אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן קצא

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קצא

סימן קצ

ב"ה יום ד' פ' ראה תרס"ח לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט על ראש ה"ה כבוד הרבני הגדול בנש"ק מהו' משה כהנא נ"י בשבת תחכמוני ק"ק מונקאטש יצ"ו. ע"ד ס"ת אשר היריע' כמו ה' דפין שנכתב כבר ובדק בספר' וראה שטעה במקום שה"ק אלקי' כתב תוס' הנטפלי' כם והוא איש עני קשה עליו להפסיד ולגנוז היריעה. והנה ידוע' כי בזה ג' דרכים לפיד תשו' אחרונים א' עפ"י דברי מג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו בשם הר"י הלוי לקלוף השם וכן ס"ל להנוב"י מהדו"ק סי' ע"ו וא"כ עכ"ח ס"ל דקליפה עדיף מקדר' דקדרות האזכרות אוסר הר"י משם אביו הרא"ש אלא שהט"ז בסי' רע"ו מביא שכבר נהגו הסופרי' לקדור וכ"כ ספר' סת"ם בקסת סופר סי' י"א וי"ב וכן בס' מאיר עיני סופרי' ובדברי מרן חת"ס נראי' התשובו' כסותרי' דבסי' רנ"ט נראה מדעתו דקדרה עדיף וכן בסי' רס"ד האריך לבאר כי בקדרה אין שום אסור, ובסי' ר"ס מאמצע התשו' נראה מדעתו דהנטפלי' לשי' קליפה עדיף (ועיי' בת' שבות יעקב ח"ב סי' פ"ח) ומסקנתו דהנטפלי' לשה"ק שנכתבו שלא בטעות ודאי אין לקלפו מטעם שכתב הנוב"י בסי' הנ"ל דבזה גרע הקליפה בנטפלי' מקליפ' של שה"ק דהנטפלי' אין להם קדושה רק מחמת השה"ק ושוב אם נקלפי' ושה"ק נשאר במקומ' אם כן בטל עי"כ קדושת הנטפלי' והוה הורדה מקדושתן רק בנטפלין שנכתבו בטעות דלדעת בני יונה נוטה להתיר מחיקת' ניהו דלא נתיר להדי' מ"מ לא שייך הורדה דמעיקר' נמי לא הי' להם שייכות לשה"ק רק לענין אסור מחיק' אבל לא שייך הורדה בזה, ובסי' רע"ד כתב דהסופרי' שסומכי' ע"ד בני יונה לגרר הנטפלי' לשה"ק שנכתבו בטעות אינ' מוח' בידן. וגם נראה כעין סתיר' דבסי' ר"ס נראה דפשיט' לי' דנטפלי' אינ' אלא מדרבנן וכמ"ש בט"ז סי' הנ"ל וכן דעת בני"ו ונוב"י בסי' הנ"ל ובסי' רס"ג גבה דעתו שהוא אסור תורה אלא שאין לוקי' וכד' הלבוש עיי"ש ועיי' במהר"ם שיק סי' רס"ו במ"ש לתרץ דברי' ולחלק בין ע"מ לתקן וכו' (ראיתי בשו"ת יד יצחק ח"א סי' רגל שהק' ג"כ דברי חת"ס אהדדי כמ"ש ולא העיר שהוא הערת הגאון מהר"ם שיק ז"ל). ולענ"ד ק' דבחת"ס בסי' רס"ג ג"כ מיירי ע"מ לתקן. ולענ"ד הדבר בפשיטו' לפימ"ש בסי' ר"ס דאיירי שנכתב בטעות וכמו בנ"ד בזה ס"ל דאינ' רק מדרבנן ועיי' עוד בסימן רס"ו. ושוב ראיתי בשו"ת מהרי"א סי' שצ"ב ארי' שאג הביא ראיות עצומו' בבקיאות נפלא דלקלוף ודאי אסור אך ורק לקדור רוב הפוסקים מתירי' והשיג בד' חת"ס סי' רנ"ט וסי' ר"ס שהתיר גם לקלוף עיי"ש שהביא ראיות מפירשיזי"ל סנהדרין ומ' שבת פ' כל כתבי דהך קודר שנאמר במ' אחזי' היינו מוחק או קולף גי' אבל לחתוך חתיכ' מהקלף אינ' בכלל זה, ושוב מצא כן בב"ח ומת' ראשונים ואחרונים ועיי' בת' דברי חיים חיב סי' נ"ו שהחמיר בזה גם לקדור ולא הביא דברי הב"ח הנ"ל שהפיר' קודר בסנהדרין אינ' באופן שנוהגים הסופרים. ואפשר כיון שהב"ח שם בסי' רע"ה מסיק דלכתחיל' אין נכון לעשות כן רק בדיעבד שפיר דמי לא חש להביא' מ"מ הא רוב' דרוב' תשו' אחרונים כן בספרי סת"ם מתירי' כמנהג הסופרים. והנה הדרך ג' הוא בת' בית אפרים סי' ס"א וס"ב האריך והעמיד ברב גדולתו להמציא דבר חדש למחוק ע"י גרמא כמו במ' שבת ד' ק"כ הי' שם כתוב על בשרו דקיימ"ל כת"ק דגרמ' מותר וכמ"ש הרמב"ם. ומפני חומר' דדילמ' עכ"פ אסור מדרבנן עכ"פ ע"י תינוק לסבר' הרשב"א במ' יבמות דאסור דרבנן מותר לספות לקטן בידיים. יעשה ע"י קטן שיניח נייר או איז' דבר מלוחלח במים עד שיעבור הכתב שנפסל ואח"כ יתקן ובת' דברי חיים ח"א סי' קי"ט ק"כ השיב' בתשוב' נוצחת מה שייך בזה התיר' לספות לקטן בידיים ממנפ"ש דאם מותר יעשה גדול ועכ"ח משום חשש' להדעות לאסור המחיק' באנו עובד' דידי' דהי' נתגלה השה"ק ע"י הסרת דיו אלא שיש חשש משום חק תוכות ואסר הרמ"ע המחיק' א"כ מה שנותן לתנוק גרע טפי דהא אפי' הרואה חייב לקרוע כמ"ד במ' מועד קטן ד' כ"ו דאפי' בבליעת נעמיתא ההפילי' ור"ה הצילו ואמר אי לאו דהצילו הי' מחייב ב"ק. ועיי' בת' אבני צדק סי' קי"ד שמיישב דברי בי"א בטו"ט דידוע לכל הרואה שעשה משום תקון עיי"ש בסברתו, ומסיק שם בת' אבני צדק כן להלכה ולמעשה דבנטפלי' לשה"ק גם הד"ח יודה דבזה אין כאן חיוב לקרוע דלא מצינו בשום מקום חיוב קר' על הנטפלי'. ואני בעניי לא מצאתי כמ"כ חיוב בקר' על המחיק' כלל דשם במ' מ"ק אמרינן דחייב שתיים על הכתב ועל הגויל בס"ת ג"כ ולהנ"ל לחשוב ג' על השה"ק ג"כ ולא מצאתי, והא שם מיירי בתפילי' בעבוד' זו ומזה למד הרא"ש ג"כ דס"ת לאו דוק' והא בפרשיות תפילין כמה שה"ק יש בהם ומשמע דוק' משום דהוה כמו מגילה ולא קאמר משום שה"ק. ודעת המחבר בסי' ש"מ דדוק' נשרף ולא נמחק אלא שהב"ח והט"ז וש"ך פליגי על הב"י דלמד כן מדברי הירושלמי ומדברי תלמודי בהאי עובד' דנעמות' משמע דבכל שהוא דרך אבוד ע"י חתוך או מחיק' אסור, וא"כ לדעת התשו' ד"ח ואבני צדק הי' אסור קדיר' אפי' ע"מ לתקן והא בסי' קכ"א גם בד"ח מתיר קדרה ע"מ לתקן וכי נימא ע"י קטן אסור. ונראה דעיקר סברת ת' דברי חיים משום בזיון ס"ת שמוסר' ביד קטן וכן משמעות לשונו וצל"ע ומי יתן ואדע דעת קדושים. ועכ"פ אח' אחרון אני בא והוא בעל ת' אבני צדק שנותן ב' דרכים הנ"ל בנטפלין דלרוב פוסקים אחרונים אינ' רק מדרבנן ומותר לספות לקטן לעשות ע"י גרמא הנ"ל וכן מביא הגאון מהרש"ק על ה' סת"מ שמתיר ע"י קטן ואם מתיירא שע"י לחלוח המים בנייר או איז' דבר יתקלקלו שאר תיבות מותר ע"י קטן גם המחיק' בלא גרמא כיון דטעם וסבר' הבי"א משום דגרמא אינ' רק מדרבנן א"כ הה"ד בננופכי' לשה"ק דכל אסור' של המחיק' אינ' ג"כ רק מדרבנן מותר ע"י קטן ורק כתב שלא יאמר לו אביו עד"ז ולא יעמוד ע"ג כמובן, ועוד כתב שימחק קודם הכ"ף ממ' וכיון שנמחק הכ"ף מהמ"ם שוב המ"ם נתרחק מהשה"ק ולא הוה בכלל נטפלים ולא נקרא השם עליו עיי"ש. ושוב נותן דרך ב' היינו לקדור עם איזה אותיות של אחרי' וכמ"ש החת"ס בכמה תשובו' וכמסקנת המהרי"א זה מה שנלענ"ד ולקטתי מספרי הקדושים ומאיז' מהדרכים הנ"ל שיעשה ישאל להמורים הגדולים במקום תחנות' ואם יסכימ' אתי נמטי כמשיב' למכשור' בס"ד. ויש לי להוסיף התיר' דילמוד עם התינוק פרשה זו ובהגיע להטעות יאמר לו כן וכן צריך להגיה א"כ הוה לחנך הקטן דלדעת התוס' פסחי' מותר לספות לו בידיים כמו גבי בית אבות אפי' אם ל"ד אלא שמחנכו בכך ועיי' בחת"ס ח"ו סי' י"ג עיי"ש. ועתה אבא ע"ד הערות וקושי' עצומו' אשר הרבני להציא לפני מך ערך כמוני א') מ"ש ע"ד דברי רשיז"ל ע' חולין ד' ו' שמפרש אליב' דרבי שהתיר בית שאן דלאו מא"י הא בא"י אסור דקיימ"ל קדושת א"י לא בטל' ובמ' בב"ק קי"ד פיר' עד ריא"ש דרבי העלה לכהונה עפ"י מסלפ"ת דמשני שם בתרומה דרבנן דאיכ' למ"ד דקדוש' ראשונה וכו' וסתר' אהדדי. ע"כ לענ"ד דרשיז"ל נשמר בזה דהכי פירשיז"ל "דקיימ"ל" ולא קאמר דרבי ס"ל הכי אלא דרבי התיר ב"ש ומשמע לכ"ע התיר' פשוט לעלמ' ועכ"ח משום דשאר א"י לא דקיימ"ל קדושת' לא בטלה אבל שם רבי באתרי' והוא בעצמ' ס"ל דבטל' והא בידו לחלוק על החכמים ובאתרי' עבד עובד' כנפשי' כמ"ש בפ"ק דיבמות דעשו ומודיעי' זל"ז בנשואי להאוסרי' צרת הבת ועיי' בחת"ס ח"מ סי' קצ"א אהא דמ' שבת ר"פ ר"א דמיל' במקומ' של ר"א הי' כורתי' לעשות פחוני' במקומ' של ריה"ג הי' אוכלי' בשר עוף בחלב מפני שלא עמדו למנין להכריע הלכה כמו גבי תנור עכנאי אבל בדור שלאחריו אפסק' הלכת' דל"כ וה"נ כן הוא שם בב"ק מיירי באתרי' והוא סבר דלא קדשה כמ"ש בגיטין ד' ל"ו בסוגי' דפרוזבול דרבי סבר שביעי' בזה"ז דרבנן ופירשיז"ל דסבר בטל' קדושת ארץ. והכא בחולין התיר לכ"ע ולזה פירשיז"ל דקיימ"ל כלומר לאנן דקיימ"ל הכי מ"מ התיר שאן דלא מא"י הוא עפ"י ריב"ז משמי' דר"מ וז"פ לענ"ד:

ב') מ"ש לפ"ד תוס' זבחים כ"ב דמ' אחי' מחמ' מילה מותר בקדשים א"כ הוה הותר מכלל' ובפסחי' ד' ס"א ק' דלא מצי לילף אסור טמא דהותר מכלל' ע"כ לענ"ד לא קשור ועיי' בתוס' חולין ד' קט"ו דלא חשיב בב"ח הותר מכלל' גבי בהמה טמאה וחלב טמא' משום דוקא גבי חלב דכתיב כל חלב משמע בין בהמ' בין חי' ושוב הותר כלומר דצריך להתיר וכן טמא דכתיב בקרא כל איש וגו' וכווונאת' עליו ודאי משמע בכל זמן ועת ושוב הותר בצבור וצריך ודאי להתיר' אבל הכ' הא סברת התוס' דמשום אונס הוא כמ"ש בתוס' חגיגה ד' ד' א"כ מעיקר' לא הי' בכלל אסור ואדרבה שם בתוס' דלרשיז"ל צריך לאסרו מכש"כ דלא מקרי הותר מכלל':

ג') מ"ש אדברי מהרש"א מס' שב' ד' ע"ב גבי ידיעות דספח' חרופ' דקאמר מה דלא מצי להתנות על ספק חטאת בשלמים משום דספיק' הוה דוק' באשם תלוי. וק' דהא בל"ז אי"א להתנות דחטאת ונתנות' ארבע ובשמונים בב' מתנות ועיי' בתוס' מ' קדושין כתבו להדי' דרק לאשם מצו להתנות משום דמתנתן שוי'. וכדי שלא להשוות רבינו כטוע' בדבר משנה ח"ו. נלענ"ד דהא התוס' אמרו שם דאע"ג דממעט באכילתן דשלמים נאכל לב' ימים משא"כ אשם ואסור להביא קדשים לבה"פ מ"מ כיון דבדיעבד מהני א"כ לא הוה ידיע' גורם לחלוק קרבנות. והא בזבחים פ' התערוב' דף ע"ט ס"ל לר"א דמתנתו למעלה שנתערבו במתנתן למטה נותן למעלה ורואי' אותן המתנות שנותן מתחתוני' למעלה כאלו הם מים ואח"כ נותן למטה והך מימר' הא לכ"ע נאמרו ומשמע אפי' לר"א והא בידו להתנות ולערב דמן ואז בדיעבד לר"א יש תקנה כנ"ל משו"ה פי' משום דהקפיד' תורה לחייב בספיק' א"ת:

ד) מקשה ע"ד שעה"מ בחופת חתנים סי ה' דס"ל בדעת התוס' מ' יבמות ד' צ"ז ד"ה עריות דאשה ובתה אינ' אסור' אלא אם לכה"פ הוה נשואי' בחופ' עכ"פ דאז מקרי שאר. וק"ל מהא דנזיר ד' י"ב דאר"י האומר לשכוח' צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם דדילמ' ישא מקרובותיה. וקאמר רבא ומודה ר"י באשה שאין לה בת וכו' ולדבר השעה"מ מה איכפת לן אפיל' יש לה בת דהא לא היה רק קדושין בל חופה. והנה בפ"ת אה"ע סי' ט"ו כתוב' קושי' זו ואחרי מזה מקשה ממשנה מפורשת מ' קדושין המקדש אשה ובתה אין אח' מהן מקודשת דכל שאינ' בזה אח"ז אפי' בב"א ליכ' ומה בבת אחת איכא דהא עוד לא אסר' זע"ז דלא הי' רק קדושין בלא חופ' ועיי"ש דמפרש ג"כ דברי התוס' דאמרי בקדושין לבד ונשואי' לאו דוק' כמ"ש בד' ג' ועיי' בכת"ס אה"ע סי' כ"ב שמיישב קושיא א' והקושי' מנזיר ג"כ עפיה"ד. ולענ"ד איכ' למימר דהא אית' בתוס' שם דהוה מטעם קנס דאל"כ יאסרו כל הנשים וצ"ל ג"כ דהא ודאי לאו בשופטני עסקינן והאשה שנתקדשה ודאי חקר' ודרש' למי נתקדש' ועיי' במ' קדושין רפ"ב ודאי תבא לפניו ותאמר קדשתני ע"י שליח אך ורק אנו אין מאמיני' אות' ודילמ' בבואה לפניו נכנס'. עמו לחצר' ואיכ' דעת הר"ן שם בפ' נערה דמסתמ' אפי' שלא בכוונ' לשם נשואי' והוה כמו חופ' וכן קיימ"ל באה"ע סי' כ"ז ע"ש ברמ"א ואח"כ כשישאל לב"ד יאמרו דאין להאמינ' וסבר דמותר באמ' ולא יחשוב למאומ' מה שנכנס' לחצרו כנלענ"ד לפי חומר הנושא. וסברת הרמב"ן ידוע דמגוף לגוף ליכ' חזקה ג"כ י"ל כנ"ל כמובן:

ה') מקשה לדעת כו"פ סי' ס"ב אליב' דהרמב"ם דס"ל בה' מלכים דאין אבמה"ח נוהג בעוף לב"נ א"כ הדר' קושי' הגמ' במ' פסחי' ד' כ"ג לדוכתי השוחט בשבת חטאת בחוץ לע"ז מה תקון ותי' הגמר' תקון להוציא' מיד' אבמה"ח ופי' רשיז"ל לב"נ לא שייך להרמב"ם לפמ"ד בגמ' חולין ד' ט"ל דמוקמינן לי' אליב' דר"ה בחטאת העוף (ועיי' בישו"י וחת"ס סי' ע' ובחדושיו למ' חולין שתירצ' בתרוצי' שונים). והפלתי מתרץ דהרמב"ם לא ס"ל כפי' רשיז"ל דתקון לב"נ אלא לישראל דנאסר אבמה"ח במשהו בשר גידין ועצמות ושאר אסורי' הא בעי בכזית. ותמוה עלי' דהא הרמב"ם בפ"ז מה' עכו"ם פסק דתקרוב' עכו"ם לוקי' עליו בכ"ש. וקושי' זו מתבדדין בעלמא ושמעתי כי בכו"פ אשר יצאו לאור מחדש נכתב קושי' זו מבעל הגהות עליו ועיי' בצרור החיים שהביא הקושי' בשם תשוב' מאהבה:

ואפשר לתרץ דהרמב"ם דס"ל אאדשאש"ל ורק להמזבח נאסר כמ"ש מכלים שהזניח אחז והוה כפסולי מוקדשים ואסור ועד"ז פריך מאי תקון ועיי' ברמב"ן מ' נדרי' פ"ג גבי כהנים שפגלו דהוה כלא שחט ושחיטת' כנבלה ולא תקון כלום ומשני תקון להוציא מידי אבמה"ח ועכ"פ ליכ' משום תקרובות ע"ז דיאסר בכ"ש ולר"ה הא י"ל דס"ל כמ"ד מקלקל בחבור' חייב:

ועוד י"ל עפי"ד קרית ספר דהא דס"ל הרמב"ם באוכל כ"ש לוקה איכ' מטעם אסור אכיל' אלא משום הנאה דמאומה וצריך עכ"פ שוה פרוט'. יעיי' בדברי ירמי' ודרך המלך ובמנ"ח דקשי' להו באמת דהא כתוב ויאכלו זבחי מ' או ונקרא אשר חלב זבחי' וגו' יאכלו והיאך דכתיב אכיל' בעי' כזית ולפי"ד קרית ספר ניח' דהוא משום הנאה ולא שייך כזית ועיי' צל"ח פסחי' פ"ב ובפרמ"ג בפתיח' לבב"ח. ודברי ירושלמי (פ"ו ממ' תרומות) ידועי' מוד' ר"ל בח"ש באסור' הנאה. וא"כ בפשיטות מיושב דודאי סתם משהו בשר עם גידין ועצמות לית בי' ש"פ וצריך כזית משום אסור אכיל' למלקות ודברי הפלתי על נכון:

דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה