לבושי מרדכי על חושן משפט· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת · סימן לו
ב"ה יום עש"ק בראשית תרמ"ד לפ"ק ברעזאווע יע"א ברכת שמים ממעל, יוזל משפע טל, על ראש יד"נ הקצין המפואר הרבני המאוה"ג מו"ה עזריאל ראזענבוים נ"י בק"ק פרעסבורג יצ"ו
עתה באתי אשר ע"י הב' המופלג בדק לן מר. קושי' עצומה והוא. כיון דהישא"כ אינו חייב אלא מצד קנסא וא"כ מה הועילו חכמים שלא יהיה כאו"א הולך הא ילך ויזיק ומודה ומיפטר דהא מוב"ק פטור. והנה בל"ס ידוע למעכ"ת מ"ש הגאון בן המחבר בנוב"י מד"ת על קושי' האחרונים לענין נאמנות העד והוא המזיק לדברי האומר דאין ע"א נאמן או לפימ"ש הפנ"י דע"כ איירי במומר היאך נאמן. ותירץ הוא ז"ל כיון דקנס הוא ואם אין עדים בדבר הא בכל מקום יהי' מודה בקנס וע"כ בעדים והקושי' מתורצת בחברתי. ובאמת תמוהים דברי' שלא הרגיש שהוא פלוגתת הקדמונים הביאם הש"ך בסי' שפ"ח ס"ק כ"א דדעת מהרש"ל דאף מדרבנן מוב"ק פטור אבל במרדכי אינ' כן דדווקא בקנס דאורייתא לא' מש' מדרבנן יעיי"ש שוב ראיתי בקצוה"ח הביא בשם שיטמק"ב לב"ק משמיה דרבינו יהונתן אהך מימרא דרב גבי נטיעתי קצצת ושורי הרגת בשור העומד להריג' ומשום מצוה כהך דר"ג דמחייב י' זהובים דחולין פ' כיסוי הדם דפליג הרי"ף עם הגאונים אי דינ' או קנסא והוא ז"ל קאמר דודאי אי משום קנסא או משום תקנה כלומר התקנה לא משום היזק חבירו אלא שלא יהי' המצות קלות בעיני הבריות דיחטוף מחבירו המצות שלו ויפטר מ"מ לכן תקנו דלשלם י' זהובים והנ"מ בין קנסה לתקנה דבקנס אי מודה בקנס פטור אבל בתקנה אפי' מודה שלא מפחד עדים חייב מ"מ אלמא איכ' חד מראשונים דסובר שיטת מהרש"ל דמוב"ק בדרבנן נמי פטור:
ולפענ"ד לפי דברי הר"י הנ"ל הייתי אומר דבר חדש בסוגיא אשר הקשו בשם הראב"ד הביאם השיטמק"ב בב"ק אהך דרבא בשף מטבע וצירם אתן פרתו של חבירו דפטור ופי' הוא ז"ל דטעמי' משום הישא"ב וק"ל דמ"מ במזיד לחייב משום שלא יהא כאו"א הולך והניח בצ"ע וכהגו"ו י"ל אהך דפ' השולח גבי עבד שעשאו רבו אפותיקו ושחררו דפטור לר"ג ולחד לישנא דפליגי בהישא"כ לחייב מ"מ משום קנסא דהישא"ל ולפי"ד י"ל דהא י"ל בכול' מתני' דפ' השולח והנזקין תנא תקין עולם בהדי' גבי תקנת חכמים ובמתני' דידן ובמתני' דכהנים שפגלו לא קתני רק בברייתא תני עלה משום תקון עולם ובתוספתא הביא' התוס' תני על מתני' דילן מני וי"ל דהא היו מקום לומר גבי מצוה התשלומין תקנה משום זלזול וקלות המצוה כלומר שיאמרו הבריות דאם א' מזיק לחבירו אפי' בשוה פרוטה דבר של מה בכך בחפצי בני אדם ממיטב ישלם ובחפצי שמים במצות התורה פטרינ' ליה ועי"כ יקל אדם ח"ו במצות השם לכן החמירו בתשלומין אע"ג דאין היזק מדינא וה"ה הכא במטמא ומדמע ומנסך ומפגל דאם יזיק לחבירו באיסורי' הללו ויבא לב"ד וצוח וי לחסרון כיס כי צריך לשרוף התרומה ולשפוך יינו ולאסור החולין וב"ד יאמר לו כי פטור משום הרי יינך וטהרותיך הם שלך ולפניך כמו שהיה באין חסרון וא"כ יזלזל באיסורן כי יאמרו מה טיבו של דבר א"ו קל הדבר באיסורו לכן חייבוהו חכמים מצד התקנה ויש להעמיס פי' זה בדברי ר"י דאמר מה"ת א' שוגג וא' מזיד הישא"נ ל"ש היזק אלא משום שלא יהא כאו"א הולך ומטמא טהרות' ש"ח ואומר פטור אני ונראה כייתור הלשון הג' תיבות דממילא ידעינן אלא הוא הדבר אשר חידש שאומר כלומר אומר לעצמו פטור אני וכאו"א ילך ויעשה כן וא"כ אסורים הללו קלו וא"כ כ"ז בהנך דמתני' דאית' לתא דאיסורא בהך היזיקא משא"כ בהנך דרבא גבי שף מטבע וצורם אוזן שאין כאן לתא דאיסור' אין כאן תקנה וקנסא משום היזק לבד לא שמעינן דקנס' כמו למאן דפוטר גבי גרמא וגרמא דפטרו אפילו מדרבנן וק"ו הדברים אם במצות עשה עשאו תקנה שלא יהי' קלים כש"כ באיסורי' דחמיר' כמ"ש המפורשים דאף באיסור לאו וכרת מ"ש א"ל ושרת לענין מצות עשה ול"ת שני ושני אלא דבגמ' בתחילת הסוגי' מתנית' דייקא דלא תנא משום תקון עולם כהנך דמתני' א"ו דלאו תקנה אלא קנסא אבל לבתר דאייתי הך בריית' דתני עלה משום תקון עולם אכהנים שפגלו ה"ה יל"כ אמתני' דידן דחדא הוא או י"ל דתוספת' וברייתא פליגי בזה ורבה סובר כתוספת' דתרווייהו משום ת"ע וסוגי' סובר כברייתא דרק מתניתין דהכהנים הוא משום ת"ע ויש ראיי' לזה מגמ' דעביד צריכות' לכול' ג' דברים ולא עביד צריכות' אכהנים שפגלו אלא שזה לכ"ע משום תקנה וצריכא וצריכ' הוא כמובן. ומעתה הי' מיושב קי' מעכ"ת דלר"י דאמר שלא יהא כאו"א הולך סובר משום תקנה כאשר פירשתי בלשונו ובתקנה הא לכ"ע המודה אינו פטור כמ"ש הר"י ואי הקושי' לסוגי' הגמ' דקאמר אליבא דרב ושמואל דמשום קנסא הוא הא אינ' אומרים דמשום שלא יהא כאו"א הולך אלא קנסא כמו שקנס' בשאר היזיק' כגון בגרמא וגרמ' דשיטת התוס' ומהרי"ל הביאם הש"ך הם מדרבנן משום קנסא וכי בכול' קנסא דרבנן מקשים מה הועילו דכעין דאורייתא ולא עדיפ' מניה עביד אלא דהכא דקאמר טעמא שלא יהא כאו"א הולך כו' תפול הקושי' כמ"ש מעכ"ת וזה לא מצינו אלא בדברי ר"י שאומר כן לטעמי' ואליבי' י"ל שפיר דטעמי' משום תקנה ולא מהני מודה כס' הר"י וכנ"ל:
דברים אלו הייתי אומר אלולי דמסתפינא מרבותי המפורשים שלא העירו בזה לכן אינו להאריך אם שיש די בסברא לפרש שיטת הראשונים דהכל מודים גבי הישא"נ לכ"ע מוב"ק אינו פטור עפ"י מ"ש לתרץ דברי הפיהמ"ש דמפרש מזיד על ההיזק ולא בעבירה דא"א מ' ומשלם וידוע מה שמקשים עליו דהא קיימ"ל אשוגג ואמזיד פטור מתשלומין ונלענ"ד עפ"י מ"ש התוס' כתובות פ' א"נ דף ל"ו דפריך בגמ' אהך דסברי פלוגת' ר"י ור"ל בח"מ שוגגים מי איכא למ"ד דח"מ שוגגים חייבי' והא תנא דב"ח מכה נפש בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה ל"ח בין שוגג למזיד למתכוין לשאינה מתכוין לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק לפטרו ממון, והקשה שם בתוס' מפ' מתנא דב"ח הא פליגי עלי' רבי ורבנן במ'. סנהדרין דף ע"ט דרבנן מחייבי מיתה בנתכוין להרוג את זה והרג את זה ורבי מחייב ממון ותדב"ח פליג אתרווהו ותי' דעל שוגג שהוא לענין ממון א' שאינ' ממון לאות' גוף עביר' ל"פ ולכ"ע אמרינן בין שוגג ובין מזיד וא"מ דפטור מצד קלב"מ אלא דפליגי באין מתכוין דהיינו אותם ממון שהוא גוף הנהרג והוא כי ינצו אנשים ונגפו אשה שהוא ממון האשה ע"ז פליג רבי דל"א קלב"מ אלא אם יש ב' חיובים ואין החיוב ממון פודה העבירה שהוא חיוב מיתה אבל אם הממון מצד החיוב מיתה כלומר זה תמורת זה אין זה קלב"מ והכי פסק הרמב"ם כרבי דבזה ל"א קלב"מ ודלא כתדב"ח והנה הכא לקמן בסוגיא דרמי' דר"מ אדר"מ ור"י אדר"י בקנס' שוגג אטו מזיד דלר"מ בדרבנן קנסינן שוגג אטו מזיד ופריך ממנסך ומתרץ משום חומרא דע"ז ור"י משום דע"ז בדיל מניה והנה י"ל אליבי' דדווקא בשוגג אטו מזיד ודאי ל"ש למיקנס משום דבדילי ולא גזרינן אבל בעושה מזיד גופא דגברא לא בדיל דהא הזיד במעשיו להמיר דתו פשיטא דל"ש בדילות וי"ל דקנסינן משום חומר' דע"ז ונ"מ לתרץ קושי' הפנ"י האיך שייך לומר גבי מנסך שלא יה' כל או"א הולך ומנסך וכי משום להזיק ולהצטער את חבירו יתיר עצמו למיתה וי"ל דלאו משום היזק קנסינן אלא איסור גופ' חומר דע"ז כמ"ש בגמ' על מטמא דאי חולין משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י אלמא דעל איסור גופ' נמי קנסינן והנה בתוס' ריש הסוגי' מק' דשמואל ל"א מנסך דקלבד"מ דמ"מ יהי' חייב משום שלא יהא כאו"א הולך ותי' דאין לחייב' יותר מהיזק ניכר ומעתה לפי המסקנא דמנסך חייב בקנס משום האיסור עביר' גופא והא לפי ע"ד בתוס' אליבא דרבא בחיוב התשלומין משום עבירה דהיינו בהרג שלא במתכווין חייב ממון ול"א קלבד"מ ה"נ במנסך שהוא משום חומר עבירה דע"ז אם מחייב' מדרבנן לא יהי' מחיוב יותר מבדאורייתא בהיזק ניכר היאך שהוא כגוונא דהתשלומין משום עבירה דלפדות חייב' מיתה וה"נ כמ"כ קנסו רבנן וא"כ שפיר קאמר בפיהמ"ש דבשוגג על העבירה אין כאן קלבד"מ ורק במזיד דנסקל בחיוב דאז א"א מומ"ש והא דקאמר בגמ' משום הגבה' אליבא דרב י"ל דס"ד קאזיל אליב' דחזקי' כמ"ש הנובי"ת וחזקי' סובר דמ"מ פטור בין מתכוין או לא מתכוין אבל לדידן דקיימ"ל כרבי ל"ש קלבד"מ והנה לפי"ז י"ל קושי' מעכ"ת דע"כ לא מבק"ב אלא בשחייב משום היזק לחבירו אבל באיסור' פשיטא דל"א מב"ק פטור וכ"ת במבשל בשבת או טובל כלים וכהגו"ו דחשיב לקמן במתני' דקנסו עלי' וכי כי יודה לא יקנסו לאסור התבשול או הכלים זה לא שמענו והיינו טעמ' דאסורים וה"נ במנסך ל"מ מב"ק וכן גבי מטמע ומדמע ומפגל י"ל ששוב לא חלקו במיעוט' דהא בגמ' לא מחלק ביניהם וכן ברומי' דמתני' דר"מ אדר"מ לא מחלק בין קנסא לקנסא אע"ג דפשיטא לן במבשל בשבת ואידך דל"ש מודה ולענ"ד הוא נכון בס"ד:
ויען ששמעתי אשר בק"ק פ"ב הי' עוסקים בסוגי' דהואיל אציע לפני מעכ"ת במה דנתקשה לי אהא דקאמר בגמ' דר"א ור"י פליגי בטוה"נ דלר"א טובת הנאה ממון ולר"י אינ' ממון ובפנ"י ושאג"א אע"ג דבעלמ' כ"ע טוה"נ אינ' ממון שאני חמץ דדרשינן דאפי' באחריות עובר אע"ג דגורם לממון לאו כממון דמי מ"מ חמץ בב"י משום גזיה"כ א"כ היה נוה"כ עכ"פ גורם לממון הוה וק"ל דהא כל עצמה של טוה"כ היינו דהכהן יחזיק לו טובה בעבור שנותן מתנת חלתו והא כמו הישראל אין לו עצה יעוצה מה לעשות בחלה זו דלשרוף תחת תבשילו אסור משום דאין שורפין קדשים ביו"ט ואם יניח תחמיץ וא"כ הכהן נמי אסור בה ומה יעשה והלוי לא נתנה לו וא"כ למאי יחזיק טובה לישראל בעד נתינה זו דיחשוב כגורם לממון וצל"ע ועכ"ל כיון דנאמר הואיל אי בצע מכל חדא וחדא בידו לאפות וליתנה לכהן וא"כ צ"ל הואיל דבלא הואיל גם טוה"נ ליכא והארכתי בזה. ומשום טירדא בלמוד סוגי' דזמני' באין פנאי. ידידו ומוקירו דוש"ת:
ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: