אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן נב

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן נב

סימן נא

בהי"ת שנת תרס"ב לפ"ק מאד יצ"ו. ראיתי אלקי' עולם ה"ה רבנים הג' בד"צ דק"ק גראסווארדיין יצ"ו בדבר שנתחדש בזמן הזה בענין "לופט גערם" אשר בעת שעולה האופי' (שוים) שלא יעלה מעל גדותיו צריכי' להטיל לתוכה שומן ויש לחוש כי הפאבריקאנטען אינם נאמנים ונותני' לתוכה שומן איסור. כי באו על המחקור והנסיון כי מעת אשר הועמד השגחה בהפאבריק צריכי' שומן יותר ויותר מני קדם ומעתה יש לחוש משום תערובות אסור ואם כי הרה"ג מוהר"פ צ"ב ראב"ד נ"י בברור לו כי יש במייש החביות כמה פעמים ששים וא"כ אין כאן חששא משום אסורי' דגופא. ועל זה באו לדון וגם לאסור בדיעבד. וגם לרבות לאחרים משום בטול איסור לכתחילה במזיד. והנה אם כי איני כדאי לחלוק על גדולי רבנים ספונים וחשובים כמותם ירבה בישראל. מ"מ יען כי לאחר העיון בדברי הה"ג מוהר"פ נ"י (בוילקנו יוסף ח"ד סימן קפ"א) ראיתי דנקט חומר' חומרי דמתניית' בספרי שו"ת אחרונים ולא הזכיר' בדברי' ללמד איז' זכות משארית דברי הפוסקים המדברים בענין והלכה זו. הלא דבר גדול הוא לאסור איסור לכ"י מהלחם אשר הוא אוכל. ויי"ש אשר ישתה להשיב נפשם המסבבי' בכפרים ועיירות משמרי נפשם מאכילת בשר וכיוצא בו מפני כמה חששות ורק הלחם אשר הוא אוכל לה שביע נפשו די לו ומעתה הבא נבא לומר גם אורכו כ"ת מפני בטול איסור לכתחילה בשבילן. הוא גזירה אשר כמעט אין רוב הצבור יכולין לעמוד בה להכריח בני המדינה לקנות. "גערם" ויי"ש אך ורק מיעוט שניים של הפאבריקאנטען כול' העומדים ושומעי' לקול מורה להם דרך ילכו בו לפי המשגיחים. ועתה נחזי ראשון ראשון הביא הרה"ג כ"י דברי הנוב"י שאין כאן היתר מפני שאין כוונתם לבטל כמ"ש בחי' הרשב"א והר"ן בע"ז ועוד פוסקים ראשונים ואחרונים כי בסי' כ"ו ממהדו"ק בהגה' שם סברת' לחלק דדוקא היכא שכבר מעורב מהני היתר דאין כוונ' לבטל לא באיסור בעין בלא תערובות ובתשו' רעק"א סי' ע"ו החמיר מזה יותר עיי"ש. והנה בנחלת צבי סי' פ"ד הביא ראיות וחבילות שו"ת אחרונים דחולקים על סברת נוב"י וכן מוכח מסי' קל"ב שהביא הטו"ז סי' צ"ט ג"כ דל"מ אין כוונתם לבטל רק באי אפשר בענין אחר והתם הוה אסור' בעיני' דהא הט"ז שם ס"ק ז' קאי אדברי המחבר דאין מבטל' אסור לכתחילה דאיירי בעין ממש דהא לאח"כ נקט אפילו להוסיף אסור א"כ תחילת דבריו בעינ' ממש. ובאמת בנ"ד ל"צ לכל זה דהא כל עצמ' אינו מטיל לתוך המייש מאות' שומן שאינה רק להציל ההיתר ולא למען לאכלו בתערובות והלא דברי המג"א סי' של"ה בסופו המה ברור מללו דהיכא דאינו למען דיאכל האיסור בתערובות רק להציל ההיתר מבטלי' לכ"ע ואין כאן משום מבטל איסור לכתחילה ועיין ביו"ד החדשים סי' צ"ב ביד אברהם שהביא לתרץ קושי' רעק"א בסברא זו ושכן מצא בת' מהרמר"ב. וא"כ בנדון דידן כזה דומה שמטיל לתוך המייש השומן שלא יעלה האופי' (שוים) והרתיחה על ידי "הלופט" מעל גדותיו וישפך חוצה. ועוד אפי' לדברי נוב"י ותשו' רעק"א לא אדע אם לענין בדיעבד ג"כ ס"ל הכי לקנוס ולאסור כיון דאין כוונתם לכך יותר דומה לשוגג ממזיד. ובאמת הכי דייקא דברי רמ"א סי' קל"ז באם דרך בגת של גוי דאם כי יש ס' נגד הקליפה מ"מ לא יוציא היין דרך הנקב שהוציא יינו של גוי אשר משם דייק הטו"ז ומוכיח דדוקא אם אי אפשר בענין אחר מהני אין כוונתם לבטל עיי"ש. וע"ז הגיה הרמ"א וז"ל אם עבר והוציא דרך הנקב כל היין הוא מותר דבטל בס' ולמה כתב בלשון עבר ול"ק סתמא ואם בדיעבד הוציא. אלא ש"מ דקמש"ל אם כי אסור משום מבטל איסור לכתחילה מ"מ אפי' עבר והיינו מזיד לא קנסינן דלאסור בדיעבד מהני הך דאין כוונתם לבטל ועוד הא שם באות' תשובה לנידון דידי' בהיתר של הויזענבלאזען למד היתר מדברי הרשב"א שהובא בטור ושו"ע סי' צ"ט דכל שמשתמשין בשפע ולעולם יש בתערובות די ביטול אין בו משום מבטל איסור דלא יבא ליד נ"ט. וא"כ בנ"ד כמו כן הרי יש בו תמיד כ"פ ששים בונייש שהוא מאה העקטאליטער ואם כי הפרמ"ג סי' צ"ט כתב דלא אמרה הרשב"א רק בבליעה מהכלי ולא באסור בעיני' הלא טעמו שם משום דבכלי הנ"ל חשבי' כאין כוונתם לבטל דלא שייך באיסור בעיני' והא בהויזענבלאזען ג"כ איננו רק להציל היין וא"כ ל"פ אהדדי וכ"ש בנ"ד עדיף מכל הנ"ל דאין שום כוונתם לבטל רק להציל שלא ישפך מהאופי' (שוים) עלי ארץ פשיט' ופשוט דיש לצרף דעת הרשב"א להתירא:

ועתה נבא לדון במ"ש להוכיח דאפי' לדעת הש"ך והפר"ח סי' צ"ט שמתירין להמבטל א"ל למכור לישראל אם אינה מוכר ביוקר לישראל מעכו"ם וא"כ "בהגערס" הי' היתר הנ"ל כמובן ובזה מחלק הרה"ג מוהר"פ נ"י דהיינו דוקא אם בטיל לאכול דאז כבר לא נתקיימו מחשבתו במ"ש למכור אבל אם מבטל ע"ד למכור ממילא אסור המכירה ג"כ והוכיח כן מדברי תשו' הריב"ש סי' תצ"ח באם לא נבדקה הריאה דהוה כמבטל איסור לכתחילה ואסור' הבהמה להקהל דהוה כמבטל בשביל כל הקהל. ולדעת הרשב"א הא אסור למי שנתבטל בשבילו וה"נ נתבטל בשבילם א"כ אינו מיוחד לאדם אחד זה הוי כמיוחד כמ"ש בעירובין גבי האי בפת' דאתי למחוזא כיון דחזי דמפשי ומייתי להו ודאי בשביל ישראל ואסור להו משום אסור תחומין וא"כ ה"כ בגערם שמבטל ע"מ למכור זת"ד הג' הנ"ל. והנה בלבושי שרד סי' ל"ט מתיר להדיא אפי' בשוחט ע"מ למכור לישראל כמו לעכו"ם ובודאי לא נעלם ממנו דברי הריב"ש דהא עסיק בי' ומ"מ שרי לי' בגוונא זו כדעת הש"ך סי' צ"ט. אלא דלפיע"ד דברי הריב"ש לא תלי כלל בהך דש"ך ופר"ח ול"ש כלל בדדהו דהא בא לדון דהוי כמבטל איסור בשביל אחרים וכדעת הרשב"א ושם אמר הריב"ש אהך עובדא בשוחט שאינו בקי בבדיקת הריאה שהיא מדרבנן מ"מ להעמיד שוחט שאינו בקי בבדיקה ולהאכיל ממנו כל הקהל זו ודאי כמבטל איסור בשבילם דהא הועמד ונעשה לעשות כן מפי הקהל זו ודאי מקרי מבטל בשבילם ומה לי אם קונים בכסף או אם הקהל צריכי' לבשר כשר והשוחט שליחם לזה א"כ יעשה עפי' ודאי כי הוא מבטל למענם. אבל אם למשל הקצב שהוא מעמיד שוחט למכור בשר כשר ואינו בודק או אבדה הקצב עצמה וכי נימא דהקצב או השוחט מבטל בשר בשביל הקהל ואדרב' המה ניח' להו בבשר כשר בבדיקה כהוגן והאיך נטיל עליו קנס שלא יהנ' מעשיו הרעים כאן עיקר העושה מעשים הרעים ושייך לקנוס לשוחט או לקנוס הוא הקצב ואות' ראוי' לקנוס. וזה הדבר תלי' בדיני' של הש"ך וטו"ז אם שייך קנס במכירה זו אם הישראל קונה ביוקר צריך לקנסו למכור בזול וזו דעת הל"ש ואם אין כאן מקום לקנוס משום דהכל שוה בין לישראל בין לגוי השער שוה זהו מ"ש הטו"ז ומהרש"ל סי' צ"ט דאם הוא בלא ידיעות ישראל ואדרבה לא ניח' לי' האיך נקנוס אותם אדרבה הם רוצים בהבשר גמור בלי ביטול ולמה נראה לקנסם וכן דעת הפ"ת דאין אדם אוסר עליו כגון זה. עוד לא זכיתי להבין במ"ש בהג' רעק"א דהטו"ז ומהרש"ל הם נגד דעת הריב"ש. ולענ"ד הענינים חלוקים. ולהלכה י"כ דבזה כל אנפין שוין דודאי אם הועמד השוחט שלא יבדק והיא עפי' הקהל פשיטא דהוי כמבטל בשבילם אבל אם הוא להיפך הקצב המוכר הוא המבטל הוא ראוי' לקנוס כמו דאפשר אבל לאחרי' ל"ש קנס ודברי ל"ש נכונים הם. וא"כ בנ"ד (גערם) דומי' לזה ולדעת הטו"ז ומהרש"ל אין כאן קנס לאחרים דזה אינ' בשביכ' ואיני יודע לפימ"ש הג' הר"פ נ"י עכ"ח פליגו אהדדי והוא הביא רק דברי הריב"ש והג' רעק"א לחודא ודברי מהרש"ל וטו"ז לא הזכיר כלל לחפש אהתיר' היה פוסקי' מפורסמי' וכי לא נסמוך עליהם בדרבנן:

ומה שפלפלו הרבני' הג' ני' דאם מבטל בשביל ישראל וגוי ומדמה להו לדינ' המוזכרת בסי' קט"ז וסי' שכ"ה. לפענ"ד אין ללמוד זמ"ז וכבר כתב הפרמ"ג סי' צ"ט שאין ללמוד הגזירות וקנסות זמ"ז מבטל אי' לכתחילה לאסור הוא מטעם קנס ועיקר שמא הכי' מעשי' הרעי' ונכרי שהוא עושה בשביל ישראל איזה מלאכה והביא מחוץ לתחום שם כא שייך קנס ואינה אסור רק מטעם גזירה שלא יאמר לו לעשות או מטעם שליחות עיי' במג"א ריש סי' תקט"ו ובמס' גיטין פ' הנזקין הביא' כל הני דשייך למקנסי' ובתוכם מבטל א"ל ולא הזכיר כלל מלאכת נכרי בשביל ישראל וכבר מחלק ההוס' במס' חולין בין מבשל בשבת ומלאכת נכרי בשביל ישראל. ומה שהביא הריב"ש באות' תשו' הך דעירובין אין דעתו להשותם לדיני' אך ורק להוכיח דבשביל רבים סתמא הוי כמיוחד דכמו לענין תחומין דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ומ"מ אמרו כיון דמפשי בשביל ישראל הוא. וה"נ לענין מבטל א"ל בשביל אחרים א"צ מיוחד דבשביל סתם ישראל הוי כמיווחד אבל לענין מבטל בשביל ישראל ונכרי או לענין האיך דרובא עכו"ם ומוכח דבשביל ישראל ג"כ דנימא שיהי' דיניהם שוה מזה לא דיבר הריב"ש כלל וכלל לא ע"כ מ"ש הג' מוהר"פ נ"י מדברי הריב"ש מוכח דאין חלוק דאם מפשי בשביל ישראל הוי כמו מבטל בשביל ישראל מיוחד לענ"ד שלא נתכוין הריב"ש לזה כלל דהא מיירי בכל הקהל שהם ישראלים. ומ"ש מהך דעירובין אינו רק להוכיח דבעי מיוחד וסתמא הוי כמיוחד זה לפענ"ד פשוט. ומ"ש התשב"ץ ח"ג סי' יו"ד דלדעת הרמב"ם דאע"ג דאינו אומר בפירוש מבשל לי משלי כי הוה כמבטל בידים כל שיודע שאומנתו בכך ועושה כן תמיד וכשלוקח ממנו הישראל הוה כמו שאמר בפירוש. והנה זה ע"ד הרמב"ם שפסק דאע"ג דחמאה של נכרי מותר בשישראל מבשלו להסיר צחצוחי חלב אם בשלו הגוי אסור לדעת התשב"ץ זה טעמו אבל הא פסק הרמ"א בסי' קט"ו בשלו הגוי ג"כ מותר וזה לא הזכיר כלל הג' נ"י:

שוב הביא דברי הרשב"ש דאם מוסיפי' בשביל ישראל הוה כאומר בפירוש בשל לי משליכי מגמר' דמס' עירובין הנ"ל, וזה דלא כל"ש שהביא הפ"ת סי' קכ"ב שנסתפק בזה. והנה תשו' הרשב"ש אינו תח"י אבל עיינתי בל"ש שהניח' בצ"ע וציין ע"ד הש"ך סי' קי"ט סק"ו ופרמ"ג סי' ק"ג אות י"ז. והנה בש"ך שם בקצור הכללים כ' מי שמחמיר בדבר מאכל מפני שסובר כמ"ד דאוסר ונתארח אצל המתיר לא יבשל לו אפי' בכלי שאב"י וכש"כ שאסור לומר בשל לי משליכי אבל אם המתיר בשל לו ולאחרים ג"כ מותר לו לאכול דהוה כדיעבד ובפרמ"ג שם הביא דברי ת' מהרמ"ל בישראל ששכר הגבינות מהשר ויש לו צאן טריפות ופרות כשרות עד שיש ששים נגד החלב הטריפה וגוי עושה הגבינות לשר וישראל רואה ואח"כ קונה הגבינות אין בו משום בטול אסור לכתחילה דכבר מבוטל אצל גוי. ופי' הפרמ"ג דודאי אסור לישראל לומר לו עשה אבל הגוי ומכוון בשביל השר. והנה מדברי הש"ך הנ"ל מוכח דגם אם מוסיף בשביל האוסר לא הוה כמבשל לי וגם מפרמ"ג בשביל שהגוי עשה להשר מ"מ הא ידוע לו שהכל יקנה לישראל ופשיט' דנתכוון גם בשבילו מזה משמע דלא חיישינן לצרף הכוונה שיהי' כמו הך דעירובין וסי' תקט"ו. וכעת בא לידי תשו' הרשב"ש וראיתי כי מיישב בסברא זו דברי אביו התשב"ץ לדעת הרמב"ם שאוסר בשול חמאה משום געולי גוים דהרמב"ם מיירי האיך דמפשי בשביל ישראל והנה כ"ז ליישב דעת הרמב"ם שלא להוציא' מכלל המובא דסתם כלים של נכרים אינ' ב"י אבל הא בלא"ה הוכיחו רוב אחרונים דהרמב"ם לא ס"ל סתם כלים ש"נ אינו ב"י כאשר הוכיח' במישור בב"י סי' קכ"ב והלח"מ פ' י"ז מה' מ"א דנקט הרמב"ם דאם לקח מן הנכרי' כלים לבשל בהם מיום שני והלאה מותר א"כ למה לן לנקוט חומרא חדשה ולומר בכוונת הרמב"ם מה שלא. הזכירו ולא רמז עליה אם בפירוש אומר דסתם כלי' ש"נ ב"י וא"כ שיטתו בפשיטות' וגם בשו"ע סי' קי"ג קי"ד וקט"ו בדברים שנקחים מן הנכרי' לא נזכר מזה כלל מכל הנ"ל לענ"ד שצריך ונתינות לאסור איסור בהדי' על "הגערם":

וראיתי בדברי הרב הגאון המפורסים אבדק"ק גראסווארדיין נ"י במה שכ' כי מתחילה לא רצה לאסור בדיעבד משום דחשבי' לספיק' ורק אחר הנסיון שנתברר כי לעת כזאת צריכי' יותר ויותר שומן א"כ הוכיח על תחילתו שהי' משתמשין בשומן אסור שמועיל יותר משומן היתר. וגם השומן של קויקוס אינה ברור לנו שמותר. ע"כ הסכים לאסור גם בדיעבד. ולא ירדתי לסוף דעתו אם הקויקוס אינו ברור שכשר ודאי החשש מפני תערובות שומן אסור מ"מ אכתי ספיקא היא מפני שאינו ברור לנו וגם כי בתערובות הלא גם הנוב"י מודה דמהני אין כוונתו לבטל. והנני ממתין ומצפה כי הרבנים הג' נ"י יבררו עוד דבריהם ביתר עוז:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה