אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן קפה

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קפה

סימן קפד

ראיתי הצורך לעיין בתקוני סתו"ם אשר שכיח אפי' היוצאי' מת"י סופרים מומחי' שאינ' נזהרים בעירוב אותיות היינו עירוב ממש בכתוב' מעור' כגון ראש הלמ"ד נכנס לתוך חלל הדל"ד ורי"ש וכ"ף פשוט' או לחי"ת ונעשה קילקול אותיות ורבי"ש וכ"ף פשוט' נעשה דמיון לה"א או אפי' תגין וזיינ' נכנסי' לתוך הלל ונשתנה וכמה וכמה סת"ם יהא צריכים תקון ובאותיו' שם הקדוש ית"ש או בתפילין ומזוזה אי אפשר לתקן ע"י גריר' משום מחיק' ושלא כסדרן. והנה המקור נפתח להלכה זו ידוע מ' גיטין ד' כ' גמר' שם לא צריכא דמעורה בתוס' שם כ' הריב"ם דקדק מכאן דבגט ל"צ מוקף גויל דמעור' היינו שדבוקי' האותיות והר"י השיב דאין מכאן ראי' דמעור' היינו שנכנס ראש הלמ"ד לתוך חלל החי"ת והה"א וכדומה והרמב"ן והר"ן השיבו דאז קרוב יותר לפסול משום קלקול אותיות א"כ פליגי בזה הר"י עם הר"ן והרמב"ן ובש"ע או"ח סי' כ"ב דכתב יש לזהר וכו' כבר השיג עליו בט"ז דלר"ן פסול אפי' דיעבד ובתשו' הרימ"ט סי' ל"ב השאלה בנכנס הלמ"ד לתוך חלל הרי"ש ונדמה לקו"ף פוסל אפי' לדעת התוס' דדוק' שנכנס מעט דליכא קלקול כ"כ הוא דפליגי דל"צ אלא שיהא מעור אבל לא בנכנס הרבה דמודי דאיכא קלקול אות ואפי' אם גם בזה פליגי מ"מ בכהגוו"נ דבדמי לאות אחר רי"ש כקו"ף ודאי מוד' ולא מהני אפי' בהכרת תינוק והמג"א שהביא בשם כנה"ג דגם בזה יש מכשירים כבר תמהו עליו האחרונים דאדרב' הביא דברי מהרי"ט הנ"ל דבזה כ"ע מודה לפסול וכן פסק הרמ"א סי' קכ"ה באה"ע ועיין בח"מ וב"ש ופר"ח שם וגם בקרבן נתנאל דייק כן ומהרא"ש פ"ב דגיטין מדהביא הדרך שמעור' האותיות לתוך חי"ת וה"א ולא הביא האופן שנכנס לתוך דל"ד וכ"ף פשוט' ש"מ דבכהגוו"רב פוסל. והנה בס' קסת סופר בח' לשכת הסופר חקיר' ג' החמיר בענין כ"ף פשוט' שנכנס לתוך חלל' הראש הלמ"ד דלאר' שהביא תשו' אחרוני' המקילי' בנכנס רק מועט ולא נראה כה"א ובשם ס' שנות חיים אם נכנס לתוך חצי הפנימים אפי' באמצע או לתקן כדי להמשיך גג הכ"ף כדי שיהא בתוך חצי הפנימי' אע"ג דה"א דעלמא כשרה כמש"כ הרמ"א סי' ל"ב מ"מ כהגוו"נ דאשא למימר ג"כ דריש' דלמ"ד בתר סיפא גרירי אינו נדון כה"א והוא ז"ל חולק עליו רואה בסבר' חדשה כיון דדרך הסופרי' להושי ראש הלמ"ד מלמעלה למטה א"ב בתחילת כתיבתו היתה ה"א מעלי' מה יושיענו אם אח"כ מחברי' ללמד ופרח ממנה שם ה"א מ"מ הא הוה כחק תוכות דלא עשה מעשה בגוף אות שיעשה ה"א אלא ע"י חבור ללמד נעשה ממילא ה"א ע"כ א"כ לפי"ז ימשך חומר' גדולה דאפי' מעט כ"ש ואפי' תג יפסל דהא לדעת הרא"ש רגל שמאל אין לו שיעור ואפיל' בכ"ש והנה בתשו' מהר"ם שיק סי' עד"ר מתיר כהגוו"נ למשוך באכלסון ראש הלמ"ד חוצה לה ולא זכר כלל משום ח"ת ולדברי ק"ס כש"כ שתקון זה הוה ח"ת:

וראיתי בתשו' רע"א ח"ב סי' כ"ז אחרי שפלפל בסבר' דגם התוס' מודים להר"ן בסת"ם ורק בגט דפשיט' להו דדבוק אינ' פוסל דלא בעינ' מ"ג משום כתיבה תמה. לכן גם עירוב זה אינ' דהוה כנגיע' אות באות אבל בסת"ם דבעי כתיבה תמה ובעי מ"ג לכן גם זה פוסל, והנה לפי"ז אין בו עכ"פ משום ח"ת דהא פסקינן באו"ח סי' ל"ב ויו"ד רע"ו דבדבוק אותיות שהפרד ע"י גריר' ליכ' משום ח"ת ולא משום שלא כסדרן בתו"מ וכדעת הרא"ש ומרדכי וסייעתי' דאפי' בתחילת כתיבתו קורדם גמר' ואפי' בדבוק גמור כמו שהכריע' הח"מ וב"ש ופרי"ח אה"ע סי' קכ"ה דלא כב"ח וא"כ בערוב אותיו' הנ"ל ג"כ יכול לתקן כגון למשוך הלמ"ד חוצה לה או להמשיך גג הכ"ף כמו שאמר השנות חיים ובנכנס מעט להכשיר לגמרי גם בלא תקון דהא טעמ' דקסת הסופר דפליג אפי' במעט משום דמ"מ כ רגע א' הי' ה"א גם אם חיבר אח"כ ללמ"ד ולית' צורת ה"א זה הוה ח"ת ולס' רע"א דאינו רק כדבוק אותיות הא ליכ' ומשום חק תוכות. והנה נלענ"ד ראיי' דליכ' בזה משום ח"ת מדבוק אותיו' גופא דקיימל"ן כתשוב' הרא"ש דאפי' אם נדבק בתחילת כתיבתו יכול להפריד וליכ' משום חית ובק"נ פ"ב דגיטין הוכיח ג"כ מלשון הרא"ש שם דגם בנדבק לגמרי א"כ כמה אותיות כגון ד' ור' ה' ב' אם נדבק' לו' וכדומה יהא הו' דומה לר' ובז' לד' וכדומה. ועוד דהא אפילו באותיות שם הקדוש קיימל"ן דמותר להפריד א"כ גם ו' ה' בכלל כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ג' א"כ יהא הו' דומה לר' ורק לאח"כ כשגומר הה' נראה וחוזר לו' והא לדעת הקסת סופר יהא זה ח"ת כיון דפעם א' היא רי"ש וכן בשה"ק של ו' ה' דמנה הטור סי רע"ו בין שה"ח שאינ' נמחקי' דהא רגל הרי"ש אי"צ רק כשיעור י' קטנה כמ"ש המרדכי והוא בפרק הקומץ משא"כ בו' צריך שיעור ו' קטנה כמ"ש הב"י סי' ל"ב וגם הסופרי' נוהגין אפי' לכתחיל' בר' ד' ה' לעשות הרגל שיעור אות קטן א"כ גם זה דומה לר' בדבוק בתחילת הכתיבה, וא"כ יהא פסקי הרא"ש ג"כ סותרי' אהדדי דהא כבר נאמר לעיל דהרא"ש מודה בלמ"ד שנכנס לכ' וד' כמ"ש הק"נ והוא ראש המתירין גם בנדבק תחילת הכתיבה ואפי' בדבוק לגמרי ואפי' לדעת הרשב"א בתשו' סי' תרי"א דאינו מכשיר להפר"ד הדבוק בתחילת הכתיבה ונ"יר פסק הב"ח בפשיטות בסי' ל"ב דהא דמצריך הרשב"א לגרור כל האות בכהגוו"נ משום ח"ת היינו אות השני הנדבק ולא אות הקדום שנדבק אליו דזה נגמר בהכשר ולס' קסת הסופר הנ"ל גם זה הי' צריך לגררו משום ח"ת דהא נשתנה צורתה פ"א לפי"ז ואינו בהכשר רק בגמר אות שני וזה גופ' לדידי' חית וגם ראיי' מתשו' רמ"ע סי' ל"ו לאחר אשר הוכיח כי העיקר שאינ' מועיל תקון גרירה בנדבק בתחילת הכתיב' מ"מ בעובד' שהי' שנדבק נו"ן פשוטה לה' של שה"ק בשיט' אחרונה שהי' מכוונ' אליו כיון דאי אפשר בשעת הדחק כבר הורה זקן הוא הב"י להפריד, ודייקו מזה בתשו' אחרונים דלא חשש למנהג הסופרים ע"פ קבלה לתייג אמצעו גג של ה' משום שהזהיר לגרר רק מרגל הנו"ן ולא מה' כלל ותיפוק לי' דצריך להניח מחלק הגוף הנו"ן משום תג הה' אלמ' דס"ל דלשון ונכוונת לה' הי' באמצע' וא"כ בעת שמשך גג הה' הא כבר נעשה הנו"ן פשוט' כפופה ורק אחרי שגמר הה' חוזר ונראה לפשוט' ולדעת ק"ס הוה ח"ת ולמה לא צוה לגרר רגל הנו"ן לגמר' כדקיימ"ל במ"ם פתוח' שנעשה סתומ' והה"ד הכ' כמובן וכן בגט פשוט סי' קכ"ה הביא עובד' מהרב המנהיר בגט שהי' תיב' דהוית שהיה ה"א דבוק לד' וכמ"כ קודם שנגמרו הח' היה הד' צורת ח' ועוד כדמות ראיי' מתשו' הרא"ש כלל מ"ה שנכתב ישראל אל"ף למ"ד אות א' כזה י והכשיר דאע"ג בס"ת פסול בגט לא בעי כתיבה תמה וליכ' רק משום דביקות ולדברי ק"ס הא הוה ח"ת דגם בגט פסול דהא הלמ"ד בלא אל"ף ואל"ף דלא למ"ד ליכ' צורת אות כלל א"כ השנוים זה ע"י זה נגמרו ועוד אפי' אי לא דייקי כול' האי הא אית' בהרלב"ח והסכים אליו בחת"ס סי' רס"ז דכל שנוי אות שאינ' שום צור' אות אינ' גרע מדמיון לאות אחר א"כ ברוב אותיות הדבוקו' בתחילות כתיב' יזדמן כן דקודם שנגמר השני אין על הקדום הנדבק לו שום צורת אות כגון א' ב' וכיו"ב ולכל הדעות יצטרכו גריר' ב' אתיות לגמרי לכן נלענ"ד עד"ז דעת המרדכי בהלכות קטנות בטעמ' בפרוד אותיו' דליכא משום ח"ת דזה אינו מתעסק בעשיית אותיו' אלא בהפרדן זה מזה כלומר דוקא אם נתכוון לעשות אות גופ' הוא דשייך וכתב' ולא חקק כמו כן וו' סתומ' לעשות פתוח' אבל האיך דאותיות נגמר בהכשר תו לא שייך עשיית כתיב' אלא הפרדה וה"נ כיון דכבר הכ' וד' נגמר' בהכשר ואין כוונת' לגמרן רק לכתוב אות א' הוא הלמ"ד אע"ג דעי"כ נגמר הכ' לא איכפת לו אם הוא ממילא נגמר דזה אינ' בכלל למעט מוכתב אע"ג דח"ת ג"כ ממילא לא משום זה הוא ממועט, ועוד דה"נ עכ"פ כותב הוא וכל עסקו לכתוב כדינו מתחיל' עד סוף וכי משום דח"ת ג"כ ממילא נפסל אות', ויש להצטרף ג"כ להתיר' במה שראיתי באות' תשוב' רמ"ע דבר חדש והוא בעשה רי"ש ונדל"ד ע"י נטילת תג שלו לא הוה ח"ת אלא חק יריכות כיון שאינו תוך ממש אלא עשה מעשה בחקיקות יריכות אגגו אלא דבס"ת מ"מ פסול דבעי כתיבה ממש ע"י דיו וקולמ' ולפי"ז בגט הי' כשר כהגוו"נ (וזה חדוש שלא הביאו הפוסקי' אחרונים) ועכ"פ חזינו בדעת רמ"ע דלאו בנעשה ממילא תלי' דין ח"ת דאפילו בחקק סביב' הירך מ"מ נעשה ממיל', וכש"כ בנ"ד דכותב ירכות ממש הוא, ולפ"ז י"ל דברי הרשב"א התמוהי' במ' שבת ס"פ הבונה אהא דתנא מגיה אות א' בשבת חייב ומוקי לי' רבא בנטל תגו של ד' ועשא' ר' ובזה השלים הספר ודייק מזה הרשב"א דכהגוו"נ ליכ' משום ח"ת והקש' עלי' כל המפרשי' דהא הוא מן המחמירי' אפי' בדבוק אותיו' כש"כ הכ' דדומה לאות אח', ולפי הנ"ל י"כ דהא רבא לא בא רק לישב הברייתא וי"ל דס"ל האי תנא כאידך בריית' פ' כל כתבי ד' קט"ו דס"ל דשלא בדיו ואשורי' ג"כ כשר וא"כ לית לי' דבעי כתיבה ממש רק כמו גט דלא פסול רק ח"ת ולד' רמ"ע הנ"ל ליכ' בזה משום ח"ת רק לדידן פסול בס"ח משום דליכ' כתב ממש והרשב"א דייק רק לענין ח"ת ונ"מ לדידן לענין גט אע"ג דהרשב"א בתשו' כ' דהוה כח"ת הנה לא אמר ח"ת ממש אלא כח"ת וכן דייק הג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ח מלשון הסמ"ג וסה"ת. ועוד בדבוק אותיות בתחיל' הכתיב' אפי' תוך אינו אלא כדיוטא בעלמא משא"כ מר' לד' עיין בק"ס סי' ח'. והנה ישנו כאן עמודים לסמוך עליהם בס"ת ת"מ דלא יצטרכו גניז', ומ"ש האחרונים דמקילין בהו טפי מבגט שלא יצטרכו גניז' ועתה השאלה יפרד לארבעה ראשים והוא אם נכנס רוב חלק ראש הל' לתוך ד' ור' וכ' אי מהני תקנה להשמיך הל' חוצה לה' כמ"ש מהר"ם שיק או להמשיך גג הכ' פשוט' כדי שיגיע ראש הלמ"ד לאמצע' לצד חצי הפנימי' ואז לא יהא קלקול אותיו' ואם נכנס מעט עד שאינ' נראה כה' לא יצטרך תקון כלל וכמ"כ בתג וזיון שנכנסה לחללה וארבע במ"ש דאם נחמור כדברי ק"ס א"כ גם בדבוק אותיו' ימשך חומר זו כמו שבארתי בס"ד, ואני מבקש ממורים כהלכה נ"י אם להסכים אם להשיג יודיעו דעתם הרמה להוציא אמת לאמית' של הלכה למען כבוד תוה"ק. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא:

כ"ב. כעת בשעת הדפסה הרא' לי חביבי הבחו' החשוב החוב"ק מהו' שמואל כ"ץ נ"י בשו"ת שמן ראש (חאו"ח סי' ד') שהאריך ג"כ בענין זה ולא העיר מכל הנאמר בדברי וכן הרא' לי תשוב' הרד"ם סי' ג' שהאריך והרחיב בענין זה בתוקף גדולתי ומסקנה' כי בכ"ף פשוטה שנכנס ראש הלמ"ד בחלל' דכשר דדרך כתיבה בכך ועוד טעמים נמוקי'. ולא באתי רק להעיר כי הראי' ממ' ב"ב ד' קס"ג לא זכיתי להבין אשר שם בגמ' שני שיטין דפסול בשטר היינו ב' ש' וד' אוירי' כגון כך לך זעג"ז משום ראש הלמ"ד בשיט' ב' שפעמים מזדמן לרגל הכ"ף כן ס"ל לריב"א. ורחב"א משמי' דעולא אמר כגון למ"ד מלמעלה וכ"ף למטה דהיינו ג' אוירי' ופי' הרשב"ם דבין שיט' לשיט' די לנו באויר א' שיוכל לאמן את ידו להרחיק ראש הלמ"ד דתחתונה מכנגד רגל כ"ף התחתונה. מזה דייק הרד"ם דלהרחיק כנגד היינו שכותב ראש הלמ"ד בחלל הכ"ף ולענ"ד דלהרחיק מכנגד אי"צ לפרש כך כי אם כותב הלמ"ד סמוך לרגל לפני הכ"ף ג"כ מקרי הרחקה דהיינו רק שלא יפגע ראש הלמ"ד לרגל הכ"ף כמ"ש לעיל דרק לפעמים מתדמין אהדדי. וכן יש אופן שמושך ראש הלמ"ד באכלסון חוץ לחלל הכ"ף דהא באחרונים כתבו דיש תקון לתקן כך אפי' לאח' שנכנס לחלל כש"כ דכשר אם מתחילה עשה כ"ף כנלע"ד. וחדוש בעיני שלא הביא הראיות שהבאתי וכמ"ש:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה