ הוה גזה"כ ועיי' בשאג"א סי' ל"ה, א"כ לענ"ד אין ברור כ"כ שלא יועיל עיבוד לשמה שלא מדעת בעלים ועיי' בפ"ת ה' ס"ת סי' ע"ר בשם משנת חכמים במי שכתב ס"ת לחבירו שלא מדעתו וצ"ע, והנני לסיים בכל חתמי ברכות ותשועות ישראל כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן ב

בעהי"ת אול"י ה' פ' תבא עזר"ת לפ"ק מאד יצ"ו.

כתקוע שופר לחיים טובים ומתוקים יכתב ויחתם לאלתר בספרן של צדיקים ידידי כבוד הרה"ג חריף ובקי עצום כש"ת מו"ה ישראל וועלץ נ"י אבד"ק טיניע יצ"ו.

הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי ומפני טרד' דאורחא לא באתי עד הלום להשיב מפני רב כבודו, והנה חוזר על הראשונות במ"ש במטה אפרים בסי' תרכ"א דהש"ץ בפיוט העבודה ישמור אמירתו עם הציבור להשתחוות עמהם בשוה בעת שאומרים והכהנים והעם והוסיף באלף למטה בטעמי' במ"ד בסי' ק"ט במצא ציבור מתפללין אם יכול להגיע למודים וכו' משום דלא יהי' נראה ככופר ח"ו וכ"ש בזה, ומנהג הקהילות אינו כן כידוע ורק מקדים הציבור בהשתחוי' ואח"כ חוזר הש"ץ ומשתחוה וע"כ שאלה נפשו היפה באשר הוא ש"ץ האיך יעשה אם לשנות המנהג מפני שהוא נגד ההלכה והביא ראייות בזה, והנה בתשו' הריב"ש סי' של"ב ידוע שקורא תגר על המנהג שהש"ץ עוקר ממקומו ע"י הכריעות ביוה"כ וכמ"ש בסי' ק"ד דאינו רשאי לעקור ממקומו רק לצורך שנאמרים בסי' הנ"ל אבל בזה הוה שלא לצורך, ובלבוש כתב שנתפשט המנהג שהש"ץ כורע ומשתחוה ובט"ז דס"ל דהליכה לא הוה הפסק ובאה"ט שיעמוד מעיקרא רחוק מן העמוד כדי שלא יהי' הכרח להלוך ובפרמ"ג שמעמידין ב' שטענדעריס ומסירין א' בשעת עבודה אבל בלבוש אית' בהדי' שלדעת הריב"ש אין הש"ץ כורע ומשתחוה וכן אית' בזכור לאברהם בשם גור ארי' וכתב עלי' דהריב"ש לא דיבר מזה רק אוסר ההליכה ועקירה ממקומו, והנה בלבוש ג"כ ס"ל בדעת הריב"ש כמ"ש הגור ארי' וא"כ ודאי קשי' האיך אפשר לומר כן נגד הלכה מגמ' כמ"ש בסי' ק"ט וצ"ל כמ"ש בטור בשם הגאונים דהשתחוי' זו בזה"ז אינה אלא לדוגמא מפני אשר הכהנים והעם היו משתחוים הוא שכ"ג הזכיר שה"ק ככתבו וכן עשה רנב"ה בלמדו עם התלמידים עיי' בטור וב"י ע"כ עושי' לדוגמא ולזכר וכמ"ש בט"ז בנוסח הפיוט א"כ לפי"ז אין כאן חיוב בהשתחוי' זו לזה כתב הריב"ש דהוה שליל, וגם כי הש"ץ הוא הוא כדוגמא לכ"ג כידוע ולא מצינו שכ"ג הי' משתחוה בעבודה זו דהא כתיב לעמוד ולשרת ודרשינן בכ"מ דצריך עמידה דוקא כידוע, ועכ"פ חזינן דס"ל להריב"ש לדעת הלבוש וג"א כמ"ש. ועוד אית' בלבוש להדי' כמנהג הקהילות דהש"ץ מאריך בניגון עד שיגיע להשם הק' שאז ישתחוה הציבור ויאמר להם תטהרו ואח"כ חוזר ואומר ומשתחוה ואם כי לא שמעתי ולא ראיתי שנעשה כן באמירה כנ"ל אבל עכ"פ ס"ל בפשיטות שאין השתחויה של ציבור והש"ץ בשוי' כמ"ש במא"פ ועכצ"ל כיון שאינו חיובא מגמ' דלא מצינו בש"ס ואינו רק כמ"ש על ר"ע שהי' כורע ומשתחוה בתפלתו ואם כי אסור להשתחות במקום שלא תקנו חכז"ל גם ר"ע לא עשה כן רק בתחינות שאחר התפילה עיי' בסי' ק"ט בט"ז ופשיטא דבשאר תחינות אם נוהגין בכריעות והשתחויות מי שאינו עושה כן לא נראה ככופר דידוע לכל שאינו רק דרך מנהג חסידות ונהרא נהרא ופשטא והשתחויות בזה"ז בעוה"ר שאין לנו מקדש ולא כ"ג אינו רק לזכרון ומנהג כמ"ש הטור בשם ראבי"ה עיי"ש כן נראה לענ"ד ליישב המנהג אם לבו מהסס הלא בידו להשתחות כמו במודים ולא ליפול ע"פ שלא לשנות מן המנהג ומ"מ גם דברי הגאון בעל מא"פ מתקיים בהשתחואה בעלמא דהא גם במודים ההלכה מי שיש לו מיחוש די בהרכנה כמ"ש בסי' קי"ג והוה כמו השתחואה באמצע הברכות הנאמר בסי' ק"ט ג"כ בא"א כמו שהגיע לבין גאולה לתפלה, והנה שאלתי לש"ץ בני תורה כולם אומרים שנוהגין כמ"ש בלבוש וכמנהג הקהילות:

ב) בענין המבואר במג"א סי' תקפ"ג לברך על התפוח ופוטר הדבש והביא כת"ה דברי תשו' שבו"י ח"ב סי' כ"ז והנה גם בשע"ת מביאו והכריע כדברי מג"א וספיקא של השבו"י הוה אם הדבש עיקר אבל בתפוח לבד גם לדידי' ודאי פשיטא דהוה מהדברים שבאים שלמ"ס כנ"ל, ומ"ש ע"ד מ"ש בסדור היעב"ץ גם אני עמדתי עד"ז והייתי מכריע כדעת הרמב"ם, והנני לסיים בכל חתמי ברכות וישועות ישראל ונזכה עם כל אחב"י לכוח"ט ידידו דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.

סימן ג

ב"ה אול"י ב' פ' וישב תרפ"ט לפ"ק מאד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג וכו' בנש"ק כש"ת מו"ה עזרא הכהן נ"י מ"ץ בק"ק בערצעל יצ"ו.

הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי בשאלת חכם ותשובה בצדה, והוא ע"ד דבר חדש שנתחדש בענין הלעטת אווזות ע"י גומי מאשינדל:

האם יש להתיר ומעכ"ת ברב חו"ב הביא כמה צדדים להתירא ג"כ שאפשר שיש להתיר יותר בזה עפ"י דברי ד"ת, והנה אשתקד העמידו במכתב תל תלפיות בשמי ללמד זכות על מנהג הלעטה עפ"י סוגי' הגמ' מ' שבת דף קנ"ה דבשבת אסרינן המראה בעגלים ובסי' שכ"ד הובא כל הנ"ל ושכן הלכה בתרנגולים ואווזות כמ"ש הרמ"א שם בסי' הנ"ל ואמרינן שם בגמ' מהו המראה ומהו הלעטה המראה למקום שאינה יכולה להחזיר הלעטה למקום שיכולה להחזיר וכל זה בשבת משום עובדא דחול או משום טירחא או כמ"ש הרמב"ם משום גזירה דיבא עי"כ למלאכה דאורייתא אבל בחול משמע בפשיטות דהי' נוהגין ומפני מה אין זכר ורמז לענין חששא דוושט ושם ג"כ חד מ"ד דס"ל המראה בכלי ופי' רש"י ז"ל בתרווד אלא דמסיק בגמ' כמ"ד המראה במקום שאינה יכולה להחזיר ועכ"פ מוכח שם שע"י כלי גרע מכולם. אצא דיש להשיב דאין משם ראי' להתיר דילמא באמת היו בודקים הוושט וכמו שמשמע ופרש"י ז"ל בדברי עולא דקאמר ישב לו קוץ בוושט אי"ח וכו' פי' כגון שאכל קוץ מאי זה כגון לימא בפשיטות שנמצא תחוב אלא להודיענו דבאכל קוץ צריך לבדוק שעי"כ אפשר שנתחב בוושט, והנה כל הרעש על מנהג הלעטה שמכשירין בנמצא ריעותא וידוע פלוגתת הט"ז עם הש"ך בנקוה"כ שחשבו כקוץ והט"ז חשבו לחולי ומנהג העולם כדברי הט"ז כמ"ש בחת"ס והאחרונים וכיון דהלעטה בכלי חזינן דמגרע גרע לענין שבת משום טירחא וכיו"ב אם כן אפשר דלענין זה נמי מגרע גרע, ואפשר דבנ"ז שהוא שגומי' אפשר דלא דמי כתרווד ויען כי מעולם לא ראיתי מאשינדל הנ"ל וגם לא טיב הלעטה בהני ע"כ אין בידי לדון לא לכאן ולא לכאן ואסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן ד

ב"ה יום ה' פ' תבא תרפ"ט לפ"ק מאד יצ"ו.

לשנה טובה ומתוקה יכתב ויחתם לאלתר בספרן של צדיקים ידידי כבוד הרה"ג וכו' כש"ת מו"ה ישראל חיים סאמעט שליט"א אבן יקר בק"ק קלוו"ד יצ"ו.

ראיתי מ"ש ע"ד מג"א סי' תקי"ט לענין זקיפת מנורה במ"ש בתוס' מ' ביצה ד' כ"ב ע"א ממ"ש במ' שבת ד' מ"ו דבמנורה של חוליות לכ"ע אסור ותי' בתי' א' דהתם לענין שבת והכא ביו"ט דקיל ועוד תי' ב' ודברי מג"א הנ"ל נוטה לעיקר מ"ש בתי' א'. ובס' יד מלאכי הכלל כי תמיד התי' ב' עיקר בתוס'. והנה בכנה"ג שנדפס עם המג"א סוף הש"ע באות ח"י כתב כי מקובל שהתי' הראשון בתוס' הוא עיקר בשם משפטי שמואל ומהרי"ק והר"י הלוי, אם כן מה קושי' אם המג"א ס"ל כפוסקים הנ"ל דרבים נינהו ועיי' בתוס' מ' שבת ד' מ"ו ע"א הביאו רק תי' ב' וצ"ל דשם צריכי' לתי' ב' משום מטה רפוי עיי"ש דתרווייהו איירי בשבת כנלענ"ד:

מ"ש מדברי האר"י הק' ובני יששכר ידוע לפניו כי אין בידי לאמור דבר מ"ש בנסתרות מאשר בעוה"ר ל"ז לכך, ואפשר לומר דיכוון בברכת מלכיות דכולל בקדושת היום דומי' דר"ח ויו"ט באמצעיות, ולענין שנה מעוברת אפשר דתלי' במחלוקת המחבר ורמ"א בסי' תקס"ח ודעת המג"א דאדר ב' עיקר ואפשר דהולכי' אחר רוב שנים כמ"ש במ' ר"ה ד' ט"ו כיו"ב, ולענין אמירת שיר הכבוד גם אני עומד בענין כמעט א"א לי כלל לומר אפי' פסוק על פסוק:

ובנדון השאלה י"ל אם לא ניחוש שמא יתקע כמ"ש במ' שבת סוף פ' כירה ובמ' עירובין ד' ק"ב עיי"ש וכן בכ"מ, והנני לסיים מעין הפתיחה בברכת כוח"ט ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן ה

בעהי"ת יום ג' א' דר"ח אדר תרפ"ב לפ"ק מאד יצ"ו

משנכנס אדר ירבה שמחה על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב המאור הגדול בנש"ק כש"ת מהו' יעקב שרגא סג"ל ני' אבד"ק נ' בערצעל יצ"ו.

יק"מ כת"ה בא לידי והנה הענין ע"ד ביהכ"נ עזרת נשים כבר האריכו בת' דברי חיים ח"ב סי' י"ג וי"ד וכן בת' בית שלמה ודעתו דעכ"פ הוה קדושה רק דקדושת' קלה מקדושת ביהכ"נ דעזרת אנשים דכמה דברים שבקדושה שאין נוהגי' בע"נ, ומ"ש כת"ה בשם ת' שו"מ סי' כ"ב בשם מהרי"ט דס"ל דיש בע"כ משום קדושה ראיתי מכבר דבריו ול"ז להבין דבריו הק' הלא במהרי"ט סי' קל"ב כ"פ חזר ושנה דאין בע"נ קדושת ביהכ"נ ואינו רק קדש להקדש דהא כ"פ מוכרי' אות' לצורך מסים וארנוני' וגם לצרכי עניים וכן דבריו דלא ביהכ"נ עצמ' הוא שיהי' בו קדושה ומוכרי' אותה לצורך בדק ביהכ"נ וכן גזבר יכול למכרו ושוב חזר ושנה ובנ"ד יש להסתפק במקום זה שהחזיקו על גג ביהכ"נ של נשים אי מקרי שיש לו בעלים מיוחדים כיון דלאו ביהכ"נ עצמה הוא אלא קודש שהוקדש לביהכנ"ס דדילמא ביהכנ"ס דוקא דקדוש מקרי שאין לו בעלים אבל שאר מקומות שאין להם קדושה יש לו בעלים מקרי וכו' א"כ חזינן בפירוש דתלי' זב"ז יחדיו משולבים משום דלא הוה קודש ויחדיו משולבים זה עם זה ע"כ דעת השו"מ שגבה ממני מ"ט ס"ל להפריד בין הדבקים ולומר דרק לענין בעלים ס"ל דהוה כלא הקדש, ולבד מזה הא עובדא דמהרי"ט הי' שהחזיק' אפוטרופוס של יתומי' בחלונות על הגגות של עזרת נשים והאיך אפשר לומר דפשיטא לי' דהוה קדושה הא במרדכי פ"ק דשבת הוכיח נגד דעת הר"י לאסור גגות של ביהכנ"ס דגם גג של עזרות בביהמ"ק לא הי' קדש ורק במהרי"ק כתב בשם המרדכי דדילמא מחמירי' בגגות ביהכנ"ס דוגמא דהיכל דגם העליות הי' קדש, ועיי' בברכ"י סי' קניא מ"ש ע"ד שירי קרבן שהביא ראי' לדברי הר"י להחמיר מדברי הירושלמי במ"ש שם ר' יוחנן מקל לנשיא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא א"כ משמע להדיא דיש בהם משום קדושה והשיב עד"ז בברכ"י דהר"י הא אסר על העליות כמ"ש במרדכי לזה אין ראי' מגגות דהוה ביזוי טפי דבפרהסי' ועכצ"ל כן דאל"כ למה צריך מדברי ירושלמי תיפוק כפי' דמתניתין הוא אין שוטחין על גגה פירות ועכ"ח דשאני גגות דחמירא כהנ"ל, וא"כ בעובדא דמהרי"ט שהי' חלונות על הגגות פשיטא דהי' כמו עליות דאל"כ מה שייכ' חלונות תמן וא"כ איך אפשר לומר דס"ל למהרי"ט בפשיטות דהויין כקדושת ביהכ"נ הלא הראשוני' ואחרוני' נוטים יותר להקל ולהחמיר ע"כ אין בידי לברר מדברי מהר"י שדעתו כדעת השו"מ וכהנ"ל:

וראיתי מיש כת"ה ע"ד פרמ"ג סס"י קנ"א שחקר שם בפאלי"ש אם מותר לעשות קפנדריא והביא כת"ה דברי הירושלמי מ' מגילה בעובדא דר"א דעבר בפרוורה דמדרשא, והנה עד דקשי' לי' בדברי פרמ"ג לקשי לדברי מג"א ריש סי' קנ"ד בשם מהרי"ט שעמד על הספק בפאלי"ש וקאמר בלשון שמא כיון דמתפללין בו תדיר בעת שנדחקי' בבית הכנסת קדושתה כביהכנ"ס אמאי לא הביא דברי הירושלמי הנ"ל וסבר הרגיש בזה בגליון הש"ס שנדפס על הדף בירושלמי הנ"ל, ואפשר מעובדא הנ"ל אין ראי' דשם הי' לומדים תמיד כמ"ש במלמדי התינוקות וכדרך כמה קהלות גם בזה"ז שלומדים בפאלי"ש חבורות ומלמדים כידוע:

והנה להלכה ולמעשה במ"ש בחששא דממעט באוירא של ע"נ והפאלי"ש וגם החששא מפני איסורא דל"ת כן עיי' בת' דברי חיים סי' י"ג וסי' י"ד דיש מקום להתיר ע"י מכיר' בזט"ה ומעא"ה מקומות הנ"ל ויחול הקדושה על העצים ואבנים הצורך למלאכת השליבות דבל"ס יהי' לצורך עצים ואבנים לצורך שליבות חדשות ועיין בספרי הקטן לבו"מ ח"א בענין כיו"ב:

ב) מ"ש בענין המקוה שנתלבנו המים ע"י מי בורית וכתב כת"ה דאם נימוח גוף הצבע יש לחוש כמ"ש מדברי ט"ז, והנה כללא נאמר בדברי הראב"ד והרשב"א דכל דבר שלא נתערב עם המים אינו פוסל והא חזינן דמי בורית נתערב עם המים, בפרט לפימ"ש הרמ"א במי זיתים שנעשה שמן דפוסל דהוה ממש ועכ"ח דמתערב, וא"כ בורית דעיקרו מן החלב ושומן וע"י מים חמין נמסו ומה לי שמן ומה לי שומן וחלב שנמס ונימוח והא במ' חולין ד' ק"כ קתני לי' חלב שבמוח וקאמר לרבות את השותה אלמא דבכלל משקה חשבינן לי' והא קיימ"ל במ' שבת ד' קמ"ד דכל דבר שאין עושין ממנו מקוה פוסל את המקוה בשינוי מראה וכן קיימ"ל בסי' ר"א סעי' כ"ה ואפי' תרדין שסחטן פוסלת ע"כ אין בידי להתירא במקוה זו, ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן ו

בעהי"ת יום א פ' בהעלתך עזר"ת לפ"ק מאד יצ"ו.

שלו' וישע רב על ראש ידידי היה כבוד הרב הגאון המופלג וכו' כש"ת מו"ה שמואל מאיר הכהן נ"י דומ"ץ בק"ק טשערנאוויטץ יצ"ו.

אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי וראיתי ע"ד כי ענותנותו הרבני בדבר הלכה טכ"ח ולא באתי עד הלום להשיב מפני רב כבודו כי טרדות רבות סבבוני וגם כי נאקת בנ"י בזה"ז שברון לבבי לא נתנני להעמיק בעמק הלכה וכת"ה כביר מצאה ידו לסמוך אדנפשי' וא"צ למך ערך כמוני בפרט בימים אלו, ועתה באתי מ"ש בענין מחלוקת הפוסקים אי טבילת כלים מדאורייתא או מדרבנן ומעכ"ת סופר ומונה עד אח' והנה מיש בדברי הרמב"ם פי"ז מה' מ"א דעכ"ח ט"כ מדרבנן דלא כהרשב"א מדפסק האיבעי' דמשכנתא להקל כמ"ש הר"ן והריטב"א, וראיתי מ"ש מרן חת"ס סי' קי"ד דמוקי לי' האי דר"א דלא כהלכת' דס"ל אסמכתא בגו קני ומשכנת' גופא ודאי אין שום סברת דיהי' עדיף משאלה דאפי' בע"ח קונה משכון ומתחייב באונסין בשואל ג"כ דינא הכי וכ"ז להבין דבריו הק' דהא במס' קידושין דף ח' מקדש במשכון דאחרים מקודשת דקנה לי' מדר"י ובתוס' שם לענין לקדש אשה ולקנות קרקעות וכיו"ב, ובפסחים דף ל"א לר"מ דס"ל ישראל מגוי קונה משכון עובר הישראל בב"י ופי' בתו' דהיינו אפי' הישראל אינו חייב באחריות והא ודאי בשאלה אינו כן דאינו יכול לקדש בו אשה רק במקנה לו מעמ"ל ודברי הרא"ש ידועי' וכן לענין ב"י דוקא משום חיוב אחריות עובר בב"י א"כ חזינן דלבע"ח יש קנין עצמיי במשכון והאיך מדמי לי' החת"ס לכלים שאולים ואי משום דקיימ"ל דלא כר"מ וישראל מגוי לק"מ מ"מ אם נחתינן לתרץ דברי הרמב"ם דלוקימנן ר"א דלא כהלכת' א"כ מה חסר אם נאמר ר"א ס"ל כר"מ וגם הא בש"ס לא נאמר בפירוש הלכתא מאי רק למה דאוקמינן מתניתן במ' פסחים בדאמר מעכשיו, ולפי"ז הי' מרווח לנו מ"ש בתוס' במשכונ' של ישראל ביד גוי לכ"ע א"צ טבילה דגוי מישראל לכ"ע ל"ק משכון כמו דמסקינן שם בפסחים עיי"ש לבד מזה תמוה בעיני שלא הזכיר מדברי מג"א סי' תמ"א ס"ק ו' במ"ד שם ישראל שהלוה לנכרי על חמצו בדל"א מעכשיו אינו עובר דישראל מגוי ל"ק משכון והעיר שם ממ"ד כאן בסי' ק"כ דמשכונ' צריך טבילה מספק מדאיבעי' לי' בגמ' ותי' דשאני הכא דנראה כשלו עיי"ש במחה"ש משום דמשתמש בו משא"כ בחמץ לא שייך שימוש ביו"ט ש"פ, וא"כ לפי"ז הכל ע"נ כיון דאינו רק משום דנראה כשלו זהו ודאי מדרבנן וכיון דהאיבעי' לא איפשטא שפיר אזלינן לקולא אפי' אם נאמר טכ"ח מה"ת וא"כ לא מוכח מידי מהך דמשכנת' בדעת הרמב"ם ועיי"ש בנתיב חיים ועיי' בתשו' מהר"ם שיק חיו"ד סי' שס"ב:

וראיתי כת"ה שכל את ידיו לאמור הרמב"ם לשיטתו דס"ל סדא"ל וא"כ לפימ"ש מהרש"א דטעמי' דאיבעי' משום דילמא דעתי' להשתקועי' להרמב"ם אינו רק מדרבנן, והנה לדעת מהרי"ט ופר"ח דכ"מ שיכול להתברר להרמבים ג"כ לחומרא והכא הא ודאי אפשר לברורי:

ומ"ש כת"ה דכלי זכוכית לכ"ע מדרבנן כמ"ש הפוסקים ובכ"מ פי"ז מה' מ"א הקשה דהרמב"ם לא נקט כלל כלי זכוכית רק כלי מתכות ואפשר משום הסתירה דהכא אמר ר"א דכיון אם נשברה בידו לתקוני ככ"מ דמי ובמ' שבת דף ט"ז מסיק ריא דככלי חרס דמי וכבר עמדו בזה התוס' ומפרשי' דהרמב"ם דחה דברי סוגי' זו מפני הך דמ' שבת, ולפי"ז י"ל על דינו של תשו' ש"י בהני יורות שעושין לקבוע בתנורים והביא דהא דיליף טבילת כ"ח מדיני טו"ט תלוי ברבוות' דלשיטת התוס' חלוקי' בעיקר הלכותיהן ג"כ ולהרמב"ם אין חילוק ועיי' בתשו' גידולי טהרה סי' י"ז, ואפשר לומר דתלי' במחלוק' שהביא בש"ע או"ח סי' תכ"א בסופו אי כ"ז בולעי' ופולטי' או אינם בילעי' כלל ועיי' בהג"ה הגר"א שהביא ממ' חבות דר נתן, ולפי"ז למ"ד דאינם בולעי' כלל אינם בכלל בני טבילה דהא הרמב"ם מפרש בטעם הטבילה משום תוספת טהרה להוציא הגיעולי' ובלח"מ הקשה עלי' מכלים חדשים וצ"ל דעכ"פ בני בליעה נינהו ולא פלוג כמ"ש הרשב"א דמהית ג"כ מצינו ל"פ אבל אותן כלים שאינם בני בליעה כלל ודאי אינו דומה למעשה שהי'. אלא דתמוה בעיני ניהו דבהל' ו' לא נקט הרמב"ם רק כלי מתכת אבל בהל' ג' הא מפרש היטב דכ"מ וכ"ז שלא נשתמש בהם מטבילין במי מקוה ופשיטא דהיינו משום תוספ' טהרה ולא משום הדחה דאל"כ למה במי מקוה דוקא ועכ"ח כמ"ש:

והנה בנ"ז כת"ה הביא דברי ת' פרי השדה ח"ד מ"ש לענין טהרת מקוה ע"י וואססער לייטונג והנה ודאי אם יהי' נעשה כמו בעובדא הנ"ל שיומשך מהרעזערוואר לעוקה אחרת ע"י המשכה כראוי ברוב מים כשרים ודאי לא הפסיד כמ"ש אינהו מיכל אכלי שסומך בזה גם בטבילת נשים כש"כ בטבילת כ"ח, ואיידי דאיירי בי' אכתוב משנלענ"ד להעיר בדברי' מ"ש לחלק בפרי השדה אי הטעם משום ביטול ברוב או מטעם זריעה ונ"מ ג"כ לענין דליכא כ"א סאה רק רוב מים כשרים נמשכי' למקוה ואח"כ נתמלא' עד מ"ס אי מהני (ועיי' בגידולי טהרה ס"ק ל"ו שנסתפק בזה) דאי משום ביטול ברוב מהני אבל תורת זריעה לא שייך בזה והוכיח מדברי המחבר ממ"ש אפי' ישלימנו עד אלף סאה ש"מ דאינו מטעם רוב כשרים רק מטעם זריעה, וק"ל דהא דברי המחבר ה"ה מלשון הרמב"ם פ"ד מה"מ והא ידוע דשיטת הרמב"ם בנתן סאה ונטל סאה במים הוה כמו גבי מי פירות דאינו כשר רק עד רוב' והוכיחו מזה דלהרמב"ם לית לי' הכשר זריעה לענין שאובין ופליג על הרא"ש בזה ועיי' ג"ט סי' י' ובחת"ס בכ"מ והאיך אפשר לומר דמ"ד עד אלף סאה הוא מטעם זריעה לדידי' אלא הדבר פשוט דמיד שבאו י"ט סאה למקוה של כא"ס הוה כשאר מקוה שלמה דאין פוסלין אותה אפי' אלף סאה, ואדרבה בס' ג"ט מקש' מה רבותא דאלף סאה פשיטא דהוה כשאר מקוה שלמה ודייק להיפוך דאם עד אלף סאה באו דרך המשכה היינו בנתן סאה ונטל סאה ג"כ כשר דזה עדיף להרמב"ם מפני שהכל באו דרך המשכה ע"כ הדברי' בזה אי"מ לענ"ד:

אבל חזינא לדעתי' דמעכ"ת להקל בטבילת כלי זכוכית בפשיטות דרך קלוח מהוואססער לייטונג לענ"ד אין מקום להקל אפי' בכ"ז דרבנן ודאי כעין דאוריית' תקנו כמו טבילת אשה מטומאת כתם וכיו"ב, ומ"ש מדברי פרמ"ג לענין נט"י מהפלומפ דממנפ"ש אי משום נטילה ואי משום טבילה דהוה חיבור למעיין שנובע לפלומפ האיך בידינו לדמות זל"ז שהרי במ' חולין דף ק"ז בהאי אריתא דדלאי דאם נקיב דולא ככונס משקה מטבילין הידים גם בצנור דחשבינן חיבור ע"י נקב מאחורי דדולא וכתבו התוס' אם כי לטבילה לא מהני משום דנצוק אינו חיבור וגם צריך כשפ"ה לענין נט"י הקילו ועיי' באו"ח סי' קנ"ט סעי' ז' ובמג"א ס"ק י"א כתבו כן להדי' והא גם לענין חציצה מקילי' בכמה דברים בנט"י עיי' בסי' קס"א ברמ"א וביו"ד סי' ר"ב בכלי זכוכית כל הלכות חציצה כמו בשאר כלים ע"כ אין מקום להקל בזה יותר משאר טבילות ושאני נט"י כמ"ש, והנני לסיים בכל חתמי ברכות ותשועות ישראל בקיבוץ נדחי ידידים כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו.

סימן ז

ב"ה אל"י ב' פ' ויקרא תפר"ט לפ"ק מאד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש אהובי ה"ה כבוד הרבני חוב"ק טובא ירא ושלם כש"ת מו"ה יחיאל שרגא שטארק נ"י אב"י בק"ק ריטשע יצ"ו.

ראיתי מ"ש בענין מים ארטעזי"ש לענין מים שלנו ללוש בהם ע"י סינון והאריך בחלקי דעות השיטות המובא בסי' תנ"ה וכבר האריך בזה הב"י וט"ז בסי' הנ"ל, ולענ"ד דרך כלל שכל מים מוכין (מ"ש מיניראל וואססער) אין ללוש בהם מצות כי מי יודע איזה כח וחלק גשם מחולק בהם, ונהירנא כי במרחץ לוהאטשאוויטץ שם ג' מעיינות מינירא"ל לשתיי' ורחיצה דרך רפואה כידוע ומעין א' נקרא וויזעקוועלל"ע ומסתפקי' ממנו הנחתומין ונשים ללוש בהם מפני שאי"צ לשמרים (גערבען) כי כך טבע המים שמחמץ העיסה בלא גערבעין וכן אמרו כי ארטעזי"ש הנ"ל יש בו כח סיד ובשאר מרחצאות החמין יש בהם כח וחלק גפרית (שוועפעל) ובלי ספק שהם ממהרים להחמיץ כמפורש ברמ"א ובמג"א במלח וכרכום וכיו"ב ומה יועיל הסינון, ועיי' בשו"ת בית שערים סי' רט"ז שלא מצא היתר למים שלנו מן וואססער לייטונג מפני שהבנין מפסיק בינם ולקרקע, ובנ"ז מי יודע אם תחת מים ארטעזיש"ע אינו כן, וגם מה יועיל דשם ודאי חמים בטבעם ואפשר דבדיעבד ג"כ אסור ופשיטא דלא שייכי' הסברות של הפוסקים ראשונים בטעמי' מים שלנו לשאוב ביה"ש כנלענ"ד ואצ"ל, אוה"נ דו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן ח

כסה לעשור החתימה לטובה יגמור לכבוד הרבני המופל' וכו' מו"ה חיים יודא קון נ"י אב"י בק"ק פעלעדיהאז יצ"ו.

ע"ד הבית המדרש ספרדים אשר קבוע מכמה שנים ע"י איש חסיד ז"ל אשר כעת מפני איזה קטטות רוצין איזה אנשים לבטלו, הנה בשו"ת מהרי"א חאו"ח סי' כ"ז הביא ראייות ברורות מדברי רמ"א ח"מ סי' קס"ב סעי' ז' דאין שום כח לבטל אפי' ליחידים והוא מדברי הריב"ש סי' רנ"ג עיי"ש, ע"כ ק"ו ביהמ"ד שכבר נתיסד והי' ברצון אקרו"ט אין ביכולת שום קהיל' לבטלו, ולענין ביהכ"נ שנבנה במקום שהי' ביהכ"ס עיי' בשו"ת מהרמשי"ק חאו"ח סי' ס"ז דאפי' במקום שהי' רפת בקר אסור לכתחילה כש"כ ביהכ"ס אפי' נקבע המקום והסירו משם הטינופת דביהכ"ס ודאי חמור דהא אפי' מבית המרחץ חמור כדאית' במס' שבת דף י' עיי"ש, ואם כן אם אפשר להתפלל במקום שהי' מעולם טהור צריך להחמיר כמ"ש המהרמשי"ק שם בסוף התשובה, ע"כ מחוייבי' כל אנשי ביהמ"ד להחזיק הביהמ"ד כימי קדם כמ"ש הגה"צ בנש"ק מו"ה שלום אליעזר ה"ש שליט"א, איה"נ דו"ש.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן ט

ב"ה אול"י עש"ק פ' ויגש תרפ"ג לפ"ק מאד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגאון חריף ובקי נפלא ועושה פלא וכו' בנש"ק כש"ת מו"ה משה סופר נ"י דומ"ץ בק"ק ערלוי יצ"ו.

אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ הדר"ג בא לידי מלא זיו טוהר תוה"ק וראיתי לפלא מ"ש ע"ד רש"י ז"ל במ' סוכה ד' ל"ז ע"ב אתרוג במחובר לא יריח בו דגזרי' דילמא יקצץ ופי' רש"י ז"ל ואם כי יכול לתלוש בפיו אין לך תלישה גדולה מזו ובמג"א סי' של"ו סק"י מביא דברי רש"י ז"ל וכתב דמ"מ אפשר דאינו חייב חטאת דאין תלישה בכך כמ"ש במס' שבת ד' ע"ג ע"ב דאין דרך תלישה רק ביד או בכלי ודברי בכור שור ותו"ש ידועי' מה שמזהיר בזה ומביא מקומו' דמשמע דהוה דרך תלישה והדר"ג לפלא הביא דברי תוספתא מ' שבת פ"י דהתולש כלא"י במרפקו בפיו פטור דהוה כלא"י, והנה עמד בזה בנשמת אדם הל' שבת כלל י"ב בענין תלישה בפיו ומביא תוספתא הנ"ל בסופו עיי"ש, והנה דעת כת"ה לתרץ עפ"י דאמרינן בגמ' מ' שבת ד' ק"ב ע"א בהוצאת פיו ואוכל בהדי' דמחשבתו משויא לי' מקום וה"נ י"ל הא רש"י איירי בבואו לאכול האתרוג ע"כ מחשבת אכילה משוי לי' דרך תלישה ובתוספת' בתולש בפיו בלא אכילה, והנה הסברא נכונה אלא דקשי' בזה ממ"ד במ' יבמות ד' קי"ד ע"א מ"ש אבא שאול דנוהגין היינו לינק מדדי בהמה ביו"ט אבל בשבת לא משום דהוה מפרק כלאחר יד בשבת דהוה איסור סקילה גזרינן ביו"ט דליכא רק איסור לאו ל"ג, וכן במ' כתובות ד' ס' ע"א תני' ר' מורינוס אמר גונח יונק חלב בשבת מ"ט מפרק כלאח"י ובמקום צערא ל"ג רבנן והתם ודאי לאכילה מחשבתו ועכ"ז חשיב לי' כלא"י ועכ"ח דלענין חשיבות מקום מהני מחשבתו כמו השתנה במ' עירובין וכן ידו דלהוה כמו ד' על ד' אבל לא לענין מלאכה עצמה, ועוד הא בנ"א הנ"ל הביא הגמ' דמנחות ד' ע' ע"א דאכילה במחובר לאו אכילה דבטלה דעתי' אצל כל אדם ופי' רש"י ז"ל ולאו אכילה הוא והאיך נימא דאחשבי' ע"י אכילה אדרבה נהפוך הוא ופי' שם דמה"ט שינ' המג"א דתלשו בפיו עיי"ש וע"כ צ"ל דאכילה בהליכה מחשבי' אבל לא ע"י במחובר וצ"ל דכוונת כת"ה דמ"מ תלשו בפיו ומיד אכלה וצ"ע לחלק בכך ומי שדעתו רחבה מדעתינו יסביר הדברים. ולולא דברי המפרשי' הייתי אומר להיפך דודאי גם בפיו עד לפנים משניים דרך תלישה דהא שניים לכך נבראו ומשתמשי' לחתוך המאכלי' כן הוא לענין תלישה ובמ' חולין ד' ח"י משמע דשייך שחיטה בשן עיי"ש בתוס' דבמחוברי' ג"כ שייך הה"ד תלישה וזה כוונת רש"י ז"ל ובתוספת' איירי רק בפיו לבד בפיו דייקא בלא שניים כמו במרפקו בזה ודאי אין דרך תלישה בכך:

וראיתי מ"ש כת"ה ע"ד הגאון מו"ה יוסף ענגיל זצ"ל בנשבע על הכיכר אם נתערב אי בטל ואצ"ל כולו וכת"ה מביא דברי רש"י ז"ל במנחות ד' כ"ג דחשוב שמן בקמח כמאן דליתא ומחלק בין מבשא"מ כמדומה לי דבת' אבני צדק וכן בישוע"י נו"נ בזה דבשא"מ כמאן דלית' וכן בת' ק"ז מרן חת"ס לענין לח בלח עפ"י דברי תוס' מ' ב"מ פ"ד עיי"ש:

מ"ש הדר"ג בבקיאותו הנפלאה דכ"ש לאו דוקא מכמה מקומות בש"ס דבריו נכונים מאוד וכבר אתי' עלי' במכתבו הקדום, ומ"ש ע"ד הגאון אבד"ק פאקש זצ"ל בפיגול ונותר האיך חל עלי' בב"ח דהא כתותי מכתית שיעורי' והנה בתוס' מ' סוטה ד' כ"ט ס"ל דאין למדין זה מזה לענין העומד לשרוף כשרוף ולענין העומד לזרוק כזרוק דאין לנו רק מ"ש בש"ס ולאו כל אנפין שוין בזה, והנני לסיים בכל חתמי

ברכות ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן י

ב"ה יום ב' פ' נצו"י תפריח לפ"ק מאד יצ"ו.

לשנה טובה ומתוקה יכתב ויחתם לאלתר בסש"צ ידידי כבוד הרב הגאון כש"ת מו"ה ישראל יעקב ווירטהיימער נ"י ראבד"ק ווישניצא יצ"ו.

אחדש"ה הנני ע"ד אשר ענותנותו הרבני ע"י ידידי כבוד הרב הגה"צ מו"ה חיים צבי נ"י דומ"ץ דק"ק פה לאמור דעתי הפעוטה לענין מ"ש בחששא דקידושין אשר נשאל הרה"ג דומ"ץ דק"ק מעהריש אסטרוי, והנה ראיתי כי פתח' בהתירא לעלמא בלא ג"פ ה"ה כבוד הגאון שר התורה מהר"ש ענגיל שליט"א אבדק"ק ראדמישלא אשר כל דבריו ע"ד הבתולה ולא הביא כלל טענת המקדש ודוח"ק העדים, והגאון אבדק"ק דאמבראווא שליט"א האריך בכל צדדי צדדי' אך אין בידי לקרות היטב כל דבריו באר היטב כי לא רגילי' פה בסגנון מכתב הנ"ל ע"כ אין בידי ע"ד הנ"ל רק לגלות דעתי ע"ד פסול העדים, והנה בענין שאין ברצונם לבא לב"ד מצד אלמות' והנה ידוע מ"ש בשו"ת מהרי"א ח"ב סי' ס"ז אשר החליט דאין בידינו לפסול גברא אך ורק בעדים לפני ב"ד ובפניהם כמ"ש בח"מ סי' ליד, והנה חלק עלי' בס' היקר שבילי דוד על יו"ד בסי' קי"ט שהאריך בכמה פרטים ותמצית דבריו מאשר ידוע דאנשים מחללי ש"ק בפרהסיא הכל בשחוק בעיניהם לעמוד בבי דינא ולא צייתי דינא כידוע ע"כ דינם לקבל עדות עליהם גם שלב"פ כמ"ש בח"מ בכ"מ והנה ראיתי בת' מהר"ם שיק חאה"ע סי' מ"ב בסוף התשובה סברא ברורה ונשגבה דהיינו דאנשים שנוהגין כן בדרכיהם א"צ לקבל עדות בפניהם דדוקא באדם שמוחזק בכשרות צריך ק"ע בפניו להוציאו מחזקת כשרות אבל הנ"ל דומה למ"ש בח"מ סי' ל"ד דמוסרין ואפיקורסים פסולים בלא קבלת עדות דסתמא פסולי' הם וכמ"ד במס' קידושין דסוקלין ושורפין על החזקות דמשום דבנה כרוך אחריה הוה כודאי אפי' לענין דיני נפשות כש"כ לפוסלו, ומעתה אם העדים הנ"ל באופן זה הוה כמו מ"ש באה"ע סי' מ"ב דהמקדש בפסולי עדות דאוריית' אין כאן קידושין כלל, ומעתה בצירוף סניפי' שכתבו הגאונים מראדמישלא ומדאמבראווא אני כשיבא למכשורא להתירא, ועיי' בס' עצי ארזים מ"ש בסי' מ"ב ע"ד הב"ש בענין סתירת הרמ"א בדו"ח בעדי קידושין וע"כ יקבלו הבד"צ במקומו עדות שמעידי' על העדים הנ"ל, והנני לסיים בכל חתמי ברכות כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן יא

בעהי"ת יום ד' צ"ג תרפ"ב לפ"ק מאד יצ"ו.

בין כסה לעשור החתימה לטוב יגמור על ראש ידידי כבוד הרה"ג וכו' מו"ה אלי' כ"ץ נ"י אבדק"ק נאמעני יצ"ו.

אחדש"ה ע"ד מוכ"ז הרבני המופלג בתו"י החסיד מו"ה יחיאל נ"י אשר כן סיפר לפני דבר הפלא ותמוה אשר כן יעשה בישראל והוא ענין שדכנות אשר השתדל בכל עוז ותעצומות בטרח' ויגיעה רבה ורב ההוצאות עד כי נאמר לדבק טוב בין הצדדי' והם נגידי עמנו עתיר נכסי' היה הנגיד וכו' ועתה אשר זמן כלילת חופתם דבר קל בעיניהם לפטור משכר שדכנות בדבר מועט אשר כמעט אינו עולה לסך ההוצאות הכי נשמע כזאת להיות עובר על ל"ת דלא תעשוק הלא דינו מפורש בח"מ סי' קפ"ה בסוף הסימן וכן באה"ע סי' נ' בסופו ושכרו כמו לענין סרסרות ושם בפ"ת בשם תשו' פנים מאירות דאם החתן במקום הזול והכלה ממקום היוקר צריך לשלם כמקום היוקר וגם משמע מדברי פמ"א שם בסוף התשובה דאם השדכן דר במקום היוקר צריכין לשלם לו כמקום היוקר עיי"ש ח"ב סי' ס"ג, ומעתה בבקשתי פני כת"ה להוציא לאור משפט ככתוב בפרט שהוא עני ובא בשכרו כמו שאר שכירות וכי נגרע מנחלתו חלילה עשות דבר הזה להטות או לעוות משפטו, ולענ"ד דלרב ומורה אשר משפט סידור קידושין שייך לדגלו או רב ומורה אשר יתכבד בסידור קידושין לא יגש ולא יקרב לסדר קידושין עד כי ישלמו בשלימות ולא ישכון עולה באהליהם, וכבר נהגו כן מורי הוראה מסדרי קידושי' שאין עושין מעשה סידור קידושין עד שישלמו לשדכן כמנהג המקום אם ביוקר או בזול, ובדידי הוה עובדא שלא רציתי לסדר קידושי' לבני בע"ב כגידי' עד ששלמו כנהוג, ובנ"ז עוד נוסף חומר החיוב שעשה אותו בפירוש שליח ושכרו בתנאי גמור שישלם לו כמנהג המקומות והוא השדכן טרח ויגע עד כי בזמן קצר גמר וזווג הזיווג וכי גרע זה משאר משפטי' ואדרבה חומר מועלים בזה כמו שאר פועלי' וקבלני' ואין ספק כי הרבנים הגנ"י יעשו משפט כהוגן להציל עושק מיד עושקו, והנה כל זה אמרתי כי הצורך להושיב בד"צ על כך כמו שארית משפטי' וכמ"ש עפ"י מ"ש בח"מ סי' קפ"ה ואה"ע סי' כ' ות' פמ"א וכן אמר לי גדול א' זצ"ל כי לעשות ד"ת בבדיל מותר לומר דעתו שלב"פ בע"ד כנגדו שלא אמר רק להוציא ומשפטו בבד"צ כמו בהלכות ממונו' כנ"ל, ובזכות משפט צדק נזכה כי יצדקו עם כל אחב"י בימים הקדושים אלו וציון במשפט תפדה בכוח"ט, כ"ד המדבר בצדקה ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן יב

ב"ה יום א' לס' תולדות תרפ"ט לפ"ק מחד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הג' נפלא ועושה פלא וכו' בנש"ק מו"ה נטע שלמה שליסעל נ"י אב"י בק"ק קרעניצא יצ"ו.

מ"ש לענין מזוזה מכבאלקאין לחדר והנה ביו"ד סי' רפ"ט מבואר דימין הכניסה תלי' בהיכר ציר דשם מקום הבית דכן הדרך לעשות חור וציר מבפנים הבית ובש"ך סק"ו מביא דברי הלבוש בעט"ז דבית החורף הוא עיקר שימוש ולא משגחינן על היכר ציר ועיי' בט"ז סק"ד, וא"כ להנ"ל פשיטא דנגד הבאלקאין עיקר השימוש חדרי הבית:

ב) וראיתי דברי הד"ג לענין היתר תשמיש במוך במקום סכנה ר"ל ומביא דברי ת' חמדת שלמה ודברי מרן חת"ס, והנה כבר הלכו בו נימושות וידוע כי בטיב גיטין להגאון מהר"ז בסוף הספר בהגהות על אה"ע סי' כ"ה מסיק להתיר גם בשעת תשמיש, וכן ראיתי בת' אהל אברהם להג' מגארבע מסי' צ"א ולהלן כמו עשרה תשובות בענין זה מגאוני הדור ושם דבר יקר בשם הגאון האדיר מו"ה שמעלקי זצ"ל שהי' אבד"ק סעליש וסברתו עפ"י דברי הרשב"א בשבת דף קל"ג דחשוב מילה בצרעת דבר שאין מתכוין והקש' הרשב"א מה דבר שאי"מ איכא דהא ודאי מכוין לקוץ משום מילה אלא שאין תכלית משום הצרעת רק משום המילה וזה אינה רק מלאכה שאצל"ג דלא הותר רק במלאכת שבת ולא בשאר איסורין. ותי' דאם אמרה תורה לא תקוץ בהרת ודאי כך הוא מכוין אבל התורה אמרה רק השמר בנגע הצרעת דהיינו לטהר עצמו בלא כהן וכיון שעושה רק משום המילה הא אינו מכוון לטהר נגד ד"ת, וה"נ אם הי' נאמר לא תשחית זרע הי' מכוון ואסור אבל הא אינו מוזהר רק משום מצות פו"ר והא אדרבה דלאחר זמן עי"כ יתגבר ויקיים מצות פו"ר דשם הי' העובדא ג"כ על שני שנים מפי רופאים:

ומ"ש כת"ה דומי' דמ"ד חלל עליו שבת א' ע' בתשו' מרן חת"ס או"ח סי' פ"ג שהשיב תשובה נוצחת על היתר הנ"ל רק דברי מג"א סי' ש"מ הם נצבים וקיימי' עיי"ש בטעמי'. ועוד ראיתי בתשובה ארוכה מאוד מהגאון מהו' שניאור זלמן שהי' אבד"ק לובלין ותקע אהלו של תורה בעיה"ק ירושלים תובב"א אשר מסקנתו להתיר גם בשעת תשמיש וכן בתשו' מחנה חיים סי' כ"ג האריך בזה ונתן ג' תנאי' באופן מה יתנהג, ועיי' בספרי לבו"מ ח"א חאה"ע מסי' כ"ז עד סי' כ"ט ובח' ח"מ סי' ט"ל ושם הבאתי דברי הה"ג מו"ה נבי הכהן נ"י רבד"ק אוהעל שיש תרופה במשיחת זאלבע"ן מפי רופאים במקום הרחם שלא תתעבר כי זאלבע"ן הנ"ל משחית הזרע ועכ"פ אינו על עצים ואבני דכאן אין הפסק בין האבר ובין הרחם, ועוד מ"ש הרופאים ע"ד תיקון מרן חת"ס דמתיר לאחר התשמיש שאומרי' שאין זה רפואה מ"מ ע"י שפופרת (מ"ש שפריץ אירעגאטאר) גם כן במים חמין אפשר שפיר דיועיל, והנה בל"ס ימצא לו ספרי' הנ"ל בק"ק מונקאטש ידרשנו משם וימצא לו עצה ברב חכמתו וגם בידו להתייעץ עם מר אביו הרב הגאון שליט"א בסמיכ' די' או בשארית רפואות אשר הבאתי והנני לסיים בכל חתמי ברכות, ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן יג

בעהי"ת יום ה' פ' כ"ת תרפ"ד לפ"ק מאד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול מתנהג בחסידות וכו' כש"ת מו"ה ישראל חיים סאמעט נ"י בעהמ"ס שמע ישראל.

מ"ש את' אבני צדק מפני מה לא נימא ג"כ בהלל דר"ח בשכמל"ו כיון דיש פלוגתא כמו בתפילין ש"ר, וכת"ה האריך מדברי הגמ' ר"פ ב"מ דלהכי מברכין ביום ב' של יו"ט דלא לזילזולי בה, ולענ"ד איני מבין הקושי' דשם בתפילין ש"ר יש מחלוקת בברכה עצמה אבל אם הברכה על מה שישנו במחלוקת, וכיון דהרמ"א פוסק לעיקר כדעת המנהג עד"ז גופא מברכין והא בברכה יש נוהגין לברך ויש נוהגין שלא לברך כמ"ש במס' סוכה דף ל"ח ול"ט בברכה שאחר ההלל במקום שנוהגין לברך יברך במקום שלא לברך לא יברך, וכן במס' מגילה דף כ"א בברכה שאחר המגילה, ועיי' במג"א סי' תר"צ בשם המרדכי ומהרי"ק שאין לבטל שום מנהג שנתיסד עפ"י ותיקין וכן בנחלת שבעה סי' כ"ז האריך מאוד בענין המנהגים והרי בתוס' מ' ברכות ומ' סוכה הוכיחו באר היטב דמברכין על המנהג והכל מה"ט דודאי מנהג ותיקין וכמ"ש רב בברכות ומ' סוכה מנהג אבותיהם בידיהם דודאי כן נתיסד עפ"י ותיקין וחכמי הדור ועד"ז גופא שברכו כמ"ש שם לא תסור שאל אביך וגו' ואפשר דזה הוסיף שאל אביך דהיינו מנהג האבות, ועיי' במג"א סי' תרפ"ח דבספק שתקנו חכמים מברכין ולא במה שאנו מסופקים ופי' המחה"ש כמ"כ דעד"ז גופא מברכין אבל אם המחלוק' עצמה לענין ברכות לא שייך האי טעמא אי ליכא בזה מנהג מסוגי' הש"ס, ע"כ שפיר דמי שאין שייך לומר בשכמל"ו דספק זה כודאי לדידן ואצ"ל:

וראיתי כי חוזר על הראשונות בענין הקם ממטתו בש"ע סי' ד' ועיין בסידור שלה"ק ודרך החיים דג"כ כפירושי, ואדרבה מהך דשינה ראי' לדברינו דאם קם ממטתו ג"כ משינתו למה צורך הקם ממטתו דתיפוק לי' משום שינה וחסר מז' דברים, ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן יד

בעהי"ת אול"י ג' בשלח עזר"ת לפ"ק מאד יצ"ו.

שוי"ר על ראש ידידי ה"ה בחור כארזים חריף ובקי טובא וכו' בנש"ק כש"ת מו"ה אברהם סופר נ"י (כעת הוא הגאבד"ק גוריציאה באיטאליא יצ"ו).

הנני במודע כי יק"ונ כת"ה בא לידי ושמחתי מאוד על התשועה מפועל ישועות וכן נזכה עם כל אחב"י לתשועות עולמים, וראיתי מ"ש ע"ד שכתבתי לומר דאם הטיפה כ"כ מתחלק עד שלא כשאר בחלק מהחלקים עד כדי להטפיח אין זה שיעורא לטמא כמ"ד במתניתן מ' טהרות פ"ח מ"ט ובריש פ"ב דמ' גיטין הטופח אינו חיבור, וק"ל ממתניתן פ"ח מ"ח בעריבה שהיא קטפרס והבצק מלמעלן ומשקה טופח מחברן אלמא דטופח ג"כ חיבור, והנה אדמקשה ע"ד ממתניתן הנ"ל לסתייע לדידי ממתניתן דלקמן דתנן לה מיד הטופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, וכבר הקשה בגליון שאצל פירוש הרא"ש ב' הלכות הנ"ל אהדדי, ועיי' בתוס' מ' זבחים ד' ק"ה ומ' מנחות ד' כ"ד שהקשו על פירש"י ז"ל דאפי' נצוק מחברן והקשו ממ' מכשירין דנצוק אפי' ממים למים אינו חיבור וגם תימה להתוס' שיהא מים מחבר אוכלין לצירוף שיעורי' דאפי' עור אי"מ עיי"ש מ"ש לשיטתן והביאו ג"כ משנה זו, והנה לענ"ד מה שלא הקשו מטופח (ואפשר שזה בכלל קושייתן) דטופח אינו משתמש בלשון לומר דאינו רק טופח דגם טופח ע"מ להטפיח קרא בלשון טופח כמ"ש במס' פסחים ד' כ' וכן במס' חולין ד' ל"ו בפרה של זבחי שלמים דהעבירה בנהר דעדיין משקה טופח עליה ופי' רשיז"ל דא"א שלא נפל ממימי' מהעור על הבשר, א"כ הא הוה ע"מ להטפיח וקראה טופח דודאי הכל נקרא טופח וע"מ להטפיח הוה כתואר כטופח כנלענ"ד:

ב) וראיתי מ"ש ע"ד ק"ז רע"א מ' אהלות פ"ב מ"ב אשר שם השיג רבינו ע"ד הרע"ב שפי' מלוא תרווד עפר שגבלו במים אי"ח ופי' הרע"ב היינו לענין נוגע ומאהיל במקצתו שאינו ככולו והביא עד"ז דברי רשיז"ל מ' נדה ד' נ"ו שפי' ברקב שמטמא במגע ומשא ואוהל, וכוונתו לתמוה ע"ד רשיז"ל דנוגע ליכא ברקב כמ"ש במס' חולין ד' קכ"ה דאינו נוגע וחוזר ונוגע או כמ"ש בתורת חיים דא"א להיות נוגע בכל פירור עפרורית, ומעכ"ת שכל את ידיו לתרץ דברי רשיז"ל דשם פירש כן על דברי ר"י במתניתן דהתם דעלי' קאי והא ס"ל במה דמסיק שם דמאהיל הוה נוגע לדברי אביי למטה מטפח ולרבא גם למעלה מטפח ודבריו דברי טעם, ונלענ"ד עוד להוסיף קמחא דבאמת בתוס' רע"א השיג על הר"ש במ"א במ"ש דחשיב במ"א פ"ב תרווד רקב ול"ח גולל ודופק משום דמתניתן כר"י דתרווד רקב מטמא במגע ומשא ואהל משא"כ בהני שאינן דומה בכולי כמ"ש בתוספתא פ"ד והביאה מ' חולין ד' קכ"ה הנ"ל והקשה עלי' דהא מסיק שם אביי ורבא דאינו נוגע ממש רק מאהיל חשוב נוגע ואוהל היינו בהמשכה וא"כ מ"ש על הר"ש יוקשה מיד רש"י ז"ל כמ"כ, אלא דלענ"ד רש"י לשיטתי' בחולין ד' קכ"ו דקאמר שם מאן תנא דפליג אדר"י ר"ש ופי' רש"י ז"ל דלר"י דקרי למאהיל נוגע א"כ מצטרפין ולר"ש אי"מ א"כ שפיר הוה מאהיל ונוגע בחדא שמא כמ"ש שם דב' שמות אי"מ וחד מצטרפין ועיי"ש בת"ח ולב ארי' וזה כוונת רש"י ז"ל במ' נדה וכמ"ש מעכ"ת דלר"י קיימינן ושפיר קחשיב נוגע בכלל וכנ"ל, ע"ד רביעית דם מב' מתים אם דוקא או לאו דוקא עיי' ברמב"ם הל' ט"מ פ"ד משמע דל"ש, ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.

סימן טו

ב"ה אור ליום ד' פ' מו"מ תרע"ד לפ"ק מאד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב המאוה"ג מעוז ומגדל חו"ב טובא וכו' בנש"ק כש"ת מו"ה מרדכי פארהאנד נ"י דומ"ץ דק"ק נייטרא יצ"ו.

הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי על דבר מי שאשתו הלכה לאמעריקא עם החשוק בה ונתאמצו ע"ד ג"פ ונשלח כנהוג עד עיר טשיגאגוי ומשם ברחה ואין ברצונה לקבל גט פטורין ועתה עומד בעלה פני הב"ד להתירו לישא אשה על ידי היתר ק' רבנים ולפי המנהג לזכות לה גט, ועל כן נפשו בשאלתו אי סגי בגט הנ"ל לענין הזכייה או צריך לזה לסדר גט חדש ותחילת דבריו דעת כת"ה כיון דתחילתו הי' דעתו שתתגרש ע"י שליח להולכה ולא לדעת זה לזכות לה ולהיות אגודה בי' א"כ הוה שלא לשמו והאריך בזה בבקיאתו להוכיח ממ"ש ר"פ כל הגט וכתב שצריך לשמו וכיון שלא ע"ד הן נכתב ליכא לשמו, ודבריו בזה מרפסין איגרא להרבות פסולי גט פטורין דא"כ נאמר הלא רוב ראשונים פסקו כר"ח דאשה עושה שליח לקבל גט משלוחו של בעל וכן לעיקר פסק המחבר בסי' קמ"א ורק הביא י"א דפסקי כרב ועיי' בב"ש שם בשם תשובת הריב"ש, ולדברי כת"ה האיך הלכה זו אם הבעל חשב לגט על ידי שליח הולכה ושתבוא לידה ועכשיו בא שליח קבלה ומפסיק באמצע לקבלה נימא דלא על דעת כן כתב הגט ולא נעשה ונכתב לשמה וגם הא רב במס' גיטין ד' ס"ג לא פסלי' רק משום בזיון דבעל דניקל בעיניה לקבל בעצמה רק ע"י שלוחה וכי נימא דאיירי דיקא בידע הבעל מקודם ודאי לא כן הוא אדרבה דאז י"ל דלא קפיד עיי' בב"ש ועיי' בחת"ס ח"מ סי' קצ"ט, ועוד הא רוב ראשונים ס"ל דכל התנאים אינם פוסלים אפי' אמר התנאי קודם כתיבת התורף חוץ מתנאי דחוץ וע"מ שלא תינשא לפלוני ועיי' בב"י סי' קמ"ז דאם נתקיים התנאי או שבטלו התנאי אפי' לאחר הנתינה או שיחזור ויתננה לה כשר והא נכתב ע"ד התנאי ומאי מהני הביטול ומאי מהני שיחזיר ויתננו וכן למ"ד דאפי' נכתב בגט וחזר ומחקו כשר באלו תנאים מאי מהני לדעת כת"ה הא אינה לשמה והרמב"ם שמחמיר בכל התנאים לפני התורף טעם אחרינא איכא כמ"ש דאכתי נכתב בלא כריתות דאגידא בתנאי ואם נתקיים י"ל לבררה ולדעת מעכת"ה יהי' פסול משום שלא לשמה בביטול או מחיקה של תנאי, ועוד הא אמרינן שם ד' פ"ד ע"ב רבא לטעמי' דאמר שתקו שתוקי לבעל עד דכתבי לי' לתורף דהיינו שלא יאמר שום תנאי ומשמע ודאי דמרגישין שבא לגלות תנאי ושיאמר אחר התורף ואם כי ידעינן שהי' בדעתו קודם התורף ועל כל זה ודאי מהני ביטול התנאי שאמר אחר התורף ועי' בב"ש סי' קמ"ז בסופו ואפי' בגילוי דעת דס"ל לרבא מילתא היינו דוקא שיש איזה גילוי דעת שאינ' רוצה רק בכך אבל בלא שום גילוי דעת מנ"ל למיפסל גיטא ועיי' באה"ע סי' י' במגרש אשתו משום שם רע דוקא בכפלי' למילתא או אמירה בפירוש דמשום זה מגרשה וגם רק משום לעז בעלמא כמו שכתבו התוס' שם דף מ"ו ומסתמא אמר דברים אלו גם קודם כתיבת הגט עיי' בשו"ת השיב משה סי' י"ח והכל משום דאינה אלא דברים שבלב ואינם דברים כלל ועוד גרע ממנו כמובן וכנ"ל:

וגם מה שכתב דיש לחוש דבשעת כתיבת הגט הי' שלא ברצונה והוי כמו נכתב בע"כ של האשה והביא על דעת זה שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קע"ב מה שכתב בשם מהר"ם מינץ בזה ודאי הפריז על המדה במכ"ת ליפות כח האשה כ"כ על מחשבתה אשר לא טהורה חדא דהא לפי"ד היא עם החשוק ולהתירי' עי"כ על ידי היתר ק' רבנים ובלתי ס' לפי"ד וראות הב"ד שאי אפשר להתירה לחזור לבעלה משום איסור סוטה והא בזה ס"ל רוב רו"א דמותר לגרש בע"כ עיי' בשו"ת ד"ח ח"א סי' ה' ובשו"ת א"צ בכמה מקומות, ועיי' בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' ק"כ שהשיב לענין מעשה וא"כ מה חששא איכא משום בע"כ וגם מורדת יש מתירין בזה עיי' שו"ת אבני צדק סי' מ'. וגם נראה לענ"ד דהמהר"ם לשיטתו דחייש אפי' בדיעבד בגט בע"כ אבל הרמ"א בסי' קי"ט הא פסק דבדיעבד הגט כשר ומה דמשמע מדברי הב"ש ס"ק י"ב לחוש אפי' בדיעבד עיי' בב"מ מה שהשיג עליו וגם מדברי עצמו בסי' ע"ב ועיי' בפ"ת שהביא להקת נביאים אחרונים בשו"ת דבדיעבד מגורשת עיי"ש, אך מה שכתב מעכ"ת מפני זמן מוקדם יש מקום לדבריו עיי' בתשו' מרן חת"ס ח"א סי' ד' דאם כי גט על ידי שליח אית לה קלא כמ"ש במ' גיטין ד' ח"י מ"מ בנידון זה שנתבטל השליחות הוי כקול ושוברו עמו וודאי יש לחוש לענין לזכות לה גט דדנין בזה שתהי' מגורשת מיד בקבלת שליח זה ודאי צריך זמן כמו שאר גיטין שלא ע"י שליח להולכה שיהי' הזמן כתו"ח וקבלתה ביום אחד כנלענ"ד, וכל זה לפלפולא משום חביבות תוה"ק לגלות הדעת אך אם לענין זה אם צריך לזכיית הגט כלל ישנו מבוכה גדולה בין הפוסקים אחרונים כידוע כי דעת המהרי"ק שלא לזכות בנאסרה עליו ומשום תקלה דחייש לדברי שיטת הרי"ף דאין הגט עד שתבוא לידה ובתשו' ד"ח אוסר לזכות לה גט בנאסרה עליו משום תקלה הנ"ל ובב"מ עצתו לזכות לה גט ואחרי הזכיי' יעשה שליח להולכה דאם תחזור בתשובה יתן לה הגט לידה עיי' שם בטעמא וגם בזה חשש בתשו' אבני צדק סי' ב' דלמא ימות השליח או יאבד או יטושטש הגט והיא תדמה בדעתה להתגרש ע"י זכיי' הנ"ל וכתב שכן היתה עובדא בגלילותי' כמעט הי' מכשול על ידי כן ע"כ דעתו שם דשב ואל תעשה עדיף שלא לזכות לה גט בנאסרה על בעלה רק להתירה ע"י ק' רבנים ולדעת תשו' ד"ח ותשו' חמדת שלמה וכן עוד דיעות דלא צריך אך נוהגין בהיתר ק' רבנים ועיי' בספרי בס"ד ובשו"ת שע"צ להגאון מדעש ז"ל ג"כ הוכיח מדברי הרמ"א בדברי א"צ ועיי' בתשו' א"צ סי' ל"ט וסי' מ' שנה ג"כ דברי תשו' ד"ח הנ"ל:

והנה בנידון זה שנראה מענינה שברחה מטשיגאגא שלא לקבל ג"פ ולא נודע מקומה איה בזה ודאי פשיטא להו ה"ה תשו' ד"ח וא"צ ושערי צדק סי' ט"ו דלא שייך זכיי' הגט מה זכות הוה שהרי עומדת וצווחה ובזה לא יועיל ג"כ סברת שו"ת מהרש"ם בשם הריק"ס דבאומר זכה גם הרי"ף מודה דלא צריך להגיע לידה היינו בשאינה בע"כ אבל בנידון זה שאין ברצונה לקבלת גט ומשום דלית לה זכיי' מה זכות איכא יותר בזכה מאמירת תן (וידעתי משיטת הרשב"א בחי' מס' קידושין דף כ"ג) וכדבריהם מבואר בתשו' פ"א ח"ב סי' י"ב ושבו"י סי' ק"כ הנ"ל דבבע"כ לא שייך זכיי' הג"פ וכנ"ל, ועכ"פ בנידון זה אם לפי דעת ביד"צ שנאסרה על בעלה וגם נראה מענינה שאין רצונה בגט לפי ענ"ד לשמוע לשלשה הרועים שי"ת ד"ח וא"צ ושע"צ שלא לזכות לה גט כלל, ובענין השלשת כתובה עיי' בתשו' ברית אברהם בעובדא כזו החמיר להשליש כתובה בלא נדוניא עכ"פ מה הפסיד אם יתן טכאטא על סך הנ"ל עם ערב קבלן כמ"ש החת"ס ח"ב סי' ק"כ ועיי' מהר"ם שיק סי' ד' ותול"מ, ומעתה כל הנ"ל רק אם יסכים אתנו עוד גדול הוראה הנני כשיבא למכשורא, ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו

סימן טז

ב"ה ו' עש"ק פ' פנחס תרפ"ב לפ"ק מאד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד האברך החוב"ק ירא ושלם בנש"ק כש"ת מו"ה משה סופר נ"י אב"י בק"ק וויטקא יצ"ו.

בענין מ"ש בטבלאות שתולי' בהם נרות בביהכ"נ ליוה"כ וכעת רוצים לעשות מהם רעזערווא"ר אם צריך למכור בזט"ה ומעמד א"ה והביא מ"ש ביו"ד סי' רנ"ט במה דקיימ"ל דמי שנתן מנורה לביהכ"נ אם נשתקע שמו ממנו יכולים לשנותה, והנה במג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ז מסקנתו דהיינו דוקא אם עושי' מנורה אחרת וכמ"ש בנמ"י מ' ב"ב, ובס' תו"ח ראיתי שהקשה ע"ד מג"א דלא נאמר כן בנמ"י רק כדברי מהרי"ק דדוקא אם יש די סיפוק נרות בביהכ"נ והביאו הש"ך סי' רנ"ט הנ"ל, ועיי' בספרי הקטן לבו"מ ח"ג סי' כ"ז שבאתי ליישב דברי מג"א א"כ לפי"ד המ"א אין כאן שום היתר כיון דצריך למנורות אחרות, ואפי' לדעת מהרי"ק בנ"ז אין הגון לעשות דעי"ז יתבטלו הנרות יוה"כ לגמרי וידוע כי דרשה היא לכבוד יוה"כ באורים וכמ"ש בש"ע סי' תר"י סעי' ד' עיי"ש ברמ"א וא"כ ודאי אין די סיפוק' ואפי' לדעת מהרי"ק אינם יכולים לשנות כנלענ"ד:

ב) וע"ד שאלתו במאפה מ"ש קעק"ס מ"ש קאטע"ן דרשתי וחקרתי אצל מבינים והשיבו כי הם חמוץ גמור דעיקרם קמחא ואינו דומה למ"ש בסי' תס"ז בבלילות צוקער אשר בזה"ז בפרט חששא רחוקה אבל במאפה קעק"ס בטח שצריך לנהוג בו כשאר דברים חמוצים שלא יהי' חמץ שעע"ל הפסח, ושמעתי ג"כ חדשות כי ישנם פאבריקען שעושי' לחה"פ במצה כתושה ופשיטא שצריך מכתב הכשר מרבנים מובהקי' ואצ"ל פני חכם שכמוהו, ידידו דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן יז

ב"ה אול"י ועש"ק פ' בא תרפ"ב לפ"ק מאד יצ"ו.

שלו' וישע רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגאון וכו' בנש"ק כש"ת מו"ה משה סופר שליט"א דומ"ץ בק"ק ערלוי יצ"ו.

אחרי מודים דרבנן פני כת"ה הנני בעוד אזכור זכור זיו טהרו בגדולת תה"ק אוצר בלום ינגח בקרני ראמים, אחרי הפרד ממני ראיתי בדברי הצל"ח מ' פסחים ד' ו' בד"ה דאמר ר"א שהביא דברי רשיז"ל פסחים ד' ד' ע"א וממ' ב"ק ד' כ"ט ע"ב דס"ל דבע"פ אחר חצות עובר בב"י ורמז ג"כ על תשובתו בנוב"י סי' כ' ועיי' א"ר סי' תל"א ובשו"ת שערי אפרים בק"א שהעירו בזה ובס' מעדני שמואל עה"ל פסח בסי' קי"ג העיר ע"ד רש"י ז"ל הנ"ל בשם כמה ספרי גדולים:

ב) וראיתי מ"ש ע"ד שו"ת בית שערים סי' קכ"ד בחקירה בכל המקלקלין ע"מ לתקן אם צריך התיקון או לא וכת"ה הרבה בראייות בבקיאות נפלא דצריך לתיקון בפועל וכן נראה מדברי מרן במגן אבות על ט"ל מלאכות דזה החילוק בין משאצל"ג למקלקלין והוכיח דבריו מדברי תוס' מ' שבת ד' ק"ו מ"ש דמשכחת לי' באיסורי הנאה וקסבר וכו' עיי"ש, אכן מדברי הרא"ש פ' כלל גדול סי' ט' מלשונו משמע להדי' דבמוחק ע"מ לכתוב גם במחשבה לבד חייב דקאמר דאין סברא לחייב יותר על מחשבת כתיבה מכתיבה עצמה, והנה מיד אשר נשא פני' עלי דרך בא בדעתי דאם צריך לתיקון בפועל הכתיבה איך יש לחייבו במזיד סקילה הא הוה התראת ספק ואח"כ עיינתי בדברי המחבר בית שערים שהאריך בזה, ולענ"ד גם בשוגג בחיוב חטאת קשי' דלתני דקרבנו תלוי' כמ"ש בסוף מס' נדה עיי"ש דבגון זה הוה ספיקא לשעתא דקאמר במתניתן ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה דהוה תרבות רעה ומגען ובעילתן תלויין ופי' רשיז"ל דבעילתן היינו לענין קרבנם וא"כ ה"נ כמובן:

ג) מ"ש בצדק ע"ד תוס' מס' ב"ב ד' פ' ע"א ממ' חולין פ' העוה"ר ד' קכ"ט ע"א דאם סיכך ביתו בזרעים דפקע מינייהו טומאת אוכלין ומעשה עץ שימש, יש לחלק דשאני בעביד מעשה ונשתנה וכמ"כ הא י"ל ממ' מנחות ד ק"א ומ' בכורות ד' ט' לר"ש כל איסה"נ אין מטמאין טומאת אוכלין דצריך אוכל שיכול להאכילו לאחרים דכתיב אשר יאכל א"כ אם הקדיש בהמה לבד"ה אי"מ ט"א אע"ג דלא נפסל ועכ"ח צ"ל כהנ"ל והתוס' לא הקשו רק לשיטת רש"י ז"ל דאם מייחד דבש לדבורים דנשאר האוכל כמ"ש כנלענ"ד:

ד) וראיתי במכתבו קושי' חדשה מ"ש במ' ב"ב ד' קנ"א דהוה ספיקא בתיקו אי ס"ת מקרי נכסי כיון דלא מצי מזבני רק ללמוד תורה ולישא אשה א"כ מאי קאמר רש"י ז"ל במ' חולין דף ד' דעכ"ח למחליף אסור דאל"כ מצינו דמים לחמץ בפסח ותנן האוכל תרומת חמץ במזיד פטור ואמאי הא יכול למכרו לנכרי, והא חזינן דס"ת לא מקרי נכסי בצד האיבעי' ומ"מ הדמים מותרים, לא הבנתי הקושי' דס"ס ישנו בכלל שלו כיון דיכול למכרו לתכלית הנ"ל וכמ"ש התוס' שם והא במתניתן במ' פסחים ד' ל"א פירש"י ז"ל דה"ט דפטור דלאו מידי אפסדי' והא ס"ת כיון דמצי למכרו עכ"פ לת"ת ולנשואין ודאי אפסדי' והא טעמי' דלמחליף אסור פירש"י ז"ל במ' ע"ז ד' נ"ד דאינו רק משום קנס ומדרבנן, וכי נקשה מ"ט לא קנסו בס"ת דודאי איסורי הנאה חמירי דאיסור מכירה בי' מדאורייתא כמ"ש הראשונים דילפינן מאו מכור לנכרי דכתיב להיתר הנאה גבי נבלה ש"מ דבאיסורי הנאה אסורה המכירה אלא בדיעבד החליפין מותרי' משום דאין תופס דמים בזה פליגי רש"י ותוס' במס' חולין ד' הנ"ל, ועיי' בח"מ סי' רמ"א סעי' ה' דנותן מתנה יכול לומר לזה נתתי' לך ולזה לא נתתי' ומ"מ הוה מתנה לענין מה שנתן לו והוא מש"ס דב"ב ד' קל"ד עיי"ש, והי' ק"ל דלבד זה דלמחליף אינו אסור רק מדרבנן וניהו דאם אסור עכ"פ מדרבנן שפיר פטור בתרומת חמץ דלאו מידי אפסדי' דאיסור דרבנן נמי פטרי' אבל האיך נפרנס במ"ש ר"א פסחים ד' ו' דחמץ אינו ברשותו של אדם ועשאה הכתוב כברשותו לסברת רש"י ז"ל כיון דמה"ת אין אסור למחליף הא הוה ברשותו מה"ת וכמדומה לי שנאמר לי כי כבר עמדו בזה במפרשים וצל"ע:

ה) וגם ראיתי מ"ש במ"ש תוס' מ' גיטין דמדאוריית' אין לחלק בין דיעבד ולכתחילה יותר י"ל מדברי תוס' מ' פסחים ד' י"א ד"ה קוצרין דרק בקדשים בעינן לעכב, והנה י"ל בקיצור לפימ"ש בתיו"ט מ' שביעית פ"ז מ"ג ד"ה ולא בנו"ט דמסרן הכתוב לחכמים כמו מלאכת חוה"מ כידוע וכ"כ מרן חת"ס בחיו"ד סי' ק"ח וטעמי' דאפי' אי אסור מדאוריית' דרשינן טעמי' דקרא משום תקלה דיאכל ממנו וסחורה דהוה רגיל ותדיר גזרינן ולא בנזדמנה דהוה מקרה וכיו"ב מצינו בכ"מ ואצ"ל פני כת"ה וע"ד ספרי הקטן בשבוע העע"ל שלחתי ליד המדפיס הגהת הקדמה ובקשתי ממנו לשלוח ליד כת"ה ל' חיבורים כשאלתו הרצוי'. והנני לסיים בכל חתמי ברכות ותשועות ישראל בקרב הימים, ידידי דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן יח

ב"ה תפר"ט לפ"ק מאד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני החוב"ק ירא ושלם כש"ת מו"ה אברהם ברוין נ"י אב"י בק"ק ב' אויפאלו יצ"ו.

מ"ש לענין סליחות של י"ג מדות פשיטא ופשיטא שלא לזוז ממנהגו של הגאון מו"ה עמרם זצ"ל, וק"ק פה נוהגין ביום ה' וטעמי' נלענ"ד דבימים קדמונים הי' נוהגין להתענות כידוע אפי' מי שלא מתענה כל עשי"ת ובהרבה קהילות הי' קיבוץ בביהכ"נ וגמרו תהלים והרב מרא דאתרי' דרש בהתעוררות גדול והא ביום עש"ק התענית קשה להתיר כמ"ש בט"ז בסי' תרפ"ו ס"ק ב' ע"כ נשתרבב המנהג אפי' בזה"ז שאין מתעני' רק יחידי סגולה מפני חולשת הדור ע"כ כל אתר ואתר יעמוד במנהג' כן נלענ"ד, ידידו דו"ש.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן יט

ב"ה אול"י ב' משפטים תפריט לפ"ק מאד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הבחור החו"ב יראת ה' אוצרו וכו' מו"ה ברוך צבי הכהן מאשקאוויטש נ"י אב"י בק"ק מאקאווא יצ"ו.

הנני להשיב דבר ע"ד מ"ש באשה ששכחה להדליק ונזכרה בין השמשות אם מותרת להדליק ע"י אמירה לנכרי ולברך, והנה ראיתי שו"ט בדברי' מברר ופורש כשמלה מדברי מג"א סי' רס"ג ס"ק י"א ומדברי רמ"א בסי' רע"ו, והנה בענין זה הוי ק"ל בתמוה שלא הביא דברי ט"ז וש"ך ביו"ד סי' א' סעי' ז' וידוע דהט"ז ס"ל לחלק בין מצוה למצוה והש"ך דעתו כס' הב"ח דאין מוציא רבים בברכת השחיטה רק אם המברך מברך ג"כ על שחיטת בהמה, וא"כ כש"כ האיך תברך אם הגוי מדליק וק"ו הוי דלא תברך, ועוד דבסי' י"ט דעת הש"ך דאין לברך רק קודם עשיית המצוה ולא כדעת הגה"א ורק כשיטת הרמב"ם ורק בגר בטבילה דאי אפשר בענין אחר כמ"ש בפ"ק דפסחים וכן בנט"י כך הלכה מה"ט, אם כן האיך תברך אם כבר דלוק ואפשר דע"י פרישת ידים הוי עובר לעשייתן וצל"ע וגם על הש"ך בסי' י"ט שלא הביא מזה כלום, וגם תמוה לי על דברי ט"ז מ"ש לחלק בין שחיטה להפרשת תרומה מדברי פירש"י ז"ל במס' גיטין דף מ"ז ע"ב לא משמע כן דרק ביכורים הוה מצוה דרמיא עלי' אבל הפרשת תו"מ רק ברוצה לאכול או למכור, אם כן תרומה כשחיטה להנ"ל, והנה בעיקר להלכה מי ירים ראש לחלוק ע"ד רבינו מג"א בדיעבד כמ"ש גם מעכ"ת, וגם מ"ש דלא הוי עובר לעשייתן י"ל דהוא דומה לטלית ותפילין דס"ל לתוס' במס' סוכה דף ל"ט הביא' המג"א סי' ח' ס"ק י"א דכיון דמצוותן במשיכה כלומר דעיקר המצוה להיות עלי' כל היום מה"ת ולדידן עכ"פ כל זמן ק"ש ותפלה חשוב שפיר עובר לעשייתן, והה"ד בנר שעיקר מצות הדלקה שיהי' סעודתו אצל הנר ונמשך מצוותן עכ"פ שעה חדא דומה כטו"ת דעכ"פ נר דלוק בביתו שזה עיקר מצוותן:

ב) וע"ד העלעקטע"ר גם אני הייתי מסתפק אם חשוב לנר לענין חנוכה וכתבתי בתשובה כיון דנרות חנוכה זכר לנס מנורה דהי' בפך של שמן י"ל דבשלמא שאר נרות ג"כ אם אינם של שמן מ"מ יש בהם שמנונית כמו שעוה וחלב והוי קצת דמיון אבל בעלעקטע"ר אין שמנונית דולק כלל רק איזה כח אין שום דמיון למנורה, אבל לענין נרות שבת לא אדע לדון בס' הנ"ל דהא בריש פ' ב"מ ק"ל לגמ' ארזא עץ בעלמא הוא וכן בעץ ערבה ופירש"י ז"ל דלא חזי לאור רק למדורה, משמע דבלא טעם זה הי' ראוי, ועוד יש לעיין בשלה"ק בענין זה ומפני ח"כ וניחוש שיעול כיח' וניעה צריך אני להפסיק, ידידו דו"ש.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן כ

ב"ה תפר"ט לפ"ק מאד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול חריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה משה שווארץ נ"י אב"י בק"ק באזעל יצ"ו במדינת שוויץ

אחדש"ה ראיתי דברי שאלתו והנה ביו"ד סי' רנ"ט מבואר דמעות צדקה לצורך ביהכ"נ מותר לשנות לצורך בית המדרש או ת"ת אפי' אם הבעלים מעכבין אבל לא מת"ת לביהכ"נ וכן באו"ח סי' קנ"ג מביהכ"נ מותר לעשות ביהמד"ר אבל לא מביהמ"ד ביהכ"נ כמ"ש במס' מגילה דף כ"ו ושם בדף כ"ז אר"י משום ר"מ אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה עיי"ש וכן קיימ"ל בסי' קנ"ג סעי' ו' דמוכרין ס"ת להספקת תלמידים ולהשיא יתומים ועיי' שם במג"א ס"ק ט'. ואם כן בנ"ז המובחר ליתן לחיזוק פרנסת תלמידי' בני ישיבה ואפשר להשיא יתומי' ג"כ ואצ"ל לחכם שכמוהו, ואפשר דללמוד בעצמו עם בני ישיבה עדיף גם הוי פני רבן ורבי' אפשר לצאת י"ח לכ"ע יתיר נדרו לפני ג' אנשים ויאמר הפתח חרטה דמה שנתבטל הדבר וגם יוסיף שהוא מתחרט ואם הי' יודע שיתחרט לא הי' נודר אבל מ"מ יתקן מה שבידו לתקן ליתן סך הנ"ל לחיזיק הישיבות לת"ת ועיי' תשו' מרן חת"ס חיו"ד סי' רמ"ב וד"ל:

וע"ד בנין ביהכ"נ אם יש איזה תיקון לאמור בהתחלת הבנין לא מצאתי בענין זה רק נהירנא כאשר הייתי בק"ק מ' טעלעגד יצ"ו היו מתכנסין בני הקהילה ובאבן ראש פינה (דהיינו מ"ש גרונדשטיין) הי' מוכרין דרך ליציטאציא"ן כלומר מי שנותן יותר הוא הי' אוחז באבן הנ"ל וכסתרו במקומו לפי פקודת האומן הבונה וכמדומה שאמרתי גם ד"ת בענינו של דבר, רק כאשר נגמר הבנין בחינוכו החיוב לעשות סעודה של מצוה כמ"ש במס' מ"ק דף ט' גבי בנין בית המקדש תובב"א וכן הובא במס' שבת דף ל' עייש"ה וממנו למדין לכל דבר מצוה שגומרי' לעשות יו"ט וזה ג"כ בשמחת תורה שעושין ומרבי' בשמחה וסעודות לגמר התורה, ובמס' שבת דף קי"ט דאמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכת עבידנא יו"ט לרבנן, ואסיים בכל חתמי ברכות ותשועות ישראל כא"נ הטהורה ונפש אוה"נ דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן כא

ב"ה אול"י ד' פ' בא תרפ"ה לפ"ק מאד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגאון המופלא וכו' בנש"ק מו"ה שלמה צוקער נ"י אבדק"ק האלאס יצ"ו.

הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי ומאשר ענותנותו הרבני להשיב ע"ד פאווידל (לעקוואר) שמבשלים מפלוימען כידוע לאסור מה שנעשה ע"י נכרים מפני התולעים שאינם זורקין אותן ובלא בדיקה ואם כי בתשו' צ"צ סי' נ"ב מתיר מכמה טעמים מ"מ בש"ך וט"ז וכן שארית אחרונים מתדנזין בהיתר זה, והנה ק"ק פה ג"כ נוהגין איסור ואפי' היורות שבשלו בהם הגוים מגעילים בהכשר כמו שאר כלים הנקחים, והנה לסברת ישיע"ק בסי' פ"ד במ"ש בפירות המתולעים שאין תולין שנימוחו ממש שיהי' חשוב כמין לח של הפאווידל עצמו דהא אפי' נתרסק מ"מ אם רק נעשי' חתיכות קטנות הוה כמו עכברא בשכרא בסי' ק"ד דחשיב לי' בט"ז כמו ניכר האיסור רק א"א לברר דאינו בטל לשיטת הרמב"ם כמו קום של חלב כידוע, או משום דהוה כמו יבש בלח עיי' בפרמ"ג שם, ועוד דכ"פ נותנים מים לתוך הפאווידל לעשות איזה תבשילי' ומעשה אופה וגם עושים כמו רוטב (מה שקורין פאווידל זוס) והא במ' מקואות פ"ז מ"א חשיב טיט הנרוק להעלות המקוה כמו מים לענין דמצטרף ופשיטא דלא חשוב כמו דבר גוש של התולעת וכמה דברים הוזכרו בתנאים איזה טיט הנרוק, ופשיטא דפאווידל והני תבשילין כיו"ב לא חשוב יותר גוש או כמו יבש ודאי לי"ח וא"כ שפיר עשה לאסור, וצ"ע בדברי רמ"א סי' קי"ג דחשיב פאווידל שאינו אסור משום בישולי גוים משמע דהתירא פשוט, ואפשר לומר דאיירי כגון שנעשה בבדיקה ע"י ישראל עומד ע"ג ולא בא רק לומר שאין בו משום בישולי גוים ובני"ז לא קמיירי כנלענ"ד:

ב) וע"ד המקוה הלא ספרי צדיקים פתוחים לפניו ובדרכ"ת מביא כל הדעות בזה ושם מביא ג"כ סברת ס' דברי יחזקאל בשם מר אביו הגה"ק רבש"י בעל די"ח זי"ע דסגי למעלה מן הטבור עד עמקה של מקום הלב מה שקורין הארצגריב"ל וכמדומה שהוא אינו ב' טפחים וחצי וודאי טוב עצת דברי מרן תשו' אמרי אש שתבא מקודם למים עד הצוואר דשטח זה עד למעלה מראש הוא ודאי יותר מזרת למעלה מהטבור ואח"כ תטבול והא ודאי דבאו המים בכל חלקי הקמטים שנעשים אח"כ, וכבר הבאתיו בספרי הקטן חיו"ד סי' קל"א שהביא ג"כ כת"ה ועיקר בזה שמירת האשה על הנ"ל העומדת לשרת במקוה טהרה וד"ל, ולסברת הט"ז הלא כמעט כל הנשים נוהגין לטבול ג' פעמים כידוע, במקוה ק"ק פה הוא לנ"ר שמגיע המים כמעט על כל הצוואר אפי' בקומה זקופה, ושארית דברי כת"ה הם מתוקים לחיך רק אין אתי עת פנאי לטייל עמו לפי ח"כ, ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן כב

ב"ה יום ועש"ק שופטים תרפ"ז לפ"ק מאד יצ"ו.

יכתב ויחתם לאלתר בספר חיים טובים ומתוקי' בסש"צ ידידי כבוד הרב הגאון וכו' מו"ה שמואל מאיר הכהן האללענדער שליט"א דיין ומו"צ בק"ק טשערנאוויטץ יצ"ו

הנני במודע כי יק"מ בא לידי וכו' ומאשר שדר לן חורפ' ברב בקיאות' להתיר דבר חדש אשר נראי' בארצות בענין פאנאגרא"ף שכותבי' וחוקקי' על הטס "פלאטין" ברכה בשם ומלכות ונשמע קול הברכה אם אין בו משום ברכה שאינה צריכה כמ"ש במס' תמורה דף ד' דיש בו לאו דל"ת וכמ"ש באו"ח סי' רט"ו והאריך למעניתו לפשוט מדיני דנזיקין במ' ב"ק דהוה כח כחו ועיי' במס' מכות דף ח' דנראה משם דלכ"ע בכח כחו פטור מגלות בשגגה, והנה במס' שבת דף ק"כ דרשינן מקרא דל"ת מלאכה עשיי' אסור גרמא מותר ע"כ מותר לעשות מחיצה בכלים לפני הדליקה דהוה מלאכת כבוי ע"י גרמא וכן לענין מחיקת השם ב"ה דילפינן ג"כ מקרא דל"ת כן דגרמא מותר ומי שעל בשרו כתוב שם יורד וטובל עיי"ש מסקנת הסוגי' אם כן בלא התירא דכח כחו בנ"ז הא אינו רק גרמא, ואפשר כי דעת הד"ג דשאני שם דדרשינן מתיבת לא תעשה עשיי' דוקא ועיי' מ' שבת דף קל"ג לענין קציצת בהרת כיו"ב, אלא די"ל מדברי הגמ' מ' בכורות דף ליד דרשי רבנן גבי הטלת מום בקדשים לאסור מקרא דכל מום ל"י בו מתיבת כל דרשינן דאפי' בהגרמא אסור וכמ"ש ביו"ד סי' שי"ג ושם נאמר רק תיבות לא יהי' ומיני' דרשינן איסור הטלת מום וממלת כל אסרינן הגרמא אלמא דאפי' במקום שלא נאמר עשיי' לא הוה ידעינן גרמא, א"כ בנ"ז ג"כ י"ל כן, אלא דמ"מ יש לאסור דהוה ודאי זלזול עשות שחוק בזה ועד"ז ודאי נאמר עשאוני בני ככינור וכמ"ש באו"ח סי' תק"ס כידוע:

ב) מ"ש הד"ג בהא דכהוגי' בשושבינות בזיווג שני אינו נעשה אשתו שושבינ' מהיכן מנהג זה, והנה במ' ב"ב דף קמ"ה גבי ה' שושביני' לא מצאתי רמז מזה, ואפ"ל לפימ"ש במ' סנהדרין דף כ"ב ובמ' סוטה דף ב' דבזיווג ראשון בת קול יוצאת בת פלוני לפלוני ובזיווג שני לפי מעשיו א"כ י"ל דלא מסמני מילתא דהיא לפי מעשיו ובחתן וכלה בזיווג ראשון אינו כן והוה כמו אין שייך בדנפשי'. ואפשר לפי מ"ש מקדמת דנא במדינה זו ובגליל עליון כן הוא עוד בזה"ז כי אין מכבדין שושבינות רק האב והאם הם מכניסין לחופה ואם היא בזיווג אם חורג מסתמא אין אהבתה כדבעי למהוי כידוע ע"כ נשתרבב המנהג אפי' במקום שמכבדין השושבינות ואצ"ל לחכם שכמוהו ואסיים בכל חתמי ברכות, ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן כג

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני החרוץ המופלג בתורה ויראת ה' טהורה בנש"ק ונו"ה שמואל סופר נ"י.

ע"ד העובדא אשר הציע לפני עיי' במ' תענית דף ח' ע"א דאמר ר"א בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מניין החולדה ובור וכו' ועיי' בפירש"י ותוס' שם הביאו העובדא בקיצור אבל בערוך ערך חלד האריך ומביא' בשלימות בריבה אחת שנפלה לבור ולא יכלה לעלות ובא איש אחד ואמר לה אם יעלה אותה ישאנה והבטיחו זא"ז שתנשאו זל"ז ואמרו אלו שנים בור וחולדה יהיו עדים בינינו היא קיימה דבריה ולא נשאת לאיש אחר אבל הוא לא קיים דבריו ונשא אשה אחרת והוליד שני בנים אחד נפל לבור ומת וא' נשכתו וחנקתו חולדה ומת אמרה לו אשתו מה הוא זה שבנינו מתים במיתה משונה והשיב לה כל המעשה ונתגרשה ממנו ונשא לריבה הנ"ל, ע"כ לענ"ד יציעו לפניו עובדא זו ולהרב המחותן, אלא שעוד לנגדי מ"ש באה"ע סי' נ' וסי' נ"א בב"ש דיש איסור וחרם קדמונים וידוע מ"ש בט"ז ביו"ד סי' רל"ו כיון שלא הובא בשום פוסק מהנ"ל לא חשו מזה ועיי' בדגו"מ, אלא כי מדברי הנוב"י ושאר שו"ת נראה דחוששין ועי' בספרי לבו"מ ח"א יו"ד סי' קע"א וסי' קע"ב, וטוב הדבר שיתפייסו זה מזה ובכן יעלה ויצמח תושיי' ותשועה לע"ע ואסיים בכל חתמי ברכות ידידו דו"ש.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן כד

בעה"י אוליי ב' תולדות עטר"ת לפ"ק מאד יצ"ו.

ברכות מעונים על ראש ידידי היה כבוד הרב האברך חריף ובקי טובא יו"ש בנש"ק כש"ת מו"ה שרגא פייש כהנא נ"י חתן הרב הגאבד"ק מארגרעטען יצ"ו.

הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי ואתו הסליחה כי לא באתי עד הלום להשיב מפני רב כבודו כי כמה ימים של צער עברו עלינו ל"ע וגם לעת כזאת לא באתי רק מפני כבודו כבוד התורה ולומדיה, וראיתי מעכ"ת עלה הרים וגבעות בפלפולא חדתא וא"א לי לבא על כל פרט ופרט מטעמים הנ"ל, ומ"ש בדבריו בטעמי' דבאיסור דרבנן גם כן חיישינן שמא יחזור וימכרנה לישראל ובדברי הנוב"י מהד"ת חא"ח סי' ע' וחיו"ד סי' קפ"ו אשר שם תמה ע"ד הטור סי' פ"ו שאוסר גם ביצת נבילה למכור לגוי ובגמ' מ' חולין דף ס"ד לא נקט רק ביצת טריפה שהוא מדאורייתא, ותימה קצת בעיני דהא הוא בריית' שבתוספתא מ' חולין ושם פ"ג מ"ח איתא להדי' דאסור למכור ביצים של נבילות וטריפות לנכרי, א"כ מה קושי' על הטור שפסק כהתוספתא הנ"ל, וגם לעיל דף ס"ג ע"ב איתא דקונים מן הנכרים ביצים ואין חוששין משום נבילות וטריפות משמע דחד טעמא היא דמ"ט אי"ח משום טריפות כמ"ש בדף סיד דאין מוכרין להם טריפות ודומי' לזה נבילות מה"ט, וטעם הדבר אם כי ספיקא דרבנן לקולא הא אית' במג"א רס"י תס"ז דאם כי דהוה ספק ספיקא בחמץ דילמא יאכלנו קודם הפסח מ"מ אין עושין ס"ס בידים, והה"ד ספיקא דרבנן דכך לי ס"ס בדאוריית' כמו ספיקא בדרבנן כמ"ש באחרונים בשאר ענינים כידוע:

ומ"ש ע"ד חוו"ד מדברי רמ"א יו"ד סי' קכ"ג כבר העירו בזה האחרונים וגם מ"ש מ"מ נאסר למכור לנכרי דילמא יחזור וימכרנה לישראל לסברת נתיבות בסי' רל"ד דבאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה דאינו רק איסור גברא א"כ מה הוה אם יאכלנו ישראל הא לא ידע ושוגג הוא, לענ"ד דשאני מכשול לחבירו דצריך להפרישי' מאיסורא כמ"ש התוס' והרא"ש במ' שבת דף ג' עיי"ש ובאחרונים, והא להאכיל קטן בידים אסור אם כי ודאי שוגג הוא ובאו"ח סי' שמ"ג פסק המחבר דאף איסורי סופרים אסור להאכיל בידים ובמ' שבת דף צ' מוכח דאסור ליתן לידים דבר אסור דהוה כמאכיל בידים ועיי' במג"א שם ס"ק ב' וס"ק ג' ועיי' בירושלמי פ"ה ממ' תרומות הביאה הר"ש דמשם מקור הסברא דבדבר איסור נפשו של אדם קצה ואיירי בכרשיני תרומה דודאי אינו רק מדרבנן וצ"ע גם בדברי הרמב"ם ה' ברכות ועיי' בט"ז או"ח סי' קצ"ו וצל"ע, ולענין הלכה אפשר דמעט מעט למכור לנכרי בע"ב שאין דרכו למכור יש די סמיכה כמ"ש מעכ"ת, והנני לסיים בכל חתמי ברכות, ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

סימן כה

ב"ה אול"י ג' ט"ז למב"י תרפ"ז לפ"ק מאד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול החו"ב וכו' כש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י אב"י בק"ק קראסנא יצ"ו.

הנני במודע כי יק"מ בא לידי מאשר ענותנותו הרבני ע"ד אילן זקן ושרשיו מרוקבי' וגם הוא של פירות מתולעים, והנה ידוע לפניו מ"ש בזה בתשו' מרן חת"ס חיו"ד סי' ק"ב להתירא אם בטח שהוא מעולה בדמים לעצים וכש"כ לבנות במקומו ועיי' בת' נטע שורק סי' מ"ב כיו"ב באילן של פירות מתולעי' כנ"ל, וראיתי בשו"ת טו"ט להגאון מהרש"ק ז"ל סי' ח' לקצוץ ע"י גוי דאין שליחות לגוי ובנטע שורק הקש' עלי היתר משום אמירה לגוי דבמס' ב"מ דף צ' איבעי' דלא איפשטא אם אמירה לגוי בשאר דברים כמו באיסור שבת כמו חוסם פי פרה ודש בה, אלא די"ל דהוא איירי דמעולה בדמים אלא דיש מ"מ משום סכנה כמ"ש בתשו' יעב"ץ וא"כ בנכרי לא שייך חששא הנ"ל כמובן, ובת' נטע שורק עצתו למכור לנכרי דלית בי' משום איסור אמירה:

ואגב אודיע מ"ש בתשו' מ' חת"ס שם בשם מעין חכמה דבקרא כתיב רק העץ אשר תדע וגו' הא משמע דספיקא אסורה וקשי' להרמב"ם דס"ל סד"א לקולא ותי' דאיירי באילן זקן וספיקא אם עוד יעשה פירות דהוה איתחזק איסורא וגם להרמב"ם לחומרא, והקש' בחת"ס א"כ פשיטא דאסור כיון דחייבי' אשם תלוי באיתחזק דלחומרא, ואמרתי עפימ"ש במ' תרומות פ"ט מ"ה מאה לגנה של תרומה כלומר שורה של תרומה נטועה ובסיפא אפי' מאה של חולין וא' של תרומה אסור אם כי תרומה בטילה במאה ופי' הר"מ והר"ש דמחובר לא בטל משום דעומד בפני עצמו ומשום דלא אתי להתערב, וי"ל מנ"ל לחדש כן מסברא ולפי הנ"ל מיושב דקשי' להו קושי' מ' חת"ס ומעין חכמה ע"כ קמשמ"ל דאפי' מעורב ברוב אילנות שבודאי לא יעשו פירות ומ"מ אילן זה לא בטל דלא שייך ביטול במחובר, והנה נ"ז יציע השאלה פני ג' רבנים להסכים כמ"ש בת' אבני צדק כיו"ב:

ב)

וע"ד טבילת כלים שנמכרו על ימי חה"פ והנה בטו"ט מביא כן בשם קונטרס הסמ"ע בתקנות שלו וכן גם בת' שיבת ציון בשם מרן הנוב"י וכן בת' מרן חת"ס הזהירו ע"כ ומי ירים ראש להקל ובפרט שכן פסק' בש"ע, והנה בטו"ט ג"כ דעתו להקל דמכירה זו ידוע שהוא רק ערמה רק לענין ב"י מהני. אפי' ערמה כמ"ש בתבו"ש או מטעמים אחרים אבל מ"מ לענין טבילה יש להקל מה"ט ועכ"ז מסיק דלא יהא כסתרי אהדדי ואית בי' חששא משום ביטול מכירה ויטבול בלא ברכה, ומ"ש מאומן קונה בשבח כלי יש לחלק דאינו רק כשיעבודא וכבר כתבו התוס' במ' פסחים דף ו' גבי בהמת ארנונא כיו"ב לחלק בין היאך דאיכא קנין ממש לנכרי מעיקרא והיאך דהקנין ביד ישראל רק דמשועבדת למלכות גוי לענין בכורה עיי"ש, וגם כי מברר בשטר מכירה דברשות הגוי לעשות בהם כרצונו ע"כ לענ"ד לעשות כמ"ש רבנן הגאונים זי"ע ואצ"ל לחכם שכמוהו ואסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

תוכן העניינים

לבושי מרדכי (שוע) חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה