לבושי מרדכי על חושן משפט· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת · סימן חי
שוכ"ט לכבוד הרב הגדול מו"ה אליעזר גרינפעלד נ"י בק"ק קאלוב יצ"ו: עתה באתי על מ"ש ג' דברים במכתב ב' א') במה דקיימ"ל בח"מ סי' רל"א סעיף י"ד דצריך הכרע במשקלות א' ליתן לו גרומים אם שוקל עין בעין כמ"ש במתניתן מס' ב"ב בדף פ"ח אם דין זה נהוגין בנכרי כמו שאר עיות במשקלות וגם היאך לשער בזה"ז, והנה בשני דברים הנ"ל כבר נשאל עד"ז במהר"מ שיק ח"מ סי' ל' עיי"ש ושם בטעמי' שאינו נוהג בגוי משום דהך דנותנו גרומים ילפינן מצדק יהי' לך ודרשינן צדק יהי' משלך כמ"ד לענין מתנות עניים במס' חולין דף קל"ד ותיבות לך בא למעוט' נכרי וגם משום מי איכא מידי דהם אינם מוזהרים ע"ז דלגבייה' רק משום אזהרי' דגזל אתי' עלי' ובגרומים לא שייך גזל ולטעם א' יש להוסיף תבלין עכ"י מ"ש בתשובת מרן חת"ס יו"ד סי' ר"מ דהא דקיימ"ל ספק לקט לקט וכן בכ"מ דמתנות עניים דדרשינן ג"כ מקרא דעו"ר הצדיק' צדקיהו משלך ואיתא במרדכי דאפילו רובא לא מהני היינו טעמי' דכאן חשבה תורה העני כמוחזק וכמו להוציא מחברי צריך ראיי' כמ"ד הממחע"ה וע"כ לא מהני רובא דאין הולכין בממון אחר הרוב נגד חזקת מוחזק כידועה. וא"כ י"ל דהא בהסמ"ע מבואר הטעם של ההכרע' דא"א לצמצם ויבאו לידי קילקול המשקולות ומידות חו"ש וא"כ די' שנאמר דהלוקח הוא המוחזק כמו במתנות עניים ע"כ צריך להכריע שלא יבאו לידי ספק ויהי' כמו וודאי גזל וכ"ז בישראל אבל בגוי הא ידועה דברי הה"מ בהלכ' אסירי ביאה פ' ט"ו הל' כ"ו דבגוי לא שייך חזקת ממון ומהני רובא א"כ שפיר נימא דלא שייך בי' צדק משלך כהנ"ל ודו"ק ולענין שיעור ההכרע עיי"ש ע"ש בזה"ז הוא עפ"י הסכמה והמנהג מ"מ ירא שמים יוסף מעט עכ"פ:
ב')
מ"ש בדברי ב"י בסי' ר"א מהא דקיימ"ל מי צבע אין פוסלין את המקוה בשינוי מראה דבצביעי לית בי' מששא וק"ל דבב"י מביא דברי ת"כ דמי צבע פוסלין את המקוה ויליף לה מקרא. והנה כ"ת לא עיין בת"כ גופא והיא בפרשת שמיני וה"ה דברי ר"מ דמי כבשים ומי צבע פוסלין המקוה אבל ר"י פליג שם אר"מ וכמ"כ במתניתן דידן פ"ז ממס' מקואות והא ר"מ ור"י הלכה כר"י והב"י בשם הראב"ד לא הביא רק לקיים מדברי ר"מ דפסול שינוי מראה לא צריכין להיות שאובין דאפילו באין שאובין פוסלין השינוי מראה כגון לדידן יין ומוהל וכיו"ב ודייקא מדמעט מקרא מקוה מים ולא מקוה כל משקים וכו' והא דומי' דמקוה מים ממעט מקוה של כל משקים ומקוה מים לאו בשאובים מיירי ובדבר זה הא לא נחלקו אלא דר"מ ממעט גם מי כבשים ומי צבע ור"י ממעט יין ומוהל וכיו"ב. ובאתי לידי תמיה' ע"ד כ"מ הל' מקואות הביא' התוי"ט שם דטעמא דפסק הרמב"ם כר"י משום דלית מן דפליג ודייק בתוי"ט אם כי נקט ר"י אומר בלשון פלוגת' מצינו כיו"ב ולהנ"ל ודאי מחלוקת בברייתא והוא הת"כ הנ"ל ושפיר נקט המשנה בלישנא דפליג אר"מ רק דהרמב"ם פסק כוותי' משום דר"מ ור"י הלכה כר"י כידיעה מכללי' דכללי' מס' עירובין:
ג')
העיר על דברי פ"ת סי' קצ"ה דאשה נדה מושיט לבעלה התינוק מידה ליד בעלה ואין זה נגיעה דחי נושא את עצמו. והקשה מעכ"ת דלפי מ"ש התוס' בשבת דף מ"ט פטורים בנושא חי הא אפילו משוי קטנה חייב בהוצאה ואי משום שניים שעשאו מלאכה הא הוי זה יכול וזה אינ' יכול דיכול חייב וכן קיימ"ל והכא אין בידו לישא עצמו ותי' דממשכן ילפינן דלא היו נושאים ומעבירין דבר חי והא תינח לענין שבת דגזה"כ היא אבל לענין זה גם דברים קלים הוה בכלל נגיעה וכקושית התו' וגם כי עכ"פ אסור מדרבנן. והנה זה באמת הערה עצומה. ונלע"ד לפרש והנה לפנינו הוא בשם תשב"ץ סי' כ"ח וסי' ר"ל ח"ג, יעיינתי בסי' ר"ל שם מפרש דבריו יותר דהאמת חי נושא את עצמו והיה התינוק יוציא מחיקה לחיק האב מעצמו וא"כ כך דבריו דאיירי בתינוק שיש לו היכר דעת געגועים לאו"א אשר גם בתנועות' כולה מעצמו מדעתו לחלוף מחיק לאב וניהו דלענין נושא בהעברת ד"א אי הוציאה מרשות לרשות בתנועת' הי' מקים לומר ולחלק בין מלאכת שבת לענין זה לפי תי' התוס' אבל הכא לאו לענין הוצא' דנין רק שיהי' חשוב נגיעה ולזה ודאי הוי' סגי' דחי נושא את עצמו שהאשה אינה בכלל נגיעה בהישטה זו והא בעניין נושא שבא אח"כ כבר נעשה ההושטה ואין בזו איסור. ויתר מסברא נלע"ד לפרש עפ"י מ"ש בס' בן אורי על מס' שבת שהקש' לתי' התוס' הנ"ל דא"כ דממשכן ילפינן א"כ לרבנן מ"ט מחייבי בבהמה חיה ועוף ולר"נ בכפות הא לא הוי' עכ"פ במשכן אלא ודאי בפשיטות אין לחלק מדבר הנושא זה מה שהוא וכי כמעט מוציא ירקות וקטניות וכיו"ב' וע"כ צריכי' עכ"פ סברא ולחלק בין חפץ לחפץ וע"כ בדבר ששייך בי' חי נושא אית לן סברא לחלק שאינו דומה למלאכת המשכן וא"כ לתוס' ג"כ צריך לטעמי' דחי נושא את עצמו דאל"כ הוי' דומה למשכן וא"כ בסברא זו משמע ג"כ לענין נגיעה והושטה וכהנ"ל כנלע"ד. ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ