לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן ה
ב"ה שנת תרס"ה פה מאד יצ"ו. שוכ"ט וברכת מעינים, על ראש ידי"נ אלופי ומיודעי, ה"ה כבוד הרב החריף עצום יראת ה' אוצרו מו"ה יצחק שלעזינגער ני' אבן יקר בק"ק סארוואש תצ"ו. קראתי במכתבו ע"ד ש"ץ מ"ץ אשר נמצא עליו קלות בחומרות כי עבר למול בזמן לילה נגד דעת הש"ך סי' רס"ב וס"ד גם עם חבור' רב דנעאלאגען וגם מרננים אחרי' בקלא דל"פ בענין שו"ב, וראיתי דבריו במו"מ של הלכה כדרכו בסברות עמוקות, וראיות נכונות ותחילת דבריו ע"ד פרמ"ג סי' ב' סק"כ במ"ש ע"ד הש"ך שהוכיח מדברי הת"ח דבחשוד פ"א נאמן בשל אחרים ולמה נאמין לו בלא בדיקת סכין כיון דעכ"פ מטרח לא טרח. ובאמת בנוב"י מהדו"ק סי' א' פליג מה"ט ע"ד הש"ך ומסקנתו דהך דנאמן בשל אחרים בסי' קי"ט, לא משכחת אלא בעדות בעלמא שראה מומתה כשר שחט בהמה של פלוני, ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' כ"ב מיישב דברי הש"ך דבאמת מומר לתיאבון אינו רק מפני חמדת ממונו ולא מפני טרחת גופו. ע"כ בשל אחרים לא חשוד מפני טרחת גופי' אבל במומר כיון דכהתירא דמי' לי' גם מטרח לא טרח יעייש"ה שהאריך בסברא זו. אלא דס"ס ק"ל להבין דבריו הקדושים דא"כ גם בשל עצמו בחשוד פ"א למה נחשוד כיון דלא נחשד על טרחת גופי' ואפשר דכוונתו דאי אפשר שלא יעשה נבילה פעמים ע"י שחיטתו ולא יפרוש מפני תאוותו ויבא לידי מכשול משא"כ בשל אחרים כיון דאין כאן הפסד ממון אלא דזה קשה לפימ"ש הש"ך סק"כ וכן הוא ברשב"א והר"ן דלאיזה פסול בשחיטה כגון שהיי' ודרסה לא חיישינן כיון שהוא מומחה ורוצה בכוונתו לשחוט חזקה שלא יעשה איזה פסול זה חזקה בפ"ע, ועיין בבכור שור מס' חולין שחולק על הש"ך נמי בהא דאמר דמומר אפי' בשל אחרים אינו נאמן לזה אינו ראיי' מדברי ת"ח רק דס"ל דאקראי דנזדמן לו שעבר פ"א לתיעבון לא חשוד אבל דכיונא דמומר לתיעבון לא יהא נאמן בשל אחרים אפי' שלא צד הנאה וטירחא מנ"ל הא עיי"ש והנה מעל' מחדש סברא חדשה לחלק בין של עצמו לשל אחרים דלענין עבירה דלפני עור לת"מ הוא כמומר לדבר אחר ואינו חשוד לכך, והנה לפי"ז הי' הכל עקוב למישור וזה ודאי נכון בסברא אלא שאינו יודע מה זו לתלות בשל אחרים וכי בשל עצמו להאכיל לאחרים לא שייך לפני עור ואדרבא זה חמור שבלאו לפ"ע שנותן או מוכר משלו לאחרים מה שלא הי' ביד אחרים לעבור, ועיין בתוס' פסחים דף כ"ב ובמהרש"א שם מה שהוכיחו דאפי' הושטה של אחרים לידם שייך לפ"ע מדקתני לא יושיט, והמהרש"א כ' עליו דמשם לא מוכח רק דקאי בתרי עברי דנהרא, ועיין בפנ"י דמיישב בפשיטות דאי לאו דהי' האמה"ח לבני נח למה צריך תרי עבר' דנהרא דבשל עצמו ליתן לאחרים ל"צ תרי עבר' דנהרא כיון דבלא נתינה לא הי' בידו ליטול מעצמו, עכ"פ חזינן דבשל עצמו ליתן לאחרים פשיטא דאיכא משום לפ"ע יותר. והא בריש סי' קי"ט החשוד לאכול וגו' אין סומכין עליו. ובש"ך שם דהיינו ליקח ממנו ולדברי מעל' אמאי לא הא לא חשוד אלפ"ע, וראיתי בס' אמרי דעת שהביא בשם הש"ך בס' ארוך שהקשה כן אמאי צריך למימר בדיקת סכין נשאל אותו אם הי' סכינו יפה ואם יאמר הן נאמין לו דבהא לא חשוד רק לאכול ולא חשוד אלפ"ע וה"ה דברי כ"ת ני'. ובאמת בזה אין חלוק בין ש"ע לש"א כמ"ש. ושם תירוצו אין בידי להבין ואין הס' ארוך לש"ך תח"י לעיין בו. ובאמת בדברי הראשונים ואחרונים משמע על איסור זה שחשוד לעבור גם בלאו דלפ"ע קל בעיניו. ולפי דברי החת"ס הנ"ל יש להסביר דלתיעבון היינו חמדת ממונו וזה ודאי מישך שייך לחשוד אותו דעובר אלפ"ע כמובן שוב ראיתי כי כ"ת ני' בא להוכיח דדעת הש"ך כסברת הר"ן שעשה חילוק שלישית לענין מומר שלא לתיעבון ולא להכעיס דצריך בדיקת הסכין וגם עע"ג ולא כדעת הרא"ש דחשיב לי' כמומר להכעיס ואינו רק תרי גווני מומר כידוע שכן כתב בסי' קי"ט סק"ו בפי' דלא ככ"מ. וגם מסי' ב' לפ"ד פרמ"ג. והנה הש"ך כ"כ להדי' בסק"ה במקומו:
אלא מ"ש מעל' נ"י לפ"ד הפרמ"ג דרבא דאיירי במומר לתיעבון ואינו נאמן אפי' בלא טירחא א"כ איך אמר רבא בודק סכין ונותן לו דלמא שהה ודרס וכיו"ב תמהני עליו הלא שאילת הראשונים הוא הרשב"א והר"ן ז"ל. ותי' דזה חזקה בפ"ע על בן דעת שעשה כתיקונו במה שבידו ולא שביק התירא ומ"ש הפרמ"ג דאינו נאמן בשל אחרים אפי' בלא טירחא היינו בדבר שצריך עדות כגון על יינו של פלוני שכשר בדבר זה אשר צריך עדות ואין בידו לתקן אם כבר נאסר אין בדבריו כלום, אבל בדבר זה שמא שהה ודרס דלאו משום נאמנותו קיימינן עלי' אלא משום חזקת אומנת' וכ"כ להדי' הרשב"א במ"ש דלענין בדיקת הסימנים לא סמכינן עלי' דאין עדות למומר וע"כ צריך בדיקת הסימני' לפנינו אלא בדליכא לפנינו לבדוק סומכין על הרוב וחזקה אלמא דבל"ז לא סמכינן עלי' דבדבר שכבר עבר ואין בידו וגם בלא חזקה אז אין עדותו כלום ובזה איירי בפרמ"ג בל"ס אלא דלפי"ד הפרמ"ג דברי הש"ך סי' קי"ט סק"ו צ"ע במ"ש ליישב דברי רמ"א דחשיד לתיעבון לא מקרי חשוד, והקשה שם ממומר לתיעבון צריך בדיקת סכין ותי' דמשום טירח' הוה לתיעבון והתם איירי דליכא תיעבון כלל כלומר שאי"צ לטרוח והא לדברי פרמ"ג מומר אפי' בלא טירח' אינו נאמן אפי' בשל אחרים וצ"ל דמה שהזכיר הש"ך שם מומר הוא ל"ד דהא לדברי רמ"א איירי בחשוד. ולדעת הש"ך זה אינו בכלל מומר וא"כ עכ"ח הכי קקשי' לי' דעכ"פ יוקשה מחשוד דאינו נאמן בש"ע עכ"פ ומקרי לזה חשוד. והא לדברי רמ"א אפי' חשוד לא מקרי ע"ז תי' הש"ך דאיירי דליכא תיעבון כלל היינו בלא הנאה דנאמן כן נראה לפענ"ד:
גם ראיתי במ"ש מעל' נ"י להמציא דבר חדש במ"ש הש"ך לפ"ד הרמב"ם להצריך בדיקה גם בחשוד לדבר אחר היינו דוקא בשביק התיר' ועביד איסורא. אבל בתיעבון ל"צ סברא דהא חזינן דהאיך דשביק התירא ועביד איסורא לא מהני בדיקת הסכין וכו' והנה זה החילוק שייך במומר לאותו דבר דצריך להיות עע"ג לדעת הר"ן. אבל דעת הרא"ש ידוע דס"ל דזה הוה כמו מומר להכעיס ולא מהני אפי' עע"ג דאינו בר זביחה כמ"ש הב"י וכן פסק הרמ"א בסעי' ה' והש"ך מדשתיק לי' אודי לי' א"כ אין דמיונ' מדרגא לדרגא עולה יפה כמובן. ועוד ראיתי מ"ש כ"ת נ"י לדעת הר"ן שכ' במומר לד"א אי"צ בדיקת הסכין היינו בדלא שביק התיר' ואכל איסורא כיון דקיי"ל דחשוד לד"א אינו חשוד לכה"ת. אבל בדשביק גם להר"ן צריך בדיקת הסכין וזה דעת הש"ך וא"כ לפי"ד הר"ן והרמב"ם לא פליגו כלל. וא"ת דבאמת כן הוא ולא ס"ל ככ"מ בפי' הרמב"ם מ"מ דחיקא לי' במ"ש לתרץ דברי הכ"מ להיות לאחדים עם מ"ש הב' וס"ל כת"ח הא לדעת כ"מ הרמב"ם לא ס"ל חילוק' שלישית כהר"ן והא הש"ך השיג על לשון רמ"א מומר משמע דקיימ' לי' כהמחבר ועוד מ"ש מעל' נ"י דהר"ן ג"כ מודה דמומר לד"א בדשביק התיר' צריך בדיקת סכין קשה לומר כן כי מן מה שאמר דהא קיי"ל מומר לד"א ל"ה מומר לכה"ת, דלא כר"מ בבכורת דכ"ט ודף ל' ושם ודאי אין חילוק ועיי"ש ברהיטת פלוגתתא דלא דנין רק מחשוד לחשוד ואין נ"מ וכמ"ש הש"ך סי' קי"ט דלא נחשד רק מתיעבון לתיעבון ותולה זה בטריחת גופי' ג"כ ואל"ה ל"ה צריך בדיקת סכין. ומ"ש כ"ת נ"י מגמר' למה לא מוקי הברייתא במומר דשביק התיר' ודרך רבותא ועיין בחי' הרשב"א שהקשה כמ"כ דלאוקמי במומר להכעיס ובעע"ג אלמא דאינו מוחלט דאיירי בחדא גוונא כלומר דומי' דמומר לערלות דאיכ' משום תיעבון ולענין בדיקת סכין ודוקא מומר ולא חשוד הוה חדא גוונ' אלא דלדברי כ"מ שהוכיח מברייתא זו כדעת הרמב"ם ז"ל דמומר לערלות דומי' למומר לאות' דבר דברי מעל' כנים ולעיקר קושי' מעל' נ"י ס"ל כהרשב"אז"ל דמה"ט לא מוקמי לי' במומר להכעיס דהכל שוחטין לכתחילה במומר להכעיס אפי' בעע"ג הוה כמו חש"ו דאין מוסרין לו לכתחילה משום דמועדים לקלקל הה"ד מומר להכעיס חיישינן דיתנכל לנבל וכיון דהר"ן מצריך בשביק התירא ועביד איסורא עע"ג דוקא ע"כ משום דחיישינן דינבל משום דאין כוונתו לשחוט ג"כ אין מוסרין לכתחל' דלענין זה לדידי' הוה כמומר להכעיס לדעת הרשב"א. ובלא"ה הקשו האחרונים ממס' גיטין פ' השולח דמוכח דשלא לתיעבון הוה כלהכעיס ודי להכשיר בדיעבד בעע"ג:
ובעיקר ההלכה בנ"ד הביא כ"ת נ"י תשובת דברי חיים במ"ש להוכיח בקלא דל"פ יש להתרחק כל יראי ה' מזבחו, ויפה כתב אלא מ"ש כ"ת להוכיח מגמר' ומסברא הסברא דאם א' שונא לחברו מפני איזה קטט לא בשביל זה יוצא עליו קול עובר עבירה. אלא ש"נ שיש לחלק בין יראי ה' ובין עמא דבר ומגמרא דמס' מ"ק דבמ"ש ר"י יהי' חלקי עם מ"ש אות' ואין בו וכמו גבי מרע"ה דמתוך שנאה הוה כהנ"ל והנה קשה לומר כן על דור המדבר כמ"ש הרמב"ם ז"ל כמה גדולה מעלתן בדור דעה, ובגמר' אמרו שכל או"א הפקיעו קלא ועוד לאחר שהביא הגמר' דברי ר"י ור"פ שם מחלקין בין מתוך אויבים ושלא באויבים משמע שעל כול' קאי ועיין בח"מ סי' ז' סעיף ז' וח' וסי' ל"ג סעיף מ"ש לענין אהבה ושנאה בין לדין להעיד. והנה לענין האיך להתנהג בהאי ש"ץ ומ"ץ אשר נראה ממנו כי חמורו' נעשו לו קלות לא אדע האיך יסמכו על הוראתו כיון שחשוד להכשיל במורי' וכ"ת נ"י כתב דלא שביק התיר' לא ידעתי מה בצע לו שמל בלילה, וכי תקפו עליו שלא להמתין והוא מהדברי' שאין רבים מקילין ודעת הרשב"א הביאו בסי' קי"ט דבחשוד ע"ד שאין רבים מקילי' חשוד גם לדברים אחרים, ובשו"ת חת"ס חלק חו"מ סי' קס"ב פסל מורה אחד מפני שסדר גט בלא ב"ד וזה התחבר עם רב של הנעאלאגען לסדר הגט ע"ז יש לחקור דקיי"ל בחו"מ סי' ב' דמי שפסול להעיד כמ"ש בסי' ל"ד פסול לדון דיני ממונת וסידור הגט לא לגרע ממנו. וידוע מ"ש בחת"ס בטעמי' מפני הקיום של הגט דצריך ב"ד ועוד טעמים שכתב בנוב"י ולדברי הכל צריך להיות עכ"פ כשר לד"מ ולהעיד וידוע כי יש ביניהם כגון זה והוה כבלא ב"ד ע"כ לפיע"ד יעשה כמו שנוהגין להושיב ב"ד של ג' רבנים יו"ש ולחקור על מקומן של זבחים ע"י עע"ג ועיי' בתב"ש סי' ב' דמי שעבר על ג' עבירות מפורסמות במזיד הוה חזקה שהוא חשוד לכה"ת ועיין בשו"ת נהרי אפרסמון סי' צ"ט וסי' ק"ל דשם למד זכות על השו"ב סתמא דלא ידע חומר איסורו אבל זה שהוא מורה א"כ יודע ומכוון ח"ו ע"כ לדעתי מעל' ני' ידעתיו יראתו הטהורה והתחיל במצוה ישתדל על ענין זה להוציא לאור משפטו כד"ת ותקון חכמז"ל ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: