אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן קפג

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קפג

סימן קפב

בהי"ת אוכ"י ו' עש"ק ל"ו למב"י תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו.

שוכ"ט על ראש כבוד הרב המאוה"ג בנש"ק מו"ה שלמה קליין נ"י אבד"ק סי' טעשה יצ"ו. בדבר שבא לפניו בס"ת אשר כמה אותיות שהדיו נקפץ מעליה' ויש מהם שצריכי' תקון בהעבר' קולמוס ועל כמה אותיות שרשומן ניכר היטב אך ורק שאין שחרות שלהם כשאר אותיות ועל ב' דברים סובבי' דברי ש"ח ותשובת' בצדו, א' במה שמבואר בסי' ל"ב סעי' ג' יכתבם בדיו שחור ובקס"ה מוסיף שיהי' בתכלית השחרות א"כ משמע שאין ממנו שחור יותר וכבוד מע"כ הוכיח דודאי אינ' מעכב ורק למצוה קאמר דאל"כ בפ' הבונה מ' שבת שם כתבן שלא בדיו וזהב הר"ז יגנז ואם נאמר דגם בדיו יש חלוק בין שחור לשחור נימא רבות' יותר אפי' בדיו, ואם כי דקדוק נכון הוא מ"מ י"ל דכל א' לפי מינו דכל צבע וצבע צריך להיות בתכלית' למען ירוץ הקורא בו כמ"ש הרמב"ם לענין תמונות האותיות, ועוד הביא ראי' דהא סתם דיו הוא ע"י תערובת מים וא"כ כפי מדת המים כן השחורות והי' לנו ללמוד כמה הוא מדת המים וזה באמת ראי' נכונה, ולענ"ד להוסיף עוד ראי' ממ' נדה ד' כ' אמתני' דתנן שחור כחרת במראי' הדמים וקאמר בגמ' שם כררת לדיו ופריך בגמ' לימא כדיו ותי' דה"א כי פכחות' דדיות' קמשמ"ל כי חרות' דדיות' ופירשיז"ל דפכחות' הוא אשר מקלישות דדיות' דחרת' יורד ושוקע למטה ומעתה חזינן דבקלמרי' של הדיו ג"כ משתנה השחרות וכי נימא דצריך הכותב סת"ם לשקוע הקולמס עד שיגיע לשוליים מקום חרות' כזאת לא שמענו. ועוד האיך אפשר לומר תכלית השחרות הוא בדיו דהא שם בגמ' כקיר כענב טמא דהא דתנן ועמוק מכן טמאה כלומר שיותר שחור מדיו ומעתה מה הוא השיעור שינתן בתכלית השחרות לענין דיו ואיזה דמיון נערוך לו. ואפשר לומר לפי"ז דאם אינ' שחור יותר מזפת וכחול אינ' בכלל שחרות דדיו דהא שם בגמ' דזפת וכחול הוא בכלל דיהה' מכן וטהור במראות הדמים ועי' בתבו"ש ה"ט סי' ל"ח לענין מראות הריא' דדעתו לשער בזפת לחומר' ושם ביאר דאין אנו בקיאין לשער בדיו כמ"ש בגמר' במרא' שחור בריא' דטריפ' דהוא כדיו. ואפשר דבזמן הגמ' הי' השחרות של דיו יותר מבזמנינו:

וא"כ אם נאמר דהשחרות של דיו צריך להיות ממש שחור שאין שחרות יותר ממנו האיך מצאנו ידינו ורגלינו בכתיבת דיו שלנו אחרי שאין אנו בקיאין לדעת התבו"ש. והנה להלכה למה לו פלפולים הנ"ל הא במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ח בשם ס' זכרונות נתן בו סימן דאם מתחילת הכתיבה הי' כלבן שהוכה' מראיתו או כאדום הוה שלכ"ס ופסול אלמא דשחור קצת יותר הוא בכלל שחור, אלא דאפ"ל דמזה אינו ראי' כ"כ דלמא רק לענין תקון מהני, אבל ממ"ש בס' מאיר עיני סופרים בשם עקרי דינים הוא ראי' מבוררת שכ' דמראה כעופרת פסול אלמ' דאם שחור יותר כשר, ומ"ש לעיל מהגמ' ונ' נדה ד' כ' דנימא כמרא' זפת וכחול יהי' פסול דאינ' בכלל שחור כיון דהוה בכלל דיהה' מכן וטהור, אין זה דקדוק דלעולם הוה בכלל שחור אלא דלעינן מראה דמים שנימו אדום הוא אלא שלקה צריך דוקא כחרת דדיו דהא קמן רכפכחות' טהור אם כי פשיטא דהוה בכלל דיו, ועוד הא אמרי' דדוקא בדיו יבש משערי' ולא בלחה והוא פשיטא דהכתיב' א"א רק בלחה אלא עכ"ח דלא תלי' זב"ז כלל וא"כ עכ"ח מ"ש בקס"ה בתכלית השחרות כמ"ש כ"ת. ועוד נלע"ד דאין כוונת הקס"ה לדון בשחור עצמ' אם יותר או מעט אלא כוונת' שלא יהי' לדיו שום נטיי' למראה אחרת כגון בזמנינו שרוב דיו הנקח בפאבריקען ובחשיות נוטי' קצת למראה ירוק וכיו"ב ופשיטא דיש לסמוך ע"ד ס' הזכרונות וע"ד עקרי דינים שהביא האחרונים ועיין בתשו' מרן חת"ס יו"ד סי' רנ"ו והנה ראיתי כ"ת בעינן מחזי כמנומר שמביא בקס"ה בצ"ע בהצורך לתקן ברוב אותיות שקפץ מהם הדיו, וכן דעת מקצת אחרונים ועי' בל"ח בה' ס"ת (על הרא"ש) ס"ק מ"ח שדעתו ג"כ כן וכן מוכח מת' הריב"ש סי' ז' מדאמרי' בסוגי' דמנחות ד' יגנז והא אפשר לגרד הכתב ולמעט וישלים בכתיבת החסרון אלא עכ"ח שתקון זה אינו מועיל, ושכן דעת הרמב"ם שחולק על הרשב"א בתשוב', וכ"ת הביא ראי' מפסקי הרי"ף והרא"ש וכן הרמב"ם שלא הביא' הלכ' זו מ' גטין ד' נ"ד בפלוגת' דר"י ורבנן דמסקינן דאפי' ר"י מודה בכל האזכרות דל"מ הע"ק דמחזי כמנומר, והנה לתרץ דבלאו"ה קיימ"ל כרבנן דר"י לא ניחא לי' למעל' דעכ"פ הוה לי' לאתוי' הך דינ' דנדע דינ' דמנומר והנה באה"ע סי' קל"א פסקינן בגטין ג"כ דכ"מ העברה לשמה כדברי ר"ח מ' גטין ד' כ דכתב ע"ג כתב אינ' כתב ואין חלוק בין כתיבת והעבר' ק' בין כתיב' שה"ק ובין כ"ד דצריך כתיבה לשמה כמ"ש ר"ח שם ד' כ' דבאנו למחלוק' ר"י ורבנן וראב"י פליג התם דטעמי' בשה"ק משום זאו"ע וא"כ אם הי' הרי"ף והרא"ש מביא' הלכה זו היינו טועין דבגט דל"ש מנומר כשר ולדדהו הא אין חלוק ועי' בת' מהרי"א סי' רס"ט שהוכיח בראיות דהגמ' במ' גטין ד' כ"ד הנ"ל אזלא אליבא דר"ח ואי משום דנדע עכ"פ דינ' דמנומר דהא במנחות כ"ט אינו מבואר רק בתלי בין השינוים והחלוק רב ביניהם כמ"ש כ"ת וגם בקס"ה. והנה מדברי הריב"ש הנ"ל גם משם ראי' דהא קאמר דהי' אפשר לתקן לגרוד השורות ולמעט הכתב אלא ודאי דבין השיטי' לאו דוקא דגם גריד' בכלל מנומר וגם מוכח מהאי דתני סתומ' לא יעשה פתוח' ואם עשה כן הר"ז יגנוז והרי"ף הביא' והא גם אפשר לתקן ע"י גריד' כמ"ש הרמ"א באמת בסי' ער"ה ולדעת הריב"ש הרי"ף ס"ל כהרמב"ם וא"כ כבר יש ללמוד מדברי' דזה הוה כמנומר, וראיתי בדברי' תירוצים דכ"ת איז' שיש להעיר עליהם במ"ש דיכול הסופר לומר קים לי כר"י ועי' בש"ך יו"ד סי' ד' סק"ה גבי אסר דבר של חברו שיש לו שותפו' דלא מצי למימר קי"ל כמ"ד דאינ' אוסר ובגון זה כלומר דהסופר יתפוס ויאמר קי"ל כר"י וזה שמקשה בגמ' דלא כר"י, א"כ יאמר לו הבע"ב קח לך הסית. ומ"ש כ"ת דברי המחבר אהדדי דבסי' רע"ג כתב גבי לא ימעט הכתב מפני הריוח שבין הפרשיות ובדיעבד כשר וכמ"ש שאינ' רק למצוה וכמ"ש הטו"ז סעי' ג' ובסי' רע"ט בסו' הסימן פסק בדילג ב' וג' שיטות שלא ימחוק ג' ויכתוב ד' וה' במקומ', והנה לא אדע למה דילג מ"כ ולא הק' מסי' ער"ה בטעה בפרשיות סתומ' תחת פתוח' או להיפך דלא ימחוק ולמעט הכתב דהמחבר שם פסק הרמב"ם דיגנז, ועכצ"ל כמ"ש האחרונים דתרתי לריעות' ודאי מחזי כמנומר דהיינו לכתוב על הגרר וגם יצטרך למעט הכתב וכן משמע מת' ריב"ש הנ"ל, ויותר מזה ראיתי בס' מקדש מעט דמסתפק בג' טעיות בכל דף דקיי"ל דתולים אם גם גירוד ומעוט הכתיבה יועיל וזה גרע, וא"כ דברי המחבר נכונים דבסי' רע"ג לא אמר רק דאם מעט הכתב בלא גירוד דהכתיבה מתחיל' כך הית', משא"כ בסי' ער"ה וסי' ער"ט דמיירי שכבר טעה וצריך לגרוד וגם למעט הכתב והדברים פשוטים. וראיתי עוד מ"ש כ"ת בסוגי' דגיטין דמחזי כמנומר אפי' אם כשר בדיעבד כיון שאינ' מהודר עכ"פ לכתחיל' יטעון בע"ב דלזה לא נתן לו לכתוב כמ"ש בכמה מקומו' כן לענין דינא, ועי' בת' התשב"ץ סי' קמ"ט שכתב כעין סברא זו ועי' בת' בית שלמה סי' קמ"ב שהביא' ופי' בגמ' ג"כ שו"ט דגמר'. ומ"ש כ"ת למה לא הביא הרמב"ם דין הנ"ל דהיינו מחזי כמנומר והיינו דינ' דגמ' במ' מנחות דכ"ט הנ"ל דבד' טעיות מחזי כמנומר דהא אינו בכלל יתר וחסור, ולענ"ד הא כל עצמ' של מנומר פסול דאינ' הדר ומשום זאו"ע כמ"ש הר"ן במ' מגילה פ"ב גבי מגילה שהשמיט בה הסופר אותיות עיי"ש דרק בס"ת החמיר' לפסול משום זאו"ע ולא במגילה והנה מצינו גם גבי אתרוג מ' סוכה ד' ל"ה וגם גבי הדס ד' כ"ג שם דפסול מחזי כמנומר דהיינו אתרוג בעלת' חזזית בג' מקומות ובהדס בענביו מרובי' מעליו דשא"ה דכתוב להדי' הדר ומחלוק' רש"י ותוס' ר"פ לולב ודברי מהרש"א וכ"ת ידועים ועי' בחי' חת"ס שם וכיון דהלכה זו נוהג בכל המצוות כמ"ש במ' שבת דף קל"ג ע"ב ועי' מ' מנחות דף ס"ג וס"ד אלא דבס"ת החמירו יותר לפסול כמה דברים אפי' בדיעבד ובאתרוג וכן בכל ד' מינים משום דכתיב' להדי' הדר תו ל"ש להכניס בכלל ס"ת דגם בשאר מצות שייכי', ולענין הלכה בפרטות דין מנומר כבר נשמע ממ"ש בטעה בפרשיות וכן בד' טעיות דיגנזו ולא מהני תליי' ולא גריד' ולמעט הכת ועכ"ח דאפי' בדיעבד פסול. ועוד נלע"ד כיון דאפי' בדיעבד פסלו מנומר בין שהוא מדאורי' או מדרבנן עיי"ש בת' מהרי"א חיו"ד סי' רע"ב וא"כ היינו מחזי כמנומר כלומר דנראה שאינ' משום אותיות הצריכי' ורק הוה כנמורי' ולא להשלים החסרון א"כ הא הוה בכל חסר אות כמובן. ומ"ש מהו זה מחזי כמנומר ומהו מנומר עצמ'. והנה כבר הראתי לדעת כי בד' מינים ג"כ מצינו פסול מנומר ושם מה שייך מנומר המינים ועכ"ח שאין זה הדר ונוי יופי אם הדבר אינ' בגוון אח' רק כמו מורכב מכמה גווני' ואופני' חלוקי' זה מזה, ולדעתי אין חילוק בין מנומר ובין מחזי כמנומר דכל עצמ' של הפסול משום מחזי כלומר בעיני הרואים וזה גופא הפסול וכמ"ש שם בגמ' גבי אתרוג דעל חוטמ' אפי' בכ"ש ופירשז"ל שם דזה נראה לרוב העולם ועי' בת' מהרי"א סי' הנ"ל. והנה לענין דינ' בנדון ראיתי בספר דעת קדושים (אשר נדפס אצל ס' בני יונה) שעמד ע"ז וכ' שלא שייך כאן משום הג"ה ז' אותיו' בכל דף והוה כמנומר כי יש קולא במנומר כמ"ש ססי' רע"ט ונתכוון לדברי הרמ"א שם שחולק על המחבר גבי טעה בשטין, והוסיף עוד דכאן קיל היטב כלומר בנמצא הרבה אותיות בספר שנעשו אדום כי להעביר הקולמוס הוה כתחילת הכתיבה ודאי מאן דסמך עליו לא הפסיד בפרט משום כבוד קדושת ס"ת שלא לגנוז ח"ו. רק בנדון ששואל כ"ת לענין אותיות שאי"צ להעבר' הקולמוס אך ורק שכהו מראה שחרות שלהם משאר אותיות אם זה גופא לא מחזי כמנומר, בזה וודאי אין לחוש דאפי' הבני יונה מודה לזה כמ"ש בעצמ' בסי' רע"ו סעי' ה' דגם בשאר אותיות הם עופר עליהם זהב בהרב' מקומות והעביר' מעליה' אם צריך מפני כן להעביר עליהם הקולמוס מחזי כמנומר אבל אם אי"צ בהע"ק ורק נשארי' כמו שהן לאחר העברת הזהב אין בזה משום מנומר כיון דליכ' הע"ק ופשיטא דעפרות הזהב עליה' הי' כשהי' האותיות עוד לחי' דאל"כ ודאי אין הזהב מתקיים עליה' כמובן ובזה ודאי א"א שלא נבלע הדיו קצת בהזהב כדרך כל עפר שמפזרי' על המכתבי' שהאותיות קצת כהו ממראיתן ועכ"ז כיון שהשחרות קיים כ"כ שאי"צ להעבר' קולמוס דלא ונחזי כזה כמנומר וסברת' ודאי כמ"ש כ"ת דבהעברת קולמוס ישנו ג"כ שנוי' בכתב כמובן משא"כ בהנ"ל והנני ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה