לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן ו
להרב הנ"ל בענין הנ"ל. תחלת דברי מעלתו להוכיח מהסוגי' דשליח נעשה עד (קידושין דף נ"ג) דטעמי' דנוגע פסול לעדיות משום קורב' ובע"ד כדעת הע"ש. עיין בפנ"י בסוגי' שעמד בסברות אחדים כדברי מעל'. ושוב מסיק להלכה כדברי ש"ך והסמ"ע בדברים נכונים דעכ"ח נוגע פסול רק מטעם חשוד לשקר ולא משום בע"ד כס' עיר שושן. וגם אני קאמינ' כי מדברי הריטב"א בסוגי' מוכח כדעת הש"ך וסמ"ע במ"ש שם אהא דאמרינן דנאמנים העדים שנתנו ליד המלוה במגו דאהדרהו ללוה מה מהני מגו לעדים וכי עדים נאמנים מטעם מגו כלומר נאמנות עדים עדיפא יותר ממגו שמוציאים ממון ע"י ומגו להוציא ל"מ. ותי' דנוגע אין פסול הגוף ורק משום חשדא וכיון דיש להם מגו אין כאן נוגע וחשדא ושוב הוין עדים ואי כדברי עיר שושן דפסולי מטעם קורבה מה מהני מגו להכשיר קרובי' וכי קרובי' מעידים ע"י מגו ויש לעיין בתוס' כאן ובסוגי' דעדים שאמרו. שהקש' דיהי' נאמנים אנוסים היינו מחמת ממון במגו דאנוסים מחמת נפשות והא אם אנוסים מחמת ממון הו"ל רשעים האיך מהני המגו וכי המגו מכשיר לעדות דזה ודאי הוה פסולי' בגופו ועיי' בתוס' בב"ק דשם ג"כ הזכיר' סברת הריטב"א גבי עדים המכחישים זא"ז יע"ש. והנה לעיקר הלכה בנ"ד גם בעיני תמוהים על הדיין אמאי לא רצה להזדקק בענין שו"ב מפני דעדות אנשי עירו לא מהני. ומדמה לי' כהאי דאמרינן בב"ב דף מ"ג ובח"מ סי' ז' וסי' ל"ב דבגניבת ס"ת לא דנין ולא מביאין ראיי' מאנשי אות' עיר דהוה נוגעים וה"נ בשו"ב. וזה ליתא מכמה טעמים חדא כמ"ש מעל' ני' מה נגיעה יש כאן וכי השו"ב אחר יהי' בחנם בלא שכר וגם אין לומר דישארו בלא שו"ב כלל זה לא נתן להאמר דדוקא ברב שייך סברא זו כמ"ש בחת"ס חו"מ סי' קס"ב משא"כ בשו"ב דהכל צריכי' לו. וכן איתא בתשו' שערי צדק יו"ד סימן ג' דבשו"ב לא שייך בדבר שלאנשי אות' עיר ועוד הא איתא בת' דברי חיים סי' ז' וכן בשארית ת' אחרונים דבשו"ב אינו כדיני ממונות ומקבלים עדים שלב"פ דהוה לאפרושי מאסור'. וא"כ מנ"ל דלענין נגיעה לא נימא הכי אם הוא לאפרושי מאסורי ועכ"פ לענין שאין מוכרחים להחזיק' בעיר מי יאמר להם שעכ"ח יאכלו משו"ב שיש להם עליו חשדא. ועוד בעובדא דמרן חת"ס בחו"מ סי' קס"ב הנ"ל אם כי עשה דברי הרב כדבר של אנשי אותו עיר הלא בפי' אמר דהיינו לענין לסלקו משררותו והתמנותו לענין כבוד והכנסתו אבל מ"מ פסול להם להורות הוראה דשויא נחד"א וה"נ וכי דבר קטן הוא לשמוע ולזדקק לעדות של אנשי עיר עכ"פ לענין זה אם דצריכים לקבל לשו"ב אחר ועיי' בת' מהרמשי"ק יו"ד סי' ר"כ ורכ"א שמחמיר כעובדא דחת"סדהא בחו"מ סי' ל"ט מסקינן דתלי' במנהגים ובמקום שיש מנהג לקבל עדות אנשי עיר מקבלי' ודיינינן. ועוד פסק שם דעכ"פ אות' בע"ב שחושדים ומעידים נגד כשרותו פטורין לתן סכום ומס במה שמשלמים להרב וא"כ פשיטא דגבי שו"ב ג"כ דינא הכי ולכל זאת ראוי והגון להזדקק ולשמוע עדותן של ת"ק בפרט וע' בת' דברי חיים סי' י"ג לענין שו"ב שיצא עליו קול וגם כי בעדות א' שעכ"פ ראוי' ליראי ה' להרחיק מזבחו ומביא ראיי' מהך עובדא דמס' כתובות דף פ"ה דמרעינן שטרא עפי' עדות בת ר"ח ע"ש:
וראיתי מ"ש מעלתו בפלפולא חדתא בענין נאמנות ת"ח האיך דנוגע בעדות והביא ראיי' ממוציא אבידה דנאמן הת"ח לאמור שלי הוה בתב"ע ול"צ לסימנים וכן לענין זכרון עדות בכתובות דף כ' ע"ב ואי צורבא מדרבנן אפי' לעצמ' דהיינו הבע"ד מדכיר לי' דת"ח אי לאו דרמי אדנפשי' וכו' ולענ"ד דכל היכא דאיכא הכחשת בע"ד אין חלוק בין צורבא מדרבנן לשאר בנ"א והך זכרון עדות אע"ג דהוה הכחשת בע"ד כנגדו מ"מ זכרון עדות אינו הגדת עדות והוה רק כאשתמודעינ' ודברי הרי"ף ידועי' דמקמי' עדות בב"ד אפי' קרובים נאמנים ועליה' מעידי' העדות עיין בחת"ס אה"ע בכמה מקומות מה שהסביר דברי הרי"ף דנאמן לומר אחי' דמתני' הוא לייבום ולחלוץ משום בבוא' לומר כן אינו בפני ב"ד בשעת מעשה אלא דהעדי' יעידו עד"ז ובמוצא מציאה הא ליכ' הכחשת בע"ד ובמוצא שט"ח דיכול לומר השבע לי ולא בצורבא דרבנן. שאני התם דאינו רק חומרא בעלמא כידוע ומעיקרא הכי תקנו והא ראיי' מגוף ההלכה דהיינו בדבר שלאנשי אות' עיר אין דנין בדינו של אנשי אות' עיר והא דייני' סתמא צורב' מדרבנן הוי ומ"מ חשבינן כנוגעים ה"נ לענין עדות דסתמא קאמרינן כנלענ"ד. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: