לבושי מרדכי על חושן משפט· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת · סימן ל
בהי"ת י"א צ"ד מהרה יהפך לנו לשו"ש סת"ר
ברעזאווע יע"א
שוכ"ט לכבוד הרב המאור הגדול חריף ובקי מו"ה אברהם צבי קליין נ"י אב"ד ק"ק סילאש באלהאש יצ"ו
בעובדא דראובן אשר שבק חיי' לכ"י והניח אחריו בת קטנה יורשת העזבון סך ד' אלפי' אשר לו בשפ"ק והבת הנ"ל כבת חמש שני, נפטר' ושח"י ועתה עמדו וערערו שארית היורשי' והן ג' אחיות של כה' ראובן ע"ה]וא' אם אשתו[כי הם היורשים את הבת מן התורה והוא מכח אבא דאבא של הבת אשר הירוש' ממשמש' כמ"ש בהרמב"ם ה' נחלות פ"א ובח"מ סי' ער"ה. ומשפחת שאם הא לא קראו משפח' כמבואר בב"ב ר"פ י"כ ובהרמב"ם פ"א וח"מ סי' הנ"ל א"כ אין לאשתו שום זכות על ירושה הנ"ל לבד מכתובת' ותי"כ. והיא האשה טוענת כי בחיים חיות' עודנו בערש דוי כ"פ אמר לה כי הכל שלה וכן אביה שהוא ת"ח אשר שאל מאתו סמוך לפטירת' על רצונו האחרון והשיב כמ"כ כי הכל בידו ולאשתו יהי' הכל. והנה פרט מעכ"ת כי אין שום עדות או שטר צווא' על דברים האלו ורק עפ"י האשה ואביה וי"ל אם כי צוואת שכ"מ שכל דבריו ככתובי' וכמסורי' מ"מ צריך ודאי עדים כשרים על דברי צוואתו וכאן אפי' עד א' כשר אין כאן. ע"כ פשוט בעיני כת"ר כי אין כאן דבר לקיים דברי' נגד יורשי' דאוריית'. והנה פשיטא ופשיטא כי דבריו כנים ואם כי לא הי' מן הצורך להביא ראיות על זה כיעפ"י ב' עדים יקים דבר כתיב ומנ"ל להפקיע ירוש' דאורייתא בכדי ובפרט מהיאך תית' להחזיק האיש הנ"ל שעבר על מה שאמרו בכתובות ד' נ"ג לא תהא מעבור' אחסנתי אפי' מברא וכו' וכש"כ שלא נחשוד אות' להעביר הירושה מבתו שהית' אז בחייה או לכה"פ הית' אשתו מעובר' ממנה וראה וידע למה יעבור הירוש' ממנה לאשתו שאינה אפי' מהראוי ליורש. ומ"מ הדבר מבואר גם בפירוש בשו"ת מבי"ט ח"ב סי' קמ"ח שהשיב על אשה שצות' וכו' לפני דיין הקבוע בקהל ההוא ובפני כמה נשים וכו' ע"ז השיב וז"ל אין הצוואה ניתנת עפ"י עד א' אפי' שיהי' חכם ודיין והנשים מסייעו אין בהם ממש ויכול היורש לערער אפי' אין העזבון בידו וכו' ועם כל זה כ"ל שיוכלו לומר ליורש שיקבל חר' שאינ' מאמין שהוא אמת מ"ש החכם ואמו וכו' עכ"ד הצריכים. ובשו"ת שבו"י ח"ב סי' קס"ט חולק עלי' בפרט האחרון. מ"ש המבי"ט כי היורש יקבל עלי' בחר' שאינ' מאמין לדברי וכי למה לו לקבל עלי' כי אין מאמיני' אם התור' לא האמינת' ולא מצינו מה"ת רק שעד א' מחייב שבועה לנשבע ונפטר אבל בכגון זה מה שייכו' שבוע' או חר' ליורשי' בפרט לומר שאין מאמין ובה' וי"כ סי' קכ"ז אית' שגם מלמדי' אות' שאין מאמינ' כש"כ בדבר שבממון עכת"ד. ובסמ"ע ח"מ סי' רנ"ג שאמר אם השכי"מ בינו לבינו אמר דבריו שקיימים אם אין מכחיש היינו אם היורשי' הי' אצל צוואתו ואין בהם מי שיאמר כן או לא כן אבל בלא עדות כלל אין דבר להפקיע ירושה דאורייתא והלא מבואר בח"מ סי' ל"ג סעי' י"ד אם השכ"מ צוה בפני עדים קרובים לו ורחוקי' לבני' אין דבריו כלום הוא משום שאינ' קרובים לבנים אבל בקרובים מכל צד כמו בנדון שהאב ובתו קרובי' זל"ז וקרובי' לבת ולבת בתו ומעיד לטובת בתו לית דין צריך בושש שאין כאן צוואה כלל ואין דבריו קיימים כלל. ובנדון זה גם המבי"ט יודה שאין היורשי' צריכי' לקבל עליה' שאינ' מאמיני' לעד כיון דסברת המבי"ט הוא משום דעכ"פ עד א' קם לשבוע' והוא דוקא עד כשר אבל קרוב אפי' לשבוע' פסול כמ"ש הרמב"ם בפ' ה' מה' ערות וא"כ כיון דאין כאן רק עד א' וקרוב פשיטא ופשיטא שאין שום טענה נגד היורשי' לומר להם אם במאמיני' או אינ' מאמינים. ובפרט כי דברי שבו"י מוכרחי' וגם בפ"ת סי' רנ"ג הביא בשם קרית חנה שהסכים לדברי שבו"י ולענ"ד כי בנדון זה גם דעת המבי"ט כמ"ש הנ"ל. ומעתה חוזר הדין כמ"ש כת"ר שיתחלק לג' חלקים כמשפט הירושה:
והנה מעכ"ת ביקש ממני כמ"כ לגלות דעתי בענין זה בדרך פשרה וזהו הקשה בד"מ בפרט שלב"פ ויש לדיין מה שעיני' רואות, ומ"מ ראיתי כי לאשה זו יש לה ג"כ תביע' מבוררת על היורשי' והוא מזונות בתה עד ה' שנים כי לא הית' חייבת לזון בתה מנכסי' שלה כמבואר באה"ע סי' ע"ח דרק האב חייב לזון בני' עד שש שנים עיי"ש ובסי' צ"ה קיימ"ל דאפי' שכר מניקה יכולה לתבוע מן היורשי'. ועתה נאמר דאם לא הית' מקבלת רווחים משפאר קאסע על ד' אלפים הנ"ל הי' אפשר לתבוע בעד מזונות ה' שנים הנ"ל אלף זהו"כ לבד מנדוני' וכתוב' ותוספ' כתוב' שהם כמו ז' מאות זהו"כ כמ"ש מעכ"ת דנדוני' שלה' הי' ה' מאות. אלא שבל"ס קבלה הרווחים משפאר קאס' על ד' אלפים הנ"ל ולא אדע ערכם ולבא על החשבון לפני' נראה בטוב והישר שיתרצו היורשים לעשות לפני' משוה"ד לתן לה עם הכתוב' ותוס' כתוב' בכללי אלף זהו"כ לבד מה' מאות הנדוני' שלה והנותר יחלקו היורשים. והנה מתביעות מזונות שלה במוגר ארמלות' מן היורשין לא אדבר בו כי אם דקיימ"ל בס' צ"ג דיש לה מזונות כ"ז שלא תבע' כתובת' הכ' כבר תבעי וגבת' ותפס' לעצמ' והא קיימ"ל בסי' צ"ג הנ"ל דאפי' במכר' כתובת' אין לה מזונות כש"כ כאן שגבת' לעצמ'. וגם כי כנראה ממכתב כת"ר הוא בבית אביה ובזה לא שייכ' מזונות כלל כמבואר בסי' צ"ד ועוד היינו צריכי' לחשוב מעשה ידיה ששייך ליתומי' ומי יודע לכן אין לבוא בחשבון כלל ובפרט כי בישועות יעקב העיד כי בזה"ז מסלקי' האלמנ' בכתובת' מפני יוקר המזונות. ע"כ לענ"ד אין כאן תביע' לטובת' רק על מזונות הבת וזה נתן לה עפ"י מ"ש לעיל. וד' ישפות שלומו בין הקרובים ונאמנים בשלומי אמוני ישראל ושלום לדייני ישראל ולא ישמע צווחה ואנחה בגבול ישראל ומחי' חיים ישפות טוב' בשפעת רב שלומים ונראה עם כל אחב"י בראש שמחת עולמים. ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: