לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן רח
ב"ה יום ג' פרשת בלק תרס"ז לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט על ראש ידי"נ ה"ה כבוד הרב הגאון חריף עצום מו"ה שלמה זלמן עהרענרייך נ"י אבדק"ק סי' שאמלוי יצ"ו. הנני ע"ד כי ענותנתו הרבני ע"י אחיו יד"נ הה"ג דומ"ץ נ"י לאמור דעתי בהסכמה פסקא דמר. וכבר אמרתי לפניו דדעתי בפשיטות להתירא בנד"ז. ע"ד ישראל שהקנה בהמה מבכרת ע"י קניני' הנאמרים לקמן בס"ד ונולד ולד בכור ונתערב בין כמה מאות פשוטי' דכל עצמה מה שבת' אחרוני' מחפשים להחמיר מפני מ"ש דעת מרדכי במס' יבמות דאיכ' ב' כריתות שח"ק בחוץ ואכילת קדשים בטומאת הגוף. וגם ע"ז מתמיהים בת' גדולי טהרה סי' כ"ה ובת' אמרי אש סי' קי"א דשח"ק אינ' בזמן הזה דליכא מזבח. לבד מזה אפי' לדעת הראב"ד והגאונים החולקים על הרמב"ם כמ"ש בת' הר"ן דליכ' קדושת בכור בח"ל דפוסק כר"י מ' זבחים דף ס' ותמורה ד' כ"א וחולקים עליו היינו לענין דעכ"פ קדוש אבל ליקרב נמי ודאי קיימל"ן כר"ג וסתם מתניתן דמ' חלה ועיין בת' ש"א סימן ע"ט וא"כ אינו ראוי' לפתח אוה"מ וא"כ משום שח"ק או אכילת קדשים בטה"ג שאינו רק לאחר זריקה ובקדשים בחוץ שנשחטים ליכא דין טה"ג כלל והדברים עתיקים מ"מ ישנו איסור מה"ת. ובנידן דידן דכבר נתבטל מה"ת ברוב ורק ב"ח דלא בטלי מדרבנן ודאי יותר יש צד להקל מלהחמיר וכמ"ש המשאת בנימין סימן ל"ה:
והנה בנ"ד ישנו כמה צדדים להקל מצד הקנינים שנעשו. א') קנין אסתומתא האנדשלאג, ב') וגם לרבות קנין השטר אסתומת' ודינא דמלכותא, ג') יש בו ג"כ משום קנין כסף. ד') קנין חצר. והנה קנין אסתומהא אשר בחת"ס בסי' שי"ד וכמה תשו' שהביא בחת"ס כמ"ש כ"ת וגם בח"מ סי' י"ב מביא דמפקא בקנינו לגוי מידי קדושת בכור. חלא שראיתי מבוכה גדולה בזה בת' עטרת חכמים סי' כ"ד שהביא ת' המיוחסת להרמב"ן בהיפך דמסקנתו בזה"ל וא"נ שנהגו לקנות במשיכה וא"ה קאמר ר"ל דישראל הקונה מהם בכסף ולא משך חייב בבכורה כיון דמדאורייתא קני לי' ישראל קמה לי' ברשות' ומשעת מתן מעות חייב בבכורה וכן נמי נכרי שנתן מעות לישראל בבהמתו אע"פ שלא משך ודרכם למשוך אפ"ה ישראל מכי שקיל זוזי אסתלק לי' ולא קמה לי' ברשות' הלכך אינו חייב בבכורה דלאו דישראל הוא ולר"י דאמר לעמיתך בכסף לכותי במשיכה וישראל שנתן מעות לנכרי בבהמתו פטורה דהא לא משך ואפי' נהגו לקנות בכסף וכותי אסתלק לי' מבהמתי מ"מ ברשותי' דישראל לא קאי להתחייב בבכורה עד דמשך כדין דאורייתא אבל בודאי לחייב הנכרי לתת לישראל בהמה זו שקנה ממנו חייב מחייבינן לי' בדינא דכדינהם דיינינן לי' כדאיתא בב"ק קי"א אם אתה יכול לחייב בדיניהם עכ"ל הצריך לענינינו. ועי"כ שפך סוללה ע"ד ת' האחרונים ה"ה ת' מהרש"ק ופנים מאירות סי' י"ב שסמכו על קנין אסתומתא שנוהג בדינהם. והנה לפלא בעיני מאד כי אחרי שעיינתי בת' מיוחסת להרמב"ן הנ"ל מצאתי תחילת דבריו ה"ה כדברי מרן בעל חת"ס דקנין שנוהגים קונה מ"ה אפי' לענין בכור משמע דהא מתרץ ההוא דבכורות דפליגי אי מעות או משיכה קונה היינו בלא נודע מנהגם. אח"כ מתחיל כדברי בעל תשו' עטרת חכמים וכי נימא דבעל חת"ס ראה תחילת הדברים ופסק באמצע הדבור מני' ובי' והעלים מעיניו. חלילה לאמור על מרן אשר דברי הראשונים עין בעין נראים לפניו. וע"כ לענ"ד לפי מה שכ' בתשו' המיוחסת לפני לא כתב ראשי התיבות א"נ כמ"ש בעטרת חכמים אלא כתב להדיא ואין נראה ומפשט פשיטא לי' לחת"ס דהאי ואין נראה נמשך למטה כלומר שאינו נראה לומר כן דפטור מבכורה בקנין כסף ומשיכה למי כדאית לי' ולמר כדאית לי' איירי בהפוך הקנין שהי' נוהגין ביניהם והסברא מוכח כן דא"כ מהיכ' תית' להקל בבכור ג"כ נגד קנין הנהוג עכ"פ נימא מדרבנן חייב וכמו קנין אסתומתא למ"ד דהוה דרבנן או בשאר קניני' דרבנן. אלא שלשון הרמב"ן מ"ש "אבל חייב חייבינן לי' ליתן זו הפרה לישראל" קשה קצת לפירש זה וצ"ל דלשון אבל הוה כמו אלא כלומר סתירה להנ"ל כלומר דודאי הוה קנין מועיל. לבד מזה אפי' נימא כמ"ש בת' ע"ק מוכח מדברי הרמב"ן עכ"פ דאיירי רק בקנינים שנוהגים ביניהם אבל מה שנוהגים בין כל תגרים בין בישראל ובין בכותים אפשר דכ"ע מודים דמהני כמו ד"ה וכן ראיתי בת' באר יעקב על היו"ד. ואם הוא מקנינים שהוא מדינא דמלכות' ודאי י ל דמהני כמ"ש בת' חת"ס הנ"ל. והא בח"מ סי' ס"ח פסק הרמ"א להדיא כדעת הריב"ש דאפי' בשטר מתנות והודאות מהני לקיים הקנין בפרט אם כבר נהגו כן ואם בשטרי ערכאות אמרו כן דמה"ת חספא בעלמ' הוא כמ"ש בגיטין פ"א דף י' כש"כ האי קנינא במטלטלין דקלי קנינא כמובן ובחדושי הרשב"א בסוגיא דערכאות מדמה דינא דמלכותא לקנינים שנוהגין העולם. ובס' שבילי דוד סי' ש"כ אשר שם האריך בקנינים. דעתו כי קנין שנעשה עפ"י נימוסי דינא דמלכותא להשקיט הקטטות דמהני לכ"ע. וידוע כי קנין האנדשלאג נוהג לעת כזאת בין כל הסוחרים בין בישראל בין בגוים וג הוא מדינא דמלכותא כידוע דפשיטא דבערכאות קנה בכל גם גוף החפץ. ב') קנין שטר הוא לענ"ד קנין מעולה מן האסתומתא כידוע שהוא נוהג לעיקר (אם כי מה"ת אין דין שטר במטלטלין) בין בסוחרים ובין בדינא דמלכותא וכל מסחר נעשה כן שקורין שלוס ודינא דמלכותא הוא אפי' לדעת הרמב"ם דלית לי' האי תירוצא במס' גיטין דף ו' והאי דמ' בב"ב דף נ"ד מוקי לה ביש תועלת למלך ומפרשים דאפי' דמ"ד שם דקונים בשטר הי' בזה מנת המלך איזה דבר מקנין השטר. והנה בזה"ז שצריך שטעמפעל על כל שטר א"כ כבר יש בזה מנת למלך אפי' אם עבר ולא נתן עליו השטעמפעל זה ודאי אינו מגרע כחו של שטר ונשאר בתקפו דהא בהגיע השטר ליד הערכאות מקיימינן השטר ועל שעבר בענין השטעמפעל ענש יענש בקנס ממון כידוע. ולא גרוע ממ"ד פ"ק דבב"מ דף ט' הגביה ארנקי בשבת מה דעביד עבד וקנו. והנה אם כי לענ"ד אין ספק שקנינים אלו מועילים מה"ת ואפי' אם נימא דהוה רק קנין דרבנן וכמ"ש בנתיבות בקנין אסתומתא מ"מ הא כבר ביאר בחת"ס דהיינו אם הדבר הנקנה אינו עוד ביד הזוכה אבל משבא ליד הזוכה פשיטא ופשיטא דקנה מה"ת וזה ודאי מלתא דמסברא לבד מסברא שנאמר דכח ביד חכמים להפקיר ולא להכניס ואם כבר נכנס לרשות ממילא נעשה שלו והא בלא"ה צריך לומר כן וכי נימא כל החפיצים וממון שיש ביד הסוחרים בקנינים דרבנן אינו שלהם מה"ת זה תימא לומר כן וא"כ בנ"ד אשר הפרה נכנס לחצר הגוי ומגיע ליד הזוכה קונה מה"ת לכו"ע ולענין זה ודאי לא שייך בענין פלוגת' האחרונים אם יש קנין חצר לנכרי מטעם שליחות או יד דהכא לאו מטעם קנין אתינו עלה דהא קנין כבר נעשה אלא שלא זכה עד דאתי לרשות זוכה והא כבר הי' ברשותו שוב יש כח ביד חכמים להקנות דעכ"פ אינו הפקר והא ויקח כל ארצו מידו כדר שיכן בב"ק וב"מ ד' כ"ו גבי גוי כתיב וניהו דאין עשה קנין חדש אבל עכ"פ גומר הקנין וממילא אינו נפ"מ אם נתכוון לקנות או לא כיון דאינו מטעם קנין חדש. ובלא"ה לפמ"ש בחת"ס ע"ד הרמב"ן חצרו מטעם קנין שקדם קודם מ"ת לענין זה ודאי לכו"ע דינא הכי וינצל נמי מדברי שיטת ר"ב במרדכי דחצר אינו קונה שלא מדעת בדבר שיש לו בעלים ולא באבדה ורק בהפקירא קונה שלא מדעת דהכא כבר הפקר הוא בהפקר' דרבנן א"כ מהני אפי' לענין קנין ג"כ שלא מדעת והכל עולה בקנה אחד וכ"ז לרווח' דמילת' אלא דבלא"ה קנין האנדשלאג ושטרא שהמה קנינים מפורסמים בין ממנהג הסוחרים בין מדינא דמלכותא לדעת רוב האחרונים מהני בפרט בזה"ז אשר המשפטים חקוקים וקבועים בענין זה ושפיר קאמר כ"ת בנידן זה ליכא שום ערמה כיון שבפירוש אמר לו כשיהי' זכר שוב לח יקנה ממנו בחזרה ודאי מפני חומרא דבכור דיבר כן שיהי' מכירה חלוטה. ג') בקנין כסף כיון שכתב בשטר הנ"ל דהגוי מתחייב ליתן לו כך וכך לפרעון א"כ כבר נתחייב בשיעבודא ושיעבוד זה גופא הוה כסף כן פסק הב"ח בתשו' סי' קמ"ט להפקיע מקדושת בכור והביא ע"ז המפרשי' שבפ"ק דקדושין בקדשו במנא והניח עלי' משכון דמנה אין כאן משכון אין כאן ומחלק שפיר בין הך לדהכי דאינו דומה כלל כמובן. וגם לא דמי למלוה דידה דהכי מכני לידו דבר חדש. ומקכתו דאפי' אם נימא דבקדושין לא מהני בקנין דעלמ' פשיטא דמהני בתורת כסף והביא אח"כ דברי הגה' אלפסי דס"ל להדי' דאפי' בקדושין מקודשת כה"ג בתורת כסף והביא עוד ראי' מגמ' דף י"ט בשטר של קנין עבד לעצמו שכתב על דמי' היינו כסף אלמא דשטר כזה תורת כסף יש לו וכבר האריך בזה בקצוה"ח סי' ק"צ ובנתיבות המשפט דלפירש רש"י ותוס' הרי"ד והריטב"א מהני הקדושין לבד מדעת הרמב"ן ועתה מי ירום ראש נגד רוב דעות הראשונים והב"ח שפסק להלכה גם לענין להפקיע מקדושת בכור אפי' לענין להחמיר אין בידינו להורות נגדו. ועי' בת' אמרי אש סי' קי"א אלא שכל זה אם הגוי נתן שטר הנ"ל לישראל דזה עיקר קנין שיעבוד משא"כ אם הוא להיפך דאינו רק כדיבור בעלמ' כמובן: ד') ועתה יש לדון בקנין החצר. וכ"ת הביא כל דברי האחרונים שנאמרו בזה וראיתי בת' גדולי טהרה סימן כ"ה שעמד ג"כ ע"ז והוכיח במישור דעכ"ח מ"ש התוס' והרא"ש שכתבו התקנה שיקנה לו מקום בחצירו הוא מטעם חצר דאי מטעם אגב כמ"ש בת' מהרש"ק הא התוס' והרא"ש בב"ק ס"ל דקנין אגב דרבנן וכי ס"ל דקנין דרבנן מהני לדאורייתא ועוד מה זה קנין המחוור יותר ממשיכה ואדרבה נהפוך היא ואפי' בדברי מהרי"ו שדקדק ממנו המהרש"ק דאיירי משום אגב מדקאמר בלשון שיקנה לו אגבו אוזן הבהמה. והנה ברמזים נמי נקט לשון זה והלא בדעתו עכ"ח צ"ל בלשון אגבו לאו דוקא דאגב לדידי' אינו רק קנין דרבנן ולמהרי"ו ודאי הוה צ"ל דס"ל דהיא קנין דאורייתא ופליג אהרא"ש בזה דהא דעת מהרי"ו בקדושין ע"י ממע"ש אינן רק מדרבנן א"כ לא ס"ל דקנין דרבנן מהני כדאוריית' אלא ודאי מחוורתא דלשון אגבו לאו דוקא ודרכו לאמור בלשון שנאמר ברמזים כידוע. ומ"ש במהרש"ק דחצר אי מטעם שליחות לגברא ואין שליחות לנכרי שאני חצר דממילא ועוד דוקא במציאת דיש קצת חוב משא"כ במקנה שרוצה בכך והוא כמו ד' הנתיבות ועוד כמה חלוקים בטעמים לשבח וא"כ לדעתי בלי ספק דמ"ש בש"ע במקנה מקום בחצירו היינו מטעם חצר וכן ראיתי בת' ד"ח ח"א סי' ס"א דחצר קונה בגוי וחידש טעם חדש דהיא מטעם פועל דידו כיד בעה"ב ועובד' הוה התם שהי' רק קנין כסף אלא שעל פי סבה נכנסה לחצר של גוי שכא בכוונה ונפלו ברברבות' אי מהני בחצר שלא מדעת וידוע דברי מל"מ פ"ב מה' זכי' וד' אחרונים שהביא ג"כ מעכ"ת ומסקנתו של ת' ד"ח דבמבכרת בכור שדעתו ודאי להוציאה מקדושת בכור דהוה מצוה בזמה"ז ודאי אמרינן גמר ומקנה. ועוד הביא ד' חידושי הר"ן דחצר קונה במציאה מדרבנן. א"כ י"ל דעכ"פ אית לי' קנין מדרבנן בחצר ואפי' למ"ד דס"ל דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא שוב י"ל דהא איכ' ס"ס ס' כסף קונה ס' קנין חצר קונה שלא מדעתו כדעת עבודת הגרשוני ועוד דעות אחרונים בזה רק דהמפרש להרמב"ן מס' בכורות דאית בי' משום ממונ' ולא מהני ס"ס בממונא והיינו משום להוציא ממון והכא כיון דכבר מוציאין א"י מישראל ע"י קנין דרבנן וליכא הוצאות ממון שפיר אמרינן בי' ס"ס וזה כפתור ופרח וא"כ יש לנו תנא דמסייע דקנין חצר מהני אפי' שלא מדעת ולגבי דידן הא איכא ס"ס שפיר ס' אסתומנתא ודינא דמלכותא בשטר לכ"ע כנ"ל וס' קניית חצר וכול' בדרבנן דכבר נתבטל מדאוריית' והא בפרה חולבות גם הלב"ש כתב דהמיקל ע"י קנין אסתומתא אין גוערין משום דאיכ' רובא והכא איכ' כמ"כ רובא המבטל. ואם הנכרי נתן לו השטר הא איכ' נמי קנין כסף לדעת הב"ח ואין נמצא חולק עליו אדרבה רוב ראשונים עמו (ועי' בחידושי רשב"א מס' קדושין דף ה' דחולק שם על שיטת רש"י בד"ה מה לשטר דמשמע מדבריו דשטר חוב קונה גבי אשה מדין כסף וחולק הוא ז"ל דגבי אשה אינה קונה עיי"ש):
וראיתי מ"ש מדברי מרן חת"ס סי' שי"ח מ"ש לדברי רבינו ברוך שבמרדכי שהביא הפרישה והסמ"ע בח"מ סי' ר' דחצר שלא מדעת אינ' קונה רק בהפקר ממש ולא באבדה אפי' אם נתייאשו הבעלים. והנה הנתיבות והגר"ע השיגו בפשיטות דהיא דעת יחידאי דע"כ מדאיצטריך התוס' ומפרשים לתרץ בתירוצים שונים הך דמצא בגל ובכותל בב"מ דף כ"ה ע"ב ש"מ דס"ל דאין לחלק וגם קשה לומר דהך דראה את המציאה ונפל עלי' איירי בהפקר ממש ולא באבדה ובגמ' שקיל וטרי דלקנו ד"א דילי'. והנני לסיים בכח' דהתירא אם יסכים גם כבודו עמי ודאי אם אפשר לעשות כתקנת הרדב"ז הידוע מוב' בחת"ס ובפ"ת סי' נ"ז לענין דרוס' וה"נ יש תקנה זו ובשניים אחרונים לעשות מום ע"י קטן כן נדברנו יחדיו עם ידידינו הגאון מהו' ר' אליעזר צוקקער נ"י רב"ד ק"ק בערעגסאס יצ"ו. אלא שי"ל בזה שוא"ת שלא יבא למסרך גם במ"א וד"ל ואפי' ע"י קטן גוי שלא ילמדו למ"א מכיון דעיקר בנ"ז כמ"ש.
ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"ס. ואח"כ הרא' לי הבחור החשוב חוב"ק מהו' שמואל שווארטץ נ"י בת' רב טובך (ח"ב סי' פ"ב) תשובה מהגאון מהו' מרדכי זאב איטינגא זצ"ל שהביא דברי ת' הרמב"ן הנ"ל דמשמע מניה דלא כסוברין דקנין אסתומט' מועיל וכמ"ש בת' עטרת חכמים שהבאתי ואליבא דתשו' מהר"ם מינץ מחלק בין קנין שאינ' נוהג רק בגוים ובין קנין שנוהג בין בגוים ובין בישראל. ולא אדע למה לא נאמר חלוק הנ"ל אליבא דהרמב"ן כמ"כ. וכבר כתבתי במה שנלענ"ד הפירוש בת' הרמב"ן ובעיני ברור כי כן דעת מרן חת"ס בדבריו וכמ"ש: