לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן קיג
בעהי"ת יום ועש"ק פ' ויקהל פקודי תער"ה לפ"ק מאד יצ"ו.
בין גאולה לגאולה יצמח תשועה לעם מי מנה ועל ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני הגדול הנגיד המפורסים מו"ה עקיבא בלויא נ"י אבן יקר בק"ק קראסנא יצ"ו.
הנה מיש כת"ה ע"ד ת' מרן חת"ס מ"ש ראי' ממ' ב"ק דף צ"א במ"ש שורי הרגת נטיעותי קצצת ומוקי לי' בשור העומד להריגה ותובע שכר מצוה כמש"ש וש"מ דאסה"נ יש להם בעלים כדעת שהביא הריטב"א במ' סוכה, וק"ל דהא איכא לאוקמי דלא נגמר דינו של שור ובעי לקיומ' מצוה והאריך מעכ"ת בסברא דיש להאמינו ע"כ, והנה דברי מרן ז"ל שם בלא"ה צ"ע דהא הטור והמחבר בח"מ סי' שפ"ב הביאו דין זה להלכה והא בזה"ז ליכא סנהדרין ולא סמוכי' לדינא ועכ"ח צריך לומר דמיירי בלא נגמר דינו, וראיתי שם בהגר"א שהוכיח דלא איירי כלל בשור שחייב ע"י שהמית אדם דא"כ מה זה שהרגו הא אסור להרגו רק ע"י ב"ד בכ"ג אלא דאיירי בשור שדרכו להזיק לבני אדם ומחויבי' לסלקו ע"י שחיטה ג"כ וכמ"ש המחבר דהריגה לאו דוקא רק לסלקו מן העולם משום דר"נ מלאו דלא תשים וגו' א"כ אין כאן ראי' כלל שוב העירוני ע"ד ת' הריב"א סי' ב' שהעיר ג"כ על כל הנ"ל ובלא הוכחה הנ"ל:
ומ"ש שם בחת"ס ע"ד הסוגי' בב"ק ד' מ"ה וכן לקמן ד' צ"ח בפלוגת' דחכמים ור"י אם מצי לומר השומר הרי שלך לפניך ופליגי אי גומרין דינו שלב"פ דלחכמים דס"ל דאין גומרין דינו שלב"פ חייב השומר דמצי למימר מערקנא לי' לאגמא ועל ידך נפל ליד ב"ד וקשי' לפי מ"ש בחולין ד' ק"מ דעוף שהמית אדם פטור משה"ק דמחיוב להביא' לב"ד משום לקיים ובערת הרע מקרבך וא"כ ה"נ הא השומר יטעון כן והוה כמ"ש רבה לקמן דשורף חמצו ש"ח לאח"ז הביעור פטור שהכל מצווים עליו לבערו ומ"ש מזה ותי' מרן ז"ל דשם בחולין איירי בעוף של הפקר אבל ביש לו בעלים הי' מחיוב ליתנו לידם וחמץ שאני דכבר פקע שם בעלים מיני'. ול"ז להבין דהא אדרבה בחמץ הא אוקמי' ברשותו לענין ב"י וכש"כ לענין ביעור מקרא דתשביתו ובמג"א סי' תמ"ג הטעם דהכל מצווי' עליו לבערו הוא משום שלא יעבור חבירו אב"י, ולענ"ד אפשר לומר לפימ"ש בחידושי הר"ן במ' חולין שם בשם הראשונים דיבא עשה דשילוח הקן וידחה עשה דובערת דמצות שילוח הוה עול"ת ותי' הראשונים דעשה דשילוח דתלוי' ברצונו ואם אינו נוטל הבנים פטור משילוח לכן לא דחי ועיי' בס' לב ארי' ובאר יצחק) והנה בקצוה"ח סי' קצ"ח הוכיח דמ"ע דהשבה לא שייך בשומרים רק בגזלן נאמר והשיב אלא שמביא בשם נמ"י בפ"ק דמ' סנהדרין דבמתה בפשיעה חייב בהשבה, א"כ כש"כ בזמן שפושע השומר בחיות' דחל עליו מצות השבה ואין מקום לפטור בממון דרוצה אדם בקב שלו כידוע וע"כ מחיוב להציל השור במ"ע זו ושוב י"ל כמ"ש הראשונים דמ"ע דהשבה ידחה עשה דובערת ומ"ע דהשבה ודאי חמורה כמ"ש הפוסקים דבפשיעה הוה כמזיק בידים וזה ודאי אסור כמ"ש בסי' שמ"ה וגם חיובא דשמירה עני'. וא"כ בפשיטות י"ל דשם בחולין איירי דלא הוה שומר על העוף הנ"ל והכא הא איירי בשומר ואיכא למימר כנ"ל, אבל שם בחמץ דלא איירי בשומר כלל שפיר פטור דשומר הי' מחיוב למכור כמ"ש בסי' תמ"ג ואם לא עשה כן הא באמת חייב ואפי' אם נאמר כס' ח"י דפטור מ"מ להציל חבירו מל"ת דב"י ועשה דתשביתו ודאי ל"ל דתדחה אותם עשה דהשבה דאין עדל"ת ועשה וגם הא קיימ"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי והח"י להלכה אמרה:
וראיתי כי מעכ"ת צלל במים אדירים במ"ש לאות' מ"ד דאסה"נ יש להם בעלים גבי חמץ דאמרינן בגמ' אר"א ב' דברים אינן ברשותו של אדם היינו דיוק' דאינן ברשותו אבל הוה שלו כגזל שלא נתייאשו הבעלים, הנה דברים אלו כבר נאמרו באבני מילואים סי' כ"ח וציין לעיין בקצוה"ח סי' ת"ה וסי' רי"א וכבר הקשו עלי' דא"כ לר"ל והצנועין בב"ק דס"ל דגזל ולא נתייאשו הבעלים יכול להקדישו כש"כ דיכול לבטלו ומ"מ אמרינן דלאו ברשותו לבטלו, ועוד דלרב קיימינן דס"ל יאוש קונה ולדידי' נראה שם דס"ל כצנועין ובחידושי בס"ד הארכתי ליישב דברי קצוה"ח ח ואכ"מ להאריך:
מ"ש בדברי התוס' מ' סוכה דס"ל בלולב דלא שייך היתר אכילה בעי דין ממון, כוונתם לענ"ד דהא הנ"מ לענין מע"ש לר"מ דממון גבוה ושפיר אמרינן דאי לא בעי דין ממון שפיר יצא בו כיון דיכול לאכלו מה"ת ומנשלחן גבוה זכי קרינן בי' שפיר שלכם משא"כ בלולב דאי ליכא דין ממון לענין מה הוה שלו ולא עדיף מגזול ושאול ועיי' בצל"ח בסוגי' דמצה של מע"ש במ' פסחים עייש"ה, והנני לסיים בכל חתמי ברכות ונזכה עם כל אחב"י לעלות רגלים ולהקריב זבחים ופסחים בקרב הימים ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.