לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן עו
שוכ"ט על ראש כבוד הרב הגדול החו"ב וכו' מהו' משה גרינבערגער נ"י: ראשית נתקשה בדברי ט"ז סי' קכ"ז במ"ש אדינא דרמ"א מ"ש בעובדא דסופר שאמר גוילי לא עבדתי לשמה מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת מהא דאמרי' קדשתנו והוא א' לא קד' היא אסורה בקרובין והוא מותר בקרובתיה דנימא נמי מתוך שנאמנת ע"ע נאמנת ג"כ עליו ותי' דבס"ת ליכא חזקה מבוררת משא"כ בקדושי' דאיכא חזק' פנוי'. והק' כ"ת דא"כ בלאו"ה נאמן דבליכא חזקה עד א' נאמן ובזה אמר פרפרת נאה דבמוציא מתח"י הי' נאמן להחזיק שס"ת כשר ושוב כיון דנתחזק הוה חזקה להיתר וכמ"ש הרמב"ם בה' ע' דע"א כיון דנאמן מתחילה שוב מוחזק אפי' לעונשין כידוע וכ"ז אם אין לו דין חומש עכ"פ אבל לדעת רמ"א ממ"ש בסי' רפ"א דשכר חומש לא הפסיד ושוב ליכא חזקה לענין ס"ת וממ"נ נאמר' דברי רמ"א. עכ"ד:
והנה קושי' ע"ד הטו"ז כבר עמדו בזה האחרונים עיי' בס' תורת יחזקאל עמ"ס גיטין ותי' ג"כ בהוצאה מת"י הוחזק לכשר והו"ל חזקת היתר. אלא שתולה דבריו בדברי הרא"ש במ"ש ג"כ בש"ע יו"ד סי' י"ח בסכין שנאבדה ואח"כ נמצא פגום דתלי' בהיתר משום דבר שיוצא בחזקת היתר לפנינו חזקה גמורה חשיבה וה"נ כמ"ש ותי' על דברי ט"ז דס"ל דס"ת ליכא רק חזק' אח' משא"כ בהך דקידושין הוה ב' חזקות חזקת היתר וחזקת פנוי' ועי בס' אומר לציון ג"כ כדברים האלו ובאמת דברי הט"ז נגד דעת הראב"ן שהקש' ע"ד רשיז"ל שפירש בגמ' כה"ג ביו"כ יוכיח בפר ושעיר של יוה"כ והקש' הוא ז"ל דמפר אינ' ראי' דהא הוה שלו והא צריך להביא פר א' משלו ומתוך שנאמן להפסיד משלו נאמן נמי לגבי צבור והא הפר ודאי הי' לו חזקת היתר. ועיי' בט"ג שם כי לשיטת הראב"ד והרשב"א דעיקר חזקה הוא חזקת פועל שאינ' פושע וזה פשיטא דשייך גם בסופר וגם כי לפי דברי האחרונים הנ"ל דהוה חזק' להתיר כמו בסכין שנאבדה א"כ פשיטא כאשר יצא מת"י אי מוחזק לס"ת כשר דע"ד כן נתנו:
ועיקר קושי' מע"כ דלדברי הטו"ז הו"ל להרא"ש למנות ט"ו חלוקים דהיינו אפי' מ"ש בידו נאמן מ"מ מטעם מתוך וה"ה דברי ועובדא דר"א, לענ"ד י"ל דלא מנה רק מה שהוא מטעם נאמנות דע"א משא"כ בדבר שאינ' מצד נאמנות רק מסברת מתוך ל"ש לנאמנות ע"א. ועי' בר"ן מ' קידוש דבאומר ע"א נאמן עכחצ"ל דגם לנאמנות שלו צריך דמה"ט ליכא למימר בשתיקה כהודאה גמורה וכן דייק בת' שם. וה"נ כן לענין מתוך:
וראיתי ממה שהק' ע"ד מרן חת"ס מ"ש ע"ד הרמב"ם שפוסק בחלופי אס"הנ האבעי' בנדרים דף מ"ז לקולא ובחלופי קונם פסק לחומרא. ותי' דשם אין תופסים הדמים דאסור לכ"ע משא"כ בקונם דאינו אסור רק לעצמו אבל לאחרים מותר ושפיר שייך בי' תפיסת דמים ע"כ פסק לחומרא. והקש' מע"כ קשה כברזל דא"כ מאי פשוט ביו' נדרים אבעי' דקונם מהך מתני' דמקדש בערלה מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דשא"ה דאסור אכ"ע. כן הקשתי עוד בימי חרפי ואח"כ מצאתי בפי' הריטב"א על הרמב"ן מ' נדרים שמחלק ג"כ כס' מרן חת"ס אלא שנשמר מקושי' זו דהפשטן ס"ל דגם בשאר אסה"נ אבעי' לי' ופשט עד"ז ממתני' הנ"ל:
ובחידושי אמרתי לפמ"ש התוס' והר"ן דהפשטן מתרץ דאם הי' החילופי' אסורים לא הי' רשאי' לדור יחדיו וצריך לקדשו שנית שלא יהנה מאסה"נ. והקש' עליו דהא אינו רק חליפי חליפין. ואמרתי לסברת זת"ס הנ"ל דהא גם לשיטת רשיז"ל החליפין אינו אסורין רק למחליף ולכל אדם מותר א"כ שוב הי' חליפי חליפין אסורין מדינא כמו קונםדתופסים הדמים וכל דתקון רבנן כעין דאורי' תיקון האיך שהוא מדינא כן. וא"כ לפי"ז הכל מיושב דמזה פשוט דעכ"ח חליפי' מותרים בשאר אסה"נ. וגם הקונם דחליפי ערלה כמו קונם בחדא מחתא. וע"ז השיב דלמא בדיעבד לא גזרו ומשום קידושי אשה דהוה מצוה פ"ו כמ"ש התוס' אבל בקונם בדאורי' לעולם קאי האבעי. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ע"ז ב"ה י' ב' עת"ר לפ"ק פה מאד יצ"ו. החו"ש להרב הגדול החו"ב מהו' מנשה שמעון צבי האבערפעלד נ"י רב בק' לעלעס יצ"ו: