אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן קמא

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קמא

סימן קמ

ב"ה אול"י ד' ל"א למב"י תרנ"ט לפ"ק ברעזאווא יצ"ו. לחתני כבני כבוד הרב הגאון מה' יוסף צבי שליט"א אב"ד ק"ק גאלאכטא יע"א. ולזוגהו בתי מ' שינדל תחי' ברכת שלום וחיים. אשר הביא פריוועכ'ת מדברי אמרי אש סי' פ"ו לתרץ קושי' העצומה ע"ד מהרי"ק שור' נ"ו ע"ד הרא"ש בתשו' כלל ל' סי' ד' וכלל ל"א סי' ב' וסי' ט' דמעיין אינ' נפסל בשאובי' ואדרב' פסק כי ממלא שאובי' וטובל בו כמ"ש שם סי' ד' בשם הר"ם מר"ב שהסכי' אליו והביא ראיי' ממשנ' פ"ב דמקוואות מעי' שמימי' מועטי' ורבו עלי' מים שאובי' מטהר בכ"ש אלמ' דאי"נ בשאובי' והא לדידי' ס"ל דמעיין בעי' מ' סאה והיינו טעמי' דשאלתות ד"ג לוגי' פוסלי' כיון דלאדם בעי מ' סאה אינ' מקוה לאדם והא להרא"ש ג"כ ס"ל דבעי מ' סאה ולדידי' עכ"ח הא דמעי' מטהר בכ"ש היינו לכלי' כמ"ש בב"ק א"כ מה ראיי'. וע"ז מתרץ במהרי"ק דהכי קאמר דמ"ט איכ' המעיי' לכלי' דהא מב"מ ברוב' בטל וע"כ מטעם זריע' א"כ הה"ד לאדם אינ' פוסל מהך טעמי' אם ממלא עד מ' סא' והכל לשיטתי' וע"ז הקש' בת' א"א א"כ גם כל רביעי' דמקוה דכשר מה"ת לכלים יטהר המים השאובי' מטעם זריע' והשקה וא"כ האיך משכחת רוב שאובי' דאוריית' ולמה כתב הטור בסי' ר"א דאם יש ס' מים שאובי' קודם שבאו הכשרים פסול מספק דהא ראשון ראשון נכשרו בהשקה והביא שם כי אמר דברים אלו לפני מרן חת"ס וחכמי פ"ב ואמרו כי זה קושי' על הטור כלומר דמהרי"ק באמת י"ל דס"ל דרק מדרבנן. וגם י"כ דהחמירו בספק זה כמ"ש בס"ד בת' א' דס' מים טמאי' ליטמא טמאי כמ"ש במ' טהרות וכש"כ בס' להעלות מטומאתן כמ"ש ר"י לקמן א"כ די לבא מה"ד להיות כנדון בס' השקה דמים שאובי' אבר הטור שכתב בפרוש שהוא מה"ת מנהו מה"ת וע"ז תי' די"ל מטעם בטול ובמעיין לא שייך בטול דחלחולי מחלחל ויש רוב כנגדו בצירוף. והנה כמדומ' לי כאשר הייתי עומד לפני מ"ו הגאון זצ"ל הי' שאלה בבאר של מים שנפל לתוכ' דבר א' והי' ס' כבוש והי' מו"מ של הלכה בסברא זו לבטל' מטעם הנ"ל. ועתה ראיתי בפ"ת סי' צ"ט שהביא בשם ת' בית אפרים בעובד' שנמצא באר גוי מת ושם צירוף היתרי' בדין ס' כבוש ולא העיר בסבר' הנ"ל. ואפשר דלענין בטול טעם לא שייך דהא חזינן דאדרבה דרק גידי המעיין לכנוס לתוך הבאר ולא להוציא דכך טבע כוח' של המעיין ואין כאן התפשטות הטעם של אסור אבל לענין בטול שאובי' שפיר י"ל סברא הנ"ל. והנה לנדון דידן אשר פרימעכ"ת המציא המצאה חדשה שיהי' מי הפלומפען מקלחי' על כותל ג' טפחים סמוך לבאר ויהיי' להם דין המשכה וכיון שרוב' מי מעיין עכ"פ ע"י חלחולי מחלחל הוה רביי' והמשכה וכשר אליב' דכ"ע כלומר אפי' למ"ש בגדולי טהרה על דברי הרא"ש. והנה צריך אני לפרש שיחתו דהא מ"ש זה ממקוה שלימה שנתרב' עלי' מים שאובי' או נטל סאה לדעת הראב"ד דל"ל טעמי' דזריע'. אלא די"ל לפי"ד הראב"ד עצמ' דס"ל בטעם בפ"ב דמ' מקוואות מתניתן דהמסדר קנקני' משום ר"א דפוסל כולה בהמשכה הוכיח דמסכת' תמורה ד' י"ב דאע"ג דאינ' פוסל בהמשכה אפי' בכולה מ"מ אינ' כשר לטבול דלא כל שאינ' פוסלי' כשר לטבול בהן. וא"כ לפי"ז י"ל דעד כאן לא החמיר רבינו ירוחם להראב"ד אלא מים שאובי' להדי' שפוסלין אבל אם השאובי' אינ' פוסלי' רק שאינ' כשרים לטבילה א"כ אין בהם פסול הגוף י"ל לכ"ע מהני שוב זריע' אפי' לטבילה ואפשר דבזה גם בגדולי טהרה מודה. ואפשר דזה כוונתו אלא שקצר ברב הבנתו דאל"כ מה צריך רביי' הא המעיין כפי מ"ש יש בהם מ' סאה ולמה לי' רביי' ולמה המשכה ואם בעוקה מה מהני דשם אינ' ברבי' אלא כמ"ש ולענ"ד הוא סברא די להפיס דעת המחמירי' והנה ראיתי במ"ש לי מעכ"ת לעיין בת' נובי"ת סי' קמ"א אשר השוו' דהכ' דש"ך ס"ק מ"א במ"ש ס"ק קי"ב ולפ"ד גד"נו אינ' שוי' והנה הנוב"י חפש למצא יש אוסרי' מדאמר בשם רי"ו ג"כ יש מתירי'. והתפלא על הש"ך דבס"ק קי"ב הביא בפירו' בשם ריר"ו יש אוסרי'. ובאמת בתשו' הרא"ש כלל ל"א סי' ט' הביא בפירוש יש אוסרי' בדינ' דש"ך שהוא בס"ק מ' והוא בשם רבי' מצליח שאמר המקוה שהשליכו לתוך מעיין מים שאובי' עד שהלכו למקום שאינ' כלום ואמר דהך שאמרו מעיין שרבו עלי' מים שאובי' רבו' אמרו בדיעבד ולא לכתחיל' והמה עושי' לכתחילה לחלוק עלי' והרא"ש השיב על דבריו לפי טעמו כידוע. והנה נראה בל"ס דלזה נתכוון רבינו ירוחם מדיוק שאמר יש מתירין דהיינו לכתחילה ועכ"פ יש ללמוד בדיעבד ג"כ אינ' אוסרי' בזה. והנה בדברי גדולי טהרה ראיתי בת' אהל אברהם סי' ל"ו אשר ייחד תשו' זו לתקן מקוואות ושם פלפול עצים לחלוק ע"ד גדולי טהרה ואמר כי מ"ש לחלק בין השקה לנטבלו וגם לטהר מים ע"י זריע' בעינן ערוב בכולה כתב בקצור כי אין שורש לדבר זה ובן המחבר ביאר דבריו בטוב טעמו. ולענ"ד דיש להוכיח עכ"פ חלוק מה בין השקה כל דהו לזריע' ממש ע"י ערוב כי הרא"ש בתשו' כלל יב' סי' ד' דייק ואמר מהך דשוקת שהעביר' עלי' המעיין דלא לפסל כמ"ש רבינו שמשון דאפי' בחבור אינ' פוסל כש"כ בנפלו ונתערבו מים שאובין במעיין דכשר לטבול בו אלמ' דמכח כש"כ אתי' אלמ' דלא דמי להדדי לגמרי וישנ' הלכות שאינ' שוין להדדי. והנה בת' א"א הנ"ל הביא הך דת"כ מצאו בסמה"ג לענין טהרת המים מעיין למקוה מקוה למקוה מקוה לבור מעיין יהי' טהור. והנה באמת בת' הרא"ש כלל ל"א סי' ב' הביא ג"כ הך דת"כ ללמוד לענין השקה כי מ"ש בת"כ שאם היא טמא יטהרנו היינו שאם היא חסרה ומדהביא בלשון יטהרנו משמע כמו טהרת מים טמאי' בהשקה כל שהוא. אלא דצ"ע דכל מו"מ בתשו' זו הוא דאפי' אם נפסק' ההשקה נשארו השאובי'כשרי' והא בחסר' ודאי לא מהני הפסקי כמ"ש לעיל מניה בעצמו וצ"ל דכל עצמ' לא בא אלא להוציא מסברא דאית' בג"ט דטעמי' דשפופרת הנוד להכשיר החסרון הוא משום דהוה כמקוה א' והה"ד לענין הכשר מים שאובין וכיון דנפסק' ההשקה בטלה התיחדות ע"ז הוכיח דגם לענין שלמות החסרון והוא מטעם השקה כמו לטהר מים מטומאתן והא דלענין חסרון לא מהני בנפסק' היינו סברת חוץ דמ"מ אין גופ' מתכסה במ' סאה או י"ל דהיינו דאסבר' לי' הרא"ש שהביא מתוספת' במים שהגלידו ואח"כ הופשרו חזרו לטומאתן ושאובי' נשארו כשרין וק"ו להשקה שנפסק' דגם מים טמאי' חזרו לטהרתן. וגם י"ל מים שאובין דעיקר שרשן הי' מחוברי' מעולם בכשרותן או מי מעיין או מי גשמים וחזרו לכשרן הראשון שהי' להם שעת הכשר ואין לך תלושי' מעולם משא"כ שלמים מ' סאה לא שייך להחזיר לשלימתן. ועוד צריך למודעה הא דכתב הרא"ש דמשמע השקה כל דהוא כמו השקה דטהרה והא הרא"ש בפסקי' מסקנת' דבעי גם במים שאובי' בשפופרת הנוד אלא דזה אינ' דהיינו אם נפסקו ונחלקו לשניים ע"י מחיצה אבל השקת עצמן כמו השקה דמים לטהר ודאי אי"צ רק כל דהוא והא בפירוש תנן מעיין מטהר בכ"ש וכן מפורש להדי' בפירושי דהך מתניתן דמעיין שהביר' על גבי שוקת. ואינ' עולה בזכרוני אם הגד"ט הביא הך דת' הרא"ש בהוכח' זו מת"כ. והנה שם בת' א"א יליף מהך דת"כ לתרץ הקושי' שהקש' באמרי אש אשר הוא הקש' אלי' מימים ימימה עפי"ד מהרי"ק הנ"ל. ותי' כיון דיליף בת"כ מקרא דמקוה מים טהור דמטהר מקוה ובור היינו כל חדא דשייך גבי' ומקוה מטהר לענינו היינו לאדם ע"י מ' סאה דבעי הכא אבל רביעי' דלא מטהר רק לכלים אינ' מטהר רק לדידי' ג"כ לכלים דודאי לא עדיף מאבוהו. ולדעת מהרי"ק מתרץ ג"כ בסברא דבטול והוא כי במעיין לא שייך בטול דלית לי' שיעורי' משא"כ רביעי' דמקוה כיון דתלי' בשיעור' וכל דתלי' בשיעורי' שייך בי' בטול. ולענ"ד ודאי החלוק שמחלק זולת דעת המהרי"ק הוא מוכח בפירוש ר"ש במתניתן דמקוואות דהך שוקת וכן ברא"ש מ' ב"ק דאם לאדם איירי לא קשי' להו מהך דתוספת דתלמי לברכה וכן מעיין שהעביר' ע"ג שוקת די"ל דאין ממקום המעיין עד התלמי ושוקת מ' סאה ורק לכלים מהני וא"כ עכ"ח איירי דבברכ' ושכ' מ' סאה כמ"ש הר"ש להדי' (ודברי רא"ש בב"ק צ"ע) ומעתה אם נאמר דמעיין כ"ש שבעצמ' אינ' רק לכלים מ"מ מטהר כל מים שאובי' א"כ הדרה קושי' לדוכי' ס"ס יטהר המי ברכה ע"י השקה לפני התלמי וממנו לברכה וכמו ממעיין לשוקת ומשוקת חוצה לו כיון ששוקת שופך מימי' לחוץ. אלא ודאי כיון שכבר הופסק ע"י כלי ומחיצה תו אין דין מעיין עלי' משוקת ותלמי להלן כמ"ש בסיפא דמתניתן כיון שאינ' נוזלין להדי' פסק דין ושם מעיין מעלי' ואינ' מטהר, אלא ע"י השקה והשקה אינ' מועיל יותר מאבוהן כיון דעצמ' אינ' מטהר לאדם רק במ' סאה אינ' פועל בהשקתו יותר. ובזה יש להבין ג"כ דברי הרא"ש מ"ש ע"ד הר"ש דל"ק כלום והוא כיון שהפסיק' בכלים אינ' מועיל ושאני מעיין ששפך בו מים שאובי' דשם מעיין לא בטל והך דטובלי' כלי בתוך כלי' מתרץ בסברא עד דמסיק דשאני כלי' תלושי' ממחוברי' דגזרינן דילמ' יטביל בתוך כלי' בלא חבור וכמדומ' לי שנתקשה בו מ"ו הגאון ז"ל דמתחיל' משמע דבא עלי' מסבר' דאוריית' לחלק בין תערוב' מים בתוך מעיין בין מעיין שנפסק ואינ' רק השקה ולבסוף מסיק דמשום גזר' וכעין תיר' הר"ש. ולהנ"ל אתי שפיר דמתחילה ודאי אתי' עלי' בסברא דאוריית' דמעיין גוע' לא בטל לעולם ומהני אפי' ברוב שאובי' עד מ' סאה לאדם כמ"ש בת' הרא"ש הנ"ל כי רבו מהר"מ הודה לו. אבל אם אינ' רק ע"י השקה כלומר אפי' לא הוה שוקת כלי אלא רק מחיצה כסל וגורגתני מ"מ כיון שהופסק והוחלק המעיין ואין בו מ' סאה אינ' מועיל לטבילת אדם דלא עדיף מאבוהי. ובזה י"ל קצת דברי הרא"ש בב"ק ג"כ דזה שאמר בסברא זולת תירוץ לדברי ר"ש ואח"כ מושך דהכ' אעפ"י שיש בפיו בשפופרת הנוד והוה חבור וכשוק גמור עכ"פ לכלים מ"מ יש גזרה שלא לטבול בכלים מחוברי' שמא לא יהי' מחובר כשפופרת הנוד וכיון שפסל בתוך הכלי פסול גם חוצה לה לאפוקי מס' הרשב"א ממ"ש הב"י עם הר"י טייטצאק וה"ט דכסות דרבנן עצמ' ג"כ חשוב לומר גבי' כיון דפסול מצד גזר' אין כחו להכשיר אפי' חוצה דלא שייכ' גזר' זו מ"מ כיון דהפסק' מילת' היא זה לענ"ד נראה בפירוש דברי הרא"ש. והא דבמעיין עצמ' לא מפסלי כל שאובי' שבעולם מטעם זריע' הכא דברי הרא"ש ברור מללו דשם מעיין לא בטל כלומר דאם נאמר דפסול עכ"ח יבטל המעיין לגמרי וזה אי אפשר דשם מעיין לא בטל אבל אם מים שאובי' יעמדו בפסולן ע"י השקה למעיין לא יבטל שם מעיין דבמקומה עומד. ועוד לענ"ד בפשיטות ג"כ בהך סברא דקלחולי' מחלחל דניהו לענין מ' סאה הוה חלוק והפסק דחסר מקוה בעי שפוה"נ אבל שאובי' נכשרו בכל שהו וא"כ חלחולי עכ"פ כ"ש הוה להכשיר השאובי' ואפי' לדעת הרח"ש בפס דבעי להכשיר שאובי' ג"כ כשפה"נ מ"מ בזה כ"ע מודה וכויו נקבי' דקין כס' הראבי' גם לענין חסר מקוה ואפי' הח"צ סי' מ' יודה לענין הכשר שאובי' והא במתניתן פ"ו תנן השק וקופה מטבילי' כדרכן. והכ' לא שייך תשוב' ח"צ דאיירי במקוה מצומצם. ויעלה לנו לפי"ז דבר חדש דמקוה שחלקו בסל וגרגיתכ' אינ' נפסלת בג' לוגין. ומתורצי' ג"כ דברי מהרי"ק כהנ"ל כמובן. וגם קושי ותמיה' דגו"מ על הש"ך ס"ק ל' מתורצי' מהך דג' מקוואות דדי בב' מקוואות דאי איירי במעיין גמור אינ' נפסל בשאובין דשם אינ' רק השקה וכיון שאין במקוה מעיין רק כ' סאה לא מהני לאדם ואין בכח בהשקה בעלמ' להכשיר בצרוף לאדם אם לא במעיין גופא. חותנו אוה"נ כבנו ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. אחרי הדברים נלענ"ד בעיקר עשיית המקוה אי"ה הלא עיניו הטהורים יראוה אם יזדמן מקום כריית הבאר כי המים אשר ימצאו יעלה סמוך לשטח הקרקע למעלה אפי' אם יצטרך לירד לעומק י"א מדרגות כמו ק"ק פה ודאי טב מני' לעשותו כמו פה לגמרי באורך ורוחב ועפ"י ב' נקבים לעוקה. ואם לאו ודאי צורך הדבר להחכים לעשות' כמ"ש מר ניהו רבה והחכם עיניו בראשי. ובענין עשיית מקוה ע"י מי גשמים כבר עמדתי על הדרישה בזה"ז אשר שכיח בנין ע"י צעמענט למה סומכין לעשות' ע"י סילונות מתכת אשר כמעט אי אפשר בלא עכבת מים וגם יש עקולי ופשורי בדבר משום הוויית' עי"ט. והלא אפשר בגב ושטח הכותלים ומעלה להעמיק ולהשקיע הבנין כעין מרזבות ויהי' מבנין עצמה והיינו ע"י טיח הצעמענט ולא יפסיד עצם הכותלים מפני זלוף גשמים וגם הפתח אשר בו יוזלו וישפכו המים לתוך הרעזערוואר אפשר לעשותן עי"כ ופשיטא דאז צריך שפת הגג לכלות מגובה הכותלים להלאה ולכנוס לפנים כידוע וקצת כמו הגגות בארצות המזרח וכמדומ' שראיתי באופן זה מקוה כזו מקדמונים בק"ק נאדאודווהר אשר כמעט לא נראה גג מלפנים. הנ"ל:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה