לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן קיד
להנ"ל.
ראיתי מ"ש מרגניתא טבא בנראה כסוגי' חלוקות דבמ' בכורות ד' י"ד יליף איסור הקרבה במום מקרא דלא תזבח בפ' שופטים ובמ' תמורה ד' ז' יליף מקרא דומעוך וכתות וגו' ותי' כת"ה דצריכי' תרווייהו כאן במום קבוע וכאן במום עובר בעוד שהמום עליו, והנה שפיר קאמר מר ליישב הפסוק אבל מ"מ הסוגי' אינ' מיושבי' דהא במתניתין תני בהדי' מום קבוע ור"א קאי אמתניתין ושם בתמורה מעוך וכתות ודאי ג"כ ביניהם שהוא קבוע כמ"ש במ' שבת ד' קי"א עיי"ש בפירש"י ותוס' ולענ"ד כיון דבמ' תמורה ישנו ב' לשונות עיי"ש וס"ל לר"א כל"א:
ב) ע"ד פיה"מ במשנה דחולין דף י"ד השוחט בשבת וביוה"כ וכו' דפי' דמתניתין איירי בשוגג דאל"כ הוה מומר לחלל שבתות ושחיטתו פסולה, והקשו עליו דהא בגמ' מסיק דמתני' כר"י דמבשל ובשוגג ובגמ' פריך דלוקמי' כר"מ ובמזיד והאיך אפשר לסברת הרמב"ם, ולענ"ד דהרמב"ם לשיטתו דמפרש בפ"ח מה' שבת בטעמי' דשוחט חייב משום מפרק תולדה דדש ודוקא בכגרוגרת אם כן י"ל דק"ל למוקמי' כגון שלא יצא ממנו דם והא מתניתין בפ"ב דשחיטתו כשרה וממילא לא הוה מומר עד שגמר שחיטתו ובזה גם הרמב"ם יודה דלא הוה מומר כמו שדייק בדבריו דקודם גמר נעשה מומר אם כן שפיר קאמר אעפ"י שמתחייב בנפשו בגמר השחיטה ובאים כאחת, אלא דקשי' למ"ל טעם חדש דהא בגמ' קאמר משום ר"י דמבשל דבשוגג יאכל למו"ש, ולענ"ד אפשר לפימ"ש במג"א בסוגי' דבמתניתין הוה זו ואצ"ל זו דהא יוה"כ קיל לענין מלאכה ותי' דמ"מ לפימ"ש רב דאסורה באכילה ליומא דאפי' יוה"כ הוה לא זו אף זו, וכי תימא דביוה"כ בלא"ה אסור באכילה מ"מ נ"מ בקטנים דמאכילין אותן משום יוה"כ מ"מ בנשחט ביומו אסור להאכילם, וצ"ל דלכולהו תנאי במבשל כך הוא דהא בעי לאוקמי כר"מ כר"י כריוה"ס, ובהנ"ל יש להכריע במחלוקת הרא"ש ומהרש"ל במ' ב"ק אם ריוה"ס דס"ל מעשה שבת אסור מה"ת גם ביוה"כ דהרא"ש ס"ל דכיון דליכא קרא אינו מה"ת ומהרש"ל ס"ל דכהדדי נינהו, ולדברי מג"א הנ"ל עכ"ח כמהרש"ל דאל"כ הדרא קושי' לדוכתי דהוה זו ואצ"ל זו, וכ"ז אם כגירסת משנתינו דנקט שבת ואח"כ יוהכ"פ אבל הגירס' בירושלמי במתניתין יוהכ"פ ואח"כ שבת והוה שפיר לא זו אף זו ממילא ל"צ לדברי' הנ"ל, והא אית' בת"ח דנקט יוה"כ רק מה"ט דנימא דאסורה באכילה ליומא וכמ"ש רב דומי' דיוה"כ, ולגירס' הירושלמי ליתא כל הנ"ל, והא הרמב"ם ס"ל כירושלמי דכן דבריו בה' שחיטה פ"א יוה"כ ואח"כ שבת אם כן שפיר צריך הפיה"מ לפרש דטעם שוגג דלא להוה מומר דלדידי' אוקימת' דגמ' ל"צ כלל ולא מוכח דאתי' כר"י אלא לפי"ד שמפרש כן נלענ"ד, ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.