אור ברסלב
לבושי מרדכי על חושן משפט לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת › סימן יט

לבושי מרדכי על חושן משפט· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת · סימן יט

סימן חי

ב"ה אול"י ב' פ' בהעלתך תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש כבוד הרב הג' וכו' מו"ה צבי הכהן דיק נ"י מו"ץ דק"ק אוהעלי יצ"ו ואתו בד"צ ה"ה הגאב"ד ק"ק ראסלאוויטץ נ"י והרבני הגדול מו"ה אלעזר אמסיל כ"י הנני במודע כי יק"ט מעכת"ה בא אלי אשר ענותנותם הרבני להכריע ע"ד המשפט ואיני כדי ששלחתם אלי בפרט בד"מ אשר מעוט מצוי לפני להלכה ומעשה וכש"כ להכריע לפענ"ד ומה אדע אשר מע"כ נ"י וגם רבותינו אמרו ד"ת א"י. וע"כ לא אומר קבלו דעתי אך ורק מכתיב בס"ד מ"ש לענ"ד בדבר הקשה הלזה בראובן ושמעון שקנה שמעון יער עד 70 יאך למען לחטוב עצים להפאבריק עשות ממנו גלגלי' וכן גלה דעתו שאין מוצלח למלאכ' זו רק בוכען האלץ. והקונה הלך ביער אשר מדותי' 96 יאך ונראה לו שיש בו עד מדה הנ"ל עצים הנ"ל והמוכר השיב לו הוא אינו מכירו וע"כ עשו שלוסבריעף על 70 יאך מאשר יבחר שמעון ועל כל יאך ויאך לא רצה לעשות הקנין. ועתה נתודע עפ"י ידוע ועפ"י המשגיח במלאכ' זו וגם ע"י אינשעניער כי לא חטב רק 43 יאך. והוא שלם למוכר עד ט"ז מאות קראנען שנשאר חייב על התשלומין והוא תובע עתה למוכר כי נתאנ' על הרוב חלקו. ונחלק הבד"צ לשלש דעות. ואתחיל במ"ש הרב מראסלאוויטץ עם הבורר מר"א נ"י:

הדעת של הרב לדמות במ"ש בב"ב דף ק"ד במוכר בית כור מדה בחבל שהובא דינו בחו"מ סי' רי"ח וכן בסי' רל"ב בסמ"ע שם דהדין שצריך לנכות או להשלים והמקח קיים. וה"נ כן הוא, ומר"א דעתו כיון שהמוכר אומר שאינו מכיר היער הוה דינו במ"ש סי' ר"ט בדבר שאינו מדתו ירוע דהמקח קיים אעפ"י שחסר לפי מה שהי' באומד ויש בו משים האונאה והכא דמחובר לקרקע כקרקע דמי אין בו משום אונאה כמ"ש בסי' תנ"ז אפי' בבית וטרקלין כמ"ש הרמב"ם פי"ג מה' מ' והנה לענ"ד דאינו דומה למ"ש בסי' ר"ט דשם לא הזכיר המדה כלל וקונה כמ"ש אבל אם בפירוש אמר כך וכך המדה פשיטא דאינ' תלוי' בידיעתן וכן יש לדייק מדברי הראב"ד בפ' ט"ו מה' מכירה. ועיין בכסף קדשים סי' רל"ב שכתב להדי' בשניהם ידעו שאינו יודעים שיש בו דין השלמה ונכוי רק מסקנתו שאין בו משום ביטול מקח. והכא בנדון זה שנראה הדבר להיפך שהמוכר אינו יודע והקונה אפשר שידע בהלך ביער לארכו ורחבו הלא זה דינ' בבית כור אני מוכר לך שכתבו התוס' בב"ב דף ק"ד ובב"מ ד' נ"ו דמשום הכי דנין בו דין נכוי והשלמה ולא בטול מקח משום דגם המוכר לא ידע בבירור דבלא זה הי' בטול מקח והביא' בסמ"ע סי' רי"ח סקכ"ז וגם כי כן משמע מדברי הש"ע חו"מ שם סעיף ו' וסעיף ח' דאיירי בשאינ' יודעי' דהא בסעיף ו' מחלק הרמ"א בין עומד הלוקח בתוך השדה בין לא עומד ובסעי' י' כתב סתמא א"כ משמע עפ"י דברי התוס' הנ"ל דשניהם אינ' יודעים ומ"מ בבית כור זה אינ' בחסר ויתיר רק רובע קב לבית סאה אבל לא יותר. ועיין בתוס' בב"ב שם דכן דייק' דבריהם שם: ועוד יש מחלוק' ביניה' כי מהר"א נ"י אשר דעתי דכאן דין קרקע יש לו ככל המחובר' לקרקע. והרב מראסלאוויטץ נ"י הביא דברי הגהות רע"א סי' רכ"ז מ"ש מהרי"ץ בקונה קורות הבית מחבירו כיון דלתלוש קיימי דינ' כמטלטלי' ויש בו משום האונאה וה"נ הנך עצים לתלישו קיימו דלזה נמכרו. וע"ז השיב מהר"א נ"י דזה אינ' דדוקא שם בבית דהוה תלוש ולבסוף חברו דישנו דעות בסי' צ"ה דאין דינ' כקרקע לענין שבוע' אבל גבי דבר שנשרש בקרקע לכ"ע דינו כמחובר כמ"ש בתוס' בכמה דוכתי'. והנה בזה נראי' דברי מהר"א נ"י, דאל"כ מה פליגי התנאים בעומד לקצור ולבציר ובהרמב"ם פ"ה מה' טו"נ ובפ"א מה' מכירה מחלק דדוקא דאי"צ לקרקע דינ' כמטלטלי' לענין שבוע' ואונאה. ועיין בב"מ שם. ולמה לן כול' האי הא כל תבואה וגפני' קוני' לתליש' לקצור ולבצור ואפי' צריכי' לקרקע יהי' דינן כמטלטלי' אלא ודאי נראי' הדברים שלא אמרן אלא בקורת הבית וכנ"ל. או דאפשר לחלק דודאי תבואה וגפן אין עומדי' לקצור ולבצור בעומדי' וצריכי' לקרקע דיפסיד בכמותן ואיכותן משא"כ עצים למלאכה או להסקה אפשר הוא להיפך דבעודן צריכי' לקרקע כלומר דבעוד יעמדו בשרשן יגדלו ויתעבו בזמן ההוא כחן וטבען טוב למלאכה והסקה אבל אם כבר הזקינו עד שאי"צ לקרקע אין שוי' כ"כ דכמעט נפל בהם רקבון כידוע. ומ"מ ה"ה מילי דסבר' ואין בידי להכריע בלא ראות בספר הדברים ככתבן ומ"ש מהר"א נ"י בדברי הש"ך סי' רכ"ז ע"ד הג"א לחלק בין נתן מעות ללא נתן והביא דברי האחרונים בזה שהובא בפ"ת. והנה כ"ז לשיטתו ודעתו שמדמה נדון זה למ"ש בסי' ר"ט דאין בזה רק משום אונאה. אבל לפימ"ש לענ"ד הוא הדין הנאמר בסי' רי"ח לענין הקונה בית כור ולדיני' הנאמרי' בסי' רל"ב בטעות המדה ומשקל הלא מבואר ברמב"ם פט"ו מה' מ' ובריש סי' ל"ב דלעולם חוזר וביאר בסמ"ע דדינ' כשאר גזלה דלעולם מחזיר או משלים כל חו"ח כדינא. ובדברי התוס' פ' א"נ כבר עמדו בזה האחרונים:

ועתה נבא לדברי מעכת"ה נ"י במ"ש עם הרב דראסלאוויטץ נ"י ודעת מעכ"ת במ"ש בסי' רל"ב בקנה זיתים ונמצא שקמי' דהמקח בטול. וה"נ כיון שגלה דעתו דצריך למלאכת הגלגלי' וכן יש לדמות בקונה זרעוני גינה ולא צמחו דמחזיר. ומעכת"ה הביא דברי המ"מ שהובא בסמ"ע דאם הי' יכול להבחינ' ולא הבחין ושתק מסתמא ידע ומחול. וה"נ כן הוה שהלך אנה ואנה ביער עד שראה גם הבירקען שאי"צ להם א"כ י"ל דידע ומחול ודברי מל"מ פ' ט"ו מה' מכיר' ידועים. ועיין בת' דברי חיים ח"א סי' ל"ו שהביא דברי ת' פני משה סי' כ"ה ות' מהרשד"ם סי' שפ"ד שדחו דברי הרה"מ. ושם דבב' מיני' גם הה"מ מודה וכן אם האונאה בשליש להמקח הוה כאומר לו בפירש שרק יפות הן בקנינו. וכן במהר"מ שיק סי' ל"ג הוכיח מגמרא מס' בכורו' ד' י"ג דזה פלוגת' דאביי' ורבא. ורבא ס"ל דלא אמרינן דהוה לי' להבחין. ושנית אתי' עליו מטעם שנשתמש בי כי גם לאח' אשר נודע לו ע"י משגיח שלו שאין בעצי היער 70 יאך בוכען לא חדל לכרות עצים הנ"ל ואם כי הודיע למוכר ע"י קארטע לא הזכיר רק דרך אגב וגם כי נתן מעות לקארטיל ולא קבל עלי' על האונאה. ועוד שאר הוכחו' על תשמש' שמחול דגם לדעת הריטב"א שהביא' האחרוני' דבהודע לו אפי' נשתמש לא מחול פליגי בזה האחרונים לחלק בין אונא' ובין נמצא מום כמ"ש בפ"ת. וע"כ דעת כת"ה כיון דפלוגת' במה שיש בידו ה"ה ט"ז מאות קראנען יכול לומר קים לי משא"כ להוציא תביעות' מהמוכר הוה להיפך. והנה לזה צריכי' למעכ"ת ג"כ במ"ש באחרונים דגם בנמצא שאין מינ' הדין כן. וכן נראה מת' מהרשד"ם סי' שפ"ה הנ"ל וכ"כ בת' דברי חיים הנ"ל. והנה הרב מראסלאוויטץ נ"י נראה שבא עד"ז בב' תשוב' חדא דבשני מיני' ונשתמש הראוי' ודאי לא נאמר דמחול גם על שאינ' מינ' וזו ודאי סבר' וראוי' אפי' למאן דס"ל דגם בסחורו' אמרינן נשתמש בא' הוה כנשתמש בכול' היינו בלקח כל הסחורו' עכ"פ הי' בכלל קנין משא"כ הכא זה קנה וזה לא קנה. ולמה נמשך השמוש על דבר שאינו רוצה בו. ועוד תשובת' דלמה לא ישתמש בו דבשלו משתמש ולשיטתו דמדמה לי' לבית כור דהמקח קיים. ומעתה לפי"ז פתח בשתיים ועלתה לי' בחדא דאם נאמר כן ע"כ לומר דלא מחשבינן קנין של בירקען כלל דאל"כ אין כאן חסרון רק אונאה על פלג' דמקח וכנ"ל ואין כאן רק מום אבל אם נאמר דלית כאן שום קנין על הבירקען מפני גלוי דעתו בבוכען ורק 70 יאך אז שייך תשובה ב'. והיא נראה נכונה לענ"ד דבזה ל"ש ע"י שמוש מחול. וכ"נ מדברי הרמב"ם פ' ט"ז הנ"ל דרק בנמצא מום כתב הך דינא דנשתמש וראייות מפ' המדיר ראה ונתפייס במומי' כמ"ש המ"מ שם. אבל ראה בב"ח סי' רל"ב בתחילת' כתב להדי' דבנשתמש בדבר שיש אונאה במדה ומשקל ג"כ דינ' הכ' וכן נראה תשו' הרשב"ש סי' סקפ"ט. ועמדתי כמשתאה מה סברא זו בדבר שנתקיים המקח למה לא ישתמש. ער שמצאתי בדברי הגאונים שעמד בתמיהה זו ע"ד הרשב"ש וסיים לדינא דבטעות שבמדה ומשקל לא שייך מחילה ע"י שמוש. והביא דברי הנתיב' שכתב כן לענין אונאת שתית דלא בטול המקח אפי' בנשתמש לא מחול על החזר' האונאה. ובס' ערך ש"י סי' רל"ב הביא דברי הגאונים והעיד עד"ז כי גם בב"ח פסק כן כמו הת' רשב"ש. מ"מ לדינ' נראה כמ"ש בדברי הגאונים ומיישב דברי הב"ח דאיירי באופן דהי' בטול מקח. עפ"ד הרמב"ן בב"ב כשאי אפשר להשלים המקח ועוד באופן א'. ומעתה לפ"ד הנ"ל הי' נראה שהדין עם הקונה להשלים לו החסרון גם מאשר כבר שלם ובפרט דנראה דהטעות הי' יותר עד פלגי' ורק על החמשה מאות ודאי אין לו תביע' דעל זה לא התחייב ואין כאן אבוויקלונג כיון דלא סיימי' קמי':

והנה כבר אמרתי א"א קבלו דעתי עכ"ז נלע"ד כיון שהב"ח והרשב"ש בסתמא אמר' דין נשתמש גם בזה טוב להביא הדבר לידי פשרה והיא באופן כמ"ש בשבו"י דלאיז' צד הדין נוטה יותר יותן לו ב' שליש מה שקבל יותר על המדה שבא ליד הקונה. וגם כי אין לו הפסד כ"כ דהא לפ"ד המוכר הי' עכ"פ ביד הקונה לחטוב גם מהבירקען עד 70 יאך וזה הי' ג"כ לערך שליש ואז הי' ג"כ מחויב לשלם החמשה מאות הנ"ל א"כ מה כול' האי לצאת ידי ספק ג' עכ"פ. ועוד אפי' נימא דיכול לומר קי"ל כדעת הב"ח והרשב"ש מ"מ הא הביא בפ"ת דיש מן האחרונים דאם לא ידע מהדין נשתמש לא אמרינן דמחול. וניהו דחלקו עליו דכלום חלקנו בין ת"ח לע"ה ולא נתנו הדברי' לשיעורי' מ"מ בדבר שהוא טעות במדה ומשקל פשוט בעיני כל דיותר שייך לומר דבשלו נשתמש והאחרונים עומדים בזה בתימא וגם כי הראיי' מגמרא אינ' רק לומר במומי' שיש בו בטול מקח ודאי לא שייך לומר להשוות המדות כול' האי כנלע"ד:

ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה