לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן קיז
בעהי"ת יום א' פ' בא עזר"ת לפ"ק נאד יצ"ו.
שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג החריף ובקי עצום וכו' בנש"ק כש"ת מו"ה משה סופר שליט"א דומ"ץ דק"ק ערלוי יצ"ו.
ראיתי פלפולו בתעצומות ע"ד הקודמי' ומפני מיחוש החזה כ"ע לא באתי עד הלום להשיב כרצון ענותנותו, מ"ש כת"ה כי קושייתו דקאמר במתניתן המקואות כמ"ש ואם נטמא' אינן כמ"ש לא אדע מה פוסק' דלא הוו כמ"ש דהא ס' מיד סיים דהקרובים לעיר ולדרך טמאים והרחוקים עד שילכו רוב ב"א ומסתמא קרובים לעו"ד א"כ שפיר הוו כמ"ש וכי יאריך תנא דמתניתן ולאמר כל התנאים הנ"ל, כבד מזה לפימ"ש הש"ך בשם מהרי"ק וכ"נ דעת עצמו דהני מקואות מי מעיין לענין זוחלין פשיטא די"ל דאין מקבלים טומאה ואם קבלו כבר נטהרו בחזרתן למקורן דמי רביעית של מעיינות לא בטלו:
ומ"ש ע"ד במ"ש לפי"ד תשו' ד"ח דהכא יש להם חזקת טומאה בהציג רגלי' לתוך המקוה בזה יש לענ"ד ספק גדול ניהו דתנן במ' מכשירין פ"ה דמי הטובל הוה חשוב לרצון דניחא לי' במים שעלי' היינו אם הטבילה טבילה אבל בלא עלתה הטבילה והוה רק כמהלך בתוכה ואינו לרצון כמ"ש במתניתן כאן, ועוד וכי לא משכחת דטבל שלא לרצון כמ"ש במ' חולין דף ל"א נדה שנאנסה וטבלה דטהורה לחולין, ועוד נלענ"ד בדבר שנעשה מעשה לסלק החזקה ורק בתחילתה באת' החזקה אם זה מקרי חזקה והרי ידוע מחלוקת רש"י ותוס' לענין שחיטה בספיקא דס"ל כרש"י ז"ל דהוה בחזקת אבמה"ח ובתוס' חולקים דהשתא ממנפ"ש אזיל לי' איסור אבמה"ח ובת' זקנו מרן חת"ס באה"ע וכן בת' שמן רוקח פי' דבעודה מפרכסת אם י"ל דניקב הושט אין כאן שחיטה ומ"מ מותר לאכול והיינו דאר"א בסוגי' דרוב שחוט ואכול אפי' בעודה מפרכסת, ולענ"ד גם התוס' ס"ד למימר הכי אלא דזה אינו חזקה שעשוי' לעבור בכמו שעה וגרע מחזקה שעשוי' להשתנות כידוע, ועוד דברי כת"ה אינם רק לדברי ר"י במתניתן פ"ב אבל הא ת"ק ס"ל בטומאה דרבנן ג"כ ספיקא לטהר אפי' נגד החזקה והא הרמב"ם פ"י מה"מ פוסק כת"ק וכבר הבאתי דברי ת' אמרי אש במ"ש דכל מ"ש במתניתן במי גבים כול' עיקרן מדרבנן דכל מי רביעית בקרקע טהורים, ע"ד הגהות הב"ח מ' נדה במ"ש כמים ודאי צע"ג אם לא נאמר שיש איזה ט"ס:
ב) מ"ש כת"ה בדברי ר"ת ריש פ"ב דגיטין משום דסופן לירד אמר ר"י קטפרס חיבור וק"ל דהא א"א לירד כל המים והא המקוה מצומצם ותי' דלאו דוקא מצומצם ממש, והנה מ"מ צריך לומר דעכ"פ חסרה משיעורי' ע"י אדם א' ומה שסופו לירד יתמלא, ואפשר לומר כיון דמה שנוגע למקוה עכ"פ חיבור מזה שסופו לירד שוב כל המים הוה חיבור דומי' דזריעה דהא בתוספתא לרבנן נתן תקנתא דבעודו במקוה ישלים ע"י מים שאובין לרבנן ועד"ז אמר ר"י דאם רגליו של א' נוגע במים אי"צ תקנה הנ"ל ולפי"ד כת"ה הא איכא תקנתא קלה דימתין עד שירדו להמלאות עד שיעורי' ואפשר דפעמים מלא במ"ש קלה במהירות, ועיין בתשו' הריב"ש סי' רצ"ב נראה להדי' כמ"ש אפי' לרבנן עיי"ש וטעמי' כיון דסופו שישוב וירד למקוה מה שראוי' לשוב הוה הכל חיבור כנלענ"ד, וביותר נראה דאין הפי' דסופו לירד למקוה דהא ודאי לאחר שטבל השני אם מסלק רגליו עלתה לו טבילה לר"י דהא קאמר רק בעודו רגליו וכו' ודאי בתוך זמן כל דהוא לא ירדו למקוה ועכ"ח דטעמי' דעדיף גוד אחית זה משום דסוף המים לירד בכל מקום שירדו ועל איזה דבר שירדו אך ורק שלא ישאירו עלי' ע"כ חזינן להו כירדו משא"כ בג' גוממיות בפ' אין דורשין מפני חומת החפירה וגוממיות לא ירדו לשום מקום רק ישאירו במקומן ע"כ אפי' חרדלית מעכבי' אותה לא אמרינן גוד אחית רק באיכא מקוה שפם, ומיהו לשון ר"ת בתוס' גיטין דסופו לירד למקוה אבל בתוס' פ' אי"ד ד' י"ט אין מוזכר בדברי ר"ת תיבת מקוה עיי"ש:
ג) מ"ש ע"ד הרא"ש שסותר משנתו במ"ש בפירושי' מ' מקואות דע"י חקיקה בצנור נעשה כולה כלי וכל המים נעשו שאובין ובפסקי' להי"מ קאמר דהמים שעוברין על הגומא הוי שאובין והנה בנקוה"כ שנדפס לעצמו דפוס פראג כתב ע"ד הרא"ש בפסקי' דמ"ש על הגומא הוא לאו דוקא דכל המים נעשו שאובין וכ"כ בב"ח להדי' בשם הרא"ש בפ' התינוקת דכל המים נעשו שאובין כמ"ש הטור, וראיתי בס' חידושי רז"ה שהקשה כן כמ"ש כת"ה וכתב אח"כ הראו לו דברי נקוה"כ הנ"ל:
ד) מ"ש לענין מחלוקת ת' מהרש"ם ואמרי יושר בנשבר חולי' האליה לחוש משום עצם הקולית הספרים אינן תח"י לעיין בהם וראיתי בדעת תורה לענין חסרון בעצם אסותא דנראה מדעתו להקל, מ"ש ע"ד פרמ"ג בפתיחה לה' שחיטה דק"ל מדברי הירושלמי היטב אשר דבר בחכמה לתרצו:
ה) במ"ש מדברי מהרש"ם בחידושי' דלר"ל דס"ל הנאת מעיו בעינן יהי' אסור מה"ד עכ"פ לאכול בעוד אשר זמן הפסח לא יתעכל וכת"ה תי' בטו"ט, לענ"ד לא אבין דעכ"פ צריך אכילה וכי מה שבבטנו הוה אכילה וכמ"ש זקנו מרן כת"ס סי' קי"ז ד"ה ואין דפשיטא לי' דגם ביוה"כ מתחיל החיוב רק בהנאת גרונו ואדרבה הא לר"ל ח"ש מותר מה"ט דאכילה בעינן וכי זה מקרי אכילה והא קיימ"ל דמצות אכילה בעיוה"כ לכמה שיטות הוה מה"ת והאיך אפשר דביוה"כ יהי' בתוך בטנו וגם בלא"ה הא מקרא מלא דיבר הכתוב מערב עד ערב ואיצ"ל והנני לסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.