לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן ב
בעהי"ת אול"י ה' פ' תבא עזר"ת לפ"ק מאד יצ"ו.
כתקוע שופר לחיים טובים ומתוקים יכתב ויחתם לאלתר בספרן של צדיקים ידידי כבוד הרה"ג חריף ובקי עצום כש"ת מו"ה ישראל וועלץ נ"י אבד"ק טיניע יצ"ו.
הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי ומפני טרד' דאורחא לא באתי עד הלום להשיב מפני רב כבודו, והנה חוזר על הראשונות במ"ש במטה אפרים בסי' תרכ"א דהש"ץ בפיוט העבודה ישמור אמירתו עם הציבור להשתחוות עמהם בשוה בעת שאומרים והכהנים והעם והוסיף באלף למטה בטעמי' במ"ד בסי' ק"ט במצא ציבור מתפללין אם יכול להגיע למודים וכו' משום דלא יהי' נראה ככופר ח"ו וכ"ש בזה, ומנהג הקהילות אינו כן כידוע ורק מקדים הציבור בהשתחוי' ואח"כ חוזר הש"ץ ומשתחוה וע"כ שאלה נפשו היפה באשר הוא ש"ץ האיך יעשה אם לשנות המנהג מפני שהוא נגד ההלכה והביא ראייות בזה, והנה בתשו' הריב"ש סי' של"ב ידוע שקורא תגר על המנהג שהש"ץ עוקר ממקומו ע"י הכריעות ביוה"כ וכמ"ש בסי' ק"ד דאינו רשאי לעקור ממקומו רק לצורך שנאמרים בסי' הנ"ל אבל בזה הוה שלא לצורך, ובלבוש כתב שנתפשט המנהג שהש"ץ כורע ומשתחוה ובט"ז דס"ל דהליכה לא הוה הפסק ובאה"ט שיעמוד מעיקרא רחוק מן העמוד כדי שלא יהי' הכרח להלוך ובפרמ"ג שמעמידין ב' שטענדעריס ומסירין א' בשעת עבודה אבל בלבוש אית' בהדי' שלדעת הריב"ש אין הש"ץ כורע ומשתחוה וכן אית' בזכור לאברהם בשם גור ארי' וכתב עלי' דהריב"ש לא דיבר מזה רק אוסר ההליכה ועקירה ממקומו, והנה בלבוש ג"כ ס"ל בדעת הריב"ש כמ"ש הגור ארי' וא"כ ודאי קשי' האיך אפשר לומר כן נגד הלכה מגמ' כמ"ש בסי' ק"ט וצ"ל כמ"ש בטור בשם הגאונים דהשתחוי' זו בזה"ז אינה אלא לדוגמא מפני אשר הכהנים והעם היו משתחוים הוא שכ"ג הזכיר שה"ק ככתבו וכן עשה רנב"ה בלמדו עם התלמידים עיי' בטור וב"י ע"כ עושי' לדוגמא ולזכר וכמ"ש בט"ז בנוסח הפיוט א"כ לפי"ז אין כאן חיוב בהשתחוי' זו לזה כתב הריב"ש דהוה שליל, וגם כי הש"ץ הוא הוא כדוגמא לכ"ג כידוע ולא מצינו שכ"ג הי' משתחוה בעבודה זו דהא כתיב לעמוד ולשרת ודרשינן בכ"מ דצריך עמידה דוקא כידוע, ועכ"פ חזינן דס"ל להריב"ש לדעת הלבוש וג"א כמ"ש. ועוד אית' בלבוש להדי' כמנהג הקהילות דהש"ץ מאריך בניגון עד שיגיע להשם הק' שאז ישתחוה הציבור ויאמר להם תטהרו ואח"כ חוזר ואומר ומשתחוה ואם כי לא שמעתי ולא ראיתי שנעשה כן באמירה כנ"ל אבל עכ"פ ס"ל בפשיטות שאין השתחויה של ציבור והש"ץ בשוי' כמ"ש במא"פ ועכצ"ל כיון שאינו חיובא מגמ' דלא מצינו בש"ס ואינו רק כמ"ש על ר"ע שהי' כורע ומשתחוה בתפלתו ואם כי אסור להשתחות במקום שלא תקנו חכז"ל גם ר"ע לא עשה כן רק בתחינות שאחר התפילה עיי' בסי' ק"ט בט"ז ופשיטא דבשאר תחינות אם נוהגין בכריעות והשתחויות מי שאינו עושה כן לא נראה ככופר דידוע לכל שאינו רק דרך מנהג חסידות ונהרא נהרא ופשטא והשתחויות בזה"ז בעוה"ר שאין לנו מקדש ולא כ"ג אינו רק לזכרון ומנהג כמ"ש הטור בשם ראבי"ה עיי"ש כן נראה לענ"ד ליישב המנהג אם לבו מהסס הלא בידו להשתחות כמו במודים ולא ליפול ע"פ שלא לשנות מן המנהג ומ"מ גם דברי הגאון בעל מא"פ מתקיים בהשתחואה בעלמא דהא גם במודים ההלכה מי שיש לו מיחוש די בהרכנה כמ"ש בסי' קי"ג והוה כמו השתחואה באמצע הברכות הנאמר בסי' ק"ט ג"כ בא"א כמו שהגיע לבין גאולה לתפלה, והנה שאלתי לש"ץ בני תורה כולם אומרים שנוהגין כמ"ש בלבוש וכמנהג הקהילות:
ב) בענין המבואר במג"א סי' תקפ"ג לברך על התפוח ופוטר הדבש והביא כת"ה דברי תשו' שבו"י ח"ב סי' כ"ז והנה גם בשע"ת מביאו והכריע כדברי מג"א וספיקא של השבו"י הוה אם הדבש עיקר אבל בתפוח לבד גם לדידי' ודאי פשיטא דהוה מהדברים שבאים שלמ"ס כנ"ל, ומ"ש ע"ד מ"ש בסדור היעב"ץ גם אני עמדתי עד"ז והייתי מכריע כדעת הרמב"ם, והנני לסיים בכל חתמי ברכות וישועות ישראל ונזכה עם כל אחב"י לכוח"ט ידידו דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.