לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קס
בעהי"ת יום ה' נשא תרס"ז לפ"ק פה מאד יצ"ו. שלמא רבא וחיי אריכא לכבוד ידידי הרב הגאון מו"ה יוסף אלימלך כהנא נ"י אבדק"ק זשאדאני יצ"ו:
ע"ד מ"ש בעת נקיון המקוה באם יש חשש לג' לוגין מ"ש להכשיר ע"י חרב וכיו"ב במי פירות וברז"ה מפקפק עד"ז דמדברי רמ"א סעי' כ"ט משמע דוקא אם נשלם שיעור מקוה מקודם ואח"כ או כאח' חזרו למראה מים משא"כ אם קדם מראה מים דלא נטהר' עוד ע"י שיעור' דמקוה חזר ונעורו הג' לוגין לפסול. והנה בהלכה פ"ד שם ביאר באר יותר קצת. ותלי' לי' בשיטת הראב"ד והרמב"ם בנתן סאה ונטל סאה אפי' במים לא פסל דוקא עד רובא אלמא דלא בטלי מים שאובים ונפסולי לגמרי מטעם זרוע' כמ"ש הרא"ש ע"כ ה"נ חזרו ונעור כפסולי וכן תלי' לי' במ"ש בסעי' ל"א במים שהגליד' ואח"כ נמוח' דאפי' שאובי' נעשו כשרים. ויש ב' דעות בסמ"ג בפי' התוס' זו דאין כשרים לטבול בתוכה רה שאינ' פוסלים. ופי' הב' דאפי' לטבול בתוכה כשרים וא"כ היינו הפלוגתא אם בטלו מפסולם או חו"נ ועד"ז כ' מדשינה הרמ"א בסעי' כ"ט למראה מים ובתוספת'. כתב מקודם חזרו למראה מים נתכוון הרמ"א לדברים הנ"ל דבעינן השלמת המקוה קודם לחזרו מראה מים משום דחושש לפי' א' דסמ"ג כמ"ש שהגלידה אינו כשרים לטבול בהם דחו"נ:
והנה לענ"ד א"א לקיים דבריו דהא בסעי' כ"ד דפסק המחבר דלא כהרמב"ם ונתן סאה ונטל סאה לעולם כשר וכן בסעי' ל"א במים שהגליד' כשר להקוו' ופירשו בש"ך ס"ק ע"ג דכשרים לטבול והרמ"א לא הגיה כלום בב' מקומות הנ"ל ש"מ דהסכים להמחבר ובד"מ כ' להדי' דלדידן במים שהגליד' ונמוחו כשרים לטבול בתוכו וא"כ האיך אפשר לומר בדברי רמ"ח סעי' כ"ט משו"ה היפך דברי התוספת' דחשש לשיטת הרמב"ם או לפירש א' בסמ"ג. והנה ראיתי בגדולי טהרה בנחל ס"ק כ"ח שדייק כמ"כ בדברי התוספת' לאמור מה שכפל ג' לוגין ומ"ש שאינו פוסלי' במקוה שנשתנה ליין ולא עוד אלא שאם חזרו למראה מים וכו' טובלים למה חזר וכפל ולא עוד:
ה"ה היא היא ותי' בחד תירוצא דנתכוון דאפי' חזרו למראה מים קודם השלמ' שיעור המקוה אפי"ה כשר לטבול בו דל"א חו"נ ומשמע מיני' דגם דעת הרמ"א כן והא כמ"כ נתפשט הלכה במדינתינו כדעת הר"ש והרא"ש בנתן סאה ונטל סאה כשר אפי' יותר מרובא וע"ז סמכו בכ"מ במקואות של מי גשמים כמ"ש ומרן חת"ס בכמה ת'. וכאשר ראיתי דבזה"ז באשר עושי' מקואות נמשכים מבאר מים חיים שדינ' כמעין כמ"ש מהרי"ק מ"מ הא מתקנים מפני הנקיון לעשות באזין ע"י טיחה של צימנעכט ובעטאן שאינה מאבד טיפה וסותמי' הנקב אשר ע"י נמשכין המים מן הבאר ההוא. ומעתה אם מחממין את המקוה ע"י יורה מים רותחי' כלומר שלא ע"י דאמפף או סעמיוואר ועי"כ עכ"ח צריכין לשאוב מהמקוה ולמלאות שוב ע"י מי יורה שהם שאובי' וכן חוזרין חלילה חדש וחדשים אשר בלי ספק בתוך הזמן ההוא נעשה נתן סאה ונטל סאה יותר מרובא ופשיטא דלאחר סתימת הנקב מהאי באר שנשאר סתום בתוך הזמן הנ"ל כי מי מקוה הנ"ל אין לו דין מעין כלל לכל הדעות ועיי' בש"ך סק"ל. ועכ"ח צריכי' אנו לסמוך גם בזה על שי' הר"ש והרא"ש דבמי שאובי' כשר נתן סאה ונטל סאה אפי' יותר מרובא וכדעת המחבר סעי' כ"ד הנ"ל ואין מקום שנחוש שוב לדברי הרז"ה הנ"ל. ושוב מצאתי בתשו' שערי צדק (להגאון וודעש ז"ל) סי' נ"ג שיש להמחבר רז"ה תשוב' באות' ענין ודעת הת' שערי צדק כי לא נתכוון הרמ"א לכך מדמסיים וחזרו למראה מים וי"ו דוחזרו לפי"ד הרז"ה מיותר ואדרבה לדעת הרז"ה דהוה הכרח דצריך השלמת השיעור קודם לחזרו מראה מים הכי הול"ל אם כי נשלם שיעור המקוה חזרו למראה מים אלא ש"מ דהרמ"א לא בא להשמיענו רק היפך התוספת' וכ' אם נשלמה מ' סאה וחזרו דצריכי לב' ענינים אלו השלמת שיעור המקוה וחזרו למראה מים ושפיר כ' בוי"ו. וזה דקדוק נכון מאוד ומסקנתו דאין חלוק בין חזרו קודם או לאח"כ א"כ יש רגליים וידיים למנהגן ש"י שלא לחוש בזה:
והנה כשהייתי בק"ק ברעזאווא דשם נעשה מקוה נמשכ' מבאר מעין והמקוה עצמה באזין ע"י טיחה של צימענט כנ"ל לא סמכתי כלל על הכשיר' בכלים נקובים או הכשר יין וחלב אשר בל"ז מפוקפק כמ"ש בת' שו"מ ובסוף ת' אבני צדק חיו"ד והא במקוה כגון זו אפשר בקל לנקות עד גמיר' וכמעט נעשה יבש ממש. אבל מקום ק"ק פה אי"כ וע"כ מנקים רק הבאר מקום מעין ממש ושם א"א לנקות עד גמיר' ע"כ אם צריך ב' תקוני' לשאוב ע"י כלים נקובים ובשגם זה מפוקפק כמ"ש בטו"ז והש"ך ע"כ בנשאר שם מעט מים מכשירים אותן שוב ע"י חלב והלא במעין שיפסלו בשאובין הוא חומרא בעלמא כמ"ש ברמ"א בא"א אלא ע"י טירח' וההוצאות סומכין על הפוסקי' דלא כשאלתין וכן דעת מרן חת"ס סי' רט"ז ובגידולי טהרה מיקל לגמרי א"כ בכגון זה די לסמוך אתיקונים הנ"ל:
ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: