אור ברסלב
לבושי מרדכי (שוע) חלק ד ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי › סימן ו

לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן ו

סימן ה

בעהי"ת יום א פ' בהעלתך עזר"ת לפ"ק מאד יצ"ו.

שלו' וישע רב על ראש ידידי היה כבוד הרב הגאון המופלג וכו' כש"ת מו"ה שמואל מאיר הכהן נ"י דומ"ץ בק"ק טשערנאוויטץ יצ"ו.

אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי וראיתי ע"ד כי ענותנותו הרבני בדבר הלכה טכ"ח ולא באתי עד הלום להשיב מפני רב כבודו כי טרדות רבות סבבוני וגם כי נאקת בנ"י בזה"ז שברון לבבי לא נתנני להעמיק בעמק הלכה וכת"ה כביר מצאה ידו לסמוך אדנפשי' וא"צ למך ערך כמוני בפרט בימים אלו, ועתה באתי מ"ש בענין מחלוקת הפוסקים אי טבילת כלים מדאורייתא או מדרבנן ומעכ"ת סופר ומונה עד אח' והנה מיש בדברי הרמב"ם פי"ז מה' מ"א דעכ"ח ט"כ מדרבנן דלא כהרשב"א מדפסק האיבעי' דמשכנתא להקל כמ"ש הר"ן והריטב"א, וראיתי מ"ש מרן חת"ס סי' קי"ד דמוקי לי' האי דר"א דלא כהלכת' דס"ל אסמכתא בגו קני ומשכנת' גופא ודאי אין שום סברת דיהי' עדיף משאלה דאפי' בע"ח קונה משכון ומתחייב באונסין בשואל ג"כ דינא הכי וכ"ז להבין דבריו הק' דהא במס' קידושין דף ח' מקדש במשכון דאחרים מקודשת דקנה לי' מדר"י ובתוס' שם לענין לקדש אשה ולקנות קרקעות וכיו"ב, ובפסחים דף ל"א לר"מ דס"ל ישראל מגוי קונה משכון עובר הישראל בב"י ופי' בתו' דהיינו אפי' הישראל אינו חייב באחריות והא ודאי בשאלה אינו כן דאינו יכול לקדש בו אשה רק במקנה לו מעמ"ל ודברי הרא"ש ידועי' וכן לענין ב"י דוקא משום חיוב אחריות עובר בב"י א"כ חזינן דלבע"ח יש קנין עצמיי במשכון והאיך מדמי לי' החת"ס לכלים שאולים ואי משום דקיימ"ל דלא כר"מ וישראל מגוי לק"מ מ"מ אם נחתינן לתרץ דברי הרמב"ם דלוקימנן ר"א דלא כהלכת' א"כ מה חסר אם נאמר ר"א ס"ל כר"מ וגם הא בש"ס לא נאמר בפירוש הלכתא מאי רק למה דאוקמינן מתניתן במ' פסחים בדאמר מעכשיו, ולפי"ז הי' מרווח לנו מ"ש בתוס' במשכונ' של ישראל ביד גוי לכ"ע א"צ טבילה דגוי מישראל לכ"ע ל"ק משכון כמו דמסקינן שם בפסחים עיי"ש לבד מזה תמוה בעיני שלא הזכיר מדברי מג"א סי' תמ"א ס"ק ו' במ"ד שם ישראל שהלוה לנכרי על חמצו בדל"א מעכשיו אינו עובר דישראל מגוי ל"ק משכון והעיר שם ממ"ד כאן בסי' ק"כ דמשכונ' צריך טבילה מספק מדאיבעי' לי' בגמ' ותי' דשאני הכא דנראה כשלו עיי"ש במחה"ש משום דמשתמש בו משא"כ בחמץ לא שייך שימוש ביו"ט ש"פ, וא"כ לפי"ז הכל ע"נ כיון דאינו רק משום דנראה כשלו זהו ודאי מדרבנן וכיון דהאיבעי' לא איפשטא שפיר אזלינן לקולא אפי' אם נאמר טכ"ח מה"ת וא"כ לא מוכח מידי מהך דמשכנת' בדעת הרמב"ם ועיי"ש בנתיב חיים ועיי' בתשו' מהר"ם שיק חיו"ד סי' שס"ב:

וראיתי כת"ה שכל את ידיו לאמור הרמב"ם לשיטתו דס"ל סדא"ל וא"כ לפימ"ש מהרש"א דטעמי' דאיבעי' משום דילמא דעתי' להשתקועי' להרמב"ם אינו רק מדרבנן, והנה לדעת מהרי"ט ופר"ח דכ"מ שיכול להתברר להרמבים ג"כ לחומרא והכא הא ודאי אפשר לברורי:

ומ"ש כת"ה דכלי זכוכית לכ"ע מדרבנן כמ"ש הפוסקים ובכ"מ פי"ז מה' מ"א הקשה דהרמב"ם לא נקט כלל כלי זכוכית רק כלי מתכות ואפשר משום הסתירה דהכא אמר ר"א דכיון אם נשברה בידו לתקוני ככ"מ דמי ובמ' שבת דף ט"ז מסיק ריא דככלי חרס דמי וכבר עמדו בזה התוס' ומפרשי' דהרמב"ם דחה דברי סוגי' זו מפני הך דמ' שבת, ולפי"ז י"ל על דינו של תשו' ש"י בהני יורות שעושין לקבוע בתנורים והביא דהא דיליף טבילת כ"ח מדיני טו"ט תלוי ברבוות' דלשיטת התוס' חלוקי' בעיקר הלכותיהן ג"כ ולהרמב"ם אין חילוק ועיי' בתשו' גידולי טהרה סי' י"ז, ואפשר לומר דתלי' במחלוק' שהביא בש"ע או"ח סי' תכ"א בסופו אי כ"ז בולעי' ופולטי' או אינם בילעי' כלל ועיי' בהג"ה הגר"א שהביא ממ' חבות דר נתן, ולפי"ז למ"ד דאינם בולעי' כלל אינם בכלל בני טבילה דהא הרמב"ם מפרש בטעם הטבילה משום תוספת טהרה להוציא הגיעולי' ובלח"מ הקשה עלי' מכלים חדשים וצ"ל דעכ"פ בני בליעה נינהו ולא פלוג כמ"ש הרשב"א דמהית ג"כ מצינו ל"פ אבל אותן כלים שאינם בני בליעה כלל ודאי אינו דומה למעשה שהי'. אלא דתמוה בעיני ניהו דבהל' ו' לא נקט הרמב"ם רק כלי מתכת אבל בהל' ג' הא מפרש היטב דכ"מ וכ"ז שלא נשתמש בהם מטבילין במי מקוה ופשיטא דהיינו משום תוספ' טהרה ולא משום הדחה דאל"כ למה במי מקוה דוקא ועכ"ח כמ"ש:

והנה בנ"ז כת"ה הביא דברי ת' פרי השדה ח"ד מ"ש לענין טהרת מקוה ע"י וואססער לייטונג והנה ודאי אם יהי' נעשה כמו בעובדא הנ"ל שיומשך מהרעזערוואר לעוקה אחרת ע"י המשכה כראוי ברוב מים כשרים ודאי לא הפסיד כמ"ש אינהו מיכל אכלי שסומך בזה גם בטבילת נשים כש"כ בטבילת כ"ח, ואיידי דאיירי בי' אכתוב משנלענ"ד להעיר בדברי' מ"ש לחלק בפרי השדה אי הטעם משום ביטול ברוב או מטעם זריעה ונ"מ ג"כ לענין דליכא כ"א סאה רק רוב מים כשרים נמשכי' למקוה ואח"כ נתמלא' עד מ"ס אי מהני (ועיי' בגידולי טהרה ס"ק ל"ו שנסתפק בזה) דאי משום ביטול ברוב מהני אבל תורת זריעה לא שייך בזה והוכיח מדברי המחבר ממ"ש אפי' ישלימנו עד אלף סאה ש"מ דאינו מטעם רוב כשרים רק מטעם זריעה, וק"ל דהא דברי המחבר ה"ה מלשון הרמב"ם פ"ד מה"מ והא ידוע דשיטת הרמב"ם בנתן סאה ונטל סאה במים הוה כמו גבי מי פירות דאינו כשר רק עד רוב' והוכיחו מזה דלהרמב"ם לית לי' הכשר זריעה לענין שאובין ופליג על הרא"ש בזה ועיי' ג"ט סי' י' ובחת"ס בכ"מ והאיך אפשר לומר דמ"ד עד אלף סאה הוא מטעם זריעה לדידי' אלא הדבר פשוט דמיד שבאו י"ט סאה למקוה של כא"ס הוה כשאר מקוה שלמה דאין פוסלין אותה אפי' אלף סאה, ואדרבה בס' ג"ט מקש' מה רבותא דאלף סאה פשיטא דהוה כשאר מקוה שלמה ודייק להיפוך דאם עד אלף סאה באו דרך המשכה היינו בנתן סאה ונטל סאה ג"כ כשר דזה עדיף להרמב"ם מפני שהכל באו דרך המשכה ע"כ הדברי' בזה אי"מ לענ"ד:

אבל חזינא לדעתי' דמעכ"ת להקל בטבילת כלי זכוכית בפשיטות דרך קלוח מהוואססער לייטונג לענ"ד אין מקום להקל אפי' בכ"ז דרבנן ודאי כעין דאוריית' תקנו כמו טבילת אשה מטומאת כתם וכיו"ב, ומ"ש מדברי פרמ"ג לענין נט"י מהפלומפ דממנפ"ש אי משום נטילה ואי משום טבילה דהוה חיבור למעיין שנובע לפלומפ האיך בידינו לדמות זל"ז שהרי במ' חולין דף ק"ז בהאי אריתא דדלאי דאם נקיב דולא ככונס משקה מטבילין הידים גם בצנור דחשבינן חיבור ע"י נקב מאחורי דדולא וכתבו התוס' אם כי לטבילה לא מהני משום דנצוק אינו חיבור וגם צריך כשפ"ה לענין נט"י הקילו ועיי' באו"ח סי' קנ"ט סעי' ז' ובמג"א ס"ק י"א כתבו כן להדי' והא גם לענין חציצה מקילי' בכמה דברים בנט"י עיי' בסי' קס"א ברמ"א וביו"ד סי' ר"ב בכלי זכוכית כל הלכות חציצה כמו בשאר כלים ע"כ אין מקום להקל בזה יותר משאר טבילות ושאני נט"י כמ"ש, והנני לסיים בכל חתמי ברכות ותשועות ישראל בקיבוץ נדחי ידידים כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו.

תוכן העניינים

לבושי מרדכי (שוע) חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה