לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן סח
ש"ר להרבני היקר יו"ש מו"ה יעקב שווארטץ נ"י מפראג יצ"ו.
עוררני מר אביך היקר נ"י להשיב על שאלתך והוא אם מותר לקנות ולמכור בחנות סאלאמי ובשר מעושן הנקנה מחשוד לס' נו"ט משום סחורה בדברים אסורים והנני להעמיד לפניך צדדי היתר אשר עלו ברעיוני על הנ"ל. הנה בחת"ס סי' ק"ו וק"ח הביא חבילות תשובות אחרונים לדעתם כי אסור סחורה בדברים אסורים אסור מן התורה כמ"ש המל"מ בפ"ח מה' מ"א בדעת הרמב"ם וקושי' הנוב"י מהדו"ת סי' ס"ב מיישב בתירוץ נכון:
היתר א') הא איתא בחו"י הביא' האחרונים שהמציא קול' בנבלות וטריפות שאינ' אלא מדרבנן דעיקר דיליף בפסחים דף כ"ב מקרא דיהי' גם שרצים כתיב דלא הי' להם שעת הכושר משא"כ נו"ט דהי' להם שעת הכושר לא ילפינן מנייה' ואסור סחור' בהם אינו אלא מדרבנן ובחת"ס סי' ק"ו הוכיח שכן דעת הרמב"ם מה' שותפין. ולפי"ז אמרתי בעה"י ליישב ג"כ קושי' נוב"י דמה קאמר שם בגמר' בפלוגת' דר"ע וריה"ג דכל חלב יעשה לכל מלאכה דלמר אסור להתיר הנאה וס"ל דר"א דל"י ול"ת אה"נ במשמע ור"ע סבר דלא כר"א לכן מוקי לי' למלאכת גבוה והקש' הוא ז"ל דילמא כ"ע כר"א ס"ל דל"י ולית אה"נ במשמע וקרא אתא להתיר סחורה כמשמעות הרמב"ם מה' מ"א. ולדברי חו"י הנ"ל לק"מ דשם נו"ט אינה אלא מדרבנן משום דלא ילפינן משרצים דלא הי' להם שעת הכושר משא"כ נו"ט הה"ד חלב אית בי' קול' דהותר מכללו כדאיתא התם דמה"ט לא ילפינן היתר הנאה גבי' לגיד וא"כ לדברי חו"י אסור סחורה ג"כ אינו אלא מדרבנן דלא מצי לילף משרצים מה"ט כנ"ל וא"כ ע"כ לאו להיתר סחורה אצטרך אם חלב מותר בהנאה. ומעתה א"כ דסחורה בנו"ט אינו אלא מדרבנן וכדברי חו"י מעתה בספק שרי דס' דרבנן להקל והך דקמן שהיא חשוד וחשוד פשיטא דאינ' אלא ספק והי' מותר ליקח ממנו ולמכור בספיקא שלו כנ"ל:
ב') כיון דאינ' אלא ספק משום חשוד פשיטא שכמה חתיכות ודקין (סאלאוני ובשר) שהם כשרים דאם יש לחשוב שכול' נבלה או טריפה מה זה חשוד ודאי שהי' מוכח ומפורסים שודאי טריפה או נבלה אלא פשיטא דפעמים שהוא קונה כשרות רק חשוד ג"כ בנו"ט וא"כ הוה כנזדמנו כשרות וטריפות ובכהגוו"נ הוה כנזדמן דמותר דלא מתכוון הקונה לטריפות דאיכ' כשרות אלא דבתוכן ג"כ טריפות וכמ"ש בצ"צ סי' ס' ובנוב"י סי' ס"ב והוא ממשנה דשביעי':
ג') כיון שזה החשוד ישראל הוא אומן באות' דבר (זעלכער) הוה כצייד שמותר משום דנותן מס על זה אומנתו ומלאכתו דהיינ' טעמא שהתיר' לצייד כמבואר בפוסקים בשם הירושלמי ועיין במפרשי' משניות מס' שביעי' מ' ד' וכיון שמותר לו למכור עכ"פ לנכרים והא לדברי ט"ז סי' קי"ז סק"ב דהה"ד שמותר לישראל לקנות ממנו ושוב למכרו דאינ' אלא כשליח' ודייק לי' מקרא דאו מכור לנכרי ולא כתיב "תמכרנה" כמו "תתננה" לג' אלא דכוונת הכתוב "מכור" "מכירה" ע"י נכרי אפי' ישראל הקונה וא"כ כיון שמותר לישראל שנזדמן לו בבית' נבלה דמותר למכור גם ע"י ישראל הקונה ממנו משום דהראשון הי' בהיתר שנזדמן לו נבלה בבית' דהכ' איירי קרא כמ"ש הרע"ב בפיה"מ משנה הנ"ל וכמ"ש המפרשים וכיון שמותר לו לא יאסר שוב גם לישראל הקונה ממנו דנעשה כשלוח' וא"כ הה"ר ה"נ כיון שזה האומן ישראל מותר לו לעשות סחור' דהוא כצייד ופורע מס ממלאכת' שוב מותר גם לישראל א' לקנות ולמכור לנכרי. ומ"ש עלי' בחת"ס סי' ק"ח שנעלם ממנו דברי תוס' סוכה דף ל"ט שהוכיח שאסור לקנות שביעי' מישראל משום סחור' דגם בלוקח שייך סחור' תמהני ועמדתי משתהה וכי לא הביא הט"ז דברי התוס' הנ"ל בס"ק זה ענמ' וחולק בסבר' ישרה דשם בשביעית ראוי' לקונה לאכול בעצמ' ואינ' כשליח' וסרסור למכור סחורת' אבל נו"ט שאינ' ראוי' לישראל רק למכור ואינ' אלא כשליח למי שמותר לו לעשות סחורה כנ"ל:
סתירת היתר א') לכאור' לפימ"ש החת"ס דעת הרמב"ם כחו"י כלומר משום דנו"ט הי' להם שעת הכושר לא נילף משרצים ואינה אלא מדרבנן לכאור' מיפרך מני' ובי' דהא המל"מ הוכיח דדעת הרמב"ם דאסור סחור' דאוריית' מדקאמר לבד מחלב דהוציא מן הכלל משום דבפירוש אמר' תורה יעשה לכל מלאכה ולדברי חו"י מ"ש חלב מנו"ט דכמו דלא ילפינן נו"ט משום דהותר להם שעת הכשר הה"ד חלב דהותר' מכלל' כמו דאמרינן לעיל א"כ אי ס"ל להרמב"ם דאסור סחורה דאוריית' עכ"ח לית לי' הך דחו"י או די"ל כס' הט"ז דלעולם מדרבנן רק בחלב שהותר בפירוש לא רצו חכמים לאסר' כמ"ש הט"ז סי' קי"ז והנה שוב ראיתי בחת"ס סי' ס"א דמה"ט גבי האי שרקפא דס' דרוסות למאן דס"ל דלהכ' לא התיר שהייות י"ב חדש משום דברבי' חיישינן לתקלה ולא מהני תקון למכרן א' א' לישראל ולהשהותן משום דאסור לקנות אפי' ס' טריפה משום סחורה ולדברי חו"י הא בטריפה אינ' אלא מדרבנן וס' לקולא ותמיה' בעיני שלא הזכיר כלום מהך דחו"י שהביא' בעצמ' כמה פעמים עכ"פ לדידי' אפי' ספיק' אסור' אלא שצ"ע לענ"ד:
ב') כיון דהוה בתוכן גם כשרות הוא כנזדמן כמ"ש הט"ז בס"ס קי"ז אלא דכאן י"ל דשם עיקר כוונתו על טהור' משא"כ הכ' דעתי לקנות הסאלאמי סתמא כמו שהוא ומתחילה דעתו לקנות ע"מ למכור לגוי הכל כמו שהוא אלא אפשר כיון די"ל דרוב' כשרים ולענין סחור' בטל ברוב' וגם יש ס' דילמא כולו כשר מדאורייתא ורק מדרבנן אינה אכל משום מליח' כמ"ש כ"ת וכבר אמרנו דמשום זה אין חשש דדם שבשלו מדרבנן ועוד אפי' הוא מה"ת ידיעי' דברי הפ"ת דדם מותר בסחורה וכיון שהנחנו הכלל דלדברי חו"י הסחורה בזה מדרבנן שומעי' להקל כמ"ש הנוב"י סי' ס"ב עיי"ש:
ג') מ"ש לדברי ט"ז שמותר לקנות ע"מ למכור ממי שנזדמן לו טריפה בביתו ודייק מקרא דכ' או מכור ולא תמכור והיינו ע"י שליח והקונה הוא השליח. והנה בחת"ס סי' ק"ח השיג עליו בזה דנעלם ממנו דברי תוס' סוכ' ל"ט דאסר' לקנות מישראל שנזדמן לו טריפה ע"מ למכור ביוקר ולעיל אני משתאה ע"ז האיך נעלם ממנו ח"ו דהא הביא דברי תוס' הנ"ל בס"ק זה גופ' ובס"ק הקודם ולאח"ז שיצא לאורה פ"ת החדשות ראיתי שהעיר דבר זה ע"ד מר"ן חת"ס אלא שדברי הט"ז מפרש דלא כתוס' אח' שנדייק בדברי' שאמר שיש היתר דהא טריפה מותר גם לדידן כמ"ש הב"י מה צריך לזה דברי ב"י אלא כוונתו מ"ש ב"י בטעמי' דהתיר' איירי בנזדמן בבית' וא"כ מה קאמר' התוס' דע"כ דרק להרויח אסור דבלא הרוחה הא התורה התיר' או מכור מה התיר' הא מותר בכל אסורי' בנזדמן ומה הוכחתן לפי"ז והוא קושי' חו"י סי' קמ"ב וכיון שדקדוק התוס' מקרא אינ' לפי"ד א"כ ג"כ החלוק שחלק בין להרויח ושלא להרויח אינה שוה אלא סברת' כיון שהתחיל בהיתר במי שנזדמן שוב לא פסק היתר' אפי' להרויח מדקדק בקרא דתמכור זה לענ"ד ברור בפירוש דברי והט"ז לבד מזה תמיה' על דברי חת"ס בסי' ס"א דאוסר לקנות' ספ' טריפה ולהשהו' י"ב חדש משום סחור' ואני בער ולא אדע הלא המעיין בדברי תוס' סוכה וע"ז דף ס"ז אינ' אוסרי' רק להרויח אבל לקנות ולמכור או ללקוט ולמכור שביעי' כדי לאכול והכ' הא קונה הבהמה בספק ולהשהות דילמ' כשר' ואם לאו ימכרנה אבל לא כוונת' מתחיל' ע"מ להרויח וא"כ לכ"ע מותר. והנה אם יסכים אתנו להתיר גדול א' מטינ' כשיר' בהדי'. וע"ד פערלהינער ראיתי בכרם שלמה בשם תשובה מאהבה שאסורי' ופשט אסורי' בכ"י ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא: