לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן סט
בהי"ת אול"י ג' פ' פנחס תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו יראה בנחמה ובבנין ציון וירושלים תבב"א ה"ה כבוד הרבני החריף ובקי יראת ד' אוצרו מו"ה עקיבא בלוי נ"י הנה לענין הלכה בעובד' זו שהפועלים הקוצרים בתבוא' שמתני' לתן להם בתוך שכרם בשר ד"א כבר הלכו בו כמנושו' ואי"צ להאריך פני כ"ת אשר עיניו משוטטות בספריה' הדק היטב ולא באתי רק להעיר במ"ש ע"ד הש"ך סי' קי"ז סק"ג שהביא ראיי' ממס' ע"ז דף ס"ג גבי צאו ואכלו וכן הביא ראיי' זו בפ"ח אלא שתימ' עלי' שדייק מרשיז"ל שפי' משום אסור יי"נ דאסור בהנאה ולא בשאר אסורי' שהם רק אסור' באכיל' והא שם גם משום שביעי' קאי אלא שדיוק' של הש"ך מפי' רשיז"ל דחשש משום מוסר דמי פ"ש לע"ה משמע משום אסור סחור' ליכ' מה שמאכילי' לפועלי' וזה ודאי ראיי' נכונה ומ"ש עליו במטה יונתן דשם בידם לקנות ולבחור כרצונם. והנה אינ' תח"י לעיי' בו עכ"ז אינ' יודע מה יתרץ בשאר תירוצ' בגמר' בחנוני המקיפו א"כ משמע שמוכן הדבר. ועוד לר"א שמתרץ בנשא ונתן ביד שמזה רמז בדברי הש"ך במלת נשא א"כ מזה ודאי ראיית הש"ך נכונה דליכ' לחלק כמ"ש בט"ז לחלק דשם ד' ס"ב לא נתן מעות בפירות שביעי' כמו גבי חמריו שעושי' בפ"ש דשכרן שביעי' דאיירי בלא לקח מחנוני דהכא בד' ס"ג בהדי' איירי דקנה מחנוני. אלא שראיתי בהג"ה הגר"א שם שהביא דברי התוס' ד"ה אינ' ע"א דהתוס' חולקי' באמת אפירשיז"ל ופירש' כולי סוגי' לענין מאכיל לפועלים ומשום סחור' בפירות שביעי' ונתכוון בזה לדחות ראיית הש"ך ודילמא פירוש התוס' להלכה דהא בתוס' הרבה להקשות אפירוש רשיז"ל ומקמי' דלא נתרץ קושיתי' צריך להחמיר כפסק התוס':
והנה מעכ"ת המציא כח' דהתיר' דהא כל עצמ' שהחמיר בט"ז שדומ' לסחורה שום דדברים אסורי' ודאי הם בזול יותר כדרך כ"א וכ"כ בפרי תואר. אבל בנדון זה נהפוך דהפועלים מתנין דדוקא בבשר ד"א ניח' להם. ודאי זה מילי דסבר' ננהו אלא שבת' אמרי אש סי' נ' הביא סמך להחמיר בפשיטות עפי' דברי הר"ש מ' שביעית עפי' דברי הירושלמי דאסור משום לתא דאסור בהנאה דכ"מ שכתב ל"י ל"ת אסוה"נ במשמע ושארית הנאה התירה התורה ורק בסחורה באסורי עומד' א"כ תו אין חלוק דהוה כשאר אסוה"נ דודאי אסור בכל ענין להאכיל לפועלים דלא תלי' במשתכר והוא כמו יי"נ שפירשיז"ל דהאכלת' לפועלים הוה משום אסוה"נ והנה ראיתי כי מעכ"ת בדבריו הי' נשמר מזה דכל זה לר"א דס"ל דא' לא יאכל ול"ת אסוה"נ במשמע והתורה התיר' בכל הני דפרכינן מני' בסוגי' דחזקי' ור"א ורק לענין סחור' כתוב יהי' בהוויית' יהא' אבל לחזקי' הא לית כאן קרא לאסוה"נ דרק לא יאכל אסה"נ במשמע. והנה כבר ישב על מדוכה זו בת' מרן חת"ס סי' ק"ח בפירוש הקרא דיהי' אבל ס"ל דילפינן מניה לכל אסורי' שבתורה וא"כ אין חילוק בין ילפות' דחזקי' ובין לדר"א דקרא יהי' בדברים טמאים כתיב דבי' המקרא דלא יאכל כתיב ומשם בנין אב לכל אסורי' עייש"ה דזה דעת החו"י בתשוב' ומשו"ה מחלק בין דברי' טמאים שלא הי' להם שעת כושר לנו"ט שהי' להם ש"כ ובת' מהרמשי"ק מסתפק בטעם החו"י שלא הי' תח"י וס"ל דאפשר טעמי' מטעם הקושי' שהקשה מהרמשי"ק דמקרא דחלב נו"ט ילפינן דאסור טריפה חל על נבילה ולמה נו"ט אסורי' בסחור' דהא הוין בכלל התיר' דחלב דכתיב בי' יעשה לכל מלאכה. והנה עיינתי בת' חו"י ולא נזכר מזה דבר ורק מטעם שהי' להם ש"כ. ולתרץ הקושי' נלענ"ד דהא כבר הקשה הנוב"י ובא"י וכן בת' אמרי אש מנ"ל להרמב"ם דחלב התורה התיר' בסחור' משום דכתוב יעשה לכל מלאכה דילמא בנזדמן בביתו מיירי כמו דמוקמינן או מכור לנכרי גבי נבלה ותי' דמייתר' "דכל" נפקא. והנה כיון דרק מרבוי דכל יליף ודאי אי"צ לומר דכל איירי דומי' דחלב וטריפ' והא י"ל דאיירי הכל בנזדמן היינו מה שכתב בפירוש ורבוי דכל זה משום יתור מרבינן לסחורה וממילא מוקמינן בלא נזדמן א"כ נו"ט שג"כ בכלל היתר שבה נאמר בפירוש איירו לעולם בנזדמן ומשו"ה מותר אבל רבוי דכל קאי רק אחלב דסמוך לי' ובלא נזדמן דומי' לזה מצינו בתוס' מ' יומא ד"ה גמר עיי"ש דקאמרי התם ואכלת דכתיב גבי מע"ש לא קאי רק במה דכתב בקרא להדי' אבל לא אדרשא שאינ' מפורש להכי לא ילפינן מניה דשתיי' בכלל אכילה דכתיב בשכר ודרשינן מניה תמד משהחמיץ מרבוי דבי"ת משום דואכלת לאו עלי' קאי:
והנה ראיתי מ"ש מעכ"ת להתיר' דהאכלה לפועלים הוה כמו למשוח עורות ולאכיל כלבו וכיו"ב. והנה בת' הרשב"א שהביא בב"י סי' קי"ז נאמר בפירוש דכל דבר שעומד לאכיל' אפי' קונה למלאכה וכיו"ב אסור משום סחור' עיי"ש ורק בחלב שעומד ברוב' למשוח בעורו' וכיו"ב בזה התיר הש"ך ג"כ ועי"י בפר"ת דאזלינן בתר רובא וגם לפי מנהג המקומו'. וחדוש כי המהרמשי"ק שפלפל בענין זה ולא הביא דבריה'. ועכ"פ בשר ד"א שרובן עומד לאכילה לא מהני אם קונה לאיז' מלאכה וכש"כ לאכילת פועלים. והנה מ"ש במהר"ם שיק בקרא ואכול לא תאכלהו דמלת אכול מיותר אפשר לפרש כמ"ש לעיל דעיקר קרא איירי בנזדמן משום טו"נ והא איתא בהרשב"א ושאר פוסקי' דהכי אמרינן טעמי' דקרא שלא יבא לידי תקלת אכילה ומשום הכי אפי' בנזדמן לא ישהה אות' זמן מרובה מה"ט וז"ש והאריך במקרא אזהרה זר ואכול לא תאכלהו כלומר באותן תזהרו שלא יבא לידי מכשול ותקלת אכילה. וראיתי מ"ש כ"ת ע"ד מהרמשי"ק בטעמי' שהסחור' אסור מה"ת להכי כל דליכ' הכרע' אזלינן לחומר' וק"ל דהא הפר"ח מכריע להקל אם כי ס"ל דסחור' אסור מה"ת. והנה מדברי פר"ח אין להקשות דרב גוברי' ורב חילי' לסמוך אדנפשי' לחלוק על הפוסקי' בדורו' שלפני' כמ"ש בכמה מקומו' ואך מ"ש כ"ת דלא מצינו מי שיחלוק על הפ"ח והנה בפרי תואר חולק ומחמיר כדעת הט"ז וכש"כ במ"ש מת' א"א עיי"ש באריכות. דו"ש ה"ק. מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: