אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן רז

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן רז

סימן רו

ב"ה יום ד' פ' כ"ת תרמ"ו לפ"ק ברעזאווא יצ"ו. ברכות מעונים ורב שלומים על ראש חביבי הרבני החריף ובקי זך ונקי מה"ו פנחס קורלאנדער נ"י מע"כ הציע לפני דבר חדש בשאלת כוי ובופל לענין דין בכור אשר לא הובא לא בתלמוד ולא בפוסקי' ראשונים ואחרונים והיא באמת לפלא ועקום הניחה לך להתגדר ואתה חפשת וחקרת בכל צד וצדדי צדדים להוציא הדבר כעין שמלה חדשה בכוח' דהתירא ובעת בא מכתבך לא הייתי במזג השוה וגם שאר טרדות סבבוני בזמן הזה ולא הי' בידי לעיין ולברר הדברים כאשר נאה ויאה לדבר נכבד כזה, וגם עתה בעניותי אין אתי לאמור זה הדבר ורק בכה וכה מאשר נלענ"ד אציע לפניך ולא כדן דאין ששייך לגדולים אשר בארץ הנה, להם משפט הבחירה, ואשר חנני ד' למשקול ולמטרי בדבר הלכה, ולא אמנע לבקשתך. והנה תחילה בא' לדון בכוי הנאמר בש"ס מה דינו לענין בכורה, ולא נשנית בשום מקום. ובזה ודאי לענ"ד צדקה דבריך כי אסור בכורה בו יבטלו הספיקות ברובא דאי מתייש וצבי ודאי פטור וגם מצבי ותייש פטור משום כלאים. ולקמן אדבר עוד מזה בס"ד. ואם ברי' בפני עצמו ולא בהמה וחי' ודאי ג"כ פטור דאך בכור שור כתיב ובתוס' יומא שם אמר' דפטור מכסוי כיון שאינה לא בהמה ולא חיה מהיכ' תית' לחיובא כיון שאינ' חי' והה"ד להיפך כיון שאינ' בהמה ואינ' בכלל שור ועז וכשב, וג' ר"י דא' ספק חי' ובהמה ג"כ אינ' מבואר מה מין בהמה והוה ספק א"כ ס"ס גמור הוא וס"ס דפלוגת' ג"כ הוה ס"ס כמ"ש הפרי"מ סי' פ' כאן ועיי' בפרי"מ סי' נ"א וסי' מ"ג ביו"ד שם דס"ס כעין זה מהני וכן מבואר בסי' ק"י בש"ך ואחרונים ואע"ג דבספיק' דדינא לא מוקמינן אחזקה לד' הפרי"ח מ"מ ס"ס הוי. אלא שספק זה דמתייש וצבי דהספק משום כלאים דלפטור וכלומר דאף אם זה הכוי מצבי שבא על התייש דאפי' הוא מקצת שה אם חוששין לז"א או כול' שה מ"מ כלאים הוא ופטור מבכורה כדילפינן במ' ב"ק ד' ע"ח בזה יש לעיין דכלאים בגמ' לא מצינו לענין קרבן אלא בולד הראשון שבא מכלאים כגון משה ועז וכגון שאינ' נדמה לאמה אבל זה הולד שנולד אח"כ כלומר ולדותיהם לדורות והא בתמורה ס"פ כל האסורין ד' ל' ע"ב לא תני אלא ולדות שנרבעו אמות' אבל לא כלאים וגם הרמב"ם בה' אסורי מזבח פ' ג' הי"ב לא מנה ולדות כלאים ועיין ברא"י מ' חולין שם דף פ' וא"כ הה"ד לגבי בכור הא דפטור כלאים כגון משה ועז והולד אינ' נדמה לאמו חייב בבכור' ולד ולדה, וכן מוכח לפענ|ד במ' בכורות דף י"ז בפלוגתא דר"מ וחכמים בעי ברזל בת רחל בת עז או רחל בת עז בת רחל אי הוה נדמה או לא, ומקמ' הכא נקט הפלוגתא ברחל שילדה עז ואביו תייש ולענין אותו ואת בנו ופליגי בחוששין לז"א וכי היכ' דמוקי לה בתר הכי לענין נדמה ברחל בת רחל בת עז ואמאי לא מוקי לה בגוונא דא דהיינו באביו תייש והיא רחל בת רחל ולענין בכורה ומשום כלאים, אלא ודאי כיון שאינו נדמה לאמו ורק משום כלאים חייב בבכור' דהא ולדות כלאים כשרים למזבח ועיין בב"י סי' שט"ו שם הביא פלוגת' הרמב"ם שהשמיט דין זה לענין נדמה והרא"ש פסק כחכמים ובש"ע לא הביא כלל דין זה, והאחרונים מתמיהים למה לא הביא דעת הרא"ש וצ"ע ומעתה אות' כוי שדברו בו חכמים בגמ' למ"ד שהיא מתייש וצבי וכמסקנת ר"פ באו"ב ד' פ' דלענין כסוי הוא מצבי שבא על התייש ולענין או"ב בין בתייש הבא על צבייה וצבי שבא על תייש' ופליגי במקצת שה א"כ כוי זה לא הי' מין בפני עצמו ונולדו זה מזה לדרא עלמ' אלא שדברו במזדמן עפ"י מקר' האיך שצבי בא על התייש או להיפך כל חד כדינ' וכן לענין חלב יש לדון לפי פלוגתתן ולפי אשר נקר' דצבי על התייש ודאי החלב אסור דהא פסקינן כרבנן אפי' שה ולהיפך הוה ספק. אבל בכוי שהוא מין בפני עצמו ופרים ורבים זה מזה לדורות האיך לנו לחקור על תחילתן היאך נעשה וקרוב לודאי לומר דבא מצבי על תייש' חדא דדומה טפי לבריה שגדל בינינו וכגון אם הוא בוכל שי"א שהוא כוי ועוד שגדל בבית ואוקמ' אחזקה שדומה לאמו ולא נדמה דנדמה שינוי הוא. ואפשר שזה שאמר ר"ג בגמ' דמין בהמה הוא ושל בי' דושאי מגדלין עדרים עדרים ומאי ראיי' זו אלא כמו שאמרתי, ואף דלא קיימ"ל כר"ג, ועיין שבת ד' ק"ד ע"ב היינו משום דאינ' אלא בי' דושאי ונזדמן שגדל' חיות' בביתו כמ"ש שמזדמן בשרים שמגדלין חיות לבני תרבו' או שאותו עצמה באמת דנין לבהמה. אבל כוי דעלמא בזמן שנמצא במדברות ויערים והוא במקר' אתייש וצבי ודנין כפי מה דנתהוה אבל בכוי שהוא בינינו למ"ד שהוא מצבי ותייש לענין בכור' אין לפטור משום כלאים דולדות כלאים שרי' למזבח וכש"כ לבכורה כמ"ש בב"ק ד' ע"ח בתוס' שם ואי די"ל שהוא נדמה דהא נשתנה ואינו דומה לשור או תייש כמו שנמצא עתה למשל אם נאמר דבופל הוא כוי נמי י"ל דהא מקצת סימני' לשור ורובו דומה לשור אלא דמ"מ מום הוא ושוחטין עליו במדינ' כמבואר בבכורו' ד' ג' ע"ב, אבל בזה ג"כ יש להסתפק דכיון דמגדלים כל או"א לפי דומה לו לדורות עולמים שוב לא הוי שינוי ואין כאן מום, רק בולד הראשון או שני לחכמים די"א שם אבל כגון זה שדומה לאמו שהוא מינו לאלף דור אין זה נדמה ולא שינוי משום מום וי"ל דשור דעלמא הוא ובפרט שדומה ממש למינ', והארכתי בפרט זה מפני שנתחדש לי ולא דברו ג"כ בזה במפרשים וא"כ ספק זה לענ"ד אינ' ראי' להציא' בכוי זה, אבל מ"מ יש ס"ס אחרת דדילמא ברי' בפ"ע וס' חי' ובהמה וגם בזה יש לדון דהא ברי' בפני עצמ' רוב הפוסקים לא סברי' להו כמ"ש הר"ן ר"פ הזרוע להלכה ורק לספק חי' ובהמה או מתייש הבא על הצביי' עיי"ש וכבר הודיע האחרונים האיך דרוב פוסקי' ל"ס כדעת יחיד ובש"ע כאשר פסק אינ' מצטרף לספקו ועי' בהוראת או"ה סי' רמ"ב. והנה כ"ז בכוי, ועתה נחזה אנן בבופל ג"כ לדון לס"ס דיל' כדעת הראשונים שהוא שור הבר וס' חי' ובהמה ודילמא איל הבר ודאי חי' או כמו שקורין כוי ויש הרבה ספיקות. והנה מתחיל' אימ' על מה שאתה מתקשה בדברי הב"י והרשב"א בת"ה דבשור הבר הרמב"ם פסק כחכמים דשור הבר בהמה דלא כרא"ש דפסק כר"י דנימוקו עמו ובגמ' הסוגי' כוותי' דקאמר דילמ' דתאו ננהו ומסיים בת"ה דלא הי' לו גירס' זו בגמ' ועוד דבשל תורה הלך אחר המחמיר וקאמרת דאלמ' דליתא לת"ה אלא לטעמי' דרמב"ם ועוד מנה להחמיר דהא נ"מ לענין כלאים. והנה מ"ש בשל תורה להחמיר אינו מטעם חומר' וספיק' אלא דהכ' דינ' דבשל תורה הלך אחר המחמיר דזה כלל בש"ס דהיכ' דתרי מחולקי' ואינו מוכרע אזלינן אחר המחמיר כמ"ש רשיז"ל בחולין ד' נ' ע"א וכן הביא הש"ך בסי' רמ"ב בכללי או"ה בשם הרמב"ם בה' ממרים והרשב"א בתשוב' א"כ זה כלל מונח בש"ע, ויש לכוון דבר זה במה שפי' הש"ך בסי' רצ"ז על דברי תויו"ט ממ' כלאים בפלוגת' חכמים דשור הבר מין בהמה רי"א מין חיה ופי' הברטנורא והרמב"ם מין בהמה וחלבו אסור וקאמר בתויו"ט דאלו לענין כלאים אין נ"מ דכל תרי מיני אסור והשיג עליו בש"ך דזה אינו דודאי אם הוא בהמה מותר עם בהמה דשור גמור הוא כדאיתא בירושלמי דברח למדבר ונעשה שור הבר והא דפירשו לענין חלב משום דקאמר מין בהמה ול"ק דמותר עם בהמה או אסור עם חיה ור"י אוסר להיפך אלא ודאי דאשמעינן לענין חלב ומ"מ קשה אמתני' דהא בה' כלאים קעסיק ומ"מ נימא נ"מ לחלב אלא ודאי הא קמשל"ן דלענין חומרא וקולא פליגי דלענין זה אתשיל בבית המדרש והדרינן לכלל זו דהלכה כהמחמיר והם חכמים משא"כ לענין כלאים אין כאן לא קולא ולא חומרא וה"א דה' כר"י דנמוקי עמו וקמ"ל דלענין חלב בהמה פליגי וחכמים לחומרא וכיון דלענין זה אתשיל אזלינן לחומרא כמ"ש בגמ' ביומא גבי פלוגת' ב"ש וב"ה לענין שיעור שתיי' כי אתשל לעוג מלך הבשן אתשיל, ועיין בתו' ריש קידושין ב"ה בפרוטה וש"פ וב"ש ס"כ באסר אטלקי דלא הוי ב"ש לקולא דכי איתשל ודו"ק. וא"כ ע"כ מוכח דהלכה כחכמים ואינו משום ספיק' לחומר' אלא דהכא דינו דבשל תורה הלך אחר המחמיר כודאי ועיין בהג"ה מהרלנ"ח ביו"ד סי' פ' דמשו"ה פסק הרמב"ם כחכמים דכן אית' בירושלמי ושה בשם יד מלאכי דהלכה כר"י דנמוקו עמו דוקא נגד היחיד ולא היכ' דרבים פליגי עליה' ועיי' בפרמ"ג במ"ז יו"ד סי' פ' דשור הבר ודאי בהמה דהלכה כת"ק ולא כר"י ואין להצתרף לס"ס, ולענין כיסוי אינ' אלא חומרא בעלמא וא"כ נפל זה הספק. ובאמת בתוס' זבחים משמע דודאי בהמה דבופל אינ' ראם א"כ ודאי וכן הביא האחרונים לשם התוס', ותמהתי על דבריך דקאמרת להיפך ועיין בב"י סי' כ"ח ובפרי"מ דהרבה אחרונים מתירים לשחוט ביו"ט דודאי בהמה ועיקר הדברים לא שייך בזה לומר ס"ס דחסרון ידיעה הוא כמ"ש האחרונים בכמה מקומות ועיין בפרימ"ג סי' מ"ג דכל היכ' דל"י מה הוא לא מקרי ס"ס וכ"כ הרי"ט אלגזי בה' בכורות לענין לפדות בכוי פטר חמור דלמ"ד ספק חי' ספק בהמה מוצאי' מידו ולא מקרי מוצא ממוחזק דספק גרוע הוא ולא מהני אחזקי כן הביא בשם הירושלמי ולא מצרף לס"ס. ועוד דהא ס"ס זו שם א' הוא דמה אמרת דילמא שור הבר כמ"ד דמין חיה ודילמא איל הבר וחי' או כוי וחי' וא"כ הכל חד וא"כ בכל דבר שיזדמן לנו מין חיה ולא נדע מהו נימא שהוא ס"ס לחיה ונאמר דילמא מין אקו ודילמא מין זמר דילמא תאו וכדומה והכל חד ספק משא"כ בכוי ממש דס"ס משום ברי' ומשום כלאים שפיר הוה ס"ס ועוד דהכ' א"ל ג"כ ס"ס לחומר' דילמ' בופל בהמ' כדעת רוב ראשונים והמחבר ואת"ל שור הבר דילמא כמ"ד שור הבר נמי בהמה. ועוד דבכל ס"ס דא"ל לקול' ולהיפך נמי נימ' לקול' לענין דבר א' לא הוה ס"ס כמ"ש התוס' בב"ק ד' י"א ד"ה דקא מטהרת לענין שלי' והכא אם נאמר ס"ס דילמ' חי' וקול' לענין בכור אתה מחמיר לענין כלאים בהמ' ויש ג"כ ס"ס להיפך להקל וכמובן וכ"כ הטורי אבן במ' מגיל' לענין טומטום דאינ' מוצא אפי' מינו דאע"ג דאיכ' ס"ס דילמ' זה זכר וזה נקבה ודלמא תרווייהו זכרים או נקבות ומתרץ דאיכ' נמי להיפך ופעם אחרת נימ' שוב דזה מוצא את זה ולא ס"ס כהגוו"נ עיי"ש ועיין בש"ע יו"ד סי' שט"ו ס"ק ט"ו לענין אנדרוגינס כה"ג שמחמירי' אע"ג דהתם נמי איכ' ס"ס ומחמיר לענין בכורה והוא ממש דומי' דהכא, לכן אין אתי לדון להקל כיון דס' א' הוא כמו שבארתי בע"ה, ובתשו' שבות יעקב ח"ב סי' צ"ב מחמיר להטיל מום בזה"ז אפי' בספק בכור דא"כ מה מהני תקנות חכמים בכל ספק בכור יטיל מום ועיי"ש, ותו אין אתי ומי שדעתו רחבה מדעתי עניי' יבאר יותר ותמחול להציע הדברים דעתך ודעתי כא' מגדולים כי אינ' אומר ל"א ול"ה. דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ואחה"ז בא לידי ש"ת כת"ס שיצא אז לאורה וראיתי כי נשאל עד"ז והשיב שם בקצור ודעתו ג"כ שאין לצרף לס"ס בס' חי' דמדלענין כסוי הוה כודאי בהמה ורק לחומרא בעי כסוי וכמ"ש, עיי"ש בסי' קס"ה וא"כ לענין בכור ודאי אזלינן לחומרא כמובן:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה