אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן קנט

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קנט

סימן קנח

בעהי"ת אול"י ג' כ"ד למב"י תרס"ז לפ"ק פה מאד יצ"ו.

החו"ש לכבוד הרב הגאון מו"ה עקיבא כ"ץ שטראססער נ"י אבדק"ק טאקאי יצ"ו. מ"ש ע"ד המקוה אשר לא נזהרו בעת החפירה ובנין קירות הבור לשאוב ע"י כלים נקובים אפי' במקוה מעין. וגם כי אשר חפרו בעומק לתגבורת המים עי"כ זרקו במים הנ"ל גל של אבנים בלי סדור וחבור למען לא יסתמו נקבי הנביעה ועל ממעל האבנים עשו כמו גשר מחוזק ע"י מסמרים וכיו"ב ראוי' לטבול עלי' והמי מעיי' מבצבצי' ובאי' דרך הגל אבנים ונקבי נסרי הגשר הנ"ל. ועי"כ פקפק מעכ"ת להכשיר ולתקן ע"י מי פירות כגון יין וחלב כנהוג כי האיך יראה מה בין הזויות וסדקי אבנים ולא מה שתחתיה' כלומר דילמא לא הגיע עליהם המי פירות ולא נשתנו וע"כ דעתו הרמה לעשות כמ"ש התה"ד סי' רנ"ח וכן בת' דברי חיים סי' צ"א להטיל עפר עפ"י המים עד שנעשה יבש כמ"ש שם ואח"כ בעת אשר יעל' המים למעלה מן העפר יהי' הממשכה ברובו. אך ורק פקפק שוב דהרי בנ"ד אינו דומי' דהא א"א להטיל עפר בין הצדדי' וסדיקים שבין האבנים וכן מתחתיה'. משא"כ בהך דתה"ד ודברי חיים. ושוב כתב להקל כי עכ"פ אם למנעל האבנים יתן העפר עכ"פ א"א למים לבוא כי אם ע"י המשכה:

והנה אם כי דבריו נכונים. מ"מ בהא צריך עכ"פ ג' טפחים כהמשנה דעלמא כמ"ש בשו"ע סעי' מ"ה דהאי דתה"ד אשי הגיע הסתיכ' של העפר עד קרקעי' המים א"כ כול' המשכה נחשב ע"ג קרקע. משא"כ בנ"ד אשר נחוש כי נשאר מים בפ"ע בלא המשכ' ואין כאן המשכ' אך ורק מה יבצבצו דרך העפר א"כ הוה כמו שפיכת וזריקת מים מחוץ למקוה כמובן. ואם כי בהמשכה דעלמא לא חיישי' כמה הוא גובה המים על פני הארץ היינו משום דכול' המשכ' הוה דרך זחילה ונזילה וצריכי' כקרקע משא"כ הכא הוה מקוה בפ"ע ואינו זוחל על שום דבר כי הגבהת המים ל"ש בו לומר המשכה ומשו"ה הצריך התה"ד להטיל עפר עד שיעשה יבש כיום א' בד"ח כתב ל"ד יום. אבל עכ"פ צריך להתיבש ומה שמים דוחקים עצמם ומבצבצי' דרך העפר שפיר הוה כמו המשכה כלומר דהמשכה דעלמא משום דבטל לגבי קרקע משא"כ אם המקוה עומד' בפ"ע וכי מפני שמגביה' א"ע יבטל טפי ע"כ לפענ"ד צריך תקון הנ"ל. וממילא צריך עכ"פ ג' טפחים דלא עדיף משאר המשכה כנלענ"ד. והחכם עיניו בראשו אם יש אפשרות במקוה הנ"ל להטיל עפר כ"כ או אפי' רגבי אדמה על שטח אבנים עד שיגביה ג' טפחים ממעל ודאי יעשה רפש וטיט, ולענ"ד א"א שיתיבש. ועוד הא א"א שלא ישאר מים וטיט הנרוק עכ"פ שחשוב כמים מלמטה וצדי האבנים והמה ישארו על מקומן. וא"כ אפי' נימא כי המים אשר יבואו עתה דרך העפר וחול יוכשר' ע"י המשכ' זו מ"מ אחרי הזמן אשר ישאבו מן המקוה ויחליפו המים כנהוג יבצבצו המים שנשארו בפסולן והוה כמו מקו שנפסל בג' לוגין מים שאובין ומקוה שחלקי דתרווייה' פסולים כמ"ש בסעי' י"ט והכי נימא דתרוויי' פסול אלא דשוב ישוב' במקום מקוה העבר' ויעי' בש"ך ס"ק נ"ח ובשם אגודה דמשמע ממנו דבמקוה שמחזיק יותר ממה שנפסל אמרי' שכל מה שנפסל נשאר בתוכ' וגם כי אין הכשר רק בנתיבש ע"י סדינים או חול דנבלעין ממש ונעשה כקרקע. ועכ"ח הוא מטעמי' דאמרי' לעיל דאין זה כהמשנה דעלמ' אלא כקרקע ממש אבל מה שנשאר ממים ומה שחשוב כמים לעולם בפסול'. ע"כ לענ"ד אם א"א למלאו' עפר מכל וכל אין תקון זה מועיל:

ולענ"ד יותר מועיל תקון יין אדום וחלב. כי מ"ש כת"ר מפני שאין המים נראי' מתחתי' ומצדדי האבנים כלומר דלמא לא הגיע אליהם המי פירות ולא נשתנו מלמט' למה ניחוש להכי הא קיימ"ל יש בילה בלח בתוך לח ואם נפל יין אסור לתוך יין היתר ויש כדי לבטל לא ניחוש דלמא נשאר האיסור במקו"א ורק בים הגדול אמרי' כן במס' מכות ובטעמי' אית' בהריטב"א דטבע מי ים הגדול כך דווקוי' וקיימי' עיי"ש ועי' בטו"ז סי' צ"ב בדברי הרמב"ם וטור לענין נעור טיפת חלב דחייש לזה וכן בט"ז באו"ח סי' תס"ז ס"ק ח"י שם בהגעיל' יורה מחומצת ונשפך לבור דאם לא שאבו ממנו חייש דלמא נשאר למעל' והביא ראי' מהך דסימן צ"ב. אבל ראיתי בפרמ"ג שהשיב עליו דשם בסי' צ"ב מיירי שנפל על חתיכ' לכך צריך נעור יפה משא"כ במים עם מים בלא שאיבה ג"כ נתערב היטב, נשמע מיני' להדי' דאפי' שם בסי' צ"ב אם הטיפת חלב הי' נופל לרוטב ל"ה צריך נעור רק דאין החתיכות מערבות להתערב הכח שבלח וא"כ נשמע בב' מינים ג"כ אמרי' כן דהיינו חלב לרוטב וא"כ למה לא נימא הכי לענין השתנות המראה דאם נשתנה המראה לפנינו בכ"מ שאפשר לראות ומערבי' ג"כ במקום שידינו מגעת דנשתנה בכ"מ כיון דהאבנים אינו סדורים ולא חבורי'. א"כ וודאי יש מקום להכניס החלב או יין במקום מים ועי' במס' חולין פ"ו בסוגי' דרואי' ה"נ יש לנסות כמה מים ונשתני' ע"י חלב ולפי ערך הנ"ל יש לשפוך במקוה הנ"ל:

והנה אין אני מחליט לדעתי כי מי אכי ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכת"ר מבפנים ובלאו ו"ה האי דינ' במעיין [אם אינו סומך לנהר כמובן] חומרא בעלא כמ"ש הרמ"א עצמו דהיכא דיש לחוש לבטל פ"ו והוצא' וטירח' יש לסמוך אמקילין ועי' בחת"ס סי' רט"ז שמיקל ג"כ בהוצא' וטירח' אפי' בהקדימ' השאובים. רק בטירחא לבד הו מחמיר בכה"ג דהקדמ' שאובים עי"ש וכש"כ אם יש לחוש למכשולי' ח"ו כמ"ש כ"ת. ודאי צריכי' אנו לחוש ולסמוך ע"ד רוב הפוסקים ורק לתקן מה שבידו לתקן:

ידידוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. נ"ב ואח"כ ראיתי בס' שו"ת מנחת אלעזר סי' מ"ב. מו"מ של הלכה כיו"ב ודעת המחבר כי הפרמ"ג רק לענין התפשטות הטעם קאמר ולא לענין מראה וחזותא. והנה הפרמ"ג תולה סברתו לחלק בין לח בלח ויבש בלח דהיינו שם בסי' צ"ב שנפל הטפה על החתיכה שהוא דבר גוש והא במ' ר"ה ד' י"ג אמרי' דלח בלח יש בילה לענין מעשר ובמ' זבחים ד' פ' לענין הזאה ועכ"ח לענין נתינת והפרשת מעשר מניה ובי' לא תלי' בטעמי' וכן בהזאה שנתערב' המתנות והזאות זב"ז צריך דבר ממש ולא טעמי' ומ"מ אמרי' יש בילה. ולענין מ"ש המחבר לענין ספיק' דמעיין בשם משכנות יעקב. עי' בגדולי טהרה בשו"ת שלו שנותן בהם סימני' ומה שהוא נובע תמיד היא א' מסימני מעיין עיי"ש. הנ"ל:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה