לבושי מרדכי על חושן משפט· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת · סימן כ
ב"ה אוליי ד' שלח תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרב הג' וכו' מו"ה צבי דיק נ"י דומ"ץ ק"ק אוהעלי יצ"ו
היום ראיתי מ"ש לחזור על הראשונים ולהשיב ע"ד הקודמים וכבר אמרתי שאין אני אומר קבלו דעתי וברצון בד"צ לשאול פי מור' אחר מאשר יבחרו בו. או לעשות פשרה, ובלאו"ה כתב בשו"ת יד יצחק מהגאון מטאלטשוות ז"ל בכתאנה בפלג' בקרקעו' ע"כ צריך להתפשר עיי"ש. ועתה באתי רק כנו"נ בדברי כת"ה. מ"ש דהמקח בטל ומינתן רשיון כלוקח להשתמש ולכרות העצים אחר שראה שאין ביער 70 יאך דילמא המוכר אין ברצונו למכור לחצאין. והנה בחו"מ סי' ר' סעיף ז' כור בלס"א וכו' וברמ"א שם כדעת הרשב"ם והרא"ש דאפי' הי' קנין הגבה' ומשיכה הכל כדינא מ"מ יכול המוכר לומר דאין בדעתו למכור רק הכל ביחד. ובסמ"ע שם ס"ק י"ז הסברא דודאי צריך למעות כסך ש"ר ובלאו"ה לא ימכור כלל והיינו דוקא בגלוי דעת' שאינו רוצה למכור בפחות. ופיר' הב"ח וכ"ד הש"ך דהוה ספיקא דדינא וכל היכא דתיקום זוזי תיקום. ובנתיבות שם דדוקא האיך דדרך למכור בסאה והוא מכר כור אבל בלאו"ה אין לומר ג"ד והאיך דנתן מעות אין יכול לחזור, והנה בנד"ז לא אדע היאך נדון אם הי' כאן גלוי דעת או לא וגם איני יודע היאך הדרך למכור. אבל דנימא מסתמא שאינ' רוצה למכור רק ס"ך גדול צל"ע דא"כ כל דבר שבמדה ומשקל דקיימ"ל בסי' רל"ב דצריך להשלים או לנכות והמקח קיים היאך משכחת. נימא כמ"ש כת"ה דהמקח בטל דילמא אינו רוצה רק סך גדול למכור. ועיין בהגר"א שם ע"ד הר"ן במ' קדושין פ"ב דאפשר במעות ג"כ וכמ"ד עפ"י נכוי דמים כמו בסי' רי"ח ואיך שיהי' עכ"פ לענין נשתמש בו דנימא מי נתן לו רשות להשתמש ושוב נאמר כיון שנשתמש בו ודאי מחול מהיכ' תית' נימא הכי מספיקא ואם הי' שואל בפני ב"ד אפשר שהי' מורין בו כדעת הנתיבות דהא כאן כבר נתן המעות וגם כי המוכר לא חזר בפירש:
ומ"ש כת"ה דכאן המקח בטל עפ"י דברי רמ"א סי' רי"ח דוקא פחות שעדיין נקר' עליו שם ב"ת אבל פחות יותר המקח בטל והא כאן חסר יותר מחצי'. לענ"ד היינו דוקא אם מכר לו קרקע ממש שצריך לקרות שם בית כור אבל הא לא מכר לו הקרקע עצמ' רק לכרות עצים וכי על העצים צריך לקרות עליה' שם 70 יאך והיה כשאר דבר שבמדה ומשקל וכמ"ש הסמ"ע בסי' רל"ב בקרק' ובית אי אפשר להשלים בטל המקח. ולענ"ד בנדון זה אפשר להשלים מקחו דודאי יכול לקנות מבור זה בוכען עצים לכרות כפי שיעור החסרון ואפשר דלא דמי דלא כל מדה שוה בעצי היער פעמים שבח ברבוי עצים פעמים במעוטא אלא לענין שמוש ג"כ איכא ספק גדול דהא דעת הרשב"א וכמה מן הראשונים הביא' הר"ן דפ"ב דמ' קדושין אפי' חסר חצי גבולו נתקיים המקח בחצי' עיי"ש בהגר"א והגהו' רע"א סי' רל"ב במ"ש ע"ד הסמ"ע סי' רל"ב והיאך נחלט לומר שלא הי' לו רשות להשתמש מפני בטול מקח הנ"ל. ומ"ש כת"ה כי המוכר לא הבטיח לו על 70 יאך בוכען רק אנו דנין באומדנ' דמוכיח. והנה במכתב הראשון משמע שלא הי' שום ספק בדבר דעל דעת כן נגמר המקח ודאי בלא זה הי' תלוי במ"ש במ' כתובות דף י"ט באומרי' תנאי הי' בדברינו דאם לא נזכר התנאי בשטר אם כתב ידם יוצא ממ"א. תלי' בפלוגת' הסמ"ע והש"ך סי' פ"ב סעי' י"ב ובטו' סי' מ"ו סעי' ל"ז דלדברי הש"ך אפי' עדים אינ' נאמני' ובזה לפי עיני הדיין דאומדנ' דמוכיח':
ומ"ש כת"ה שגם הקונה ספר כי לפני זמן אשר טען ע"ד מה יעשה עם הבירקען והבטיח לו כי ישתדל עם הנכרי שיקנו הבירקען והי' הקונה מרוצה לזה רק יען שהמוכר לא עשה כן וחזר וטען שאינו רצונו בבירקען ודאי כי דעת מעכ"ת להוכיח כי סבור וקביל בצרוף שנשתמש בבוכען אחרי שידע המדה וגם כי דעת האחרונים דאפי' בשאינ' מינ' אמרינן בנשתמש דמחול. והנה כבר דברנו מזה במכתב א' אלא שהרב הג' מראסלאוויטץ נ"י דעתו דוקא בנשתמש באותו שאינ' מני' אבל בנשתמש במינו שקנה היאך יוכיח על שאינ' מינו. ולענ"ד הסבר' כן בפרט בנדון זה כיון שנאמר שלא קנה כלל מחלק הבירקען היאך ימחול על חסרון המדה אם כי שנשתמש בו. והנה מלבד מזה יש פלוגת' בין מעכ"ת והרב מראסלאוויטץ לדעתו הודיע מיד ע"י מכתב ולא נשתמש בו רק אח' הודיע' ומע"כ אמר שלא הודיע' מיד. ועיין בנתיבות אם אין המוכר בעיר. מ"ש כת"ה דבפ"ת מביא פלוגת' בזה אי מהני הודיע' במום דדוקא באונאה שהמקח ישר בעיני' ורק על יתר הדמים הטעות מהני הודע' לאמור כי לא מחל על יתרו' התשלומ' משא"כ דמים שאינ' ברצונו לקח החפץ כלל מה מהני הודעה בדבר שאינ' רוצה בו ואלא ודאי מחול הי'. והנה בנדון לא שייכי' דברי' כלל דהא ג"כ ישר בעיניו הבוכען עצים אשר חטב רק רוצה בנכוי הכסף כמו שאר דבר שבמדה ומשקל וא"כ אם מהני הודע' באונא' מותר שתות אע"ג דאיכא ג"כ בטול מקח כש"כ בזה דישנו כמה סברות דאין כאן בטול מקח כש"כ דנימא דמהני הודעה. ועוד הוסיף מע"כ לומר דאינ' דומ' למדה בחבל אלא למוצא שאינ' מינו. והנה כבר אמרתי שזה תלי' אם האומדנ' מוכיחות לבטל סתמא דשטר' דאם מוכיחו' או לא בא לידו כלל עצי הבירקען. והנה במהרשד"ם סי' קמ"ז בח"מ הביא עובדא לענין נמצא שאינ' מינו ומשם דאפי' בנשתמש בו אם הפסיד מהקרן ודאי צריך להשלים ואם אינ' מביא ראיי' עד"ז מפסיד הקונה וע"ז פקש' דקיימ"ל במ' בכורות דף ל"ו במתניתן במוכר פרה לטבח ונמצא שהי' טרפה שאם מכרו לנכרים או השליכ' לכלבים משלמי' לו דמי טריפ' בזולי דשאני התם שלכל ידוע דהטריפ' איני שוה כמו כשר וא"כ נראה מדברי' דאפי' בנשתמש בו אם מפסיד מהקרן צריך להשלים לו ואפשר לחלק בין ידע המוכר בין לא ידע. ולענין אונא' לכאור' אין כאן כמ"ש בסי' רכ"ז אלא שאינ' יודע טעם לחלק ובשימ"ק בב"מ משמע דגם באונאה כן והכי בנדון זה יש לדון אם ידוע לכל כי הבירקען בזול יותר:
ידידו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: