אור ברסלב
לבושי מרדכי (שוע) חלק ד הקדמת המוציא לאור

לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

הקדמת המוציא לאור

ראשון לציון הנה הנם ולירא ושלם מבשר אתן לפניכם ברכה המשולשת בתורה, שו"ת לבושי מרדכי, אה"ע חו"מ מהדורא תליתא"י, ואו"ח יו"ד מהדורא רביעא"י יחדיו הם בתמימה, מרבינו המאור הגדול לממשלת התורה והיראה, גאון הגאונים קודש קדשים צדיק יסוד עולם חסיד נאמן שפל ברך וענוותן מפורסם, ממש משים לילות כימים בהתמדת לימוד תוה"ק בחיות דקדושה ורוח טהרה מקטנותא עד זיבולא בתרייתא כולם שוים לטובה מרדכי מוכתר בנימוסו הי' רוח אפינו יהודא אתה יודיך ולו דומי' תהלה כקש"ת מרן מרדכי יהודא זצללה"ה זי"ע ועכי"א וחתימתו הי' במכונה הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יע"א פק"ק הי' אב"ד ל"ב שנה, ומקדם בשאר מקומות בק"ק ברעזווא ומ' טעלעגד יע"א בכל מקום מושבו הי' מרביץ תורה ויראה טהורה ולימד בנ"י יהוד"א קשת זו תפלה, בנחת וכוונת פירוש המלות בלא שפתי מרמה, כי אם כהפה, כן הרב יהיו מקושרים, המחשבה דיבור ומעשה יהי' בקנה אחד עולים לאל אמונה לשמים.

מהראוי הי' להאריך בשבחים האמתיים למען לא נשכח אורחותיו הישרים. אשר באמת זה תכליתם של בעלי הקדמות לספרים שחיברו גאונים שהי' צדיקים וקדושים כמו ששמעתי מכ"ק אדמו"ר בעל שו"ת קרן לדוד שהי' אבדק"ק סאטמאר יע"א זצוקללה"ה זי"ע שאמר בשם אחיו בעל הערוגת הבושם זי"ע פירוש על מאחז"ל הובא ברש"י ז"ל פ' וארא חבל על דאבדין ולא משתכחין היינו שאסור לשוכחם כדי שיהי' תמיד לעינינו דרכיהם בתורה ועבודה וגמילת חסדים ובזה הוסיף הוא ז"ל לפרש מה שאמר שהמע"ה זכר צדיק לברכה כי לכאורה [הגם כי י"ל דקאי זצ"ל אחיים כנראה ממהרש"א ברכות אבל מגמ' יומא נראה דקאי גם על הנעדרים גבי אי מסקינן בשמייהו] נגד הגזירה הוא אשר בין ג' דברים הוא חד שעל המת שישתכח מן הלב' כמאחז"ל בפסחים אבל יובן כי תכלית הגזירה הוא להפטר מצער ולמנוע התנגדות השמחה ברם אם אצל צדיק זכרונו הוא לברכה שיתרבו עי"ז מעשיהם הטובים וחכמתם של תלמידים הנאמנים וידידים וחסידים של הצדיק בקבר אז איכא גם שמחה ולא צרה וממילא הוא זכ"ר צדיק לברכ"ה עכדה"ק.

אולם התלמידים אשר במדינה זו מהם רבנים יושבי על מדין ומהם דיינים ומורה דרכים ומהם יושבי אוהל של תורה ומלמדי תינוקות של בית רבן ומהם בעלי בתים ממוצעים ולא עשירים ובעו"ה גם עניים הרבה נמצאים אשר על המחי' ועל הכלכלה טרודים ותלמידי' שבשאר מדינות סגר עליהם הדרך האיך להחזיק די המדפיס שנוכל להאריך בהתנהגות של כ"ק אדונינו מורינו ורבינו זי"ע אשר כל זמן עידן התנהגותו הי' תורה שלימה הן בלילה הן ביום בשבת ובחול בשלש רגלים וימי נוראים בכולם הוי זהיר טפי במעלה ובמדה גדושה ובמיעוט שינה, באמת לאמיתו נוכל לאמור לא פסוק פומי' מגירסא וממש הי' נתעצם בעצם התורה כנאמר על משה רבינו ע"ה וכל מי שזכה לבקרו בהיכלו והי' לו חוש הריח יפה הי' מחי' עצמו בבוא בחדר הספרים שלו והוא יושב בלתי סמיכה [ולא על ספסל חוץ מבשעת דין תורה], בלימודו הזכה והי' ממש מריח ריח טוב כבשמים ושושנים מעין עוה"ב בג"ע וכן שמעתי גם מזקנים, ורק מקצת דמקצת מהתנהוגו לא אוכל להתאפק מלפרש ולגלות בכתב יושר דברי אמת. .

רוב פעמים בשנה הן בחורף הן בקיץ היינו צריכים להוציאו בברכת השחר וצוה לומר בקו"ר ברכת המעביר שנה והוא ענה אונן לצאת בו והי' תלוי הדבר הרבה פעמים כמה תשובות יש לו להשיב בלילה ולא יתיב אפוריא עד כי לא השיב כמעט כל השאלות ואח"כ באו עוד החק ולא יעבור שיעורין כסדרן משניות איזה פרקים בס' מועד ואיזה פרקים בס' טהרות וש"ע או"ח עכ"פ עם מג"א ושו"ע יו"ד ח"א וח"ב עכ"פ עם באה"ט ופ"ת וילקוט שמעוני ושלה"ק וס' תורת משה מח"ס זי"ע [ופעם בפעם ישמח משה ועוד בספרי הבעש"ט זי"ע] ותנא דבי אלי' וליל ששי חומש ורש"י ורמב"ן ובליל ש"ק מס' שבת גמ' בלי רש"י בעל פה, חזרה הי' זאת כל ימי חיו ובמוצש"ק מ' עירובין לפי הנראה הי' זאת לו עוה"ב מסכת ר בתעניתים הי' מסגף עצמו מאד מאד בכולי שתא בפרט בשעת מלחמה שהי' מצער ובכה על צרות ישראל הנתונים בשדה מלחמה ועל צרת תלמידיו שהי' אמר (אלע מיינע קיבדער) ומתענה כל ב' וה' ובערב ישב ללמוד עם תלמידים כאלו לא הי' מתענה רק הרבנית ע"ה צווח ופתח הדלת שיבוא לאכול כי הי' מתענה, ועל חורבן ביהמ"ק הי' מקונן מאד בדמעות שליש בכל יום בחצות יום מי"ז בתמוז עד אחר ת"ב וכן בכל ליל ששי עם התלמידים ברבים בימיו האחרונים בהתעוררות נפלא יה"ר מ"ה שיבנה ביהמ"ק בב"א.

עונג גדול הרגשנו בבוא לפני הפסח וקרא לכולנו לסייע לבדוק חטין מכל חשש חמץ וכל חטה יהי' כשירה והיינו טוחנים לו ברחיים של יד דוקא והי' גם הוא מתענג בזה אעפי"כ שהי' היום קצר והמלאכה מרובה למד עמנו אז בין הזמנים מהגם בשבוע שחל בו פסח ג"כ [וכן בכל יום] בבוקר אחר תפלת שחרית שו"ע או"ח ובין הערבים מס' פסחים פ' ערבי פסחים ובין הזמנים של קודם ר"ה מס' ר"ה התחיל תמיד בכל שנה ממשנה כל השופרות כשרין, והנה בדיקת חמץ בליל י"ד הי' מייגע מאד בעצמו הי' כורע ומשתחוה לחפש בחורין ובסדקין ואפילו בסדקין שבין כל קרש וקרש אשר דבוק במסמרות על הארץ אשר כף רגלינו צג מהלוך ושוב עליו הי' בודק וכמה שעות בלילה הי' עוסק במצוה זו וכן בתק"ש הי' מייגע עצמו מאד עד יום אחרון כי הקפיד מאד על פסק הרמ"א שיהי' למעלה פי השופר ושיתקע בו התוקע באמצע שפתיו ולא מן הצד כמנהג העולם וזה הי' עבודה קשה שבמקדש אשר אחר לא הי' יכול והוא הי' בעל תוקע נפלא באופן זה ולא אוכל לשכוח אשר פעם אחת בליל ששי בימי חליו איזה ימים טרם עלתה השמים נשמתו הטהורה וזכיתי לשמשו אז ובאותו לילה הי' עמי הב' הח' שלמה יהודה בן שרה ווייסבערג שליט"א מסערענש יע"א ובקש מעמנו השופר כי ר"ה הוא וצריך לתקוע וזה הי' בחודש תמוז ואמרה הרבנית ע"ה שלא יהי' חסרון גם אם נשכח מליתן לו אבל הוא ביקש עוד הפעם והיינו נותנים לו ותוקע תקיעה אחת ונתנו לנו בחזרה ואח"כ היינו רואים כי מגביה הסדין מתחתיו על המטה ששוכב ושאלנו מה זאת ואומר לנגב בו כי הוא כעת במקוה טהרה וטבל עצמו ואח"כ רצוני הי' ליתן לו ציגאר"ע לעשן כי כן הי' רגיל בבריאתו באמצע לימודו לעיון התורה הי' צריך זאת [עד כי גם ביו"ט הי' מעשין וכעשר' שנים קודם הפטירה חדל מחמת כי חלם לו חלום היתר לחפש לעשן בש"ק ואמר כי אם כן קרה לו החמיר על עצמו שלא יעשן גם ביו"ט אף כי הי' לו עינוי גדול בקדמייתא] והשיב כי שבת היום ואיך אוכל ליתן לו הבערת אש ושאלתיו אז אימתי ראה את אלי' הנביא זכור לטוב [כי מבו' בתד"א כי אלי' נתגלה למי שאינו קפדן] והשיב כי גם כעת רואה אותו ושאלתיו האיך הוא תוארו והשיב ארוך וכחוש היא ויש לו בגדים של כביר עץ ומלא נקבים הוא ושאלתיו מי ימלא נקבים אלה והשיב היושר הי' שאנו נמלא אותו, ואמר תמיד בפיו הקדוש תפלת שחרית מנחה ערבית וקדיש דרבנן ותפלת שבת בחול וכדומה ואחר עבור כשעה חדא בקדרותא דצפרא קם מעט והקיץ משינתו ושאלתיו עוד הפעם המשך הדברים דלעיל כזה והאיך תוארו כעת ושאל איתי תוארו של מי ואמרתי כנ"ל והשיב מי דיבר ממנו מי ראה אותו מי יודע יתן השי"ת שיבא במהרה לבשר בש"ט ישועות ונחמות עכ"פ רמז מוסר היא בטוח שנזכה לשוב בתשובה שלימה בפרט התלמידים כי בחבורתו נרפא לנו וצריך לנו לתקן ולמלאות הנקבים שיהי' הבגדים שלמים.

סיפר תלמיד א' הרבני היקר עטרת תפארת בע"ב דמדינתינו מו"מ בתו"י מתנהג בחסידות וכו' מו"ה ר' פנחס פ"מ מיאסקארא יענא יע"א אשר הוא למד עוד בברעזווא אצל רבינו זי"ע אשר כמה פעמים אירע שהלך באמצע היום לטבול במקוה מחמת כי ראה עכבר טמא וזהירתו בקדושה נוכל לשפוט מזה, וגם פק"ק אירע שהלך אפילו בחורף באמצע היום במקוה ושאלנו למה זאת והשיב זה עוד לאו כלום היא בברעזווא הייתי מהלך בשבוע אחת יותר מפק"ק איזה חדשים מחמת ח"כ כ"ע ובטח ללמד אותנו התפאר בעצמו כי שמחנו בדבריו וזה סימן כמבוא' באגרא דפירקא, ור"פ הנ"ל הי' אומר [בסעודת מצוה שאנו עושים בכל שנה ביומא דהלולא בליל שבעה עשר בתמוז לכבוד רבינו זי"ע] אשתקד בשם הגה"ק ציס"ע אבדק"ק אונסדארף זצוקללה"ה שאמר על רבינו אשר מה שאמרו חז"ל איזהו בן עולם הבא מאן דשייף עייל ושייף נפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשי' זה ממש נאמר על אבדק"ק מאד שליט"א זי"ע זצ"ל, עוד שמעתי אשר פעם אחת קרה שהרבנית ע"ה הלכה על יומא דשוקא והמשרתת נשארה בבית התבשיל והי' פי באה רבינו מביהמ"ד וקור גדול הי' באמצע חורף ולא מצא בביתו נאוה קודש רק המשרתת והלך אנה ואנה בחצר כשני שעות ומפני חשש יחוד סבל הקור הגדול עד כי באת אשתו משמרתו.

מעולם לא רצה להניח להרוג דבר חי' שעוקצת האדם ולא רצה שיתלו על הקורה דבר שמתדבק עליהם זבובים ואמר עפ"י הלצה שיברחו אותם על הגג ויקחו הסולם שלא יוכלו לעוף למטה, נאראנצין שתוך הפרי הי' אדום לא רצה לאכול מחשש מראה דם שלהם כדחוששין אנו לאכול חלב שקדים עם בשר זולת אם יש בצדו שקדים כבשו"ע יו"ד סי' פ"ז כן אמר.

על אמירת שינוי לשון יידו"ש בפרט בדרשה לפני רבים או אמירת תורה הקפיד מאד מאד כעס על זה ופ"א אירע שבאה לכאן דרשן אחד והוא בענוותנותו הלך ג"כ לשמוע לביהכ"נ ובאמצע הדרשה שמע תיבות אחדים בלשון דייטש רץ החוצה בכעס וכן הקפיד מאד על חשש שעטנז לא רצה ללבוש בתי ידים זולת מעור מחשש שעטנז ובפנים לא יהי' ממילא רק עם גזיזת צאן או בולא כלום, לא רצה לישב על עגלה רק אם המושב עשוי מעור ג"כ מחשש שעטנז, בש"ק לא רצה בעצמו להעמיד למעלה או למטה את הדף שעשוי להחזיק עליו הסידור או מחזור בביהכ"נ מפני חשש בנין וסתירה, ברוגז הי' על מי שנותן הכובע שלו טרם לבישת טלו"ת בבוקר על ספרים וביותר על מי שבחזרת התפלה יושב ולא עומד והוא ז"ל עמד עד לבסוף ימיו הגם כי הי' קשה לו מאד.

אמת מה נהדר הי' בקראו קריאת שמע מרישא לסיפא כל הג' פרשיות בקו"ר ורווח נתן בין הדבקים ובנגינותיהם פעמים בכל יום זה בעצמו כדאי הי' לעורר יראת שמים להשומע וכן בכל לילה טרם הכין עצמו לקרות ק"ש על המטה הלך קודם לכל דלת שהי' בביתו [פק"ק שבע מזוזות] לנשק המזוזות וכל מזוזה נשק שבע פעמים באהבה וחיבה יתירה כדיוטגמא חדשה וכן עבר עם אצבעותיו הקדושים והטהורים על כל ארגז של ספרים ונשק אותם וכן מה נאה הי' לראות בשמונת ימי החג הסכות שנשק כותלי הסוכה בכל הד' רוחות נשיקה בפני עצמו בפרט בשעה שהולכים מסוכה לבית ברגל בפכע"צ ולהלן אביא מה ששמעתי מרבינו בסעודה ב' ביום הנ"ל בשנה האחרונה הוא הי' מאמין בכל איש ואיש ולא הי' לו השגה שאיש יהודי יאמר שקר ועל כל מי שראה אותו לומד משנה או בקי באיזה מאמר מחז"ל סבר כי הוא למדן מופלג ויכול יותר ממנו, בהשיבו תשובה לשואלים הגדיל מאד בתוארים ופ"א שאלו אותו מה זאת והשיב בתמימות מה אעשה כפי הנראה מנהג העולם היא כעת כי גם לי כותבים השואלים ם תוארים בגוזמא, והוא הי' עניו באמת כמו שהעיד לנו הגה"ק בעל תשו' מהרש"ם משמי' דכ"ק מרן רב שר שלו' מבעלזא זי"ע כי יש שני מיני ענוים אחד עניו ומודה כי לא כלום הוא אבל גם השני שכנגדו אינו יותר ממני זה ענוה פסולה ואיזהו ענוה כשרה אשר כל או"א מישראל יותר ממנו אם תלמיד א' נסע מישיבתו לאיזה צדיק מצדיקי הדור אמר תמיד שמו ושם אמו מרדכי יודא בן לאה שיזכירו גם איתו והביא תמיד מקור על נתינת פתקא להצדיק מדברי רמב"ן פ' במדבר שהביא כי בני ישראל נתנו פתקאות למשה רבינו ע"ה ואמר תמיד שאם הי' לו כח גם הוא הי' נוסע ואמר ע"ז מאמר נפלא בפ' האזינו כאשר אביא לקמן ורגיל הי' לספר שהי' מורגל לנסוע בעוד אברך לליסקא לרבינו הגה"ק וכו' בעל אך פרי תבואה מרן ר' צבי זצללה"ה זי"ע אבדק"ק ליסקא ופ"א אמר ששמע ממנו לפרש מאמר נעים זמירות ישראל וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב [כי חרה לו על רב אחד שהעתק דירתו למקו"א שעטרוהו לקבלו ולא הי' חסר לו גם במקום הראשון כלום והי' יכול ללמוד גם שם עם ישיבה ונזכר דבר זה] כי ישנם אנשים אשר סוברים כי במקום השני שהולך בנסוע מכאן יהי' יותר טוב לו כמו כן השור שיש לו לפניו עשב לאכול ומניח מקום זה כי עיניו ראה להלאה ורואה ג"כ עשב וסובר כי שם יותר גדול וטוב ובזה תבין אמרי קודש וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב ודו"ק.

צדקת פזרונו אין לשער ואפשר חומש נשאר לו ופ"א ביקש אשר על ביתו ממנו מעות לקנות לו איזה מלבוש כי לא הקפיד על עצמו כ"כ שיהי' לו בגדים נאים וחדשים רק נקיים יהיו והשיב להב' המשק ביתו הנח לי כי יש לי ב"ה לבושי"ם וכוונתו ה' בדרך צחו"ת על חיבוריו זי"ע ותיכף נתן במתן בסתר מחיר הבגד עליון.

כל הצדיקים ענו עליו מקודם עוד טרם זקנותו שהי' ספר תורה שלימה והאיך הי' לו סייעתא דשמיא בהוראה לכוון לאמיתה של תורה, פ"א הייתי בקאששויא והלכתי להכיר את הגאון הקדוש רשכבה"ג אבדק"ק ראדמישלא זצללה"ה ואמרתי הנני ממאד ושמח מאד ואמר כי הלואי יתן לו השי"ת זכי' שיוכל להכיר פא"פ את הגה"ק ציס"ע בעל המחבר השו"ת לבושי מרדכי כי הוא ראה דבר גדול אצלו ובטח הוא צדיק גמור שסיבבו מן השמים שלא יאונה לו כל און וסיפר היות ששואל אחד שאל אותו שאלת היתר עגונה וגם עוד גדול אחד והנה הייתי מטייל אריכות וקצרות ועלה בידי להתיר בתנאי שיסכים עמי הגאון האדיר ממאדע כי צד א' הי' לי עוד לאיסור נגד הרבה צדדי היתר וכן עשה השואל ושאל במאדע והיא לא רצה להתיר ואח"כ נודע הדבר שאיתרע הרבה צדדי היתר וגבר צד האיסור עכדה"ק ואעתיק כאן מכתב אחד מכבוד הגה"ק הנ"ל אשר מזכיר עצמו אצלו. ב"ה יום ה' נח ער"ח מרחשון תרפ"זל קאשוי.

שוכ"ט לכבוד האי גברא רבא הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי ארץ בתוי"ר כקש"ת מו"ה מרדכי ליב וינקלער שליט"א אבד"ק מאד והגליל יצ"ו.

אחד"ש כהדר"ג כמשפט ספרו היקר גם מכתבו הנחמד קבלתי לנכון ושמחתי בשלומו ות"ל הרבה תשובות מספרו היקר נשאלתי גם אנכי מהשואלים לכה"ג, כמו מסענטפעטער בעגונה ומהרה"ג ז"ל דפה בענין גט ומהרב מווארלי' אודות היתר ק"ר וגם מהג' מבאנהאט והג' אויראש ז"ל מובא בספרו ח"ג והנה בעו"ה הייתי עציר במטתי ל"ע כמה שבועות בחולי מסוכן ר"ל ות"ל הוטב לי אך עדיין צריך אני לרחמי שמים נא להתפלל בעדי שמואל בן אסתר לרפואה, ובדבר הערתו שהיו בקיאים בבדיקה המפורש שם בודאי זה הי' בדיקה יפה אבל עכשיו שאין אנו בקיאים בבדיקה כמפורש באה"ע סי' ס"ח ונהי דהרבה פעמים בבוגרת פ"פ עכ"פ יוכל להזדמן שתהיו פתחה סתום לזה כתבתי שאם יעידו הרופאים שפתחה סתום יהי' ראי' דלא נבעלה כדרכה ושוב על ביאה סלא כדרכה ל"ח כמו שהבאתי שם מדברי הא"מ, ומחמת ח"כ אקצר וחומר שלום לכהדר"ג השי"ת יאריך ימיו ושנותיו בטוב ויזכה עוד להאיר עיני ישראל בתורתו עד ביאת גו"צ בב"א דברי הדוש"ת באהבה ודלוכ"ח מוקירו ומכבדו כערכו הרם.

הק' שמואל ענגל האבד"ק ראדמיסלא.

ועוד אתן מקום כאן למכתב שקבלתי מאברך אחד ת"ח גדול וחסיד מופלא רב דק"ק פ"ס מיקלאש דר בק"ק שאפראן ששמח שזכה לשמשו איזה ימים:

ב"ה יום א' בהעלותך תרצ"ו פה שאפראן יצ"ו.

שוכ"ט לכבוד... וכו' מו"ה דוד מאשקאוויטש נ"י.

אחדשה"ט. הנה ראיתי במכיע שרוצה להדפיס ממרן הגאון האדיר הצדיק המפו' ממאד זצ"ל שו"ת ע"כ אשלח בזה גם תשו' ד' אשר כתב לי עוד בימי בחורותי ולא בלשון בקשה להעתיקו ולשלחם לי בחזרה את גוף המכתבים כי הם חשובין מאוד בעיני כי אני הגבר הכרתי את הגה"צ הלזה זצ"ל במקצת כי בשנת תרע"ו הי' בראצפערטא אצל מרן הצה"ק מבעלז זצ"ל ואז לא הי' אאמו"ר הגה"צ שליט"א בביתו ואני שמשתי אותו כשני ימים רצופים ממש לא זזה ידי מתוך ידו וראיתי במקום גדולתו שם אתה מיוצא קדושתי ועמדתי משתימם בעת שקרא ק"ש על המטה כמעט לא ראיתי כזאת זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל ובפרט למי שמטריחין את עצמן להפיץ מעיינותיו חוצה בודאי זכותו הגדול יגן עליהם. והנני בזה דו"ש באה"ר המצפה לתשובתו. הק' יהושע ראזונבערג בן הגה"צ אב"ד ד"ק ררצפערטא שליט"א.

אדמו"ד בעל קרן לדוד זצוקללה"ה אמר לי כשעמד באמצע הדפסת שו"ת קרן לדוד כשיוגמר הספר יקח אי"ה הסכמה מזקן ההוראה אבדק"ק מאד שליט"א לי קונטר' לשלוח עוד טרם הגמר ושמח על ההערות שבאו בחזרה זכותס יגן עלינו ועכי"א.

לפלא הי' אצלינו כי בכל יום מימות החול שמנהגו אחר תפלת מנחה [אשר רגיל הי' בעוד היום גדול] ללמוד בחדרו בעיון ואח"כ באה להתפלל ערבית בחזרה לביהמ"ד ג"כ הי' עוד לא יום ולא לילה ולא הי' נראים עוד כוכבים וכן אמרנו לו כי אין עוד להתפלל ערבית ובאה הוא ז"ל לחצר לראות והשיב לנו הלא שם הוא כוכב אחד ושם ושם הלא אין ככם עינים ובאמת אני לא ראינו רק אם קבלה נקבל והתפללנו ואח"כ ביום ש"ק אחר סעודה ג' שהי' לילה ממש והי' רצוננו להתפלל ערבית ואמרנו כי ראינו כוכבים הרבה ולא רצה עוד להתפלל עד שבאה בעצמו לחצר ואמר כי הוא אינו רואה עוד ואנו לא הקשינו לו ח"ו רק היינו מאמין בכל דרכיו זי"ע בחודש אלול הי' מרגלא בפומי' לשאול לכל איש או בחור אם יודע פירוש המלות בפסוק אם תחנה עלי מחנה והקדים ואמר שלא לבייש] דלא נטעה ח"ו ולפרש אם תחנה אם אתה תחנה בלשון נוכח דאז הוא כמחרף ומגדף ח"ו רק תדעו כי הפשט הוא אם תחנה מעצמו אז לא אירא, וכן הזהיר תמיד לומר מי כמוך בעל גבורות שיאמרו בפה מלא בעל ולא שישמע כאלו אמר בל גבירות ח"ו וד"ל, גם על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי ולא שיאמרו ותשבחות בקמוץ כי אין לו פירש כי שוא היא חבור עם שלמטה וכן מצאתי בסדורים של ברדיטשוב, ואם יאמרו תשבחות בקמץ אז נשאר תיבות דוד בן יש בפ"ע ואינו מובן פירושו אז. פ"א אמר לע"ה שגם הוא יכול להיות צדיק גמור כי אנו מבואר בפרק"א ולא ע"ה צדיק רק ולא ע"ה חסיד. פ"א שאל אברך אחד ש גבילי חתונה שלו על כ"א אדר ושמע אח"כ כי אחר חצי חודש אינו נכון לעשות חופה והשיב כי אומרין בשם רבינו המהרצ"א זי"ע כי בחודש אלול אין נוהג חשש זר, והנה אומרין בשם רבני ני ר"ש מבעלזא זי"ע כי אדר הוא כמו אלול לתשובה כי לולא התמהמנו שבנו זה פעמים והתיר לו.

ברם זכור אותו האיש לטוב אם הי' מתעקש עצמו בדבר הנוגע לחיזוק הדת הי' מקיים ויגבה לבו ולא הי' יכולין לפעול אצלו אפילו גדולי המדינה לישנות כידוע כשלא רצה להסכים אשר מדינתינו יתאחדו עם האגודה וכן אצל יחידים בני רחמנים הגם כי הי' בעל רחמנות גדול קבלה לשו"ב או היתר הוראה לאברך שלא רצה ליתן כי לא נראה לו הכרת פניה' מא' מאלו הי' משתמט עצמו בתירוצ' לא' אמר כי חודש אלול הוא הגם שנתן גם בחודש אלול אבל לא רצה גם לבייש את מי שאין לו וכן הי' עמוד ברזל בעניני הדת שלא הי' יכולין להזיזו מדעתו כמו כן בפעסט אצל הלישכה בטלו כולם דעתם לדעתו – פ"א אירע שבאו שני רבנים לד"ת אצלו עבור איזה מקום בגלילותיהם זה אמר שלי הוא וז"א להיפך והאריכו בטענותיהם בהוכחות מזה ומזה והוא כשמע ובאמצע הלך לחדרו השנית ובא בחזרה ואמר להם הנה אני זקנתי ובעזהי"ת אקוה להיות בלא משרת רבנית ואשלח אחר הרה"ק דפה ואען ואומר לו כי הנני מוסר רבנית שלי לאחד מכם כי לי אין צריך יותר ולאחד מכם נחוץ הוא כנראה והכל יבא על מקומו בשלו' ויען כי הרבנים בראותם דבריו מלא באמת ותמימות שב התובע מדבריו ואמר מעתה יהי' טוב וגם לי גם לך יהי' רק לא יצער עצמו רבינו כן נתפעלו ממדת אמת שלו זי"ע.

וכדי שיהי' בלול בהספר גם דברי אגדתא המושכים את לב התלמידים וידידים שאין להם כח ומוח לשמעתתא מחמת טרדות הפרנסה בעוקבא דמשיחא כיצד יהי' תועלת מהם לרבינו המחבר ז"ל שיהי' שפתותיו דובבות והאיך יהי' תועלת לכאלו וכיוצא בהם אם לא נדפיס גם דברי אגדה ע"כ אבקש מתלמידים מובהקים מכבר ומזמן לא כביר שישכחו לי מה שבזכרונם או בפינקסם כי יודע אני היטב שיש הרבה דברי אגדה עוד מפוזרים כתוב הדר אצל תלמידים ד"ת ומאפס הפנאי לא בא לידי ע"ע ואם יזכנו השי"ת שיהי' השבח יתר על ההוצאות נוכל להביא אותו ד"ת שיביאו לידי מעט מעט בחלקים הבאים כי יש עוד הרבה כתב יד על סוגיות הש"ס ארבעה מהודורות חציים תח"י וחציים אצל רבינו הקדוש צדיק ונשגב וכו' וכו' אב"ד בתומכי ירושלים תובב"א ה"ה חתנו של כ"ק מרן המחבר זי"ע מזוג ראשון כקש"ת מרן יוסף צבי דושינסקיא שליט"א ובהסכמתו מסרתי כתב יד קודש של רבינו כשלושים דרשות להרב הגה"צ דרשן נפלא וכו' וכו' מו"ה ישראל גאלדמאן שליט"א בגראסווארדיין [מחבר כנסת ישראל על פרקיא] והוא יודפס אלו הדרשות בתחלת ספרו שיוציא לאור בקרב וקבלו על עצמו לשם מצוה לברר מקחו של צדיק ואשרי חלקווחלק כל המסייעים לכל דבר מצוה. ואלו הם דברי רבינו המחבר באגדה כמה כמה דמטי לידי.

בפ' לך התהלך לפני והי' תמים ואמחז"ל דלא ידע אאע"ה מה עליו לעשות עד שבאה ערוד ונשכו באותו מקום וידע לעשות בעצמו מצות מילה ולכאורה במה יוודע לו עוד מחמת הנשיכה שבאותו מקום דוקא צריך למול עצמו וי"ל בהקדם ד"ק של רר"מ זי"ע הידוע על פסוק וישלח אברהם א"י ויקח את המאכלת דאברים של הצדיק מרגישים בעצמם מה עליהם לעבוד ולהשלים כל אבר וגיד לתכלית הבריאה עוד טרם גזירת הכתוב והמצווה עלי' וכאן כי לא רצה הקב"ה מעשה המצוה באמת לאמיתו לשחוט בנו רק הכנה והרצון ע"כ לא הי' יכול א"א להיליך ידו ליקח המאכלת בניקל רק בקישוי גדול כנאמר וישלח בע"כ עכדה"ק ובזה יובן המדרש כי אמחז"ל בברכות לא ערוד ממית אלא החטא ולראי' כי פ"א פגע ערוד ברחב"ד ותיכף מת הערוד ולא לערוד וכו' וכאן כי נשך הערוד את א"א ונשאר בחיים מזה ראי' שלא נשלם עוד אבר הזה לעבודתו ית"ש ובעל מום הוא אותו אבר עד שימול אותו ויהי' תמים.

בפ' וירא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה וצריך ביאור שינוי הנקידות ה' יראה משמע שהוא לבדו ראה ואשר יאמר היום בהר ה' יראה משמע לכל באי עולם יראה ויל"פ דהנה ידוע ד' רמב"ן בפ' ויקרא אשר צריך לעלות על דעת המקריב קרבן לה' כי לכאורה האדם חטא בהמה מה חטאה והי' צריך להקריב את האדם באמת על מזבח ד' רק חסד אל היא שמקבל לכפרת חטאו נפש תחת נפש וצריך להרהר מאד מאד בתשובה בשעת זביחה וכל העבודות ממנה ואילך ולהתחרט על עונותיו ולא יחשוב ח"ו מחשבת פיגול ח"ו ומפני שהאדם יראה רק לעינים וד' יראה ללבב ע"כ אין לידע אם הקרבן שמביא האדם הוא באופן זה היאות והראוי אכן בהעקידה שהי' נעקד יאע"ה ע"ג המזבח ומוכן לשחיטה כרגע אך המלאך מנעו והקריב תמורו איל הי' הכל יכולין ללמוד האיך צריך להקריב קרבן וזהו ויקרא אברהם שם המקום ההוא אשר יקריבו בניו קרבנות על חטאם הר המורי' הוא ביהמ"ק ד' יראה דהיינו רק ד' יראה אם עצהיו"ט הוא מחשבת המקריב ברם אשר יאמר היום בהר ד' היינו כשידברו העולם מהעקידה יראה לכל העולם כולו שנעשה כמצותו וסוף מעשה במחשבה תחלה רק מן השמים עכבוהו.

בפ' חיי שרה ואברהם זקן בא בימים וד' בירך את אברהם בכל ולכאורה הקשה הלא הי' לו עשרה נסיונות וכי אפשר להבין כי רעב וכדומה יהי' נכלל תחת שם טוב וברכה ובכל משמע שלא הי' חסר לו כלום אבל יובן עפ"י מרן הח"ס ז"ל בפ' תשא ע"פ וראית את אחורי ופני לא יראו ותמצית דבריו ז"ל דהנה מבואר במשנתנו ב"פ בתרא דברכות דחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה אשר קשה מאד להבין וכש"כ לקיים אבל אם יתבונן בעל הסיבה היטב אז בזמן קרוב יבא על האמת להודות על חסדי ד' על הרעה שעשה עמו כי נתברר לו אשר טובה היתה כמבו' בחוה"ל המעשה אשר הלכו שיירא לספינה למסחר ולאחד נתחב קוץ ברגלו ונשאר על אם הדרך ונצטער מאד כי הפסיד הרבה מעות מסיבה זאת עד כי שמע שנטבע הספינה אז שמח על הרעה כעל טובה וז"פ הפסוק וראית את אחורי אשר לאחרית הימים תראה כי טוב עשית עמך בשעה שהי' במחשבתך כי רעה הוא אבל בשעת מעשה לא זאת ראית וזה ופנ"י [פי' בהקדם] לא יראו וק"ל עכדה"ק וזהו פי' ואברהם זקן בא בימים אז עמד על הדבר כי וד' בירך את אברהם בכל הנסיונות ורעות שהי' לו טוב הי' וברכה.

בפ' ויצא ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו "אותה' בדגוש הא ולכאורה נראה לשון זה כמגושם ח"ו אבל נל"פ להיפך כי מבואר בעקידה כי מי שאוהב את האשה לשם תאוה ח"ו אז תדע כי לא אותה אהב כי אם עצמו כדרך שאומרים על איש שאוהב בשר וכי את הבשר או היין הוא אוהב הלא את עצמו הוא אוהב כי ערב לו אכילה ושתי' ומכנה האהבה על המאכל ומשתה כ"כ דבר זה אבל מי שכל כוונתו לשמים ולקדושה לקיים מצות ד' אז לא א"ע הוא אוהב רק ממש את האשה כי הי הכלי לקיים המצוה כתקונה וזה הי' אצל יעאע"ה וע"כ נאמר באהבתו "אותה' דייקא ולא את עצמו ובזה הענין פי' הפ' אשתך כגפן עיין לקמן על ט"ו בשבט.

בפ' וישלח יעקב מלאכים לפניו פרש"י מלאכים ממש ולכאורה קשה כי יעקב אבינו הרהיב בנפשו להשביע המלאכים שיבואו ולא הי' ירא שינקמו ממנו כי מטריחם אשר באמת כן רצו רק בבואם ראו קלסתר פניו נרתעו לאחוריהם כי גם למעלה תחת כסה"כ רואים פרצף פנים זאת וזה [וישלח יעקב מלאכים] שהי' בכחו זאת משום "לפניו".

בפ' ויחי ויאמר אליהם יוסף אל תראו כי התחת אלקים אני פרש"י ז"ל בלשון בתמי' ולולי דברי רש"י ז"ל יש לומר בניחותא כי מצינו תחת מלשון יראה כטעם אל תרא ואל תחת וזהו אל תראו התחת אלקים אני כי מתיירא אני מדי.

בפ' שמות בפ' של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש היא וי"ל כי אמחז"ל לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו והאיך הי' כאן המצוה להיפוך אבל יובן דחז"ל דיש ד' יסודות דצח"מ ולכל אחד יש לו עלי' ע"י הגבוה ממנה האדמה נתעלה ע"י שצומח בה והצומח ע"י כי החיות אוכלים עשב השדה והחי ע"י המדבר שאוכל אותה אבל שהמדבר יהי' לו שייכות עם הדומם אשר תרי דרגא עוד ביניהון זהו אינו מן המדה ע"כ לובש המדבר מנעלים אשר הוא מן החי ומסמרות של עץ המחזיקם הוא מצומח ובזה דורכים והולכים עלי אדמות התינח על אדמה פשוטה שאין להמדבר להקטין עצמו כל כך ולהיות שייכות עם דומם בלי ממוצע של חי וצומח אבל באדמת קודש אדרבה מעלה היא להמדבר שיקבל קדושה בלי הפסק דבר וזהו של נעליך מע"ר כי המקום א"א ע"ע אדמת קודש היא ודו"ק.

בפ' בשלח אז ישיר משה מכאן רמז לתחיית המתים מה"ת עפ"י דברי רבינו ר' שמעלקא מנ"ב זי"ע שפי' דברי חז"ל מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה כי לעולם מצינו אצל סנחרב שיכולין המלאכים בנעימת אמירת שירה שלהם להרוג חיל עם רב וכאן ג"כ רצו כן ואמר הקב"ה אני עושה מדה כנגד מדה שהם רצו לטבוע מעשי ידי בים ואתם רוצים בשירה להרוג ועל כי נתקדש השם בנגלה על דרך טבעו בים סוף אמר משה על זה גופא שירה עכ"פ אם יכולין להרוג בשירה יכולין להחיות מתים בוודאי בשירה כי מדה טובה מרובה ממ"פ וזה אז ישיר מכאן רמז לתחה"מ.

בפ' יתרו ויתייצבו בתחתית ההר פרש"י מדחז"ל אם תקבל"ו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם וקושי' התוס' ידוע הלא אמרו נעשה ונשמע ויש לומר כי ידוע פלוגתת הרמב"ם ורש"י בענין דע את אלקי אביך ועבדיהו כי דעת הרמב"ם שצריך לעבוד את ד' בחקירה וידיעה ושיטת רש"י ז"ל כי רק באמונת אומן ודרך קבלה מחובותינו צריך לעבדו וממילא באים לידי ידיעה מעט מעט מאור התוה"ק ואין ללמוד חקירה, וכן צעק הר"י יעב"ץ וכדמות ראי' מגלות שפאני' שהחוקרים נעשו פוקרים והמאמינים מסרו נפשם ואחריו רבינו מהרצ"א אוסר ג"כ לימור החקירה כי סכנה היא וזהו אומרם ז"ל אם תקבל"ו את התורה פירוש ע"ד קבלה תעבדו את ד' אז מוטב ואין סכנה אבל ואם לאו פי' שלא ע"ד קבלה רק ע"ד חקירה אז תוכלו לבא לידי שם תהא קבורתכם ח"ו ובזה שמעתי מרבינו ז"ל בימיו האחרונים לפרש וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה ולא בלימוד חקירה וגם בזה תהי' יוצא ידי חובתך במה שנא' דע אא"א ותקיים גם בזה וידעת את ד' ובזה פירוש גם פ"א אם בחקתי תלכו ואת משפטי תשמרו ודו"ק.

בפ' ויקהל משה א"כ וגו' ששת ימים תעשה בציר"י וביום השביעי שב"ש וכל העושה בו מלאכה יומת ועי' רש"י ז"ל אלא שבנין ביהמ"ק א"ד א"ה והקשה הרא"ם הלא ממילא מישתמע כי בנין ביהמ"ק עשה ושבת עשה ול"ת ונל"פ כי לעולם הי' במקדש מלאכות שנעשו מאליהן כגון מנורה שנעשית מאלי' אשר ע"ז מרמז תעשה בציר"י וסד"א דמלאכות יוכלו להעשות בש"ק ע"ז בא הכתוב כי גם זה אסור.

בפ' ויקרא לשון חיבה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו וצ"ב מנל"ן מזה דלשון חיבה היא ונל"פ דהנה דרך העולם מי שרוצה לומר דבר מה לחבירו והוא רחוק ממנו אז קודם קורא אותו ואח"כ אומר לו מה שרוצה אבל אם עומד בצדו אז אומר לו ישר מה שבדעתו בלי שום קריאה והלא מרע"ה הי' קרוב אצל הקב"ה למה נאמר ויקרא אם לא הי' לשון חיבה וכן מלאה"ש קרובים זל"ז ואעפי"כ קוראים זה אל זה מחמת חיבתם.

בפ' חקת זאת חקת התורה ודקדקו למה לא נאמר זאת חקת הפרה וי"ל כי באמת הפרה חק הוא מחמת כי מטהר טמאים ומטמא טהורים וזה הוא גם בתורה כי למיימינים בה סמא דחיי ולמשמאלים בה סמא דעו' כי מזה ומזה הם כתובים ושמתם כתיב.

בפ' פנחס לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלו' יל"פ דהוא הבטחה על המוכיח שלא ירא מכהוכיח כי ימנע מעצמו השלו' ויהי' תמיד במחלוקה עם כל איש ע"ז אמר רחמנא כי מאת ד' היתה אתו החיים והשלו' לאיש כזה כי לא יטוש אותי וכדרך שמצינו בפנחס שהרג שבט נשיא מישראל והנני נותן לו את בריתי שלו' (זה אמר רבינו זי"ע בשבוע אחרונה לימי חייו זצ"ל].

בפ' מטות וידבר משה א"ר המטות לאמור זה הדבר אשר צוה ד' ופרש"י שכל הנביאים נתנבאו בכה אמר מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר ויש לרמז עוד דהנה ידוע דכל לשון נדר הוא לשון דמיון שמדמה דבר שמותר על פי תורה לדבר האסור ושווי' אנפשי' כחתיכא דאיסורא אבל זה אינו על פי תורה ואיננו רצון הבורא יתעלה, כי הנודר כאלו בנה במה וא"צ להוסיף או לגרוע, כ"א תקיים כל מה דאמר רחמנא, ע"כ נאמר כאן לפני דיני נדרים ז"ה הדב"ר אשר צוה ד' זאת תקיים ולא פחות או יותר לנדור נדר כ"א לדבר מצוה אם נחוצה וק"ל.

בפ' אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל עיי' ברש"י ז"ל שפי' שהן דברי תוכחות ולכך נאמר א"כ ישראל דאלו הוכיח מקצתן הי' אלו שבשוק אומרים אלו היינו שם היינו משיבים לו לכך כנסם כולם כל מי שיש לו תשובה ישוב ויל"ד הלא היו שם כולם למה לא השיבו כי באמת הי' להם להשיב כדחכז"ל כי לא אנחנו חטאנו רק אבותינו חטאו ואינם כי כבר כלו מתי מדבר כדפרש"י בפ' חקת על ויבואו בנ"י כל העידה מדבר צין עידה השלמה שפירשו לחיים ומצינו ג"כ שקבלו שכר על השתיקה ברכה ממרע"ה יוסף ד' עליכם וגו', ויל"פ דמשה רבינו ע"ה הדריך אותם באופן שיקחו מוסר מה אירע לאבותם שלא נהגו כשורה ע"כ אתם תעשו הטוב והישר בעיני ד' וכאותו רופא שאומר אל תשכב בטחב ולא תמות כדרך פלוני שלא ציית ובזה מיושב דלכאורה מה הזכיר מקומות אלו שהם לא חטאו רק אבותם ואבותם כבר מתו אבל ליקח מוסר מהם הזכירם וכדרך שמצינו אצל יחזקאל הנביא ואומר אהא ה"א הנה נפשי לא מטומאה ונבילה וטריפה לא אכלתי ולא בא בפי בשר פיגול ולכאורה מה רבותא אלא דרומז לעמו בזה שלא הי' סומך על זכות אבותיו ולא בזכותם אכל כי זה זר הוא כנבילה וטר' אם אין האדם אוכל בזכות עצמו וזה גם הנה נפשי לא מטומאה בעבירות שיאבד זכות עצמי ח"ו וזה אמר גם משה רבינו שתטיבו דרכיכם מכאן והלאה בית ישראל שתאכלו ותקיימו בזכות עצמכם ע"י תורה ותפלה כי אפי' תאמרו שתסמכו על אבותיכם הם לא הי' להם זכות כי חטאו ואינם וע"ז הזכיר המקומות היכן חטאו ובזה אתי שפיר ששתקו ולא השיבו כי מה הי' להם להשיב וק"ל.

בפ' כי תצא ולפ' זכור תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח דלכאו' האי מתחת השמים נראה כמיותר ולא די אם כתוב רק תמחה את זכר עמלק לא תשכח ויל"פ דהנה מצינו בשאול המלך כי בחמלתו על מיטב הצאן וגו' מה עלתה לנו ולמה זאת הלא כבן שנה הי' במלכו לחטא ומה הי' גוררת לו עון זה, אבל ההוא סבר כי טעם פשוט יש בדבר מחיית עמלק כי תמיד הוא אבן נגף לבית ישראל ושונא לשמים וכדרך מלכי הארץ שלוחמים נגד צריהם כי מפחדים מהם וממילא אם הרג האנשים די נגד טעם זה אבל באמת חוק וגזירת הכתוב הי' מצוה זאת אשר צריך לקיים מחמת קבלת עול מלכותו ית"ש ויתעלה וצונו לשמור חקיו וראה מה עלתה לנו ע"י שאול שסבר מה שסבר ע"כ בא הכתוב לאמור תמחה את זכר עמלק מתחת השמים מפני שצריך אתה לירא מהשי"ת ולקיים כל דבריו כחוק בלי טעם ואז ממילא הי' הורג הכל גם שאול והטעות הביא לידי כך ומתחת הוא כטעם אל תירא ואל תחת מלשון יראה וק"ל.

אם יהי' נדחך בקצה השמים ויל"ד הול"ל בקצה הארץ וי"ל השמים מורה על מצב הרחני של בנ"י וזהו בקצת השמים גם משם יקבצך (זה אמר רבינו פ"א לפני כל נדרי]

בפ' האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תכ"א כש' עלי דשא וכר' ע"ע ויל"ד למה ל"א מרע"ה האזינו ישראל ואדברה ודחז"ל ידוע, ועוד יל"ד למה נקרא זאת שירת האזינו הלא תורה שלימה הוא ותוכחת מוסר ויובן ע"פ משאחכז"ל במדרש שביקש אחד מהקב"ה שימסור לו הנהגת העולם בגידולי פירות הארץ ואילן וכו' ויהי' יותר שפע וברכה לבנ"א והסכימו לו לנסות וכן הוי הכל בזמנו והי' שפע הרבה אבל בהגיע זמן לאכול הפירות היו מרורים מאד ומרקיבין מהר על כי לא הי' בידו להיות משיב הרוח שלוקח טעם המרירות מכל דבר הנה כאן לקח משע"ה רשות מששים רובא ישראל טרם מותו ודרך הרב שמוסר לתלמידיו דברי מוסר וחכמה והתנהגות בעת ההוא וע"ז אמר האזינו השמים ממש מרעמים וזועות וכדומה וכל צבא השמים ישתקו כי השמש בהליכתו צועק כבגמ' יומא ולא ישמעו ישראל היטב מה שאני אומר להם והתחיל להדריכם באומרו כשעירים עלי דשא ופרש"י לשון רוח מה הרוחות הללו מחזיקין את הפירות ומגדלין אותם כך תרכשו אתם ישראל לכם כל המעלות ומדות ששני חכמים במ"ח דברים לדיבוק חכמים והאריך רבינו בזה כי הנסיעה לצדיקים הוא כמו הרוח לפרי שלא יתעפש כן לא יתעפש האדם בביתו אף ילמוד ויתפלל יום ולילה אבל יסבור כי אין למעלה הימנו ובנסוע להצדיק אשר שם מתאספים אצלו ת"ח גדולים ויראים ושלמים יקבל שפלות הרוח באמת ויראה עוד גדול ממנו ויקבל חיות חדש ותוספות קדושה זה אמר בדרשה בשבת שובה וכן שמעתי פעם אחת ממו"ר בעל קרן לדוד שפי' בבחי' זאת ביום אחרון של פסח הפסוק שלוש פעמים בשנה עכ"פ יראה כל זכורך את לרבות ת"ח פני ה"א ואז ולא יראה פני ריקם.

לפני אמירת כל נדרי, במשנה מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל בהקדם דברי ח"ס ז"ל כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו כפי מה שמצינו המקדש את האשה על מנת שהוא צדיק גמור ונמצא שהוא רשע גמור ה"ז מקודשת שמא הרהור תשובה בלבו וזהו כמו שאדם עומד במעריב וכרגע הופך פניו נמצא עומד למזרח א"כ מערב ממזרח הוא רק כרגע כן הרחיק ממנו את פשעינו ברגע אחת ע"י הרהור תשובה עכדה"ק וזהו ממש גם המקוה טרם שנכנס בו הוא טמא ומסואב ואחר הטבילה בין רגע הוא קדוש וטהור כך הקב"ה מטהר את ישראל.

בשמיני עצרת בסעודה ב' הנה אמחז"ל במשנה מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו ויל"ד בלשון מי שלא ראה ויותר נאות לאמור מי שלא הי' וגם שמחה מימיו הול"ל מעולם ויל"פ בס"ד כי האנשים הפשוטים המון עם סוברים כי אין יצוייר שמחה בלי בשר ויין ואין חיות בלא יין שרף ובלתי זה חייהם אינם חיים וממילא איש כזה אם יחסר לו מצרכי גופו מדברים הנ"ל הוא קץ בחיין ברם זכור אותו האיש לטוב מי שמקיים ישמ"ח ישראל בעושיו וחיות שלו מהתוה"ק והעבודה ומזה הוא מלא שמחה אז לא יחסר לו לעולם כל טוב ותמיד הוא שמח בחלקו ובאמת אצל שמחת בית השואבה לא הי' לא בשר ולא יין ולא שינה והשמחה הי' עד אין לשער מרוב עבודת ד' וחיות דקדושה ומי שלא ראה מלשון נראין דברי ר"י שמחת בית השואבה שזהו השמחה האמיתי לא ראה שמחה מימיו פי' מימי חיין אבל ישמח ישראל בעושיו זה שמחה שלימה

לחמשה עשר בשבט בתהלים קכ"ח אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתיך בניך כשתולי זתים סביב לשלחניך ויל"פ דהנה מדמה האשה לגפן בירכתי הבית והבנים לשתולי זתים והטעם דהנה גפן שבכרם נוטעים אדעתא לאכול ענביו לשבוע ולשתות יינותיו ומה שסביב הבית דירה הוא עשוי לצל יומם להגן משרב ושמש ולמצוא מרגוע לנפש והחילוק ביניהם מזה שבכרם נהנה הגוף ומגפן שבבית נהנה הנפש וכן מי שנושא אשה לשם ממון ות' ר"ל והו"ל בנים שא"מ כמאחז"ל וזה אינו נהנה רק חלק גפניות שלו אבל מי שנושא לשם שמים ולקיים ולא תהי בראה לשבת יצרה לזה יש בנים חכמים בתוה"ק אשר על זה רומז השמן לחכמה כטעם תקיעה אלפי לשמן ומזה הנשמה נהנה וזהו אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך היינו אם נשיאת אשתך היתה על דרך גפן הנטוע בירכתי הבית אשר לתענוג הנפש עשוי' סם אז בניך כשתולי זתים והיוצא ממנו הוא שמן כן ממך יצא בנים ת"ח וק"ל.

לפסח שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה ויל"ד לכאורה הלא בכל ימות הפסח אין אנו אוכלין חמץ ושבכל הלילות הולך סובב גם על שאר ימי הפסח ולא רק אשאר ימוה"ש כנראה מהג' קושי' של אחריו וכל"פ בס"ד עפ"י דמבואר במנ"ח במצוה יו"ד דהגם דאם נתערב חתיכת חמץ במצה דבטיל מתורת חמץ דגזה"כ דהאיסור נהפך להיות היתר מ"מ איי"ח בלילה ראשונה בכזה דבעינן טעם מצה וליכא ולפי"ז יובן היטב שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ הנתבטל ברוב מצה אבל בלילה הזה כולו מצה וא"ש ב"ה.

וטרם אסיים הנני כמזכיר ואני תפלה לנורא עלילה אשר זכות רבינו יגן עלינו בכלל ובפרט כי הבטיח לי בעש"ק האחרון לימי חייו בזה"ל ואשתדל לטובתך בגוף ובנפש בעוה"ז, ובעוה"ב ג"כ לא אשכח ממך להשתדל לטובתך וישלם ד' שכר פעולתך עכל"ק. דברי עבד לעבדי ד' ותורתו.

דוד בן פרומט המו"ל.

תוכן העניינים

לבושי מרדכי (שוע) חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה