לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן קל
בעהי"ת יום א' פ' תבא עזר"ת לפ"ק מאד יצ"ו.
כתקוע שופר לחיים טובים ומתוקים יכתב ויחתם לאלתר בספרן של צדיקים ידידי כבוד הרה"ג וכו' מו"ה חיים אפרים שליט"א דומ"ץ דק"ק טארנאליא יצ"ו.
ע"ד עובדא בסופר מגאליציען אשר קיבל לכתוב ב' ספרים ובאותו זמן הכיר בו כת"ה בזמן טבילתו במקוה כי יש לו ציצין המעכבים במילה והעירו עדיז כי צריך תיקון באיזמל לכ"ע כמ"ש במכתבו ע"נ וכן שאל עד"ז מפי רב גדול והשיב כי כן יעשה ובבואו עם הספרים לגמרן במקומ' ש"א וגם קיבל עוד ס"ת א' לכתוב ראה כת"ה במקוה כי נשאר כמ"ש ושאל אותו עד"ז והשיב באמתלאות שונות, וע"כ שאלתו ש"ח ע"ד כשרות הס"ת לדעת מג"א סי' ט"ל בסוף ס"ק ג' שהביא בשם התוס' במ' עי"ז דף כ"ו דאפי' מומר לתיחבון פסול לכתיבת סת"ם, והנה האחרונים השיבו ע"ד מג"א ה"ה ס' חמד משה הביאו במחה"ש ג"כ דאין מדברי תוס' הנ"ל שום ראי' דמ"ש דדוקא לענין מורידין לא חשיב מומר אבל לשאר דברים כמ"ש במ' ר"ה דף ט"ז ובמ' גיטין דף מ"ה חשיב מומר ג"כ לגבי שאר הפסולין לכתיבת סת"ם דאין כוונת התוס' על מומר לתיאבון דהא שם במ' ע"ז קאמר על מומר להכעיס דהיינו מין דכבר חשבו לענין מורידין ולתיאבון ס"ל לר"י דאין מורידין דאפי' לענין השבת אבידתו חשוב כישראל גמור, א"כ איכ"ל דכוונת התוס' על מומר להכעיס דאי מומר לתיאבון לד"א חלילה לומר דחשבו במ' ר"ה בין מסורות ומינים דנידונים לדור דורות כת"ד, וכן ראיתי בס' לחם סתרים עמ"ס ע"ז שהקשה כיו"ב ע"ד התוס' דמה הקשו מר"ה וגיטין דשם איירי בלהכעיס ור"י איירי בלתיאבון ותי' כני דגם במומר להכעיס עמד קושיית' דשם חשבו אם כי כבר חשבו המינים והכא קאמר דלא חשבו מה"ט ועד"ז קאמרו דדוקא לענין מורידין לא חשבו, ומעיקרא הוה קשי' לענ"ד דהא בל"ז י"ל דשם בגיטין ור"ה איירי שלא בעבירה א' אלא ברוב עבירות או בג' עבירות וחוץ משבת וע"ז, ושוב ראיתי בס' בנין שלמה עמ"ס ע"ז שהעיר בזה וכתב שגם המג"א הרגיש בזה ולא אדע האיך י"ל כן דהא במג"א בתחילת דבריו הביא זה בשם הב"י דמומר לתיאבון לד"א אינו פסול לכתיבת סת"ם ומה זה סיים בדברי התוס' ומה הוסיף ע"ד ועכ"ח דכוונתו על מומר לד"א ועיי' בתוס' שם דף כ"ו ד"ה אני שינה משמע להדי' כמ"ש בבנין שלמה, וכן הבין בתשו' רע"א סי' ס"ט עיי"ש שתירץ מ"ש השואל שם מ"ש דלשחיטה כשר כמ"ש בריש מ' חולין וכן קיימ"ל ביו"ד סי' ב' ותי' דהכא מדרבנן מיפסל דגזרו שלא יטעו משום דישנו כמה פסולים בכתיבת סת"ם יטעו לומר כמו שהוא בר קשירה גם נשים וקטנים ב"ק ויוכשרו, וכן הבין בדגו"מ ממה שהקשה ע"ד מג"א שמכשיר במי שאינו מניח תפילין לתיאבון עיי"ש ולענ"ד י"ל דתיאבון דתפילין היינו הפסד ממון דהולך אחר עסקיו אבל מטרח טרח דהא בל"ז מניח תפילין דודאי חשוב טרחא כמו בדיקת סכין אבל בשאר תיאבון אפי' טרחא כ"ד אינו טרח וצ"ע:
והנה בתשו' חת"ס או"ח סי' ז' ג"כ מיקל בלתיאבון אפי' באותו דבר עיי"ש בסופר שמכר תפילין בתים ריקנים בלא כרשיות ונשאל על ס"ת שכתב וכן בתשו' רע"א סי' ס"ט הנ"ל נוטה להקל אלא שאינו מחליט בלא הסכמת מורים, אך בפרמ"ג בפתיחה לה' תפילין סי' ל"ב החמיר מאוד דמלאכה רבה היא ושכיח מאוד ע"י אונס לענין לשמה וח"ת וכיו"ב ואיכא טרחא טובא לחזור ולתקנו ושאני שחיטה די"ל כמ"ש הרשב"א דלא חיישינן במומר בבודק סכין ונותן לו דילמא אירע קלקול בשחיטה ולא יגיד משום טרחא והפסד דחזקה שאינו יוצא קלקול מבן דעת מומחה משא"כ בכתיבת סת"ם חזינן דאינו כן וכן כתב בת' מהר"ם שיק חאו"ח סי' כ"ב להחמיר מה"ט וחידוש שלא הזכיר דברי פרמ"ג הנ"ל:
והנה בנידון זה אם נתברר שהוא לא כתב הס"ת רק מסרו ביד סופרים כשרים ואינו רק משום התפירות בזה הא מיקל בתשו' מהרמ"ל שהביא במג"א ג"כ להקל בדיעבד בדאיכא טרחא לסתור התפירות וא"כ בכהגוו"נ דגם בדידי' ליכא רק חומרא דרבנן משום גזירה שלא יכשירו קטן ואשה והא היכא דבדיעבד מותר לא גזרינן כמ"ש ביו"ד סי' א' עיי"ש בט"ז הידוע אבל בל"ז אין בידי להקל נגד דעת הפרמ"ג ומהרמשי"ק הנ"ל ותימה בעיני כי בס' קה"ס לא הביא כלל הלכה לענין מומר לתיאבון, ובס' דקדוקי סופרים סי' ה' הביא הכל בפרטות גם בענין מומר לערלות ודן אותו כשאר מומר לדבר א' כמו בשחיטה ריש חולין ובמחלוקת המג"א ותשובות אחרונים תלוי' וכבר הזכרתי כי הפרמ"ג ות' מהרמשי"ק בלא"ה מן המחמירין בטענות אחרות כמ"ש, והנני לסיים בכל חתמי ברכות בכוח"ט לשנת גאולה וישועה. ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.