לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן קמו
בעהי"ת אול"י ד' ר"ה לאילנות עזר"ת לפ"ק מאד יצ"ו.
שלו' וישע רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול חו"ב עצום וכו' כש"ת מהו' עקיבא בלוי נ"י אב"י בק"ק קראסנא יצ"ו.
ראיתי מ"ש בענין מחלוקת אשלי רברבי בב"י באהע"ז סי' י"ז שדעתו כי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם דעתם ושיטתם דחיישינן לשאלה ובמ"ש הטור אין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו' אעפ"י שיש סימנים בכליו ובגופו אם אינן מובהקים דזה התנאי קאי רק אגופו אבל בכליו אפי' סימן מובהק לא מהני דחיישינן לשאלה כמו שיתבאר ובהגר"א ציין דברי התוס' סוף מס' יבמות במ"ש דלמסקנא דסימנים דרבנן לא חיישינן לשאלה וכן באי בעית אימא כליו דחיורי וסומקי וא"כ הרי"ף דנקט לישנא דרבא לכ"ע סימנים דרבנן א"כ שוב איצ"ל בסימני כלים משום דחיישינן לשאלה וע"ד הב"ח שהחזיק דברי ב"י כתב שאין להם שחר וכוונתו במ"ש הב"ח דמשו"ה שינה הטור מלשון המשנה לומר אעפ"י שיש סימנים בכליו ובגופו אם אינם מובהקים ובמתניתן סדר "בגופו ובכליו" הוא משום דתיבות אינן מובהקים על גופו קאי דסמוך לי' אבל בכלים אפי' סימנין מובהקים לא מהני אם כן אמאי כתב שאי"ל שחר ה"ה דברי ב"י דרק אגופו קאי אלא שהוסיף להוכיח מדיוק הנ"ל ודאי זה צריכא פירושא ועיונ' מה אין כו שחר, ואפשר דלשיטתי' דדחיק לי' לישנא דסימנים דאורייתא ובגופו ארוך וגוץ וכלים חיישינן לשאלה א"כ צריך לאוקמי בתרי טעמי' אלא דעכ"פ בלישנא דא י"ל ממילא נדע דלא הוה משכחת לי' בכלים איזה סימנים הגרועים כמו בגופו דארוך וגוץ עד סוף הסוגי' בחיורי וסומקי אבל ללישנא סימנים דרבנן א"כ מתניתין כפשט' דאיירי בסימנים אמצעים כמו באבידה אלא דבאיסורא לא סמכינן עלייהו א"כ צריך לדחיקי לומר דבכלים יש עוד טעם משום חשש שאלה ואפי' בסימנים מובהקים לא מהני והא במתניתין לא נקט חדא סימנא דתרווייה בהדי הדדי איירי בחדא מחתא ומשום סימנים דרבנן מאוד קשה ודחיק לאוקמי בתרי טעמי' וכיון דמתניתין לא דייק' בזה ואדרבה יש מקום לומר להיפוך כמ"ש מהו שנאמר שהטור שינה נלשון המשנה בזה שלא לטעות ע"י דיוק' דסמיך סימן שאינו מובהק לגופו בזה לא שייך לומר שינה אם הניח לשון המשנה דנקט כמו מתניתין חד סימנא בין אכליו בין אגופו בזה הי' לו לשנות ולומר בהדי' בכליו אפי' סימן מובהק ולא בגופו כנלענ"ד:
ועיין בב"מ דף מ"א דלר"י יותר מסתבר לאוקמי מתניתין בתרי תנאי מלאוקמי בתרי טעמי אפי' בתרי בבות מרישא וסיפא ובמס' שבת דף פיו כיו"ב עיי"ש בפירש"י ז"ל, ולפי"ז הי' מקים לומר פרפרת וליישב הסוגי' ד דיבמות עם מ"ש בב"מ שהעיר בתשובת הב"ח סי' פיו שהביא כת"ה ג"כ דביבמות משמע דלמסקנא דסימנים דרבנן ולא חיישינן לשאלה או בחיורי וסומקי ובב"מ פריך הגמ' ממצאו קשור בכיס ובארנקי דניחוש לשאלה די"ל דסוגי' דיבמות אזלא לר"י בב"מ דלא מוקמי' בתרי טעמי' אפי' אי מוקמי' כתרי תנאי כש"כ בסוגי' דלא מצריכין לאוקמי כתנאי ובב"מ מסיק גם לאידך מ"ד דמוקמי בתרי טעמי' ולכאורה הא קיימ"ל כר"י וגם קיימ"ל כרבא ושם ביבמות עיקר' דשו"ט אליבא דרבא במ"ש במחלוקת דחכמים ור"א בי"ד, והי' מזה קצת ראי' לדעת המקילין דלא חיישינן לשאלה וגם דמס' יבמות הוה דוכתא דהלכות איסורי דאשת איש וידוע מ"ש בעלי הכללים בס' תחילת חכמה שנדפס אצל ס' הכריתות ממ"ש במס' סנהדרין דף ל"ד דר"י ס"ל דסתם מתניתין בדוכתא עדיף דמשו"ה ס"ל דסימא כשר לדון דד"מ גומרין בלילה א"כ סתמא דמ' נדה פ' בא סימן יש שכשר להעיד וכו' סותר' סתמא הנ"ל, וכן במ' ביצה פ' המביא לענין מ"ש במתני' אין סומכין את הקדרה בבקעת וכן הדלת כתב שם הר"ן שסותר הסוגי' דמ' שבת פ' כל הכלים וסיים דסוגי' דמס' ביצה עדיף דאתמר בדוכתי, ואפשר דגם כאן משו"ה ס"ל דלא חיישינן לשאלה דהסוגי' ביבמות דאתמר בדוכתי עדיף:
ואפשר הי' לומר בפי' המתניתין לפמ"ש בתשו' ח"צ סי' קל"ד דאם יש סימן בגופו ומכירים הבגדים לא חיישינן לשאלה לומר דהשאיל כליו למי שיש בו סימן כמוהו דהוה כמו נפולי דיחיד דל"ח, וע"כ י"ל דאם הבגדים ג"כ אין בהם רק סימנים אמצעים מגרע גרע דעדיז גופא שוב י"ל להסתפק אי סימנים דרבנן וזה קמשמ"ל במתניתן אעפ"י שיש סימנין בגופו ובכליו כלומר דבין בגופו ובין בכליו יחדיו ישנו סימן דזה לא הוה נפולי דיחיד אבל בסימנים מובהקים בכליו וכש"כ בטב"ע מהני, וכעת אין לפני פנאי לעיין בתשובות אחרונים המדברים בזה, והנה מ"ש מהרי"ף והרמב"ם שלא הביאו הלכה דמס' גיטין קשור בכיס וארנקי דמסקינן ביבמות ובב"מ דהוה כלים דלא מושלי אינשי א"כ ש"מ דל"ח לשאלה כלל י"ל דמספקא להו בפלוגתא דרבה ור"ז וכן ר"י ור"א דלרבה הא דוקא בשיירות מצויית והוחזקו חיישינן בנפילת הגט וזה ודאי חששא דאורייתא וי"ל דחיישינן נמי לשאלה אבל לר"ז וכש"כ לר"י ור"א דכל ששהה זמן מרובה חיישינן ואפי' בלא הוחזקה ס"ל לתוס' במ' ב"מ סוף פ"ק דאינו רק חששא דרבנן י"ל דל"ח לשאלה ועיי' בתשו' ח"צ שם ובתשו' פרשת מרדכי סי' כ"ד וסי' כ"ח וא"כ י"ל דקושי' הגמ' רק לרבה ובגמ' אינו מבואר מזה וידוע כי בזה דרך הפוסקים ראשונים להשמיט הלכה מסופקת שאינה מבואר בגמ' ותו אין אתי בעתים הללו לבי בל עמי וד' ירחם על שארית הפלטה במהרה כאכ"ה ונפש ידידו המצפה לתשועות ישראל בקרב הימים.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.
מ"ש בשם צורבא מרבנן במ"ש רש"י ז"ל בגיטין דבאיסורא לא שייך תקנתא וק"ל דנימא אפקעינהו רבנן לקידושין מיני'. ה"ח א' אמר לי כי כן הקשה פני הגאון העצום בעל שו"ת קול ארי' כשלמד בישיבתו והשיב לו דלאו בכל מקום אמרו אפקעינהו, ולענ"ד לפימ"ש בתוס' בב"מ הנ"ל דמשום לעז חיישינן לתרי יוסף בן שמעון אפי' בלא הוחזקה ומה יועיל אפקעינהו דמ"מ איכא לעז דע"כ גם בדרבנן לא מהני בזה סימן אמצעי כמ"ש בת' פר"מ הנ"ל וק"ל.