לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן רד
ב"ה אול"י ד' פ' וירא תרע"ד לפ"ק מאד יצ"ו.
לכבוד ידידי הרב המאה"ג מעוז ומגדול וכו' כש"ת מו"ה ישראל וועלץ נ"י אבדק"ק טיניע יצ"ו.
נפשו בשאלתו במי אשר הוא ירא וחרד הציע לפניו אם בזה"ז בעוה"ר אשר קשרי המלחמה גברו בחלק אייראפי וגם הגיע למדינתינו ד' יגן בעדינו אם מותר בתה"מ ועפ"י שנים הגיע השאלה עפימ"ש הרמ"א באו"ח סי' ר"מ דהה"ד בשאר צרות שהם כרעבון וכ"פ בח"מ וב"ש באה"ע סי' כ"ה ובחכ"א כלל קכ"ג סעי' י"ד, וגם כי נתייקר השער של התבואות כמעט נכפל שער הקמחי' אם נימא דהוה כרעבון, ומעכ"ת הביא דברי זכור לאברהם שה"ה דברי ברכ"י דאם המזונות מצויים לא משגיחין על היוקר וכן ראיתי בברכ"י סי' תקע"ד שהביא בשם אביו זצ"ל כן והסכימו עמי חכמי ירושלים תוב"ב, והנה לענין שאר צרות וגזירות ר"ל שהביא הרמ"א בסי' ר"מ שהם מהירושלמי חפשו באחרונים איה מקומו בירושלמי וראיתי בשיירי כנה"ג שהביא דברי הירושלמי ספ"ק דמ' תענית והוא מ"ש המג"א ססי' תקע"ד לענין ליל טבילה משמי' דר"י ולשון הירושלמי שם בחוסר ובכפן גלמוד אם ראית חסרון בא לעולם עשה אשתך גלמודה והשיירי כנה"ג ס"ל לדעתי' דמדברי הירושלמי הנ"ל אין ללמוד רק רעבון דחסרון וכפן חד הוא, אבל הרמ"א ס"ל דשניהם משמע מיני' חסרון וכפן ומ"מ פירש דברי הרמ"א מדדייק בדבריו שהם כרעבון ולא אמר בפשיטות או דומי' לרעבון ש"מ דדוקא דברים שגוזרים עליהם תענית כמו חסיל ושדפון בתבואה כמ"ש במ' תענית אבל שאר צרות לא שמעינן והביא דברי מהר"ש יפה שפי' ב' פירושי' פ"א כגון דבר וחרב פ"ב כמו הנ"ל חסול ושדפון והעיד כי בק"ק קאכשטאנטינא גזרו כ"פ על הדבר דברי תעניות ולא אסרו התשמיש ש"מ דס"ל דפ"ב עיקר ואפי' נאמר דפ"א עיקר בירושלמי כיון שכתבו התוס' דגם ברעבון אינו רק ממדת חסידות וניהו דנהגו מ"מ כאיסורא בזה"ז היינו ברעבון ממש אבל בשאר צרות סמכינן אתלמודא דלא הוזכר איסורא כלל כת"ד, וכן בס' א"א מהגה"ק מבוטשאטש זצ"ל האריך בזה ומהדר להקל דעכ"פ אם אין העיר בצרה זו וגם האנשים שאינם בעצם הצרה יש להקל כי עיקרה עכ"פ מדרבנן וספיקא הוה ועונה דאורייתא ובספיקא אין בידינו לעקור מ"ע דאורייתא אם כי ביד חכמים לגזור בשוא"ת היינו בודאי לא בספיקא אם כן בזמן עונה ודאי יש לסמוך ע"ד לענין להורות לאחרים ומי שבידו להחמיר ע"ע תע"ב ועיי' בפ"ת סי' כ"ה הנ"ל בשם בית מאיר וד"ל, ולענין היוקר התבואה והמזונות כבר הביא מעכ"ת ג"כ בשם זכור לאברהם ומדברי ברכ"י בשם הג"א ז"ל וגם מדברי שיירי כנה"ג במ"ש בדיוקי' שהם כרעבון כגון חסול ושדפון בתבואה משמע אבל שאר גורמי' אינם כרעבון.
ב) מ"ש בשם נשים זקנות לענין גילוח שער ביומא דטבילה שנהגו שלא לגלח ביומי' ולדעת כת"ה הוא נגד השכל, והנה ראיתי בס' פתחא זוטא בשם ת' אב"צ דבגילוח שער נוהגת שלא לגלח בתוך ג' ימים לטבילה רק קודם לכן כידוע ואין ת' אב"צ תח"י לעיין כעת אם נותן בו טעם וסברא, ולענ"ד מעשה הגילוח מעיד כי א"א עי"כ שלא ישארו שערות תלושות על הראש כאשר בחנתי בעצמי שאפי' ע"י משמוש ידים נשארי' שערות קטנות ואם כי חופפת וסורקת שערות מ"מ חוששת שמא לא תהי' החפיפה יפה כ"כ להסיר שערות קטנות וכדומה.
ג) מ"ש ע"ד גילוח נשים מהדרות דיש בזה משום לאו דל"ת כמ"ש ביו"ד סי' קפ"ב כבר הערו בזה בשו"מ ושבילי דוד שמחלק דדוקא בבתולה ולא בנשואה ובדרכי תשובה כתב דאם עושה משום צניעות שלא תצא אפי' מקצת שער חוץ למצנפת אין בזה משום ל"ת, ובשם חקרי לב הביא קושי' האיך אשה נודרת בנזירות דהא בעי גילוח ועוברת בל"ת ותי' כיון שמגלחת גם הפאות דהא מבואר בסי' קפ"א דמותרת בגילוח הפאות והא האיש אסור בגילוח הפאות אם כן דוקא במניחה הפחות הוה משום ל"ת אבל במגלחה כל ראשה בהיקף אינה בכלל זה א"כ עכ"פ צריכי' להזהירם עד"ז שיגלחו גם הפאות כנ"ל, והנני לסיים בכל חתמי ברכות, ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.
כעת בא לידי שו"ת אבני צדק וראיתי סי' ק"ו וסי' ק"ז שהביא השואל דברי הזוהר שצריכה לספר שערה ולגלח צפרני' קודם הטבילה שהגדילו בימי טומאתה ועד"ז הביא שוב בסי' ק"ז שהראו זוהר ישן באותיות מרובעת מצוייני' בעמודים שהביא המג"א בכ"מ ושם הגירסא מריטו שערה ופי' דהיינו ע"י סריקה ימרטו איזה שערות ותטמון עם הצפרנים עפ"י נסתרות בטעמים, ושם העיד שחקר אצל הנשים מהדרין מהמהדרין ואמרו אדרבה שאין מגלחין שערותיהם בג' ימים לפני הטבילה כידוע ולא פירש טעמי' ולענ"ד כמ"ש לעיל.
הנ"ל.