אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן נג

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן נג

סימן נב

אחרי רואי כי הה"ג מוהר"פ ני' ראבדק"ק גראסווארדיין יצ"ו ביאר את דבריו כי לא ללמד על הכלל יצא לאסור "הגערם" אך ורק לתקן במקומו וזמנו וזה ודאי מן הראוי ע"צ הי"ט וגם אני לא אמרתי רק כי צריך מתינות ותיתי לי כי באותה זמן אשר בא לפני דברי הבד"צ על ענין הנ"ל הזהרתי לבעלי חניות לחקור ולדרוש אצל הפאבריק שקונים ממנו ונתברר כי מלאכת הפאבריק על אופן הישן בלא לופט פערפאהרען. ואח"כ בא ג"כ מכתב הכשר מב"ד צדק קק"י בודאפעסט יצ"ו ע"כ לעת לא להלכ' קאתינא רק מפני כבוד התורה ולהעמיד איזה דברים על אמיתן:

מ"ש הג' נ"י דיש לדחות ראי' נחלת צבי שהביא מהר"ן ע"ז כמ"ש הנוב"י ליישב ממ"ש עליו מדברי הריב"ש ונתיישבו ג"כ מדברי הר"ן. אינו דומה כלל שהרי ראיות הר"ן מגעולי מדין דאפי' אי"מ לכתחיל' דאורי' ועכ"ח משום דאין כוונתו רק להכשיר ולא לבטל. וע"ז השיב בנוב"י כיון דאין נהנה בשתי' מהגעלה רק החשש ששוב בולע מהכלי זה אינו בידים. אבל הר"ן הא קאי להנות ממי עלוי' וערוי' וא"כ שוב הוי ביטול בידיים ושאני חלב דטבעו להבריח המשקה כמ"ש הריב"ש ורק אח"כ נעשה ממילא:

ב') ומ"ש הג' נ"י ע"ד המג"א סי' של"ה דשאני התם משום דא"א בענין אחר רק באופן זה. ולענ"ד הלא מבואר כי תקנת ב"י דהיינו להשיב כלי תחת הדלף ולהשיב שם מטתו או שלחנו דלהוה כגרף של רעי והוא מדברי הכלבו ושם הביא י"א תקנה ב' לשום כלי עם מים תחת הדלף של יין ונתבטל היין קמא קמא. ותקנה ראשונה הלא הוא ש"ס ערוכה מס' ביצה ר"פ משילין. ותקנה ב' לא הזכיר רק בכל בו בשם י"א וא"כ האיך אפשר לומר דא"א בענין אחר אם אפשר להציל עפ"י היתר מ"ש בגמר':

ג') ומ"ש הג' נ"י דבלא"ה כתב בפרמ"ג ומחהש"ק דרק לענין היתר טלטול מותר לבטל. הנה במחהש"ק לא נמצא דבר רק מ"ש דאע"ג דקיי"ל חוזר וניעור באין ס' לענין ביטול כלי מהיכנו סמכינן אפוסקי' דאינו חוזר וניעור אבל ודאי אם יעמוד עד ששים גם לשתות' מותר ומ"ש מפרמ"ג ג"כ לא מצאתי רק שהקש' ע"ד מג"א מאי קאמר דאין כוונתו רק להציל מפני מאי מציל היין משום דבעי' לשתות' וא"כ ממילא מכוון לבטל ע"ז תירץ שאין דעתו לשתות' היום ולמחר הא כבר אזיל אסורי' וח"כ אינו אומר רק משום דאין דעתו לשתות' היום זה עושה אותה שלא הי' כוונתו לבטל אבל היכ' דבל"ז אין כוונתו לבטל כמו בנ"ד אין חילוק בין טלטול לשתי' וחלוק גדול בהאי דמג"א רוצה להציל האיסור היא היין של מוקצה ועכ"ח כוונתו לבטל איסור. משא"כ בנד"ד להיפך להציל ההיתר ע"י בטיל' של איסור. וגם מש"ס ביצה בסוגי' דעצים שנשרו וכו' מרבה עליהם עצים מוכנים וכו' מוכח דאין חילוק בין טלטול לאכילה אי לשתיי' ועי' בתוס' ופוסקים שם משמע להדיא דאין חילוק והדבר מבואר:

ד') ומ"ש ג"כ דמהך דסי' צ"ט דאסור להוסיף ולבטל מזה ג"כ ראי' דהמג"א איירי לענין טלטול. לא אדע האיך יפרנס הסוגי' דעצים שנשרו לתוך התנור דמרבה עלי' וכו' ודייקו הפוסקים מלשון מרבה מיירי שהי' כבר בתערובות ומ"מ מסקינן דרק משום דאסור מדרבנן או משום מקלי' קלי' כמ"ש הרא"ש. והא רוב המפורשים פירשו דלענין טלטול מיירי ועיי' בפרמ"ג סי' צ"ט. וא"כ לסברת הג' נ"י עפי"ד המג"א הי' מותר להוסיף בפשיטות ואינ' כן. ומזה ראי' כמ"ש כי מה שהוא להציל מן האיסור שלא יאסור אינו בכלל להציל כי זה גופא מ"ר אימאס"ל: ה') ומ"ש הג' נ"י שאין להביא אפי' לסניף דברי הרשב"א שחולק עליו הטו"ז בסי' צ"ט ומחלק הג' נ"י בין בלוע בכלי לדבר בעין והביא לזה דברי הריב"ש סי' שמ"ט והוסיף להביא ראיי' מתשו' רשב"א סי' רכ"ב. והנה מדברי הרשב"א יש ראיי' להיפך אפי' בדבר שהוא בעיני' יש היתר לבטל בדרך שמשתמש בשפע מהך דתרומות שאינה מחיוב ללקט גרגרת חיטין או קנקנים של שמן ביין של תרומה רק אם הרכינ' ומוצה אסור לבטל והביא שם דברי הרמב"ם דאפי' בדאורייתא התירא הוא משום דלא חשיב אסורא. והך דנוב"י מחלק הג' נ"י בסברות שאינו מוכרחות לענ"ד תמצית הסברא כך היא דלענין מה שדרך משתמש בשפע שלא יבא לידי נו"ט. צריך לשיעור וגבול דודאי משה' ממש ובעיני' לא שייך לומר דרך להשתמש בשפע דמה גבול ניתן לו דאם מבטל בפחות או ביותר סוף סוף יש מציאות שיבא לידי נו"ט כגון הנך כלים שנשתייר בהם מן האיסור ושכן הוא הדרך שלא ללקט מהם ולא לנקותם מעוטא דמעוטא שנשתייר בהם והם כלים גדולים שמשתמשין בשפע משו"ה אין כאן משום ביטול אי"ל אפי' במשהו בעין אבל איסור משהו שהוא בידינו שלא על דרך זה הכלא בידו לבטל כמו שירצה והוי כמו כלי שדרכו להשתמש כך וכך. ועוד נוסיף בנד"ד שהרי השומן ודאי נפגם בתוך הגערם' והא אפי' לדעת הטו"ז היכא שיש נוטלפ"ג וגם ביטל בס' וגם דרך להשתמש בשפע מותר לכ"ע כמבואר בדבריו בסוף סי' צ"ט. ובענין אי מותר להפגים אי"ל ידוע מחלוקת החכם צבי עם היעב"ץ לדעת החכ"צ אין בו משום מבטל אי"ל ואפי' לדעת היעב"ץ האיך שיש בו כדי בטולו מותר לכ"ע כמבואר בדבריו בח"ב סי' קל"א. ועיי' ביד אפרים סי' צ"ט כי דעתו מוכרעת להתירא כדברי החכ"צ סי' ק"א. ובזה נדחה ג"כ מה שנאמר בת"ת שאחרי כן נעשה לשבח והביאו ראי' מתבלין שכ' הפרמ"ג סי' ק"ג הוא מיירי בדליכא ס' בתבלין שהוא נגד היין אבל אם מתחילה הי' ס' בתבלין וגם לפגם מזה לא מיירי. ועוד בנד"ד י"ל בשומן גופא נפגם מחמיצות "הגערם:

ואינו כשאר נוטלפ"ג זה בזה כמו חומץ לתוך הגריסין שאין הדבר גופא פגום אלא שאין התבשיל סובל טעם זה אבל האיך שהאיסור גופא נפגם כבר נעשה כנבלה סרוחה ואינו חוזר לאיסורא אפי' אם נשבח אח"כ ע"י איזה תקון כמ"ש החוו"ד סי' ק"ג ועוד ניהו "דהגערם" שדרכו בכך נשבח אח"כ מי יימר דהסומן כמוהו שאינו עושה פעולה זו וא"כ לפי"ז ודאי יש ידים ורגלים לעשות סניף התירא דברי הרשב"א ואפי' לדעת הטו"ז:

ו') ומ"ש הג' נ"י ע"ד שאמרתי שאפשר לומר אפי' לדעת נוב"י ותשו' רעק"א מ"מ בדיעבד אין קונסין אותו כמו שוגג והבאתי ראיי' מדברי רמ"א סי' קל"ז. ולדעתו הדבר פשוט דיש לו דין כשאר ביטול איסור במזיד. הנה הראה לי הרב הג' מו"ה חיים צבי עהרענרייך נ"י (דומ"ץ דפק"ק מאד יצ"ו) כי כתוב בס' שדי חמד בשם יד דוד שאפי' למ"ד דאסור לכתחילה מ"מ בדיעבד ודאי מותר. ומ"ש ראי' לדבר מהא דאסור להוסיף כדי לבטל איסור שנפל בשוגג אם כי אין כוונתו רק להציל ההיתר' שאני ושאני שם מכוון עכ"פ להציל ההיתר, שלא יפסיד ע"י תערובות אסור שיש בו משא"כ בשאר הצלות שבא ע"י איזה סיבה דעלמא כמו הך דמג"א ונידון דידן שלא ישפוך היין ושלא ישפך המייש זה לא בא מאיזה דבר איסור משו"ה אין בכלל אין מבטלין אי"ל. ז') ומה שהביא מדברי היד אברהם שהשיג על לבושי שרד סי' כ"ט מדברי ריב"ש הנ"ל. שכן כתב התבו"ש סי' ט"ז גבי או"ב. הנה מדברי הריב"ש הי' מקום ראי' להיפך שכ' שם דגבי או"ב גם לאחרים כמו מעשה שבת דהוי דאורייתא וכ' שם ואל תשיבנו מבטל א"ל דמותר לאחרי' שאני התם דהוא רק מדרבנן אלמא דבזה מותר לאחרים אלא דהתבו"ש לא איירי כלל בעושה ע"ד למכור אלא בפשיטות דבדאורייתא קנסינן גם לאחרי' עיי' בפרמ"ג סי' צ"ט באריכות דלא שייך לנ"ד כלל ולא אדע מה עלו ע"ד היד אברהם והג' נ"י ראי' מדברי התבו"ש: ח') ומה שהביא דברי הרא"פ ופרי תבואה שהביאם ג"כ ד' הריב"ש דאסור למכור לאחרים אפי' בדמי טריפה שלא כדעת הל"ש והביא ג"כ דברי היבין שמועה לומר שמסכימים עם דברי הריב"ש ושם לא איירי בשו"ב שעומדין מפי הקהל לכך. והנה אמת הדבר מ"מ הוא עצמו כתב שמדברי הריב"ש לא משמע לאסור אלא לענין שיהי' בודק שאינו בקי דמתחילה כתב וכ"ת הלא בהמה שנשחטה וכ' לא הוא דהיינו אם פעם א' אירע כן באונס או בשוגג אבל שיעמוד מי שאינו ידוע לנו שאינו יודע לבדוק ויבדוק תמיד ושנאכל על סמך בדיקתן זה ודאי אסור לדברי הכל ואעפ"י שאינו בדיקה אלא מדבריהם והוה כהאי דאינו מבטל וכ' ושם על עובד' דילי' צירף כמה טעמים לאסור הבהמה בדיעבד מפני שלא בדקה השוחטים שעומדי' מפי המוקדמי' והתקנה היתה שלא יבדוק' אחרי' גם היתה ע"י נוגע בדבר. ועוד כתב שם דלא סמכי' ע"ד רש"י בנאבדה הריאה אלא בגדיו ואפי' מאן דמתיר יודה לאסור למאן דמחמיר כדעת הפוסקים החולקים על רש"י עכ"פ לדידן. שוב כתב שהוא ק"ו לנידון הנ"ל שהי' כמזיד דאל"כ כל הקצבים ישליכי' הריאה וזה אי אפשר. ומעתה ל"ל להריב"ש לצרף כל הטעמים הנ"ל ומה זה ק"ו אם משום חששא שיאבדה הריאה וביטול התקנה הלא הוא מבטל איסור לכתחילה כנ"ל אלא עכ"ח צריך לחלק בין עובד' הנ"ל למה שאמר לעיל והנה הרא"פ מחלק בין פעם אחת שאינו דומה למבטל אי"ל משום דגבי מבטל התירא הוא דיש לחוש שיעשה כן גם פעם אחרת אבל בעובדא הריאה י"ל דהוה אסורא אם יש בו ריעותא המטריף מי גבר לא יחוש לאיסורא רק משום יצרו תקפו עשה מעשה הרע הזאת עכת"ד. ולא אדע מה חילוק בין מעשה שבת לעובד' הריאה דגבי מבשל בשבת ודאי איסורא קעביד ומ"מ קנסי' לי' אפי' בפעם אחת ועיי' בגיטין דמדמה להו אהדדי. אמנם כפי דברינו החילוק פשוט דמתחילה איירי הריב"ש להשיב בפשיטות במה שכ' השואל להכשיר בנאבדה הריאה ונסמוך ע"ד רש"י וע"ז קאמר כי להעמיד בודק שאינו בקי שיעשה כן תמיד זהו ודאי כמבטל אי"ל בשביל אחרי' אבל בעובד' דידי' שהי' להיפך שהבודק הי' שלא ברצון המוקדמי' והקהל אין זה נקרא בשבילם משו"ה צריך הכי טעמים אחרים להטריף הבהמה. והלא הדבר מבואר מה שאמר שהי' במזיד דיש לחוש שישליכו הקצבים הריאה ויתבטל התקנה אלמא רק מהאי טעמא יש לאסור ובוודאי גם אנו אפי' בסתמא מי ששוחט ומוכר לאחרים במקום שיושב שם ואנשי המקום לא יפצה פה למחות בידם היא שלוחם ואם יאבד הריאה במזיד מקרי בשבילם זה מה שאמרנו שהשוחטין שהועמדו מפי הקהל דומה לזה. מ"מ מה שכתב הג' נ"י בתימא כי הבאתי דברי הל"ש להלכה לא יחיד הוא בדבר זה כי כן כתב בשם חגורת שמואל ופרמ"ג ועיי' במקדש מעט כי לעיר אחרת אפשר דגם הרא"פ יודה להתיר עיי' בפרי תואר שדעתו להקל בבדיקת הריאה אם לא שיש בו משום מגדר מילתא א"כ לענין זה וודאי הל"ש לאו יחיד הוא בשיטתו וידוע כי אנו מחמירין לקצבי' שלנו במיגדר מילתא אפי' בנאבדה בשוגג ואפי' בגדי' וטלאים לפי ראות ועיי' ברש"י במס' ב"מ דף צ' בה תורא וכ' דמסקי' שם דלא קנסי' לי' למכור לשחיטה ופירשיז"ל דלא טרחו עולה האי ואם נאמר דעושה ע"ד למכור הוה כמו בשבילם א"כ בפשיטות אפי' יטרחו בשביל זה לא יועיל דבר למעשיהם הרעים ועיי' בפרמ"ג סי' צ"ט אשר כיו"ב דייק לדברי רש"י על דברי הפלתי שחולק על הפרי חדש לענין מכירה. והנה אם נחמיר לומר כי ע"ד למכור הוה כמו מבטל איסור בשבילם האיך מצאנו ידינו ורגלינו בהני בעלי שדות שמגדלין בהמה רבה וידוע שיש מהם שחשודין על הסירוס ולדעת הבית שמואל סי' ה' אסורין לשחיטה ולחרישה למי שעבר ואם המה עושין ע"ד למכור במדינה שרוב אוכלי בשר ישראלים הם הי' צריך להשגיח שלא לקנות מהם לשחיטה וכן למאן דצריך לחרישה וכש"כ לפי"מ שאסר הג' נ"י מדברי המג"א סי' רע"ו שאם עושין הנכרי' בשביל ישראל ונכרי אסור להשתמש בנר או באש שהדליק וה"נ דכוותי':

ט') ומ"ש הג' נ"י שמדברי הטו"ז ומהרש"ל בסי' צ"ט הן אמורים דוק' במבטל דבר שאינו שלו אלא של אחרים ובשבילם אבל בשלו אפי' בלא ניח' להו אסור להם. ולענ"ד הוא ק"ו דהא דייק הב"י מדברי הטור ממה שאמר שקנסינן אותם אם הוא שלו ולמי שנתבטל בשבילם דמשמע אם אינו שלו ומבטל בשביל אחרים אינו אסור להמבטל דסברא נותנות דבשלו חמור משום דמשתרשי' לי' דאסור נעשה לו היתר ומעתה אם נאמר אם ביטול אסור בשביל אחרים בלא ניחא להו מה לו ולהם לקנות אותם דהא אפי' למבטל מותר כשבטל שאינו שלו בשביל אחרים כש"כ להיפך ומה שהביא מדברי מהרש"ל ויש"ש מאשר לפני לא משמע מידי וכן כתב בחכמת אדם כלל נ"ב להדיא שאם מבטל דבר שלו בשביל אחרים בלא דעתם אין אוסרי' עליהם. ועיי' בישועות יעקב סי' קל"ד לענין בשל צוקער שהי' חשש איסור תערובות בשר נבלה כמו בנ"ד ומסיק להתירא מקצת טעמים שכתבנו. ואין להאריך:

והנני חוזר על הראשונות כי לא להלכה קאתינ' ואדרבה מה טוב ומה נעים להעמיד השגחה למען להיות מאכלינ' נקי מבלי שימצא וחימצא דאסור'. ועיי' באחרונים שכתבו בשם תשו' הרדב"ז שלא לקנות מעכו"ם דברים שנתבטלו אפי' כדי בטילו משום חשש מבא"ל ועיין בת' מהרי"א וחתן סופר בטעם הדבר לשבח:

ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה