לבושי מרדכי על חושן משפט· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת · סימן כג
ב"ה אול"י ג' ב' דחנוכה תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרב המאור הגדול מו"ה משה אהרן הכהן קרויס נ"י אב"ד דק"ק נ' סאלאק יצ"ו
מפני טרדות רבות וחולש' כחי ל"ע לא באתי עד הלום להשיב בדבר הלכה עמוק' והיא ע"ד
א' שצוה ל"מ ע"ד בנו שלא הלך בדרך טובים ע"כ מנע ממנו קרן הירושה לגמרי רק מה שיעלה רווחי' בפירותיה' ינתן לו ולעת כזאת היטב שאת וראוי' לתן בידו ס"ך הירושה מה יעשה נגד המצוה. ומעכ"ת צלל במים אדירים בסוגי' הש"ס ופוסקים בחוב"ק. והנה מהדר בזכותי' חברא הנ"ל ותחילת יסודו עפ"י מ"ד מ' כתיבות ס"פ מציא' אשה האומר לשליש תני שקל לבני לכל שב' והוא ראוי' לסלע יתננו לו סלע אל תתני לו אלא שקל אי"ב לו רק שקל ואם אמר אם מת' יורשו אחרים תחתיהם בי"כ ובי"כ אי"נ לו רק שקל וכמ"ש בטעם שדעתו שישארו נכסי' לאחריהם והיא תוספת' במסכת' זו והקשו הראשונים במ' בב"ב בהרימג"ש ורז"ה וברמב"ן מ"ט בסיפ' דבריית' דירש' אחרי' תחתיהם דהא קיימ"ל כר"א ברי' דר' עויא בנכסי לך ואחריך לפלוני אם הראשון ראוי' ליורשי' אין לאחריך כלום דאין זה מתנה אלא ירושה ותי' תרוצי' כמ"ש לקמן בס"ד. והקש' כת"ה על מה הקשו מסיפ' והא ברישא נמי תקשי בתנו שקל בשבת היאך יכול למעט בנחלת הבן בין למעט בין לעקור כולי חדא מילתא דאין בידו לעבור על ד"ת כמ"ש שם בב"ב ד' קכ"ו דהוה מתנה ע"מ שכ' בתורה. ותי' מעכ"ת דזה באמת נא מטעם גריעות הירושה חנא משום מלקדה"מ וכמ"ש בגמ' בכתובות ע"ד התוספת' זו. והנה כיו"ב השיג בנתיבות משפט סי' ר"צ ע"ד הסמ"ע במ"ש ע"ד המחבר באם צוה אביו שלא יתנו לבן הירושה עד זמן מרובה שאם בתוך כך שיעבוד נכסי' אי"מ מנכסי' לפרוע החוב והשיג עד"ז דהא דברי' אינ' מאומ' לעכב הירושה אלא משום מלקדה"מ והא בזה מכר ונתן קיים והביא עד"ז דברי הגמ' הנ"ל. וכיו"ב ראיתי בת' מהרי"ט סי' מ"ו דלכן אמרינן במסקנא שם דבין תני ובין אל יתנו אלא שקל נותני' להם סלע לצורך דרק לזרוזי אמר ומפרשי' ג"כ דהוה מה"ט דדברים לא מהני מידי בתנאי דנכסי' דדהו הווי' ורק משום לקיים דה"מ ע"ד אמדינן דעתו דלזרוזי. אלא דלפע"ד אין דעת המהרי"ט ודעת נתה"מ שוין בזה דודאי על גוף הצוואה שלא ליתן לבנו רק שקל כשב' בזה אין בו משים עקירת ירושה ולא משום מתנה עמ"ש בתורה כיון דלא יוגרע מחלקו כלום ואפשר דבכל ימי חייו יכלכל הנכסים לפי הפרס בכל שבו"ש ואם ישאר עי"כ הא ירשו מכחו וא"כ הכל שלא בעצם ולא אמר דבר נגד דעת התורה מה ששייך לירושה או לעקר נחלה דאורייתא אך ורק אמר וצוה באיז' אופן ינתן לו סירוגי' סירוגי' זה אינ' נגד מה שמפורש בתורה אלא שמן הדין לא הי' דבריו קיימי' דמה זה לו לחלקו בממון שאינו שלו בזמן ההוא אבל זה לא מקרי עקיר' ולא מתנה נגד מ"ש בתורה. אלא מסבר' הדעת נותן שלא כדברי' והלא התוס' בכתוב' דף נ"ו העלו דלא מקרי מתנה ע"מ שכתב בתורה רק מה שמפורש בתורה אבל פרעו' מלוה וכיו"ב לא מקרי מע"מ שכב"ת עיי"ש ואפשר דתנאי קיים בזה אם הבן מתרצה ומחול דהא עיקר לדברי ר"מ מה שצריך יותר מתפרנס מן הצדקה וכמ"ש בתוספ' הנ"ל לחכמים נותנים להסלע וכשיכלה הממון יתפרנס מן הצדקה וכמ"ש בתוספ' הנ"ל לחכמים נותנים להסלע וכשיכלה הממון יתפרנס מן הצדקה וכמו שכתב הש"ך סי' רנ"ג:
והנה המעיין בתוספת' יראה דעיקר המחלוק' משום דלמה שלא יתן לפי צרכן בזה הוא דקאמרינן מלקדה"מ ועד"ז מסיק בגמרא דבזה לא קיימ"ל כר"מ דלזרוז' קאמר ואפשר דתקנת חכמים הוא בגם בלא מלקדה"מ והכל לתקנת היתומים שלא יכלו ממונם בכדי ומדין אפוטרופס וכש"כ שליש עדיף ואם כי ביתומים גדולים לא מוקמי' אפוטרופס כמ"ש בפ' המפקיד ד' ט"ל וגם אפי' לבנים טיפשי' לא כמ"ש הריב"ש בתשוב' תס"ח דרק לשוטה מוקמי' אפוטרופס. מ"מ אפשר דהאב בידו לאוקמי אפוטרופס' אם בניו טיפשי' ואין עסקי' מצליח בידם כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מה"כ. ותדע דהא לא מצינו בגמ' מאן דס"ל מלקדה"מ רק ר"מ וסתם חכמים פליג' עלי' רק לענין שנותני' להם סלע ולפי דרכן ואם כולי דהיינו מה שמחלק לכל שב' ושב' הוא רק משום מצוה לקיים דה"מ מה זה סלע ומה זה כדי צרכן ינתן להם כל נכסיה ויעשו מה שרצו דהא ל"ל מלקדה"מ. אלא ודאי דזה תקנה לבד וזה מצוה לבד ואין כאן השגה ע"ד הסמ"ע מ"ש עליו בנה"מ וכש"כ דלא קשה קושי' כת"ה דלמה לא יוקשי' על רישא קושיות הראשונים דאין כאן שום עקירה נחלה ול"ה מתנה עמ"ש בתורה כדאמרינן לעיל בס"ד ולזה מדויקי' דברי הגמרא במ"ד ר"ח דבין תנו ובין לא יתנו נותנים להם לפי צרכן ומקשי' בגמרא דהא קיימ"ל כר"מ דמלקדה"מ ומתרץ ההוא במילי אחרניתי הכא לזריז' קאמר משמע בפירש דבזה בלבד הוא דשייכי' דברי ר"מ כנלע"ד. אלא דכל זה אינו צריכ' אם מוקמינן רישא דתוספת' בין בברי בין בשכ"מ אבל אי איירי דומי' דסיפא דאיירי דוקא בשכ"מ וכמ"ד במ' בב"ב דף קכ"ט וכמ"ש הרמב"ם בפי"ב מה' זכיי' וכן בשאר פוסקים ועכ"ח על זה יוקש' קושי' הראשונים דהא למי שראוי ליורש' אין לו הפסק והיאך ירשו אחרים תחתיהם ועכ"ח צריכ' לתירוצ' דאמר בפירש במתנ' אי משום שליש דהוה מתנה או כמ"ש הרמ"א בת' סי' צ"ב משום דמחלק שקל לכל שו"ש שאין זה דרך ירושה ופשיטא דלא קשי' ארישא דכך וכך הי' מתנת. וכבר כתב במהרי"ט והר"מ מפאנו דמתנת שכ"מ אם כי שאינ' עד לאחר במ' מית' מ"מ מתנת' מעכשיו וא"כ פשיטא דבידו לתן כמו שירצה ולא נשאר מאומה לתורת ירושה א"כ ברישא לא הוה צריכי בעיקר תנאי מתנה משום מלקדה"מ אלא דניח' לי' לאוקמי' רישא גם בברי:
ובפשיטות י"ל דלא שייך ברישא כלל לומר משום מתנת שכ"מ או מתנת ברי בקנין דהא לא מקנה להם כלים דהא ממילא ירשו כמ"ש בת' רמב"ר במרדכי פ' י"כ והובא ברמ"א בת' צ"ב הנ"ל ואדרבה חלק ירושתם מצמצם בחלק' לפי אורך הזמן ומה קנין שייך בזה וע"כ לא הבנתי כלל מ"ש כת"ה דנימא ברישא כטעמי' דסיפא דלזה שמגרע ירושתן לא שייך לומר כן אלא דעכ"ח צ"ל בסיפא משום ירושת אחרי' דהוה מתנה דיהי' לו הפסק אבל ברישא למה נימא כוונתו כך הי' כיון דהכ' נשאר ברשותם, אלא לפימ"ש לעיל דכל עצמ' שאנו צריכי' לומר משום מלקדה"מ היינו רק לענין שלא ינתן להם רק שקל אתו שפיר ממילא שוב אין חלוק לאוקמי' גם בברי וכנ"ל. וחדוש ראיתי בתוספת' שלפנינו שבספרי הרי"ף ואם מתי בוי"ו וקאי על היתומים ירשוני וקאי על עצמ' כלומר אם ישארו מנכסים אחריהם ירשו את המצוה על זה לא קשי קושי' הראשונים דהא קאמר ירשוני משמע דהוא לבד נשאר אם כן הוא היורש אלא שבגמרא הגירס' אינ' כן:
וראיתי כת"ה מ"ש על דברי קצוה"ח סי' רמ"ח במ"ש ע"ד מהרי"ט צ"ל כך אחרי' ירשו תחתיהם משום מלקדה"מ תהו מעלת השליש. והנה בנה"מ השיג עליו מהגמ' דבב"ב דף קכ"ט דהוכיח בגמ' והתוספת' זו דגם בב' בני אדם וב' שדות ג"כ אמרינן דמהני לשון מתנה לאחרי' ולדברי קצוה"ח מה זו קושי' דהא טעמי משום מלקד"ה ולענ"ד קצוה"ח נשמר מזה בסי' רנ"ג ס"ק ה' דלא אמרי' דזה טעמי' דהתוספת' רק בא לקיים דברי הב"י לענין הלכה עכ"פ עיי"ש. וראיתי מה שפלפל כת"ה במחלוקו' הרימג"ש והרשב"ם עיי' בר"ן בכתובות. זו ג"כ מוכח דהאב יכול למנות אפיטרופוס עד כ' שנה יעיי"ש:
ומ"ש כת"ה אהא דהובא הרשב"ם ראיי' ממ' גיטין דף נ"ב דאפוטרופיס תורם ועכ"ח בידו לעשות לפ"ד ואם לענין אסור כן כש"כ לענין ממון. ומכ"ת מחלק בדבר דהא דוק' להאכיל תורם ולא להניח אלא ודאי דוקא מה שהוא לטובת היתומים אבל לא בענין אח' ומה לו למכור נכסי' ומה לו תורם שניהם אינ' רשאי'. והנה יעיין בחדושי הרשב"א שם בגיטין שנתן ב' טעמים על הא דאפוטרופס תורם א) משום הפקר ב"ד יזכו לו האפוטרפו' הפירות להאכיל ולא להניח שאי"צ. ב) דוודאי יד אפוטרופי' כיד היתומים לכל מילי אלא שלא יזלזל בנכסי' יתומים שמא לא ידקדק בהם נטלו ממנו רשות לתרום להניח וא"כ י"ל דהרשב"ם ס"ל כתי' ב' וסבר' הרשב"א שלא יזלזל לא שייך במחלק נכסי' לפי דעתו עיי"ש. ומ"ש מעכ"ת תקנה למנות אפוטרופס גם ליתומים גדולי' הוא שיזכה לאפוטרופיס נכסים למען לתן ליורשי' והנה זה קנין ע"מ להקנות הוא וזה פנוגת' דפומבדות' ור"נ ור"א במ' נדרים ס"פ השותפי' דר"נ ס"ל קנין ע"מ להקנות מהני ופומבדות' ור"א סברי' דלא מהני. והנה קיימ"ל כר"נ לרוב פוסקים אבל מ"מ מ"ש כת"ר פרפר' בזה הכותב נכסי' לאשתו לא עשוי' אלא אפוטרופס היינו שהקני' לה ע"י שטר להיות אפוטרופס גם ליתומי' גדולי' בירושתן לא הו' כדברי הכל וכי בני פומבדותא ור"א לא ס"ל הלכה רווח' זו והנה בנ"ז נלע"ד עפ"י דברי ת' מהרי"ט חיו"ד סי' מ"ו אשר השיב להלכה בענין הקדשות לעניי' ת"ת ומלמדים ובני הישיבה אשר באה"ק וכך נדרו המתנדבי' שיה' הקרן קיים לעולם וממנו לא יגרע ולא יחלק מאומה רק מהפירות רווחי' יתפרנסי' ויעמדו הדברים טובי' שמותר אפי' בריבית קצוצה ואפי' לדעת הרא"ש שחולק על הרשב"א בהקדש עניים שאינ' כהקדש ממש ורק כהדיוט יש להם בעילם ואינ' מותר רק באבק רבית בקרוב' לשכר ובזה יודה כיון דהעניים והמקבלי' וכן הגזברי' לא זכי בקרן מעולם וגם לא יבא לידם לעולם מהקרן בזה ודאי לא נקרי בעלי מעות דהקרן אינ' שלהם וא"כ חזינן דבז"ה לא בא שום דבר ליד המקבל. א"כ בנדון זה שכך צוה המצוה שלעולם יקבל רק הפירות ולא הקרן א"כ עקר הירושה מכל כל זה ודאי אין בידו לעשות דודאי הוה מתנה עמ"ש בתורה כאומר בהדי' פלוני בני לא ירשני וגם מפני מלקדה"מ בזה לא שייך כמ"ש במהרי"ט סי' ו' והר"מ מפ' דלעוקר נחלה דאורייתא לא אמרינן מלקדה"מ ואם כי הקצוה"ח פליג עלי' בזה דלא הוה עקיר' דאינ' למצוה לענ"ד כוונת המהרי"ט והר"מ כיון דמלקד"מ לא מהני לענין מכר או לענין שיעבוד נכסים וכמ"ש בנתה"מ סי' ר"צ על דברי הסמ"ע וכי מגרע גרוע שיעבוד היורשין עצמן להוציא מן המוחזקי'. ואפשר במ"ש בעבד היינו דווקא לשכרו וממילא אינ' ברשות' אבל לטול מהם מה שלהם בע"כ לא אמרינן בפרט ירושת כל דבר דודאי מגרע גרוע כמ"ש לענין כתוב' בני דכרי דחשו חכמים שלא לעקור ירושה מכל ועוד דכאן לא השליש בידו כמ"ש גם כת"ה. ועוד כמ"ש מהרי"ט דלענין מלקדה"מ אמדינן דעתו אפי' להוסיף נגד דעתו בפירוש כמו באל תתני רק שקל דאמרינן דלזריז' קאמר כש"כ דישנו אומדנ' גדולה שלא כוונתו רק משום דהי' בדרך לא טובים ועתה כי הטיב דרכו וראוי' לתן לידו ודאי הוה מחילה להחיות ולפרנסו כדרך כ"א. ואם כי המהרי"ט בת' סי' מ"ו הנ"ל תלי הדבר במ"ד במ' בב"ב דף קל"ג אי קיימ"ל כר"ל דקנין פירות לא כקנין הגוף בכל ענין או דוקא גבי אבא לברא דאחולי' ומקני מ"מ הא הלכה רווח' דק"פ לאו כקנין הגוף בכל דוכת'. ועוד הא אפי' בספיקא לא מפקינן מהיורשי' וזהו ספיקא וכמ"ש בגמ' בב"ב דף קכ"ט הנ"ל וכ"פ הרמב"ם. ומעתה אם דעת כת"ה וא' מגדולי המורי' מסכימי' גם אני כמצטרף לטובת היורש הנ"ל: ידידוש"ת:
ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ