לבושי מרדכי על חושן משפט· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת · סימן כב
ב"ה י' ד' פ' תבא תרס"ח לפ"ק מאד יצ"ו כתקוע שופר לחיים טובים יכוי"ח כבוד הרב המאוה"ג מה"ו אברהם משה שטיין נ"י דומ"ץ ק"ק קלויזענבורג יע"א
עתה באתי ע"ד הצווא' מהגביר אשר חלק נכסי' בין בניו ובנותיו וגם לרבות צדקות לתן מעשר מכל נכסיו וכ"ז נעשה בהכשר עדים כשרים וגם ע"י סופר ק"אניגליכער נאטא"ר. ואחרי הימים נתחרט ע"ד צוואתו בדומ' לו כי לבנותי' נפסדי' ע"י צווא' ע"כ החזיר הדבר שוב ע"י סופר הנ"ל ומהצדקות לא נזכר כלום וי"ל כי חזר מהטוב ההוא אלא שיש אומדנ' דמוכיח' דהי' רק ע"י שכח' כי רק מפני הרבוי לבנות חזר. וגם כי איש זה ותרן ועוש' ורודף צדקו' הי' מעולם. ומכ"ת התחיל במצוה לאמור כי מטעם נדר לית' לקיים הצדקו' דתלי' בפלוגת' הרמב"ם והרא"ש והרמ"א בח"מ סי' רי"ב הכריע כדעת הרא"ש דאין כאן נדר ליורשי' ואפי' לפימ"ש בחת"ס וקצוה"ח סי' ר"צ דשיעבודא חל על הנכסי'. ועיין בחת"ס ח"מ סי' ק"ז ק"י קי"ב קי"ד קט"ו שם סיים כי באומר יותנו לכ"ע גם להרמב"ם אין כאן משום נדר ליורשי' ועיין במהר"ם שיק יו"ד סי' רל"ה דלדעת הסוברים דבצדקה חייב אפי' בנדר במחשבתו בחו"מ סי' רי"ב ויו"ד סי' רנ"ח וכיון דבשעת צוואה הסכימ' היורשי' לדברי המצוה נעשה להם כנדר לצדקה. והנה כגון זה דעת האחרונים עכ"פ לסגל דבר טוב למען קיים כוונת המצוה שנדב להצדיק נפשו רק יכול לשנות לדבר מצוה שירצו, עיין בחת"ס סי' ק"ז ק"ח וסי' קי"ב ד"ה ועוד. ובמ"ש דגם הגאוני' אם כי לפי סברותיהם משמע דבטל שטר הצווא' מ"מ לא התיר' למשתי מניה שכרא כי אם לשנות כפי רצון בדבר מעול' כי המצוה דעתו כי ילך לפניו צדקו עיי"ש: ועתה באתי במ"ש מעכ"ת שאין כאן משום מצו' לקיים דה"מ שלא השליש ביד א"ח והוא דעת ר"ת בתוס' בכמ' דוכתי' אבל דעת הרמב"ן והריטב"א שאם צוה ליורשי' לתן ומנה אותן הוה כהשליש ביד א' ועיי' סמ"ע סי' ר"נ ס"ק ח' וש"ך ס"ק ד' ו' שפסק' כן להלכה. ומ"ש בת' רע"א ובנה"מ למה כ"כ בפשיטות דהא המחבר סי' ר"נ סעיף כ"ג הביא דעות בזה. והנה שם דעת הרמב"ן בריטב"א בסתמא ושיטת ר"ת בלשון י"א וידוע הכלל דאז דעת המחבר לעיקר כדעה א'. ובנדון זה שמסר הכח לבנו א' א"כ יש בו לפי"ז משום מלדה"מ אלא שאינ' מבורר במכתב מעכ"ת אם צוה לו בפניו או הגיע ממנו מכתב לבנו כמ"ש בת' רע"א ומעכ"ת מבפנים. ועיין בס' הר המור סי' ט"ל ופרשת מרדכי סי' י"א ועיי' בת' הרי בשמים סי' שי"ח דס"ל דלמ"ד דגבי מעות צדקה לעניים אמרינן ג"כ אמירה לגבוה כמליה הוה כתופס וממילא היא כנמסר ביד שליש ועיין מהר"מ שיק יו"ד סי' רל"ו וילמד משם לכאן. והנה מעכ"ת לא ביאר היאך הלשון בשטר צווא' הנ"ל אם אמר כי היורש יתנו המעשר מכל נכסי' דאז איכא למימר דהוה דרך תנאי כלומר באופן זה מוריש ונותן לבניו ובנותיו מנכסי' שהם ית' א"כ הם זכו במעות לקיום תנאי זה דאז יש קצת דמיון למ"ש החת"ס סי' קי"ב ומהר"מ שיק סי' רל"ה וכן בת' נהרי אפרסמון סי' מ"ד. וגם זאת לא פירש מעכ"ת מה הם הצדקות אם הם לחברו' או עניים ידועים וברורי' או צדקה דעלמא לכל עני אשר ימצא או דבר שיזדמן דא"כ לא שייך כלל במה שנוגע להן דהיינו משום מתנות שכ"מ כמ"ש בת' מהרי"ט סי' כ"ב דעניי' שאינ' מבוררי' אלא עניי' דעלמא דאזלי ואתי לגביה' לא שייך מתנת שכ"מ כלל. ועיי' בדברי ת' חת"ס שהביא' בטעמי' משום דליכא במתנת ברי כמ"ד בב"ק קמ"ז קמ"ח דגם במתנה גמורה בברי ובקנין לא מהני דכמו שאינ' יכול להקנות דבר שאינ' מבורר כמו שור משורים משום דקיימ"ל אין ברירה הה"ד לאנשים שאינ' מבוררי' ובחת"ס סי' ק"י הנ"ל הביא' לפסק הלכה. ועיין סי' קי"ב הנ"ל: ועתה נבא לבאר במ"ש מעכ"ת מטעם שטר צווא' שני' שבטל משום בנותיו למען רבות להן בירושתן והביא דברי רמ"א בסי' ר"נ בשם נמ"י בב"ב דאם כי חזר' במקצת הוה חזר' בכול' ואפי' בשטר לשני אנשים אם חזר בא' מהם גם לאידך בטל אבל אם חזר לגבי היורשי' לא הוה חזר' לשאר מקבלים שהיורשי' לא מטעם מתנה מקבלים ובלא"ה הוה יורשי' הנכסי' וברמ"א סתמא קאמר ומעכ"ת פקפק בזה דהנמ"י לא קאמר רק אם אמר והשאר להיורשי' וא"כ גם בדבור' לא הוה כמתנה רק ממילא ירשו משאכ"ה ועוד דהכא רבה לזה ומעט לזה וגם נתן לבנותיו שאינ' בירושה דאורייתא. והנה לפום רהיט' דבריו נכונים מאוד. אבל לענ"ד הב"י שהביא דברי נמ"י והרמ"א הביא לפסק הלכה כמ"ש לפנינו הוה בקיאי טפי מינן בדברי נמ"י כי ז"ל והיכ' שנתן מקצת נכסי' לאחרים והשאר ליורשים וחזר בי מיורשי' דעת רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל דלא הוה חזר' לאידך כי מה שנתן ליורשי' לא הוה אלא כירוש' דעלמא עכת"ד. והנה סבר מעלתו דמלת והשאר ליורשי' ה"ה דברי המצווה הנותן ואינ' כן אלא והשאר ליורשי' נמשך לעיל והיכ' שנתן כלומר ע"י צוואתו וכן מוכיחי' סוף דבריו. כי מה שנתן ליורשי' לא הוה אלא כירושה ומה זה שאמר נתן ומה כירושה אלא ודאי איירי בכל ענין שנתן ליורשי' כלומר ע"י מתנת שכ"מ דקיימ"ל כירב"ב בב"ב ד' ק"ל דעל מי שראוי' יכול להעביר הנחלה לשנות ברבוי ומעוט. וכ"פ הרמב"ם וכן קיימ"ל בח"מ סי' רפ"א דבן בין הבנים ובת בין הבנות הרשות בידו וילפינן מקרא דביום הנחילו את בניו דאם הוא שכ"מ וכמ"ש הסמ"ע ס"ק ב' א"כ הכל מטעם ירוש' ועוד דודאי אם לא הי' נותן לבנותיו הי' מגיע חלק הבנים אפי' ברבוי ככתב בשטר הצוואה. ומ"ש כת"ר דהא גם לבנות נתן חלק' בשטר צוואה הנ"ל. והנה כ"ז אם הי' חוזר מחלק הבנות לגרוע להם. והא מעכ"ת הזכיר דלכך חזר לכתוב אחרת למען שלא יהי' נפסדי' א"כ משמע שהוסיף להם ממה שמיעט שוב מהבנים וא"כ אין כאן חזרה מחלק הבנות רק מחלק הבנים חזר והא הם הו' שפיר יורשי'. ועוד נלענ"ד בסדר חלוק נכסי' שמשנה במעט לזה ורבה לזה לא שייך לומר חזר גם מזה והסברא להבין נקל. וכן יש לדייק מדברי מרן חת"ס ח"מ סי' מ"ט דאיירי שם שחזר מקרן קיימת לגמרי ונתן לאח' ולא הזכיר כלום מבטל הצוואה לגמרי עי"כ אלא דשם ג"כ כמ"ש. ומעתה מטעם חזרה נלענ"ד ליכא לגרועי כח מתנות הצדקות ואם לא שכתב בשטר צווא' שניי' שבטל הצווא' ראשונה לגמרי אבל בלא"ה לא דודאי יש לדון בדעת הנותן באומדנ' כמ"ש מעכ"ת כיון שגלה דעתו דרק משום הפסד הבנות כותב שטר צווא' שנית. ועיין כתובות ד' צ"ז דמהני גלוי דעת וברש"י שם אפי' שלא בשעת מכר מהני לבטל המכירה ולתוס' והרא"ש דוקא בשעת מכר. ואפשר דהכי בנד"ז הי' גלוי דעת בשעת כתיב' צוואה שני'. ואפשר ג"כ דל"צ בשעתו לפי לפימ"ש מעכ"ת דבחייו הי' ותרן ורודף צדקה ובכתובות ד' ס"ח במי שהשיא' הבת אמה או אחיה דמפרנסין אות' לפי מה שהאומדנ' מוכח בדעת אביה אם הי' ותרן וכיו"ב וכר"י שם קיימ"ל דאפי' דלא השיא בתו אחר' בראשונה מ"מ אומדי' לפי דעתי היפה. והנה אם יש לדאוג כי ע"י מריבות והתקוטטת בענין זה יגיע הדבר ח"ו לידי ערכאו' יש לפשר עם היורשי'. עיין בחת"ס ח"מ סי' קי"ב ות' נהרי אפרסמון יו"ד סי' מ"ד ועיין במהר"מ שיק סי' רל"ה הנ"ל כי הפשרה טוב להיות' ע"י בד"צ עייש"ה:
וראיתי בדברי כת"ר כי המעות אין בעין. והנה אם ישנו בשטרות אצל לוין ישראל מהני מתנת שכ"מ אבל שטרות שאינ' ישראל פסק הרמ"א בח"מ סי' רנ"ג סעיף כ' דלא שייך בהו מתנת שכ"מ. ועיין בנוב"י מהד"ת סי' מ"ה דאין להוציא מהיורשי' דאורייתא ע"י מתנת שכ"מ כש"כ מלוה ע"פ. ויש לדון גם על חלק הבנות אם זכו בחלק הצווא' מה שבא בחשבון הלואו' אינ' ישראלי' וכת"ר מבפנים בצווא' שניי' לא הזכיר מעכ"ת אם הי' עדים כשרים או אפי' חתימי יד הנותן כי הא דקיימ"ל בסי' ר"נ דמתנת שכ"מ כשר ע"י ערכתו' בדבורי בעלמא קנו וערכאות אינ' משקרי ובשטר ראיי' דוק' מהני:
וראיתי בת' נהרי אפרסמון דמ"מ על החזר' אינ' נאמני' והביא ראיי' מדברי חת"ס ח"מ סי' מ"ט דמשום דהי' על חזרת השטר עדים פסולי' ע"כ החזרה אינ' כלום והה"ד בערכאות דודאי פסולי'. ותימ' בעיני ע"ד הגאון ז"ל דמה בין שטר הצוואה ראשונה לשנייה דחזר' דהא מצי לחזיר אפי' בדבור בעלמא כמ"ש סי' ר"נ א"כ הא לא מהני כתיבת הערכאות רק לאמן הדברי' והא לא משקרי והוה כשאר שטרות העולי' וכו' שאינ' רק לראיי'. ומ"ש מדברי חת"ס לא ידעתי מה זו קושי' הלא זה שאילת ראשונים על כל שטרי הערכאות בהג"א פ"ק דגיטין שהקש' דהא אפי' משה ואהרן אינ' עדים אע"ג דודאי לא משקרי עיי"ש מ"ש ובאחרונים שם. אוה"נ דוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: