לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן קנ
בעהי"ת יום ב' י"ב תשרי תרע"ו לפ"ק מאד יצ"ו.
שובע שמחות ורב ברכות על ראש ידידי ה"ה כבוד האברך כמדרשו החריף ובקי טובא ירא ושלם בנש"ק מו"ה שלמה צוקער נ"י (כעת הוא הרב הגאבד"ק האלאס יצ"ו).
עתה באתי ע"ד מ"ש בדברי הרמ"א בח"מ סי' ע"ב בהלוה על המשכון של ספרים שהביא הרמ"א ב' דעות דיש מתירין ובמחלוק' שנוי' ועמד בזה הסמ"ע והש"ך דביו"ד סי' קע"ב מתיר גם לכתחילה ושם בח"מ היש מתירין הוא הראבי"ה דרק בדיעבד לא מקרי פושע ושולח יד אבל לכתחילה אסור, צל"ע בדברי הסמ"ע והש"ך דנראה מדבריהם כי טעמי' של הראבי"ה שאוסר לכתחילה משום חששא דרבית ובאמת במרדכי מ' ב"מ סוף פ' א"נ אין זכר בדברי הראבי"ה משום חששא דרבית רק בדברי הראב"ן שהביא עובדא בראובן ושמעון במלוה על הספרים והלוה טוען כי הי' לומד בספרים וחסרן עי"כ בטשטושים והמלוה הודה כי למד מתוכם וכן העידו עדים ורק טענת המלוה שלא חסרם כלום ע"י לימודו ופסק דאינו נאמן בשבועה עד"ז דנעשה שולח יד וחשוד ועוד שאסור ללמוד מספרים של משכונות משום רבית, ועל דין הא' פליג הראבי"ה דמשו"ה לא נעשה שולח יד דסבר מצוה קעביד וטעה כמ"ד בסנהדרין בהני קבוראי ביו"ט משום דסברו דמצוה קעבדי לא מיפסלו לעדות, וראיתי בתומים שמפרש דברי הרמ"א באופן הנ"ל דבח"מ שם לא מיירי מאיסור רבית דמקומו ביו"ד עיי"ש, ולענ"ד בפשיטות דהא לא הביא רק דברי הראי' מן המתירין הראבי"ה לא זכר כלום מחשש רבית, ואפשר לומר עפ"י מ"ש עוד בסמ"ע מסי' רצ"ב דבמפקיד ספרים לת"ח מותר ללמוד ממנו כמ"ש הגאונים ובאגודה דלא יבוזו לגנב כו' למלאות נפשו וגו' ולא אסור במשכון, ואפשר לומר לפימ"ש בש"ך ע"ד הסמ"ע דמוקי לי' הך דסי' קע"ב בהתנה עמו והשיגו עליו בש"ך ובתומים דאדרבה בהתנה עמו גרע טפי דהוה ודאי רבית משא"כ בלא התנה ושלא מדעתו איכא משום גזל ולא שייך משום רבית וכמ"ש בש"ך ביו"ד שם ג"כ:
אלמא דמדעתו גרע טפי א"כ בפשיטות יש לחלק דאם לא יקפיד לענין הלימוד משום דת"ח הוא כמו בפקדון והוה ממילא כהתנה ויהא חששא דרבית נעמידנ' בחזקת כשרות דלא ניחא לי' שילמוד מתוכם שלא יעבור הלוה ג"כ וכיון שכן שוב איכא ג"כ משום גזל ושולח יד וייל דזה למדו מדברי הרמ"א והראבי"ה כיון דאוסר לכתחילה וקשי' מדברי הגאונים והאגודה דבפקדון מותר לכתחילה ועכ"ח לומר דבמשכון דמשום עברת רבית מסתמא לא ניחא לי' ממילא איכא משום שולח יד ולא משום רבית נמצא דהטעמים תלויים זב"ז כנ"ל, ולענין הלכה למעשה ודאי יש להחמיר כדברי הרמ"א בסיום דבריו ללמוד מהם ע"י נכייתא אפי' בדבר מועט כמובן:
ב) וראיתי מה שהביא דברי התוספתא פי"ז דמ' שבת בפלוגתא דב"ש וב"ה דב"ה אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין וב"ש אומרים מסלק את הטבלא כולה ומנערה זכריה בן אבקולס לא הי' נוהג לא כדברי ב"ש ולא כדברי ב"ה אלא נוטלן ומשליכן אחורי המטה אמר ר"י ענותנותו של רזב"א שרפה את ההיכל והמה נפלאים, ואפשר לומר לפימ"ש המהרש"א בח"א במ' גיטין דף נ"ו דלא כפירש"י ז"ל בפי' ענותנותו אלא דקאי לענין שהי' מותר להקריב בע"מ משום שלו' מלכות ולא היו מחריבין ההיכל דאם נגזר משמים משום עון שנאת חנם מ"מ המלכות לא היו מחריבין ההיכל ורק כיון שלא היו מקריבין קרבנו אמר שהוא שלא לצורך, והנה במ' יומא דף ט' אמר ר"י דמשום ש"ח נחרב הבית שני אם כי היו עוסקים בתורה ובמצוות וגמ"ח עיי"ש, וי"ל באמת למה עברו על מ"ש בתורה ל"ת את אחיך וגו' אלא די"ל משום דהי' מעמידין כהנים גדולים שאינם בני תורה משום ממון כידוע כמ"ש במשנה דזקני ב"ד הי' אומרים לו שמא שכחת שמא לא למדת ואפשר דהי' מותר לשנאתן כמ"ש בע"פ בעוברי עבירה וה"נ עברו על לא תטע לך אשירה כמ"ש חכז"ל במעמיד דיין שאינו הגון, אך אמרינן במ' יבמות דף ע"ח בדרשת חכז"ל באשר משפטו שם פעלו אם דנים את האדם ע"ד עבירה מזכירין מ"מ ג"כ צדקותיו שע"כ הי' רעב בימי דוד על שאול שלא נספד כהלכה ועל חטא הגבעונים כן צריך להדביק במדותיו של הקב"ה בענין זה שלא להמשיך השנאה ע"ד אחרים שאינם שייכי' לענינו של דבר, וזה הי' בעובדא דקמצא שהי' צר עין ליהנות מסעודתו אפי' בדמי סעודתו וזה שנאת חנם כלומר חנם בלא דבר על ענינו של דבר כנ"ל, והנה שם פי' מהרש"א והובא בעין יעקב דמשו"ה החמיר רזב"א דגזר דילמא ילמדו מתוך כך להקריב בע"מ גם שלא לצורך שלו' מלכות, וי"ל דהא אין שבות במקדש ואמר אביי במ' עירובין ד' ק"ג משום דכהנים זריזין הן ופירש"י ז"ל משום דמסתמא כיון שנכנס לעבודה מלמדין אותו, וא"כ י"ל דבבית שני דאפי' כה"ג לא היו בני תורה ושפיר יש לגזור אפי' במקדש ושפיר גזר רזב"א, והנה בתוס' במ' עירובין הביא כמה דוכתי דגזרו שבות במקדש וטעמן דיש שבותים גדולים דגזרו גם במקדש, והנה כנראין הדברים שהי' רזב"א אצל בני תורה ובני דורו וכן אצל הכהנים מתקבלים דבריו דהא היו שומעין דבריו שלא להקריב אפי' משום שלו' מלכות א"כ אפשר אם הי' מוחה בתקיפות ע"ד כה"ג שלא להעמיד מי שאינו מלומד והגון היו נשמעין דבריו, וא"כ י"ל מלת ענותנותו כפשוטו כמ"ד בעלמא העניו מחזיק כל אדם יותר ממנו והי' מחזיק הכהנים לבני תורה, וא"כ יש ב' דרכים לפנינו שגזר שלא להקריב או משום דהוה שבות גדול בגזירה זו או משום שאינם בני תורה, וע"כ שפיר קאמר ר"י משום דחזינן דלא רצה לסמוך לא ע"ד ב"ש ולא ע"ד ב"ה בטלטול עצמות דטלטול מוקצה אינו רק משום גזירה דהוצאה כידוע וע"כ החמיר בגזירה זו ולא משום שאינם בני תורה כי בענותנותו הי' מחזיק אותן לבני תורה וכנ"ל ותן לחכם וכו':
ג) מ"ש ע"ד מ"ש בספרי לבו"מ ח"א דבה"ג כן שיטתו דעובדא דר"א איירי בשבת זכור ולא הרא"ש אפשר דט"ס או טעות המעתיק:
ד) מ"ש לתרץ קושי' כפ"ת מאי קאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה הא כך היא המדה, ותי' בחן טוב דהוה שלא בעידנא אלא כיון דהוה כרבים דאפי' יחיד עשה תשובה מוחלין לו ולכ"ע וזה הוא הגדולה דנעשה כשל רבים, וגם אני באתי לתרץ בס"ד לפימ"ש הרמב"ן בחומש פ' יתרו דמה"ט עשה דוחה ל"ת אם כי ל"ת חמור משום דעשה הוה מדת אהבה ול"ת מדת היראה ע"כ עדיף העשה, ואם כן כ"ז אם עשה התשובה מאהבה אבל אם מיראה כרוב בע"ת למה היא המדה שיהי' דוחה הל"ת ועיי' בתוס' רע"א מ' יומא פ"ד אות כ"א ע"ד הרע"ב דכך הי' וידוי של כה"ג, וזה הגדולה דמתוך יראה בא לידי אהבה כמ"ש בספרים הקדושים וכן נזכה עם כל אחב"י לעבודת ה' באהבה רבה וכמ"ש בדברי דרשת חכז"ל על ולקחתם לכם ביום הראשון כידוע, והנני לסיים בכל חתמי ברכות וברכת שיו"ט הבעל"ט, ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.