לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן נד
לחכם אחד מה שהקשה על דברי ט"ז סי' צ"ט סק"ט דס"ל אומר מותר אנוס הוא מדברי תוס' זבחים דף ק"ח ע"ב שפי' בגמ' גבי העלאה בחוץ האי למעוטי שוגג אונס ומוטעה דהאי אונס היינו שאומר מותר דלאו אונס הוא. והנה ראיתי כי כל האחרונים שלא העירו ע"ז ועיי' במל"מ ה' מאכלות אסורות ובח"ס יו"ד סי' ס"ח וכן. בחוו"ד סי' צ"ט. ובעיקר הדבר הלא פלוגת' הוא במלקות דף ז' וט' רבא ס"ל אומר מותר קרוב למזיד דהוה לי' ללמוד ואביי ור"ה ס"ל אונס הוא ועיין בתוס' שבת ס"ח ע"ב ד"ה אבל תינוק דאניס שאמר אביי לאו דוקא אלא קרוב לאונס יותר מלמזיד דהא לענין שבת חשיב שוגג לכ"ע דחייב קרבן ואונס הא פטור. ועוד אפשר לומר דהך דזבחים לכ"ע יש לקרות' אונס למ"ד בפסחים דף ע"ז דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור מקרבן דחשיב ג"כ אונס כגון נותר ובשר קודש לפני' וה"נ הכ' בטעה וסובר דמותר להעלות קדשים לחוץ לדעתו טעה בדבר מצוה לתשלומין לנדרו או חובתו ואפי' למ"ד דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב בקרבן מ"מ ודאי י"ל עפ"י תוס' שבת הנ"ל דיותר קרוב לאונס חזי למקרי אע"ג דלענין דינא לשוגג יחשב וגם בקל יש למצא בכגון זה דטעה בדבר מצוה ועושה מצוה כגון שלמי שמחה ליו"ט אם כי באיסור אכל דודאי ופשיטא דאינו דוחה מ"ע דשמחת יו"ט. וכבר עמדו בזה האחרונים מ"מ אפשר דלא גרע מהוציא לולבו ביו"ט א' שחל להיות בשבת דג"כ פשיטא דאינו דוחה מ"מ חשיב טעה בדבר מצוה ועשה מצוה:
ומ"ש כ"ת ע"ד תוס' שם מ"ש לעיל על רשיז"ל שפי' העלאה בחוץ חייב משום עע"ז ופטור משום העלאה בחוץ דמזיד על עכו"ם לא שב מידיעתו דהוה מומר לכה"ת א"כ גם על העלאה בחוץ אינו מביא קרבן. וק"ל לפמ"ש בעצמו בחולין י"ד דבפ"א ובצנעה לא הוה מומר וא"כ מה זו שקשה להוא. וגם זה יפה אמרותיך. מ"מ נלע"ד כוונתן דהא י"ל מה זה שאמר לאינו שב מידיעתו והלא מקרא דריש בחולין דף ה' מכם ולא כולכם ואין שב מידיעתו מוזכר רק בפלוגת' דברייתא במומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם. לכן נ"ל לפמ"ש בפרמ"ג יו"ד סי' ב' וכן במגא"ב בסוגי' דשוחט בשבת דאפי' לא נעשה מומר בפ"א ובצנעא מ"מ הא מסקינן במס' בכורות וכן קיי"ל ביו"ד סי' קי"ט דחשיד על החמור חשוד על הקל ובפ"א ובצנע' ניהו דלא חשיב מומר דלא יהני שחיטת' כשר' באחרי' רואים אותו אבל עכ"פ חשיד מקרי דצריך אחרים רואין אותו כמ"ש הש"ך סי' ב' אלא שהמגא"ב הביא בשם מהרי"ק דאפי' אחרים רואין לא צריך. ומתרץ דבריו עפימ"ש הר"ן במס' יומא בסוגי' דמאכילין אותו קל על קל דרבוי' שיעורי' כגון כמה זתים נבלה חמור מאסור חומר בעצמותו בפעם אחד כגון שחיטה בשבת ולכן ה"נ אינו חשיב חמור על קל. ונלע"ד דהיינו דוקא באיסור שבת אם דחשיב כמומר לכה"ת מ"מ הא חזינן דנתן לדחות אצל פקוח נפש אבל ע"ז דקיי"ל דהוה יהרוג ועל יעבור ודאי כי חשיד חמור אפי' בפ"א יותר מרבוי' שיעורי' דנבלה דהא פשיטא דנתן לדחות אפי' כמה זית נבלה אם אי אפשר בענין אחר כמ"ש הר"ן שם ולכן פשיט' לע"ד דמקרי עכ"פ חשיד גם לדעת התוס' וצריך אחרים רואין אותו לענין שחיטה. ומעתה לענין להביא קרבנותי'. כיון דמקרי חשוד א"כ עכ"פ בספיקא עומד אם שב מידיעת' והוה ספק חולין לעזר' ואין מקבלין ממנו עכ"פ נדרים ונדבות דבשלמא חובות ששייכי במה שעבר י"ל דרצה לעשות תשובה כמ"ש האחרונים עיי' בחת"ס יו"ד סי' צ' אבל נדרים ונדבות מה"ת נסמוך לקבלן וא"כ שפיר דייק בתוס' כיון דהך העל' בחוץ הוה קל נגד ע"ז ואין זה לקרבן על ע"ז דהא מזיד הוא וא"כ לא נאמין לו ששב מידיעת' וגם אפי' שב בתשוב' עתה מ"מ הא אמרו בתוס' חולין דף ה' דאם בעת שעבר עביר' לא הוה שב מידיעת' לא מהני תשובה לענין קרבן וא"כ לענין לקבל ממנו הקרבן במה שגג בעבר' אחרת ששב עתה ממנו אין מקבלין ממנו כן נלע"ד:
ומ"ש כ"ת בדברי התוס' שבת דף צ"ה דהבנין יהא מותר מטעם מתוך שהותר מגבן. ממ"ש בפרק כירה מ"ז במטה גללניתא דאסור מה"ת ביו"ט. הנה גם בתוס' לא אמרו רק אם יש צורך קצת כמ"ש שם כגון לאכול בבית מפני שמש ושרב ושם בפ' כירה להדר ולהחזיר המטה על כנה מה צורך קצת איכא ואפי' לדעת רשיז"ל דס"ל בדף כ"ב אפי' לצורך קצת ל"ד י"ל דס"ל כמ"ש הרמב"ם דלא אמרינן מתוך אלא בדבר ששייך באוכל נפש עצמו כמ"ש הרה"מ: