אור ברסלב
לבושי מרדכי על חושן משפט לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת › סימן לא

לבושי מרדכי על חושן משפט· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת · סימן לא

סימן ל

ב"ה יום א' פ' יתרו עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרב הגדול מו"ה שמואל צבי נ"י בק"ק דראגמירעשט יצ"ו

בעובדא הכי הוה כי ראובן ושמעון שחטו כל א' בהמה ושל ר' נטרפה ושל ש' הית' צולעת ונראה שהיתה נשברה רגליה בעצם הקולית ויען כי הית' לעת לילה אמר השו"ב שא"א לבדוק למען הור' אם כשר או טריפה וכאור בוקר שלח שליח א' להוביל בהמתם למקולין שלהם וראובן מכר מיד הבשר לנכרי בחזקת ט' כי ידע שבהמת' נטרפה ולא השגיח אם זו בהמת' ולאח"כ כשהוביל איש הנ"ל הבהמ' לש' ראה כי נחלפו ור' מכר וקצב בהמה שלו שהי' בכלל ס' הנ"ל ותבע מראובן ההיזק של בהמה כשרה שהי' לעת עש"ק יהי' למכרה כא' ור' טען הוא לא השגיח על הבהמה למי הוא כי סמך על השליח שהי' ג"כ לעת הלילה הנ"ל בבית המטבחיים ושמע ודאי כי השו"ב אמר שעושה סימן בנקור על הבהמה וא"כ שליח הוא דעוות ועליו לשלם. והנה מעכ"ת האריך מאוד בשיטת הסוברים דשליח חייב אפי' בגרמ' ולראובן בעל הבהמה פוטר אפי' אם מעצמ' לקח הבהמה שנתהוה הטעות א' דהא הוה ספיקא אם היתה כשירה ואין מוציאין ממון מספיק' כ"ש הכא שהית' ריעות' מחיים ואיתרע לה רובא כמ"ש הרמ"א בסי' ל' וסי' נ' וכמ"ש התבו"ש ובפ"מ ואפי' אם ש' מחזיק של ר' בידו ג"כ אין לחייבו כמ"ש בב"ק דף קי"ז בשואל בהמה שהניח אחריו והי' יורשים סבורים שהוא שלו וטבחו ואכלו אינן משלמין רק בזול פחות משלוש עיי"ש ברש"י ובשטמק"ב מ' כתובות פ"ג מטעמי' והנה בהריטב"א מקש' מ"ש מהא דאר"ח הגוזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אח' ואכלו רצה מזה גובה, ותי' דהכא כיון דלא ידעו כלל שהית' שאולי דסברו שהוא של אביהם ונכנסו ברשות פטורים א"כ כ"ז בלא ידעו כלל מעיקרא אבל בידעו אפי' טועני' שאינ' יודעים בחשבון של אביהם קאמר בגמ' שם דחייבי' וא"כ הכא בדידיה נתהוה הטעות ע"י והא הי' בבהמה סימן וגם ידע שיש בהמה לחבר' מה ברשות שייך בזה ודאי אינ' דומה ליתומים שלא ידעו מעיקרא שהיתה שאולה לאביהם ומה הוה להם לידע סתם בר' לא ידע משא"כ בדידי' ודאי אינו דומה לאונס וכמ"ש בתוס' דף כ"ז במזיק באונס כמו אבידה ויותר מזה חייב בנזקין כמ"ש דף כ"ו אדם מועד לעולם בין ער בין ישן ומה שסמך על השליח היינו אם הי' כעשה הכל ע"י שליח משא"כ הכא מסתמא אדם מכיר בהמת' והוה ליה לעיוני והא בסי' רצ"א דקיי"ל באדם שאין רגיל לעשות ולשמור בעצמו ויש לו שמש בביתו שנעשה הכל ע"י בזה אמרינן כמ"ש דאדם על דעת אשתו וב"ב מפקיד והיינו במשרת איש על ביתו ומושל בכל אשר לו משא"כ הכא דלא נעשה תחת יד השליח וגם כי שליח הנ"ל כנרא' אינ' בר הכי ורק הוא סמך עליו ומה לו לשמעון הוא לא סמך ובכהג"ו אפי' שומר חנם חייב דהוה כפושע וגם כי הוא בעצמ' לא אמר לו כלום מהסימן רק ששופט כי שמע. ועיין בפ' המפקיד דף מ"ג יותר מזה נדבר לקמן מזה בס"ד. ותדע דלא נקט בשומר עצמו בטעות כזה היינו משום שמעיקרא ידע רק שכח ועיין במג"א סי' ק"ח לענין שכחה שהי' זכור' מעיקרא וכן בה' יו"ט לענין ערובין וכן בה' שבועות בשם אגוד' דאם נשבע לפרוע זמן ההוא ועד זמן ההוא לא הי' אונס וביום המוגבל נעשה אונס אין זה אונס דהו"ל לאזהור וסמיכתו על השליח לא עדיף משלח הפקדון ביד שליח דחשב הנפקד באחריות כמ"ש במ' גיטין ופסק בש"ע חו"מ סי' רצ"ג ולא יכול לומר סמכתי על השליח אפי' אם השליח מהימן למפקיד ולא מצי לטען דאונסי' השליח וכיון דמזיק דין ש"ח עכ"פ יש לו הה"ד דאין זה טענה בסמיכ' ע"י שליח ונדון זה ק"ו וכש"כ הוא. ועיין בב"מ דף ל"ו בשניים שהפקידו זאח"ז זה מנה וזה מאתיים וכל א' תובע מאתיים דחייב אפי' ש"ח דהו"ל לעייונא כש"כ הכא ודאי הו"ל לעיונא א"כ לענ"ד דאין זה אונס לפטור במזיקי' וכהנ"ל דהו"ל עכ"פ כש"ח דכעין גניבה פטור וכאבידה חייב כמו ש"ש:

ועוד נלפענ"ד דהכא לא שייך דין יתומים שאכלו בהמה שאולה דזה דווקא באכול' אבל כא בהכירה כמ"ש הב"ש באהע"ז סי' נ' גבי סבלונות שנתבטל הארוסי' דבמאכלי' ומשקאות וכן דברים שעשוין לבלות מחזירין בזול כמו בבהמה שאולה ובדברים שלא בלי פסק הב"ש דאם מכרה משלמת כמו גזילה כמו שהית' שוה בשעת מכיר' ושם הטעה בדברים שעשוין לבלות בדברים אלו מחיל הארוס ע"כ משלמת בזול כמ"ש הרשב"ם בב"ב דף קמ"ו וזה וודאי לא שייך בנדון זה דמה מחילה איכא בזה הדבר וגם מזה ראיי' דלא שייך שגגה היכא דאיכא משום גזל והכא שקצב הבשר ומכרו במקילין ודאי דומה לזה. ע"כ לענ"ד דמשום זה הטעם הי' מה"ד לחייב הקצב אם לא מטעם דהיה ספיק' ואין מוציאין מספיקא ואם שמעון מחזיק בידו משלו מזה נדבר בס"ד לקמן: ומעתה נבא לעיין בעניין חיובא דשליח. הנה מעכ"ת הביא מערכת השיבות ראשונים ואחרונים דשומר ושליח חייב אפי' בגרמא אלא שכ"ז אם עבר ע"ד שמירתו אם יהי' בחנם כש"ח ואם בשכר כש"ש ואז אפי' בגרמא חייב. ומעתה אם אמת כדברי' שלא שמע מפי שו"ב שעשה סימן בבהמה הנ"ל מה עליו לשמור שלא יחליף אם אינ' מכיר הבהמות אדרבה מוביל להקצב שהיא יכירנו. אלא שעד"ז הביא ח' המבי"ט סי' רל"ב בעובדא דילי' שהי' שמעון שלוח' של לוי להוביל סחורות ממדינת רחוקים דהי' צריך לפרוע מקדם לנכרי א' שהי' בידו כת"י מלוי והשליח לא נטל ממנו כת"י הנ"ל וגם פרע לו שלב"פ עדים ועי"כ הי' לוי מוכרח לפרוע פעם ב' וחייבי' המבי"ט לשליח הנ"ל אע"ג דהרי"ף ורמב"ם ורא"ש פוסקים בהאי עובדא דאבימי' מ' כתובות דף פ"ה שלא הי' חייב אבימי לשלם עד שלא נטל השטר מיד המלוה רק מפני שהזכיר לו הלוה נטילת השטר אבל בלא זכרון שטר הי' פטור דאמר בדעתי' דמהימן הוא לוי שאני התם שהי' ס"ח משא"כ שליח בשכר כעובדא דמבי"ט הנ"ל חייב אפי' בלא זכרין השטר דש"ש חייב בשמירה מעולה יותר בעיון ודיוק אחריות וא"כ ה"כ כיון דאיש המוביל הי' בשכר אע"ג דלא שמע מסימן השו"ב כיון דעכ"פ ידע מבהמה טריפה ובהמה דשאלה תי' לו להזהר מעצמו כת"ד ולענ"ד י"ל דהא הש"ך סי' נ"ח ס"ק ו' הניח דברי המבי"ט בצ"ע ועוד דהא המבי"ט הביא ראיי' מדברי הגה"מ פ"א מה' שלוחין לחלק בין חנווני על פנקסו דלא נתן לפועלים בעדים כמ"ש הרי"ף דאין דרך לפרוע לפועלים בעדים אבל הלוואה ופריעת בע"ח דרכן של ב"א בעדים וע"כ חשבו המבי"ט עכ"פ כחיוב גובה בש"ש אבל בנדון זה מנ"ל כי דרך המוביל להזהיר שלא יחליף בהמה בבהמה אם בא יבא ליד בעלים עצמן ודאי מהימני זה לזה ע"כ שלא יחליף בשל חבירו ועוד הא חזינן גם בזה"ז כי פריעת חוב אפי' באדם מהימן וכשר נוטלים השטר קידם הפרעון מפני שע"י טרדות וכיו"ב ישכח בסדר עסקים אבל סחורות שמובילים ע"י שלוחי' לא נשמע כמוהו ומסתמא כל נוטל סחורה שלו וכיון דהמבי"ט הביא דברי ראב"ן י"ל דרק בצרוף טעם הנ"ל חייבי' לשליח כמ"ש בעלי תשובות כי אם ימצא במחבר שו"ת שפסק מפני כמה טעמים אין לסמוך רק אם בנדון ג"כ יכונ' יחדיו. ועיין במחהש"ק סי' רנ"ג ועיין בב"מ דף ל"ו בב' שהפקידו זה מנה וזה מאתיים אם באו יחדיו לנפקד ולא הזכיר' לעשות סימן לאיזו מאתיים ושניה' תובעים מאתיים פטור דאמר אתון לא קפדותו והאמנתם זל"ז אנא לא מהימניה לכו ושם מחלוקת ראשונים בכרך א' פי' רשיז"ל ורוב ראשונים בכרך א' היינו שבאו יחדיו ולרמב"ם בכרך א' ממש ובכ"ז ודאי חשיב בכרך א' כמובן ומשמע שם דאפי' בש"ש דינ' הכי דפריך שם מכתתי לרועה טלאים וסתם רועה בשכר:

ועוד נלפענ"ד עפימ"ש השטמ"ק בשם הריטב"א בב"מ דף מ"ג בעובדא דהפקיד' כשית' לעושי שכר ואמר לסרסי' להטיל כשות' בשכר מזה כשות' והוא הטיל מכשות' דפקדין פטור הסרסו' מפני שלא אמר כי הבעל הפקדון מזה לא תרמי ושם בשימ"ק דהש"ש בכהג"וו חייב דצריך להזהיר ביותר ופי' הריטב"א אע"ג דהסרסו' מסתמא בשכר עביד עבידת' מ"מ כיון שלא הועמד על שמירת כשות' הנ"ל אין בזה דין ש"ש כלומר דדברים נפרדים הם וזה החלוק ג"כ בין עובדא דמבי"ט לעובדא זו דשם ע"י פדיון הסחור' פרע לנכרי ונעשה ש"ש על הכל ועוד דע"ז ג"כ עבדיה שליח מעיקרא. אבל בנדון זה לא נעשה שליח רק להוביל הבהמות מנ"ל דשכרו הי' ג"כ לשמור שלא יחליף בנתינת ליד בעלים עצמן ואפשר ג"כ לטעון שליח זה כי לא סמך על תביעת עינו איזה הוא הטריפה ואיזה בספיקא והקצב שנודע לו הסימן יודע ומבין להכיר את שלו וראוי לסמוך עליו מבלי חשש' סוף הדבר לענ"ד לפטור את השליח ויותר נוטה לחייב את הקצב הנ"ל אם הי' שמעון החזיק בשלו אלא דמה דפשיט' ליה למעכ"ת דבגוון זה מהני תפיס' מספק ובאמת במחלוקת שנוי' דכן דעת הש"ך בס' תקפו כהן אבל האו"ת באות ס"א וס"ב הביא דברי הרשב"א דל"מ תפיס' אפי' אם יש בידו ע"י הלואה ולפי"ד הנתיבות שם החלוק אם הדבר שהוא בספיק' שאם הי' ברור לא הי' צריך שומא וגביי' בב"ד בזה צדק' דברי הש"ך אבל בדבר שאין עומד לגבות מיד רק בשומ' ע"י ב"ד ל"מ תפיס' וכדברי התומים ורק בגלה דעתו מקדם שמחזיק בידו אם יהי' צורך לתפוס עיי"ש. כ"ז באתי להעיר פני מעכ"ת בעניינו של דבר זה. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה