לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן קלא
בעהי"ת אול"י ג' פ' בא תרע"ו לפ"ק מאד יצ"ו.
שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב המאור הגדול חריף ובקי עצום וכו' בנש"ק מו"ה מרדכי בריסק נ"י דומ"ץ בק"ק מארגרעטען יצ"ו (כעת הוא הרב הגאון אבד"ק טאשנאד יצ"ו).
אחדש"ה הנני במודע כי מכתב כת"ה בא לידי ויען כי בימים אלו לבי בל עמי מפני טרדות וצעקת רבים והכל מצפים לרחמי שמים שיאמר די לצערן של ישראל ע"כ רק עתה באתי גם כי קשה עלי להכניס עצמי בדברים אשר בעלי תשובות גדולים מתדכזין בו וכמעט סיומא דפסקא הכל לפי ראות עיני המורה וכמ"ש ג"כ בת' שערי צדק על שו"ב שבא אצלו מקהילה א' ע"ד הנ"ל וקיבץ השו"ב ובני תורה דמתא ונסהו עד שאמרו והסכימו כי אין זה בכלל רתיתה מ"ש בלחה"פ ודמש"א וכך ראוי להתנהג בנידון זה או עפ"י ב"ד ג' כמ"ש בשו"ת כת"ס כנלענ"ד:
ועתה באתי במו"מ של הלכה אשר הצעת ע"פ והבאת דברי שו"ת מהרי"א סי' מ"ה במ"ש שם מדברי מ"ו הגה"ק מהרזו"ו תרצית זצלה"ה כי החוש והנסיון מעיד כי אם יסמוך אדם ידיו בסמיכה כיד ע"ג דבר א' יעשה דבר בלא רתיתה וכן מעיד בעצמו לענין כתיבה שאין בידו לבא במעשה ההתב ביד א' ובסיוע כ"ד באצבע של ידו אחרת כותב שפיר, והנה אני זכיתי להיות משמשו יום יום ואז אמרו עליו שהוא בן פ' שנה ואני לא ראיתי רתיתה בידיו רק זאת ראיתי וידוע לכל שהי' כותב בידו ע"י סמיכה וסיועת חברת' ודאי כן הדבר בשתי ידים סימכי' לגמור הדבר בכי טוב וכן הוא ודאי בעושה מלאכה בפרט בכבידה אשר צריך חזוק ואמוץ עכ"ח בצמצום כח ממילא פוסקת הרתיחה ומעתה בשו"ב שע"י סמיכת ידו ע"י סכינו בצוואר הנשחט ג"כ כך הטבע כדבריו הק' שצריך עכ"פ כח גברא וכן מצינו בחלושי כח אם בהלוך רץ מהר להגיע דבר מה ואיזה מקום אשר שם הרוח ללכת נעשה הכל ע"י צמצום כחו ואח"כ בהנוח באה הרתיתה ביותר, וידוע דלענין שו"ב אפשר שישתנה הדבר דל"צ צמצום כ"כ ואם בשעת שחיטה פסקה הרתיתה אפשר דזה מוכח דאין הרתיתה כ"כ בתוקף שנאמר שעי"כ פסקו כחותיו או שגברה החולשא כמ"ש רש"י ז"ל במ' חולין ד' כ"ד בכהן מרתת לעת זקנה מאין כח, והנה בת' מהרי"א השיב ע"ד ובס' דע"ת מחזיק דברי מ"ו הגה"ק זצ"ל ואין אתי יודע אם חזר מדבריו או לאו ע"כ בענינו של דבר זה אין בידי ובנ"ז ידוע רוב אחרונים מקילין אם הרתיתה אינה תמידית וכן מסקנת שו"ת חסד לאברהם ח"ב סי' ג' ומשמע מדבריו כי אין להעבירו באומר ברי שאין שום קלקול בשחיטה, ומ"ש בת' מהרי"א בסי' הנ"ל בשם חסל"א קצת היפוך מדברים הנ"ל הוא בח"א שאינו תח"י וגם אפשר בח"ב מיירי שהי' רק קלא ועדות בעלמא וכבר חזר לכחו כמקדם, ועכ"פ בנ"ז מאשר מעכ"ת נותן חילוק בדבריו כי בבית מטבחיים של עופות נראה הרתיתה משא"כ כאשר שוחט בעצמו כדרך השו"ב שמהפכין הצוואר בזה אין כאן רתיתה וכן בשחיטת בהמות, ושאלתי פי שו"ב מומחה דפה והתבונן בדבר הנ"ל (כי אני אינו מבין על נכון באיזה אופן הדרך שחיטה בבית מטבחיים) ואמר לי כי בלא"ה אינו נכון לשחוט באופן הנ"ל א"כ אם הרתיתה בא ע"י איזה סיבה שמשונה משאר שחיטות הנהוגות א"כ הא פשיטא כי בהסרת הסיבה סרה ג"כ החששא ולא ישחוט רק באופן ודרך כל השחיטות ואם אז לא ירגישו אצלו רתיתה לא קודם ולא לאח"ש לא ידעתי מקום לחוש, ואם כת"ה דעתו מפני הסמיכה בצוואר אינו רותת אבל קודם השחיטה באה הרתיתה בכל השחיטות אז אין בידי מקום להקל כמ"ש שלא ידעתי אם מ"ו הגה"ק החזיק בסברתו או שוב הסכים לתשו' מהרי"א והכל יעשה בקיבוץ שו"ב ובני תורה או ישיבת בד"צ כמ"ש בהנ"ל (ועיי' מ"ש בס"ד בספרי ח"א סי' ד'):
ואגב באתי במעט צרי בחיבת תה"ק מ"ש במהרמשי"ק בשם הגאון בעל שו"ת אהל אברהם זצ"ל וכן בת' א"א הביא' ג"כ בדע"ת במ"ש הרמ"א בסי' א' דאפי' ברגיל להתעלף אם הוא יודע ה"ש נאמן לומר ברי שלא התעלף מ"ט נאמן הא אין ע"א נאמן נגד חזקת שא"ז, ולענ"ד עפ"י מ"ש בבכור שור בריש מ' חולין שזה ג"כ שייך לרוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם דבאירע קלקול בשחיטה מודיע לבעליהם, וא"כ כמ"ש בהג"א על הקושי' בכל שוחט שאינו מראה מקום השחיטה האיך נאמן למ"ד שצריך להיות בידו גם עתה ותי' בשם ר"ב כיון דרוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם ליכא חזקה וכוונתו דרובא מתנגד לחזקה ואין כאן חזקת איסור דרובא וחזקה רובא עדיף והרוב הא מסלק החזקה, א"כ לפי"ד הבכור שור הנ"ל הה"ד לענין עילוף בכלל הרוב הוה כמובן, ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.