לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קמב
לכבוד הגאבד"ק ש"ב יצ"ו. אחדש"ה הנני במודע כי מכתב מע"כ בא לידי ובמוש"ק כאשר פתחתי וקראתי איז' שורות אותיות נבהלתי מראות נ"ש בשמי להכשיר מקוה ע"י פומפע כאשר הוזכר במכתבו וחלילה וחס לי להורות חדשות בדבר אשר גאוני עולם מתדהנזי' ומפקפקי' בה ובפרט כי גדול האחרונים בשו"ת אמרי אש סי' פ"ו העמיק והרחיב בתשוב' ארוכה להאיר מכל צד וצדדי' לפסל' אפי' בשעת הדחק. והרב הנ"ל או שלא הבין דברי מע"כ או שחשב דשם פומפע חד הוא. ועובדי הכ' הוה כי רק נקראתי לקהיל' הנ"ל לעמוד על שיעור המקוה עד היכן יגיע ועשיית והכשר מקוה גופ' העיד' אנשי' מהימני' כי כך הי' עוד בימי הגאון מהרי"א ז"ל כאשר הי' שם. ומקוה הנ"ל נהירנ' הוא על אופן זה שישנ' שם ב' בארות ואחת ע"י פומפע משמשת חוץ למקוה בחצר ובאר א' סמוך למקוה הבאזין. ויען כי רצון אנשי הקהיל' מפני המפונקי' כידוע לכסי' בזה"ז מבקשי' נקיון ומים צלולי' וגם בלא מדרגות רבות לירד לתוכ' וע"כ נעשה על אופן הנ"ל כי מן הבאר אשר סמוך לבאזין הוא המקלח מים לבאזין ויען כי עפ"י רוב המי באר אינ' עולי' כ"כ למעלה עד כי די להוריד מים די שיעור' לכן צריכי' לפומפען הנ"ל שהיא שואבת מים לרוב ע"י צנור לבאר הנ"ל עד כי יתמלא ודי למלאות המקוה כלומר מ"ש באזין והלא בזה אין שום פקפוק ומשנה שלמה הי' בפ"ו דמקוואות מ"ח הי' בעליון מ' סא' ובתחתון אינ' כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה והלא בת' הר המור הביא משנה זו שהוא לכ"ע אפי' לדעת הראב"ד וי"א כשר' משום דבשעה שממלא בידי אדם המקוה שלמה ולא נפסל' בשום דבר ולא יגרע ממ"ש החת"ס סי' ר"ג במקוואות של גשמים שנוהגי' עד היום בק"ק פ"ב ושארית ק"ק ועיי' עוד בסי' רי"ב רי"ד ממש כעובד' זו וליתר שאת אמרתי לערב היטב מלמטה למעלה מי באר השני הסמוך למקוה. ומעתה יבין מע"כ היאך שרחוק ממ"ל העניני' זמ"ז ואין צורך להאריך לפני חכם בדבר פשוט:
ועתה באתי רק בדברי' אחדים מ"ש מע"כ ע"ד הר המור סי' כ"ב דהביא ראי' מדברי הראב"ד דלא מהני השקה לפסול מים שבאו ע"י תפיסת אדם דאל"כ מה הביא ראיי' ממתניתן דסילון דמטהר עליון מן התחתון והיאך יטהרו הא הוה תפיס' עי"א אלא ש"מ דתפיס' עי"א אינ' פוסל בג' לוגין. ואי מהני השקה מה ראיי' הא הוה ע"י השקה כת"ד ועד"ז ה"ה מע"כ דעכ"ח אינ' מפרש דברי הראב"ד בענין עשיית המקוה ע"י אדם בלא כלי כפי פי' הט"ז ס"ק כ"ח דלפי"ד אינ' הוכח' דלא מהני השקה דהוא לא אמר רק דאינ' ככלי ע"י י"א דאל"כ לא מהני השקה כמו מעיין ע"ג השוק' דפ"ה. והנה מע"כ מסתם לן סתום יותר מדי כי לא ראיתי בט"ז פירוש ה ולא פיר' א' בדברי הראב"ד רק אהא ממ"ש דר"י שפוסל היינו שהי' שאובי' מתחילה וקמשמ"ל דפסול אע"ג דבלא כלי למקוה אלא בידי' פסלו מ"מ שאינ' בהכשר המשכה ובסיפא דמכשיר לכתחיל' לעשות מקוה כול' ע"י זילוף היינו ע"י המשכ' כדינ' בקרקע' דאע"ג דבשאובין ממש לא מהני בכולה ובלא המשכה מכשיר עד מחצה האיך דלא היה בכלי מעיקר' זו תוכן כוונת הט"ז לפרש דברי הראב"ד. אבל הוכחת הראב"ד מהך מתני' דסילון ולדחות דברי י"א שפוסלי' אפי' ג' לוגי' בלא שאובי' רק בי"א לא מצאתי כי בזה אינ' רק רמיז' מדברי' וא"כ מ"ש מע"כ להעמיס בדברי ט"ז עיקר חסר. ועוד מ"ש בדברי מע"ב בסבר' הראב"ד בס"ד וז"ל "אלא ודאי דהוי רק שלא בידי שמים ולא הוי כפסול כלי אלא שלא נעשה אכתי בהכשר ולזה שפיר מהני השקה:
עכ"ד ולא ירדתי לסוף דעתו וכי לפסול שאובי' לא מהני השקה והלא המשניות והפוסקים מלאי' מזה והך מתניתן גופ' דסלון פ"ו מ"ח הא בהכ' איירי כמ"ש הר"ש ואדרב' משו"ה מיקל אפי' כחוט השערה דלשאר פסולי' בעי' כשפופרת הנוד ועיי' במ"ג שם גבי ג' מקוואות ושאוב מן הצד. ועיי' בש"ע סעיף כ"ג ובש"ך ס"ק קי"ד קט"ו קט"ז:
והנה מצאתי מקום לדברי מע"כ והוא בדברי ראב"ד בבעלי נפש גופ' שהביא בב"י והוכחתו ממתניתן דסילון כך הוא מפני דסלון אינ' כלי לכן אין חוששי' לירידת המים למקוה מתוך ידי'. ומעתה לפי"ז יש לכוון דברי' לדברי כ"ת דאם הסלון הי' כלי א"כ הי' ממש דומי' דכלי שהעביר' ע"ג שוקת דמתניתן ולא מהני השקה אבל מפני שאינ' כלי אין חוששי' ולעולם משום השקה כדברי מע"כ. ובאמת הוא הוא קושי' הב"י מ"ש הש"ך ס"ק ק"ו על הרא"ש דמכשיר להביא מים ממעיין ומקוה שלמה אפי' הווייתן שלא ע"י טהרה ומטעם השקה והקש' עליו מהך דשוקת ותי' לחלק דהכ' קיל מכלי שיש לו ב"ק משא"כ הת' עיי"ש אלא דבאמת אי אפשר לפרש כוונת הראב"ד על אופן זה דא"כ ל"ל לאסוק' בדברי ר"י בתוספת' דאיירי שהי' שאובי' לימ' בלא שאוב' וע"י אדם מ"מ פסול דהא שם אין כאן השקה ועוד דהא מודה ובא לי"א דרוב' ע"י אדם פסול ורק בהמשכה מכשיר וא"כ משמע דג' לוגי' מכשיר לגמרי דאל"כ במה חולק אי"א דהא הם ג"כ לא אמרו רק דפסלו המקוה כשאובי' וא"כ כמו השאובי' מהני להו השקה (בלא הפסק כלי) הה"ד בהני שהן ע"י אדם ועכ"ח דברי הראב"ד כפשטן דג' לוגין ע"י אדם כשר לדידי' ואינ' דומ' לכלי כמ"ש הב"י לדעת הרא"ש ובפרט לפימ"ש הר"ש והרא"ש בהך דשוקת דשם משום גזר' דרבנן לא שייך הכ' כלל. וא"כ דברי הר המור עולי' בפשיטות מה הוכח' ממתניתן דסלון דע"י אדם אינ' פוסל כלל דילמ' שם מטעם השקה כמ"ש הרא"ש לענין הווייתן ע"י טהרה אלא ודאי דס"ל דלא מהני השקה לענין פסול ע"י אדם כמו הווייתן ע"י טהרה להרשב"א זה נלענ"ד בפשיטות לכן לא אדע כוונת מע"כ בזה:
ומ"ש מע"כ לתקן ע"י שיהי' נמשכי' מי' ממעיין ע"י שפופר' הנוד וכמ"ש החת"ס בסי' ר"ח להשיג על הנוב"י מה"ת ודגו"ומ. עיי' במהר"ם שיק סי' ק"צ שמתרץ דברי הדוג"מ על נכון מאוד ומ"מ לא אדע באופן היאך יתוקן דאם המעיי' בעצמ' ילך בשוה כלומר בלא קטפרס למקוה למה צריך לפומפען ולהכשיר' אח"כ ע"י המשכ' המעיי' והלא המעיי' בעצמ' יכול עשות המקוה ועוד הא עי"כ יתקרר טובא ואם להשיק בפ"א ודיו כמו הך דסילון הלא כבר פקפקו בזה האחרונים שקש' לסמוך ע"ד הרא"ש בזה כמ"ש בגדולי טהרה בתשו' סי' י' ובפרט היכ' דאיכ' חשש דאוריית' והכ' הא כול' ע"י אדם איכ' חשש הנ"ל. וגם צריך לזהר שלא יהי' השפופרת ממעיין הפוונפען עצמ' דאז הולך המים מלמטה למעלה וזהו קטפרס כמ"ש בגדולי טהרה ג"כ מה"ט להשיג על ת' זכרון יוסף בזה. ועיין בת' מהר"ם שיק סי' קצ"ה שהי' ממש עובד' כזו דהיינו ע"י פומפען וגם צנור כשפופרת הנוד ממעיין זה עצמ' ומסיק לאסור שא"א בלא קטפרס ובפומ- פען הו' חשש' דאוריית' ובגדולי טהרה מסיק כמה פרטי' האיך דיש להועיל ע"י פומפען והמה כול' משום דרבנן לכן לענ"ד טוב מזה לתקן המקוה כמ"ש בתחילת דברי' שגם בקהיל' הנ"ל הוא כן עוד מימי הגאונים שהי' שם דהיינו מפומפען לבאר ומבאר למקוה (אם לא שנשתנ' שם עד הלום) :
והנה עוד ראיתי בדברי מע"כ להעיר במ"ש בדברי הגאון הר המור דלא מהני השקה במה שהוא ע"י אדם או הווייתן שלא עי"ט ומשו"ה נתלו בהיתר החת"ס. ולא אדע לכוון הדברי' הלא לכל פסולי המקוה מהני השקה וכי הני שאובי' שנזכרו בתוספת' ובג' מקוואות וכל מה שהביא הרא"ש בב"ק ועיי' בתשו' חת"ס סי' רי"ד שהביא דברי הגה' מרדכי אהא דמ' תענית טביל' בחמין מי איכ' והקשה דהא אפשר להשיקן למעיין ומסיק משום גזרות מרחצאו' והא להחם המקוה ע"י דוד ויור' חם לדעתי אי אפשר שלא ע"י אדם וע"י הוויית' בטהרה ולהנ"ל הא לא מהני השקה. ועוד הא כמה כרכחו המפרשי' אהך קושי' דתה"ד אמאי ברבו נוטפי' על הזוחלי' לא מהני השקה. לכן לענ"ד דסברת הר המור אליב' דהראב"ד והרשב"א אינ' רק בשעת עשיית המקוה דהשקה זו בשעתו דנימ' עי"כ חבור וזריע' בשעת דנעשה בפסול זה לא מהני השקה דס"ס הוויי' זו נעשה ע"י אדם או שלא בטהרה אבל אם אחר שנעשה המקוה במקומה והיא רק פסול' משום ע"י אדם או שלא עי"ט אבל המקוה כבר נחה במקומ' דבר חדש הוא שלא יהני השקה וחפשתי ולא מצאתי גלוי לדין זה ואדרבה הא הר"ש טעמי' דכול' שאובי' הוא משום לתא דהוויית' ע"י טהרה וא"כ לא אדע מה גרע זמ"ז וכי משום דהיא דאוריית' הא חסר מקוה ג"כ פסול מה"ת ומהני השקה וכש"כ אם בשעת טבילה היא מושק וכמ"ש הגדולי טהרה וכמ"ש הש"ך דראוי לעשות כן ובג"ט הנ"ל דבדאוריית' אפי' בדיעבד מעכב א"כ אמאי לא מהני דהא כמקוה אחת חשבינן לי' רק לדעת הרא"ש דמטעם זרוע' דמשו"ה מקילי' לסתום יש פנים לומר דשאובי' הוה כזרועי' ופסק ממנו שם שאובי' אבל אם הנקב פתוח דאז לאו מטעם זריע' אלא שהיא כמו מקוה ארוכ' וכחד חשיב' כמ"ש בגדולי טהרה סי' י' להני לכל הנ"ל. וא"כ מ"ש מע"כ לפקפק על השפופרת מדברי הגאון הר המור לא אדע לכוון דבריו אחרי כל ההוצעו' הנ"ל ועיי' בלחם ושמלה ע"ד קושי' התה"ד ברבי נוטפי' על הזוחכי'. והנה איני מחליט לעמוד ע"ד ח"ו:
והנה ראיתי שם בת' הר המור מוקף בין ב' חצי לבנה שהקש' על מה שדחה הראב"ד ראיי' האיכ' מ"ד מהתוספת' דסחט כסות' ושער' דפוסל בג' לוגין משום דאיירי בשאובי' מתחיל'. והקש' הוא ז"ל א"כ כשטבל במקוה מצומצמ' אז נטהר' בהשקה ושוב כשסוחט אינ' רק בי"א. וראיתי בת' אהל אברהם סי' ל"ה שמתרץ דמשכחת להראב"ד לשיטתו דס"ל דהשקה אינ' מטעם זריע' ומשו"ה פוסל בנטל סאה ונתן סאה א"כ הה"ד דפוסל אם המים שאובי' רבי' על מי מקוה א"כ בישנ' במקוה מ' סאה כשרים ומ' ס' חסר ג' לוגין שאובי' ואם אח"כ סחט סער' נמצא דמים שאובי' רבי' וי"ל דהא מים כשרים נמי איכ' בשער' דהם לא נפסל' לדעת הראב"ד בי"א. ועוד הא ל"ל הג' לוגין דהא כבר נפסלו ע"י מ' שאובי' חסר ג' לוגין לאחר שטבל שנחסר' המ' כשרים וצ"ל דזה אינ' פוסל עד מחצה כמו נתן סאה ונטל סאה. אלא דלפי"ד לא צריך להנ"ל הא בלא"ה לשיטת הראב"ד כיון דלית לי' זריע' א"כ כל מקום שהם השאובי' פסולי' אלא דלא החמיר' חכמים עד מחצה וכיון דהג' לוגין מים נשארו בשערו שוב חוזרי' לפסולי' וזה פשוט. ואפשר משום הכי הוגה להקיף בב' חצי לבנה. ועוד י"ל כיון שהם בשערן למה דאמרינן בפ"ו דמ"ד מ' מקוואות כמו ספוג ודלי בטעמן שאינן פוסלי' כיון דבלועי' הן כמ"ש הרא"ש והרמב"ם וא"כ הה"ד להכשירן ע"י זריע' איכ' למימר הכי דלא מהני להשלים כיון דבלועי' הן כ"ד הבעה"ח פה ברעזאווא יום ג' פ' וישלח תרנ"ט לפ"ק. דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווע: